| א. לסדר הברכות |
התוכל למצוא סיבה למה נסמכה ברכת בנימין לברכת לוי, וקדמה לברכת יוסף הגדול ממנו?
| ב. הנושא בפסוק "ידיד ה'" |
"יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן"
Of Benjamin he said: The beloved of the LORD shall dwell in safety by Him; He covereth him all the day, And He dwelleth between his shoulders.
מי הוא הנושא (או הנושאים) בפסוק זה?
"... וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים"
And the LORD said unto him: ‘I have heard thy prayer and thy supplication, that thou hast made before Me: I have hallowed this house, which thou hast built, to put My name there for ever; and Mine eyes and My heart shall be there perpetually.
| ג. השראת השכינה בירושלים - שאלות ברש"י |
"לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן"
Of Benjamin he said: The beloved of the LORD shall dwell in safety by Him; He covereth him all the day, And He dwelleth between his shoulders.
ד"ה כל היום: לעולם. משנבחרה ירושלים לא שרתה שכינה במקום אחר.
כל היום ALL THE DAY — i.e., forever. From the day that Jerusalem was chosen as the seat of the Temple, the Divine Glory has never dwelt at any other place.
מה ראה להוסיף דבריו אחרי פירושו "לעולם"?
| ד. אמצעי סגנוני בברכת יוסף |
"וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו"
And of Joseph he said: Blessed of the LORD be his land; For the precious things of heaven, for the dew, And for the deep that coucheth beneath,
מהו האמצעי הסגנוני שבו משתמש הכתוב להדגשת הברכה? (ועיין ירמיהו פרק נ"א פסוקים כ'-כ"ג) הידועים לך מקומות בתנ"ך בהם משתמש הכתוב באותו אמצעי סגנוני?
| ה. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה מברכת: שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף.
מברכת ה' ארצו BLESSED OF THE LORD BE HIS LAND — It is a fact that there was in the inheritance of all the tribes no land so full of every good thing as Joseph's land (Sifrei Devarim 353:1).
מה קשה לו?
ד"ה ומתהום: שהתהום עולה ומלחלח אותה מלמטה. אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב (ד"א).
ומתהום [BLESSED OF THE LORD BE HIS LAND] BY THE DEEP — for the deep ascended and moistened it from below (תחת). — You will find that in the case of each tribe Moses' blessing corresponded in some way with Jacob's blessing (cf. for instance this verse with Joseph's blessing in Genesis 49:25).
*
למה הוסיף רש"י את הערתו הכללית "אתה מוצא בכל השבטים..." דווקא כאן?
ד"ה גרש ירחים: יש פירות שהלבנה מבשלתן ואלו הן קשואין ודלועין.
גרש ירחים [AND BY] THE PRECIOUS THINGS PUT THINGS FORTH BY THE MOON — there are some fruits which the moon brings to maturity, these are cucumbers and melons (Sifrei Devarim 353:3). — Another explanation of גרש ירחים: this refers to fruits which the earth puts out and produces from month to month (cf. Onkelos).
דבר אחר: גרש ירחים: שהארץ מגרשת ומוציאה מחודש לחודש.
גרש ירחים [AND BY] THE PRECIOUS THINGS PUT THINGS FORTH BY THE MOON — there are some fruits which the moon brings to maturity, these are cucumbers and melons (Sifrei Devarim 353:3). — Another explanation of גרש ירחים: this refers to fruits which the earth puts out and produces from month to month (cf. Onkelos).
השווה פירושו לפירוש הרמב"ן:
ד"ה גרש ירחים: ... וטעם "גרש ירחים", המגדים אשר יגרשו הירחים, כי כל האילנות בחדשיהם יציצו ויפרחו לשאת ענף ולעשות פרי, וזה טעם לחדשיו יבכר (יחזקאל מ"ז י"ב), בחדשיו הידועים לפרי ההוא יבכר לפני כל שאר האילנות.
ד"ה גרש ירחים: ... וטעם "גרש ירחים", המגדים אשר יגרשו הירחים, כי כל האילנות בחדשיהם יציצו ויפרחו לשאת ענף ולעשות פרי, וזה טעם לחדשיו יבכר (יחזקאל מ"ז י"ב), בחדשיו הידועים לפרי ההוא יבכר לפני כל שאר האילנות.
השווה פירושו לפירוש שד"ל:
היוצאים כל חודש, לא שהירח מבטלם, שאם כן אין טעם לריבוי (ללשון רבים) "ירחים".
היוצאים כל חודש, לא שהירח מבטלם, שאם כן אין טעם לריבוי (ללשון רבים) "ירחים".
