להיות אחד במניין
הדף מאת: המדרשה באורנים / נפגשים בשביל ישראל
יחיד, יחד, קהילה. על משמעות כל אחד מהמושגים וכולם ביחד...
דיון
פתיחה והסבר
דף לימוד זה הוא חלק מסדרת דפי לימוד שנכתבו על ידי המדרשה באורנים עבור פרויקט 'נפגשים בשביל ישראל'.
בכל שנה באביב, החל משנת תשס"ו (2006), יוצאים מטיילים מגילאים ומרקעים שונים למסע לאורך שביל ישראל ולעומק התרבות היהודית והישראלית.
דפי הלימוד שנוצרים במדרשה באורנים מלווים את המסע ונלמדים בתחנותיו. הם מחברים בין נופיה הפיזיים של הארץ לנופיה התרבותיים והחברתיים, ומעלים לדיון שאלות על עצמנו כחברה וכעם.
דפי הלימוד לא קשורים ישירות לתחנות המסע, החיבורים נעשים באורח טבעי וספונטני על ידי המנחים והלומדים. הלימוד יכול להיעשות כמובן בכל מקום, גם בין כתליו הסגורים של בית המדרש, אבל אנחנו מזמינים אתכם לצאת למסע בשבילי הדעת, המחשבה והרגש; להתנסות בלימוד בחיק הטבע, בין כותלי הקַניונים והוואדיות; לחוות את השילוב שבין הארץ ותרבותה תוך כדי הליכה.
ר' נחמו מברסלב, מתוך "מעשה בשבעה קבצנים"
פעם אחת היו כת אחת שהיו חוקרים: באשר שֶׁכָּל חיה יש לה צל מיוחד, שבזה הצל דיקא [=דווקא] היא רוצה לנוח שם. וכן יש צל מיוחד לכל חיה וחיה. כי כל חיה וחיה בוחרת לה איזה צל, ובאותו הצל דיקא היא רוצה לשכֹּן שם, כפי הצל המיוחד לה. וכן יש לכל עוף ועוף ענף מיוחד, שבאותו הענף דיקא הוא רוצה לשכֹּן. ועל כן חקרו אם יכולים למצוא אילן כזה, אשר בצִלו ישכנו כל החיות. שכל החיות יהיו בוחרים ויִתְרצו לשכֹּן בצֵל אותו האילן, ועל ענפיו (של אותו האילן) ישכנו כל צִפּרֵי שמיא [=השמים]. וחקרו שנמצא אילן כזה, ורצו לֵילך לשם אל אותו האילן. כי העונג המופלא שיש שם אצל אותו האילן אין לשער. כי יש שם כל העופות וכל החיות, ושם אין שום הֶזֵּק משום חיה. וכל החיות וכו' מְעֹרָבִים שם, וכולם משחקים שם, ובודאי הוא תענוג מופלג מאד להיות שם אצל אותו האילן. וחקרו לאיזה צד צריכים לֵילך לבוא אל אותו האילן.

ונפל מחלקת ביניהם על זה, ולא היה מכריע ביניהם. כי זה אמר שצריכים לילך לצד פלוני למזרח, וזה אמר למערב, וזה אמר לכאן וזה לכאן וכו'. עד שלא היו יכולים להכריע לאיזה צד צריכים לילך לבוא אל אותו האילן:

ובא חכם אחד, ואמר להם: למה אתם חוקרים באיזה צד לילך אל האילן, חִקרו מתחלה מי ומי האנשים שיכולים לבוא אל אותו האילן. כי אל אותו האילן לאו כל אדם יכול לבוא אצלו, כי אם מי שיש לו המידות של האילן. כי זה האילן יש לו שלשה שרשים: שרש אחד הוא אמונה, והשני הוא יראה, והשלישי הוא עניווּת. ואמת הוא גוף האילן. ומשם יוצאים ענפים. ועל כן אי אפשר לבוא אל האילן, כי אם מי שיש בו מידות הללו הנ"ל.

ואלו הכת הנ"ל היה ביניהם אחדות גדול מאד, ולא רצו להתפרד זה מזה שקצתם ילכו אל האילן וקצתם ישארו. כי לא היו כולם ראויים לבוא אל האילן, כי לא נמצא ביניהם כי אם קצתם שהיו בהם מידות הנ"ל. אבל השאר לא היו בהם אלו המידות. ועל כן נתעכבו כולם, עד שיהיו יגעים וטורחים שאר אנשי הכת הנ"ל, עד שיהיו בהם גם כן המידות הנ"ל. כדי שיהיו כולם ראויים לבוא אל האילן. וכן עשו. ויגעו וטרחו עד שבאו כולם לאלו המידות הנ"ל. ואזי, כשבאו כולם לאלו המידות הנ"ל, אזי באו כולם על דעת אחת, והסכימו כולם על דרך אחת לילך באותו דרך אל האילן הנ"ל, והלכו כולם. [...]
דיון
  • מי היא הכת ומה הם בעצם חיפשו?
  • מה גרם למשבר בקבוצה?
  • מה מהות המסר של החכם?
  • איך הכת התמודדה עם האתגר, אחרי דברי החכם?
  • אילו ערכים מעלה הסיפור על נס?
ר' נחמו מברסלב, מתוך "מעשה בשבעה קבצנים" (סוף הסיפור)
והלכו איזה זמן עד שהיו רואים (מרחוק) את האילן. והסתכלו וראו, והנה אין האילן עומד במקום כלל. כי אין לאילן מקום כלל. ומאחר שאין לו מקום, איך אפשר לבוא אליו?
דיון
  • למה אין לאילן מקום?
  • מה משמעות סוף הסיפור בנוגע לתיקון עולם?
אבא קובנר, 'אחד מן המניין', בתוך על הגשר הצר - מסות בעל פה בעריכת שלום לוריא, תל אביב 1981, עמ' 121
בכל משברַי שפקדוני לאורך הדרך דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשברוני לא נתמוטטה אדמת אמונתי. אמונה מרכז העבודה, נשמתה תפילה. אין שירה אמתית שאינה בבחינת תפילה. בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי. אמי ז"ל היא לא ציוותני דבר. שכן לא נפרדנו. עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים. והרגשתי שאיני שייך. שהנני נטוע בהוויה אחרת. שלא פסעתי צעד נוסף. אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף ל"מנין". חבשתי כובע, הצטרפתי למניין. אמרתי תפילת מנחה, והגעתי.

זהו דבר יהודי, היותר ייחודי שביהדות, להיות אחד ממנין. לדעת כי התשעה זקוקים לעשירי והאחד לתשעה. אפשר זה הדבר המשמעותי ביותר שביהדות. ואין דבר יותר ייחודי ויהודי בתנועה זו בה חונכתי. תפילתי תמיד להיות אחד מכולם. שמילותיי הטובות יצטרפו למילים שממלמל הציבור. גם הקרוב לתיבה, הוא "העובר לפני התיבה" ולא יותר. אין משמעות לחיים אם הם לעצמם. רק בזיקתם להוויה, אל המילים שבאו עדיך, ובאים מרחוק לקראתך, יש משמעות לעמידה. אחד אבל אחד בציבור.
דיון
  • במה דבריו של אבא קובנר משוחחים עם הסיפור של ר' נחמן?
  • האם הערבות ההדדית היא בעיניכם הערך המרכזי ביהדות?
קישורים לרקע והרחבה:
נפגשים בשביל ישראל
דף מספר 2 בסדרה נפגשים בשביל ישראל תשע"ג- שבוע שביעי, דפים נוספים בסדרה:
1 3 4