"קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה": עיון בסיפור דינה
1א
הדף מאת: גילי ושירה זיוון / מרכז יעקב הרצוג
2ב
דף הלימוד עוסק בדמותה של דינה בת יעקב ולאה, כפי שהיא משתקפת ממדרשים ומפירושים מסורתיים ומודרניים.
3ג
דיון
את דינה אנו פוגשים בספר בראשית פרק לד:
4ד
(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. (ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב אֶת-הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל-לֵב הַנַּעֲרָ. (ד) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר: קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה. (ה) וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד-בֹּאָם. (ו) וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם אֶל-יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ. (ז) וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד: כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה. (ח) וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר: שְׁכֶם בְּנִי, חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם - תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. (ט) וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ-לָנוּ וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם. (י) וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם - שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ. (יא) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-אָבִיהָ וְאֶל-אַחֶיהָ, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן. (יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ לִי אֶת-הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה. (יג) וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ: אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם. (יד) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם, לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת-אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ. (טו) אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם: אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-זָכָר. (טז) וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד. (יז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל, וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ. (יח) וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר. (יט) וְלֹא-אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, כִּי חָפֵץ בְּבַת-יַעֲקֹב; וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו. (כ) וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל-שַׁעַר עִירָם; וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר. (כא) הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ, וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ, וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם לִפְנֵיהֶם; אֶת-בְּנֹתָם נִקַּח-לָנוּ לְנָשִׁים, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם. (כב) אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד: בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל-זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים. (כג) מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל-בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ. (כד) וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ כָּל-זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ. (כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר. (כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנו הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ. (כז) בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם. (כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ. (כט) וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ; וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת. (ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי. (לא) וַיֹּאמְרוּ: הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ.
And Dinah the daughter of Leah, whom she had borne unto Jacob, went out to see the daughters of the land. And Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and lay with her, and humbled her. And his soul did cleave unto Dinah the daughter of Jacob, and he loved the damsel, and spoke comfortingly unto the damsel. And Shechem spoke unto his father Hamor, saying: ‘Get me this damsel to wife.’ Now Jacob heard that he had defiled Dinah his daughter; and his sons were with his cattle in the field; and Jacob held his peace until they came. And Hamor the father of Shechem went out unto Jacob to speak with him. And the sons of Jacob came in from the field when they heard it; and the men were grieved, and they were very wroth, because he had wrought a vile deed in Israel in lying with Jacob’s daughter; which thing ought not to be done. And Hamor spoke with them, saying ‘The soul of my son Shechem longeth for your daughter. I pray you give her unto him to wife. And make ye marriages with us; give your daughters unto us, and take our daughters unto you. And ye shall dwell with us; and the land shall be before you; dwell and trade ye therein, and get you possessions therein.’ And Shechem said unto her father and unto her brethren: ‘Let me find favour in your eyes, and what ye shall say unto me I will give. Ask me never so much dowry and gift, and I will give according as ye shall say unto me; but give me the damsel to wife.’ And the sons of Jacob answered Shechem and Hamor his father with guile, and spoke, because he had defiled Dinah their sister, and said unto them: ‘We cannot do this thing, to give our sister to one that is uncircumcised; for that were a reproach unto us. Only on this condition will we consent unto you: if ye will be as we are, that every male of you be circumcised; then will we give our daughters unto you, and we will take your daughters to us, and we will dwell with you, and we will become one people. But if ye will not hearken unto us, to be circumcised; then will we take our daughter, and we will be gone.’ And their words pleased Hamor, and Shechem Hamor’s son. And the young man deferred not to do the thing, because he had delight in Jacob’s daughter. And he was honoured above all the house of his father. And Hamor and Shechem his son came unto the gate of their city, and spoke with the men of their city, saying: ’These men are peaceable with us; therefore let them dwell in the land, and trade therein; for, behold, the land is large enough for them; let us take their daughters to us for wives, and let us give them our daughters. Only on this condition will the men consent unto us to dwell with us, to become one people, if every male among us be circumcised, as they are circumcised. Shall not their cattle and their substance and all their beasts be ours? only let us consent unto them, and they will dwell with us.’ And unto Hamor and unto Shechem his son hearkened all that went out of the gate of his city; and every male was circumcised, all that went out of the gate of his city. And it came to pass on the third day, when they were in pain, that two of the sons of Jacob, Simeon and Levi, Dinah’s brethren, took each man his sword, and came upon the city unawares, and slew all the males. And they slew Hamor and Shechem his son with the edge of the sword, and took Dinah out of Shechem’s house, and went forth. . The sons of Jacob came upon the slain, and spoiled the city, because they had defiled their sister. They took their flocks and their herds and their asses, and that which was in the city and that which was in the field; and all their wealth, and all their little ones and their wives, took they captive and spoiled, even all that was in the house. And Jacob said to Simeon and Levi: ‘Ye have troubled me, to make me odious unto the inhabitants of the land, even unto the Canaanites and the Perizzites; and, I being few in number, they will gather themselves together against me and smite me; and I shall be destroyed, I and my house.’ And they said: ‘Should one deal with our sister as with a harlot?’
5ה
דיון
השורש לק"ח מופיע בפסוקים אלו תשע פעמים. המילה לקיחה מופיעה במקרא פעמים רבות בהקשר של נישואין או של מימוש יחסים בין בני זוג. לדוגמה: "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית, ו, ב) או "...יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ" (דברים, כה, ה)
  • מדוע לדעתכם שכיחותו של שורש זה בפסוקים כה גבוהה? מה הוא מציין או מסמל לדעתכם?
  • מדוע לדעתכם מדגיש הכתוב את גילה הצעיר של דינה ('ילדה', 'נערה')?
  • כיצד מגיב יעקב על אונס בתו? מה דעתכם על תגובה זו?
  • כיצד מגיבה דינה?
  • מה הסיבה שמספקים לוי ושמעון לתגובתם הקיצונית? מה דעתכם על סיבה זו?
  • האם בפעולת הנקם של שמעון ולוי כלפי בני העיר שכם היו מעורבים אינטרסים נוספים מלבד כבוד אחותם?
6ו
דיון
המדרשים והפירושים הבאים מתארים את דמותה של דינה:
7ז
"ותצא דינה בת לאה" ילמדנו רבנו: מהו שתצא אשה בתכשיטיה בשבת לרשות הרבים? כך שנו רבותינו: לא תצא אשה לרשות הרבים בשבת בתכשיטיה [...] אפילו בחול אינה צריכה לצאת לרשות הרבים, למה? שהעם מסתכלין בה, שלא נתן הקב"ה תכשיטין לאשה, אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה, שאין נותנין פירצה לפני הכשר, וביותר לפני הגנב [...] וכך אתה מוצא בדינה בת יעקב: כל זמן שהייתה יושבת בבית לא נתקלקלה בעבירה, אבל כיון שיצאה לשוק גרמה לעצמה לבוא לידי קלקלה.