לפי הכלל, שאין רש"י מביא שני פירושים לד"ה אחד אלא במקום שאין אחד מהם מפרש פירוש מספיק, (ועיין גיליון פנחס שאלה ב1) באר כאן: למה לא הסתפק רש"י רק בפירושו השני (שעמו מסכימים דברי רמב"ן ושד"ל) והביא גם את פירושו הראשון (אע"פ שבוודאי לא נעלמה מעיניו הטענה שעורר עליה שד"ל)?
ד"ה והם רבבות אפרים: אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושע, שבא מאפרים.
והם רבבות אפרים AND THEY ARE THE MYRIADS OF EPHRAIM — i.e., those who are gored are the myriads whom Joshua, who was descended from Ephraim, slew.
ד"ה והם אלפי מנשה: הם האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר וזבח וצלמונע בקרקר וגו'.
והם אלפי מנשה AND THEY ARE THE THOUSANDS OF MANASSEH — they are the thousands whom Gideon, who was descended from Manasseh, slew of Midian, as it is said, (Judges 8:10) “And Zebah and Zalmunna were in Karkor [and their hosts with them, about fifteen thousand men, all that were left … for there had fallen a hundred and twenty thousand men that drew sword]”.
*
במה נטה כאן מן הפשט, ומה המריצו לפרש כך? ועיין רמב"ן:
ד"ה והם רבבות:... ופשוטו של מקרא, כי בעבור שבירך יוסף בתבואות, דימה אותו לשור, כי ורב תבואות בכח שור (משלי י"ד ד'). ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף, ויהיה לו גדולה ומלכות, וקרני ראם קרניו של שור הנזכר, ובקרניו ינגח יחדו אפסי ארץ. ואמר כי קרניו שהם שנים, הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה. והנה הזכיר בברכתו שהיו לרבבות ולאלפים, כטעם רבבות אלפי ישראל (במדבר י' ל"ו).
ד"ה והם רבבות:... ופשוטו של מקרא, כי בעבור שבירך יוסף בתבואות, דימה אותו לשור, כי ורב תבואות בכח שור (משלי י"ד ד'). ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף, ויהיה לו גדולה ומלכות, וקרני ראם קרניו של שור הנזכר, ובקרניו ינגח יחדו אפסי ארץ. ואמר כי קרניו שהם שנים, הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה. והנה הזכיר בברכתו שהיו לרבבות ולאלפים, כטעם רבבות אלפי ישראל (במדבר י' ל"ו).
| ו. "ורצון שוכני סנה" |
"וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה"
And for the precious things of the earth and the fulness thereof, And the good will of Him that dwelt in the bush; Let the blessing come upon the head of Joseph, And upon the crown of the head of him that is prince among his brethren.
ראב"ע:
ד"ה שוכני סנה: הוא השמים.
ד"ה שוכני סנה: הוא השמים.
ד"ה הסנה: אמר הגאון כי זה מין קוץ. ורצון שוכני סנה, שמים, והטעם, על השם הנכבד. ור' ישועה אמר הכבוד ששכן בסנה, ולא דיבר נכונה, כי איך יקרא שוכני על רגע אחד. ועוד למה נאמר על גזרת פועל ואיננו כן עושה שמים וארץ, כי השם הוא עושה תמיד ומעמיד כהגה היוצא מפי אדם. ועוד, אחר שהזכיר כל מגד, הזכיר באחרונה רצון השם. ועוד, מה טעם להזכיר זה המלאך? ועוד, היה ראוי להיותו שוכני בַּסְּנה - הידוע.
ולפי דעתי, כי כל סנה אחד הוא, והוא מין קוץ יבש, וככה היא בלשון ישמעאל. וככה הר סיני בעבור הסנה. וכן פירוש ורצון שוכני סנה - רצון שיבקש השוכן במקום הסנה. שהוא דורש ומבקש תמיד שיעשה השם רצונו וילחלח ארצו שהוא שוכן בה שהיה מקום יובש וסנה, עד שיהא בה הרווי והיתה כגן רוה מלוחלח. והודיע מתוך הסנה בה"א הדעת, כי הם דברי משה בכתבו התורה. ובוער מהפעלים היוצאים, כי אש בוערה כמו אש אכלה, והעד: כאש תבער יער. והנה האש שהיה בסנה, בוער כל אשר סביביו, כי זה כמו שלחו באש מקדשך. וככה ההר בוער באש.
השווה לדברי ראב"ע בשמות את דברי הפענח רזא:
שתהא ארצו מבורכת במים, שהם רצון וחפץ בארץ מגדלת סנאים, קוצים וברקנים מפני שהארץ ההיא יבשה וקשה.
