ט"ו בשבט- גלגולו של יום

לט"ו בשבט פנים רבות. מסורות ומשמעויות רבות נקשרו בו לאורך השנים. השיעור מצביע על התכנים המשתנים של יום זה, על מקורותיהם והקשר שלהם לצרכים תרבותיים משתנים, ומעורר מחשבה על הצרכים התרבותיים שלנו היום ועל משמעות החג לזמננו. מתאים במיוחד לשיעורי מחנך בכיתה י.

על פי ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ג
כי תבואו אל הארץ
כי תבואו אל הארץ

ונטעתם כל עץ תחילה,

ונתן העץ פריו

והארץ יבולה.

עת לנטוע אילנות

עת לנטוע ולבנות.

מתוך תכנית הרדיו של עזריה אלון לקראת ט"ו בשבט תשנ"ח, 1998. מופיע באתר של "שיטים-מכון החגים" בכתובת http://www.chagim.org.il/ListPages.aspx?catid=747
במבט לאחור אנחנו יכולים להאשים את עצמנו בכך שט"ו בשבט לא נהיה חג לאילנות, ככתוב בשיר, אלא חג הנטיעות. בואו ונחפש בכל הפרסומים והשירים מילה על מה שיקרה לשתיל אחרי שנטענו אותו, ועל המחויבות שלנו לעץ לאחר שעזבנו את אתר הנטיעות.

במשך השנים, עם גידול מספר הילדים ועם התרחקות שטחי הנטיעה הפוטנציאליים מן היישובים, איבדה נטיעת העצים את משמעותה, ונתבקש תוכן חדש לחג. הציעה אותו החברה להגנת הטבע: ט"ו בשבט וכל השבוע - חג הטבע. יום זה, שכבר אבותינו ראו בו ראשית מעבר מן החורף הקר לראשית של צמיחה מחודשת, מתבטא בטבע כראשית של פריחה רבתי, לבלוב העצים, פריחת השקד, התעוררות של מיני ציפורים לקינון ולרבייה ולשלל תופעות אחרות. היציאה אל הטבע, פגישה עם המתרחש בו, הפכו להיות תוכן חדש לחג. אין זה מבטל כמובן נוהג חביב של אכילת פירות, וגם לא את משמעותה של הנטיעה, אבל הוא פותח פתח להתייחסות חדשה, שווה לכל נפש, אל טבע הארץ.
© כל הזכויות שמורות לעזריה אלון, רשת ב'