מילים
  • קלקלה - קלקול, עבירה
(Gen. 34:1:) NOW LEAH'S DAUGHTER DINAH < WHOM SHE HAD BORNE TO JACOB > WENT OUT. Let our master instruct us: Is is legitimate for a woman to go out with her jewelry on the Sabbath into a public place?47Tanh., Gen. 8:5. Thus have our masters taught (according to Shab. 6:1): A WOMAN SHALL NOT GO OUT into a public place on the Sabbath with her jewelry, NOR WITH A HAIR NET … NOR WITH A GOLDEN TIARA, NOR WITH A CATELLA48The Latin word denotes a small ornamental chain worn by women. {i.e., a type of jewelry} < … > NOR WITH A NEEDLE HAVING NO EYE. BUT, IF SHE SHOULD GO OUT, SHE IS NOT LIABLE FOR [A SIN OFFERING], < i.e., > when she goes out < of her rooms > with them < but remains > within the house. Let her not, however, go out into a public place with a single piece of jewelry. Now, our masters say: Even on a weekday she must not go out into a public place. Why? Because people will stare at her. Thus the Holy One gave jewelry to a woman only for her to adorn herself with them inside of the house; for one does not give an opening49I.e., an occasion for transgression. to the trustworthy person, let alone to the thief. And so Job has said (in Job 31:1): I HAVE MADE A COVENANT WITH MY EYES. HOW THEN SHALL I GAZE ON A MAIDEN? Come and see Job's righteousness. If in the case of a maiden, at whom any man has a right to look, perhaps to marry her or perhaps to marry her to his son or to one of his kin, Job did not look at her, how much the less in the case of someone's wife, at whom he has no right to look. It is therefore written (in Ps. 45:14 [13]): ALL GLORIOUS IS THE KING'S DAUGHTER WITHIN. So, if she acts to conceal herself and is worthy, (ibid., cont.:) HER CLOTHING IS OF GOLD BROCADE. R. Levi said: She was worthy to raise up priests to put on the high priestly garments. Now there is no BROCADE except priestly garments. Thus it is stated (regarding Aaron's vestments in Exod. 28:13): AND YOU SHALL MAKE GOLD BROCADE. There is already an allusion in the Torah about this thing, that a woman should not go about a lot in a marketplace. Where? Where it is so written (in Gen. 1:28): THEN GOD BLESSED THEM, AND GOD SAID TO THEM: < BE FRUITFUL AND MULTIPLY, FILL THE EARTH > AND SUBDUE HER. [AND SUBDUE HER is written < here >].50Tanh., Gen. 2:12; Gen. R. 8:12; cf. Yev. 65b. The man subdues the woman, and the woman does not subdue the man. But, if she walks about a lot and goes out into the marketplace, she finally comes to a state of corruption, to a state of harlotry. And so you find in the case of Jacob's daughter Dinah. All the time that she was sitting at home, she was not corrupted by transgression; but, as soon as she went out into the marketplace, she caused herself to come to the point of corruption.
8ח
דיון
• על פי המדרש - מה הביא לכך שדינה נאנסה?
9ט
בראשית רבה, פרשת בראשית, סימן יח
רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: ויבן כתיב, התבונן מאין לבראתה.
אמר:
לא אברא אותה מן הראש, שלא תהא מיקרת ראשה;
לא מן העין, שלא תהא סקרנית;
ולא מן האוזן, שלא תהא צייתנית;
ולא מן הפה, שלא תהא דברנית;
ולא מן הלב, שלא תהא קנתנית;
ולא מן היד, שלא תהא ממשמשנית;
ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית,
[...]
לא בראתי אותה מן הראש, והרי היא מיקרת ראשה, שנאמר (ישעיה ג): ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין, והרי היא סקרנית, שנאמר (שם ): ומסקרות עינים.
ולא מן האוזן, והרי היא צייתנית, שנאמר (בראשית יח): ושרה שומעת פתח האהל.
ולא מן הלב, והרי היא קנתנית, שנאמר (שם ל): ותקנא רחל באחותה.
ולא מן היד, והרי היא ממשמשנית, שנאמר (שם לא): ותגנוב רחל את התרפים.
ולא מן הרגל, והרי היא פרסנית, שנאמר (שם לד): ותצא דינה
10י
דיון
• מה יחסם של בעלי המדרש לדינה?
• מה ניתן ללמוד ממדרש זה על מעמדן של הנשים בתקופה שבה נכתב?
11יא
פירוש רש"י לבראשית, פרק לד, פסוק א
MsoNormal dir=rtl style="MARGIN: 0in 0in 0pt; LINE-HEIGHT: 150%; TEXT-ALIGN: justify">HE style="FONT-FAMILY: David">3>רש"י: HE style="FONT-SIZE: 11pt; LINE-HEIGHT: 150%; FONT-FAMILY: Arial">"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ"HE style="FONT-SIZE: 11pt; LINE-HEIGHT: 150%; FONT-FAMILY: Arial"> HE style="FONT-SIZE: 10pt; LINE-HEIGHT: 150%; FONT-FAMILY: David; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial">[רש"י שואל מדוע מזכיר הכתוב כי דינה "בת לאה" הייתה "ולא בת יעקב"? ועונה:]HE style="FONT-SIZE: 11pt; LINE-HEIGHT: 150%; FONT-FAMILY: Arial"> אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה.
12יב
דיון
• מדוע לדעתכם בוחרים בעלי המדרשים ורש"י לצייר את דינה באור כה שלילי?