שתהא ארצו מבורכת במים, שהם רצון וחפץ בארץ מגדלת סנאים, קוצים וברקנים מפני שהארץ ההיא יבשה וקשה.
כמו שוכן סנה, ותהא ארצו מבורכת מרצונו ונחת רוח של הקב"ה הנגלה עלי תחילה בסנה.
ורצון שכני סנה — the last two words are the equivalent of שוכן סנה (the י being the suffix that that sometimes appears in participles, for the most part in poetry). The-meaning is: And may his land further be blessed through the favour (רצון) and satisfaction of the Holy One, blessed be He, who first revealed himself to me in the thorn-bush (סנה).
ויקרא השם הנכבד "שוכני סנה" כי שם נראה אליו בתחילה, ושכן ימים רבים על הר סיני שהוא מקום סנה, ומסיני בא ושכן בישראל.
וטעם הכתוב, שתהיה ארצו מבורכת מרצון השם, כטעם רצית ה' ארצך (תהלים פ"ה ב'), וארצה בו ואכבדה (חגי א' ח'). וטעם "תבואתה", הברכה הזאת תבוא לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו. או טעמו, רצון שוכני סנה תבוא לראש יוסף, ואל תתמה על החפץ שיכנה אותו בלשון נקבה, כי כן בלשון ארמית ורעות מלכא (עזרא ה' י"ז), ולשון חכמים חפצת נפשו.
ועל דרך האמת יאמר, שהרצון ששכן בסנה היא תבוא לראש יוסף, שבה ירים ראש. והזכיר סמוך במקום מוּכְרָת, וכמוהו רבים. או יסמוך אל השם הנכבד הנזכר, ורצון ה' השוכן בסנה תבוא לראש יוסף. וזאת ברכת יעקב (בראשית מ"ט כ"ה) מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך.
1. בשני פנים מבאר ראב"ע את פסוקנו כאן ובשמות. מה הם?
**
2. לשם מה מביא ראב"ע את הפסוק תהילים קכ"ו ח' בפירוש פסוקנו?
3. איזה משני פירושיו מסכים עם דעת רש"י?
4. האם מסכים הרמב"ן עם אחת משתי דרכיו, או בחר לו דרך שלישית?
5. מהן טענות ראב"ע (בשמות) נגד פירוש הגאון (שהוא גם פירוש רש"י)?
מה אפשר לטעון נגד פירושו הראשון של הראב"ע (פירושו בשמות)?
ד"ה רצון: נחת רוח ופיוס וכן כל רצון שמבקרא.
ורצון שכני סנה — the last two words are the equivalent of שוכן סנה (the י being the suffix that that sometimes appears in participles, for the most part in poetry). The-meaning is: And may his land further be blessed through the favour (רצון) and satisfaction of the Holy One, blessed be He, who first revealed himself to me in the thorn-bush (סנה).
ד"ה לרצונכם: אנפייצימנט"ו, זהו לפי פשוטו, ורבותינו למדו (חולין י"ג) מכאן למתעסק בקדשים שפסול, שצריך שיתכוין לשחוט.
לרצנכם thus means as much as apaisement in O. F., — “favourable acceptance”. This is the literal meaning of the verse. Our Rabbis, however, (taking the word in its primary sense of will, “intention”) learned from here as regards one who is handling (מתעסק) a sacrifice (קדשים) (when he does the act of Shechitah without the intention of doing this) that it becomes invalid, because it is required that he should intend to slaughter it (Zevachim 47a; Chullin 13a).
ועיין גיליון אמר תש"ד שאלה 1.
| ז. פינה לשונית-דקדוקית |
"גֶּרֶשׁ"
And for the precious things of the fruits of the sun, And for the precious things of the yield of the moons,
גרש: מילה הפוכה, כמו שגר בהמה (דברים כ"ח כ"א) שתשלח ארצו בכל ירח וירח פירות הראויות.
{השאלה חסרה}
"שֹׁכְנִי סְנֶה"
And for the precious things of the earth and the fulness thereof, And the good will of Him that dwelt in the bush; Let the blessing come upon the head of Joseph, And upon the crown of the head of him that is prince among his brethren.
באר את היו"ד של "שכני", והבא לה אחים במקרא.
"תָּבוֹאתָה"
And for the precious things of the earth and the fulness thereof, And the good will of Him that dwelt in the bush; Let the blessing come upon the head of Joseph, And upon the crown of the head of him that is prince among his brethren.
באר את הצורה הדקדוקית, והבא לה אחים במקרא! לשם מה בחר הכתוב כאן בצורות נדירות כאלה?