הרמב"ן מתאר מה עלה בגורלה של דינה לאחר האונס:
13יג
וכן לא הזכיר מה נעשה בה [=בדינה] אחרי כן ועל דרך הפשט עמדה עם אחיה צרורה באלמנות חיות כי היתה טמאה בעיניהם כדכתיב: "אשר טמא את דינה אחותם" - ורבותינו נחלקו בה [...] והקרוב דברי האומר נטלה שמעון וקברה בארץ כנען והוא כמו שאמרנו כי היתה עמו בביתו כאלמנה וירדה עמהם למצרים ושם מתה ונקברה בארץ.
14יד
דיון
• מה ניתן ללמוד מפרשנות זו על מעמדה של דינה לאחר ש"טומאהּ"?

פרקי דרבי אליעזר מעניק פרשנות שונה לגבי האירועים שהובילו לאונס:
15טו
פרקי דרבי אליעזר, פרק לח
היתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא היתה יוצאת החוצה. מה עשה שכם בן חמור, הביא משחקות נערות חוצה לה מתופפות בתופים. יצאה דינה לראות בבנות המשחקות ושללהּ [=שכם לקח לו אותה כשלל] והרתה וילדת את אסנת, ואמרו בני ישראל להרגה, מה עשה יעקב, הביא ציץ וכתב עליו שם הקודש ותלה לה על צוארה ושלחהּ והלכה לה. ירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע, והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת.
16טז
דיון
  • לפי המדרש מה/מי הוביל לאונס?
  • במה שונה מדרש זה מהמדרשים והפרשנויות שקראתם?
  • כיצד מאיר מדרש זה את דמותו של יעקב (שימו לב לדמיון בין סיפורו של יעקב [אשר נמלט מביתו בסיועה של אמו מפחד זעמו של עשיו לתיאורה של דינה במדרש)?
17יז
דיון
בחלק זה מובאים סיפורים ומדרשים מודרניים על סיפורה של דינה שנכתבו מעיניהן של נשים:
18יח
מירה מגן, 'אני דודתה של שרה, ורחל הייתה דודתי', בתוך רותי רביצקי (עורכת), קוראות מבראשית, תל אביב, ידיעות אחרונות וספרי חמד. 1999, עמ' 275–279
"...כשבא שכם ועשה בי מה שעשה, לא היה לי צמר עיזים לנשוך, ויצאה ממני הצעקה שחנקתי והייתה גדולה וחזקה.
'אל תצעקי ילדה' אמר שכם, 'אני אוהב אותך, אני אתחתן אתך, ירבו עלי מוהר כמה שירבו, ילדה, אני אתחתן אתך.' כל כך אני מתפללת שתחזור אלי הצעקה היחידה שצעקתי, ואצעק אותה שוב. …

עכשיו ששמעון ולוי באחרית ימיהם, אני הולכת לתבוע מהם את שמי. שייצאו ויעמדו בטבורה של עיר ויפילו פחדם על הנערים ויכריזו קבל עם משפחה ועדה: 'לא שמישה ייקרא לה, כי אם דינה בת יעקב'.
… שמעון עומד מקצירו ואומר לי: 'מה יום מיומיים?'
'שהגיע הזמן להשיב לי את שמי שנחמס ממני.'
… 'אלמלא יצאת לראות בבנות הארץ, לא היה הערל משגיח בך ולא היה מתאווה לך ולא היה עושה בך מה שעשה.' [...]
לוי קם מהעשבים ומוחה זיעת עורפו באמת ידו. … ואומר: 'כשם שהחמה לא תיסוב בצהרים לשוב אל מוצאה מזרחה, גם המעשים לא ישובו אחור. לכי הביתה, אישה!'
אני הולכת וגרוני מלא צעקה ונחנק.
... הרגלים שלי פולסות להן מעבר בערמות הצמר הנושם, הולכות אל מקום הצווחה, ... אני הולכת אליהן לשאת קולי עם קול ההמון, שיחריש את הצעקה שאני הולכת להחזיר לי"

© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם
www.acum.org.il


מושגים
  • מירה מגן (לבית אלטמן): - סופרת ישראלית. נולדה ב-1950 בכפר-סבא, גדלה בבית דתי. עבדה במשך שנים כאחות סיעודית במחלקה האונקולוגית בהדסה בירושלים, והחלה לפרסם את ספריה בשנות הארבעים לחייה.
19יט
דיון
  • כיצד מצטיירים יחסיהם של דינה ואחיה בסיפורה של מגן?
20כ
דיון
אניטה דיאמנט הקדישה את ספרה 'האוהל האדום' לדמותה של דינה:
21כא
אניטה דיאמנט, האוהל האדום (תרגום: שרונה גורי), הוצאת מטר, תל-אביב 2000. עמ' 162-163.
ביום ההוא שרר חום נטול רחמים, לא היו עננים ולא הייתה בריזה. אפילו ביו החומות העבות של הארמון האוויר היה לח וכבד. הגברים המחלימים הזיעו בבגדיהם [...]

חמור, שלא השמיע הגה בזמן שהסכין חתך בבשרו, התעלף מכאבים, וכאשר התעורר אחז סכין בין שיניו כדי שלא יצרח. גם שלם ]=דיאמנט בחרה לקרוא לשכם בן חמור שלם[ שלי סבל [...] הרדמתי אותו במשב רוח קל, אך כל פעם שהתעורר, הוא היה מבולבל, פיו רפה, וכולו עייף ומסוחרר. שטפתי את פניו של אהובי בזמן שישן ... ורחצתי את גבו המיוזע במגע הרך ביותר שיכולתי לו. [...] כשירד הערב הייתי מותשת וישנתי לצידו של בעלי עטופה בשמיכות כנגד הרוחות הקרות של פחדי [...]

זה התחיל בצריחת אישה. משהו נורא בוודאי קרה לנפש האומללה, חשבתי, בעודי מנסה להתרחק מן הצריחה המקוננת, המצווחת, המייללת, הנוראה מכדי שתהיה חלק מן העולם האמיתי, צריחה השייכת לעולם הסיוטים. [... ]הצעקות היו צעקותיי שלי, והקול הבלתי אנושי בקע מפי המעוות. הייתי מכוסה בדם. זרועותיי היו מוצפות בדם חם וסמיך שנשפך מגרונו של שלם [...] טבעתי בדם של אהובי.

לא שמעתי קול צעדים ולא הייתה כל אזהרה בטרם זרועות חזקות תפסו בי וניתקו אותי מאהובי. הם נשאו אותי מן המיטה, כשאני משאירה אחרי שובל של דם וצווחת באפלת הלילה. היה זה שמעון שהרים אותי, ולוי שחסם את פי, ושניהם קשרו אותי בידיים וברגליים כמו עז העולה לקורבן [...]
כל הדרך חזרה אל המאהל של יעקב צרחתי בדממה. הו, אלים, הו, שמים, הו, אמא, למה אני עדיין חיה?

מושגים
  • אניטה דיאמנט (Anita Diamant): - נולדה ב-1951 בניו ג'רסי, ארצות הברית. סופרת ועיתונאית אמריקאית ממוצא יהודי. התפרסמה בעיקר בשל ספרה 'האוהל האדום' (The Red Tent) שנכתב ב-1997 ותורגם ליותר מ-20 שפות. הספר מספר את סיפורה של דינה בת יעקב ולאה מנקודת מבטה.
22כב
דיון
  • כיצד מוארים יחסיהם של דינה ושכם? מדוע, לדעתכם, בוחרת דיאמנט לתאר אותם כנאהבים? דיאמנט בוראת בספרה עימות בין דינה ליעקב: [דינה:] "יעקב, הבנים שלך ביצעו רצח, אמרתי בקול שלא הכרתי כשלי. "אתה שיקרת ושיתפת אתם פעולה והבנים שלך רצחו אנשים ישרים, הכו אותם ארצה בשעה שהיו חלשים, בחולשה שאתה יזמת". (שם, עמ' 166)
  • כיצד מוארת מחדש דמותה של דינה דרך עיניה של דיאמנט?
  • מהי משמעות העימות החזיתי של דינה עם יעקב אביה? כיצד הוא תורם לדמות דינה שבראה דיאמנט?
23כג
דיון
רבקה לוביץ התייחסה אף היא לדמותה של דינה וחיברה עליה מספר מדרשים מודרניים:
24כד
רבקה לוביץ, 'סיפור דינה: המקרא, חז"ל ואנחנו', אבי שגיא ונחם אילן (עורכים), תרבות יהודית בעין הסערה: ספר היובל ליוסף אחיטוב, הקיבוץ המאוחד תשס"ב, עמ' 742–753
"ותצא דינה.. לראות בבנות הארץ" - דינה זנב לאחֶיה הייתה, משגדלה ראתה שאין מקומה אתם, יצאה לראות בבנות הארץ, הוא שנאמר או חברותא או מיתותא".
דינה כאילמת הייתה, הוא שנאמר "ותצא דינה ... לראות": לראות יצאה, ולא לשמוע. ועוד שנאמר "וישכב אותה ויענהָ" ולא נאמר "ותצעק דינה". וכי יעלה על דעתך שלא צעקה דינה? אלא כאילמת נהייתה, שמחמת הכאב ומחמת הבושה נשתתקה ונדמה.
שלא לרצונה היה הדבר. הכתוב אומר "ויקח אותה", מלמד שחטף אותה שכם. ועוד אומר הכתוב "וישכב אותה" – "אותה" נאמר ולא "עמה", מלמד שכפה עצמו עליה. ועוד אומר הכתוב "ויענהָ", כפשוטו.
ויש שאמרו לרצונה היה הדבר. הכתוב אומר "ויקח אותה", ואין קיחה אלא לשון חיתון כמו שנאמר "כי יקח איש אשה" ועוד נאמר "וישכב אותה" כפשוטו. ועוד נאמר "ויענהָ" מלמד שבא עליה בעונתה, אי נמי [=או גם] מלשון ש"ענה לה" – שהייתה שואלת ושואלת לאחיה והם היו דוחקין בה ולועגין לה, עד שבא שכם וענה לה.
ותנות הייתה יושבת אצל השכינה, ובוכה על העלובות שבבנות ישראל. וכך אמרה: שתקנית הייתה דינה, וקול לא היה לה. וכל כך למה? משום שבני ביתה לא הקשיבו לה ולא הרבו לדבר עמה, כמה שנאמר: "לא תרבה שיחה עם האשה". לפיכך יצאה לראות בבנות הארץ.

שתיקתה של דינה מסוף העולם ועד סופו, וזוהי צעקה שבלב.
שתי נשים נאנסו, ושתיקתן מסוף העולם ועד סופו: דינה בת לאה ותמר אחות אמנון. בתמר הכתוב אומר: "ותלך הלוך וזעקה. ויאמר אליה אבשלום אחיה ... אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה".
© כל הזכויות שמורות לקיבוץ המאוחד


מושגים
  • רבקה לוביץ - טוענת רבנית, חברה בארגון "קולך-פורום לנשים דתיות" ועובדת ב"מרכז צדק לנשים" חיברה אוסף מדרשים מודרניים הכתובים מנקודת מבט נשית.
  • תנות - דמות שמימית פרי דמיונה של רבקה לוביץ, היושבת אצל השכינה ומְתַנָה באוזניה את צרותיהן של בנות ישראל. השם תנות, שפירושו המילולי הוא בכי, מופיע בסיפורה של בת יפתח בספר שופטים, יא, מ: "מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה". לפי לוביץ, תנות היא גלגולה של בת יפתח
25כה
דיון
• איזו משמעות נוספת מעניקה לוביץ למילה 'לקיחה'?
• על איזה מן המדרשים שקראתם מסתמכת לוביץ בפירושה ל"לראות בבנות הארץ"?
• כיצד מצטיירת דמותה של דינה במדרשיה של לוביץ?
• לפי מדרשיה של לוביץ, מה הביא לאונס דינה?
• מה משותף לפרשנותן של מגן, דיאמנט ולוביץ? סמנו ביטויים החוזרים על עצמם.
27 כז
29כט
דף הנחיות למנחה:
דינה.rtf
30ל
דף מספר 1 בסדרה "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע":בין קבלה להתרסה, סיפורן של דינה, תמר בת דוד ובת יפתח, דפים נוספים בסדרה:
2 3