פרשת נשא תש"ט - "...כלות משה להקים..."
א. שאלות כלליות
1. עיין רמב"ן, הקדמה לספר במדבר:
אחר שביאר תורת הקורבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצוות שנצטוו בעניין אוהל מועד. וכבר הזהיר על טומאת מקדש וקודשיו לדורות (ויקרא ה, ב). עתה יגביל את המשכן בהיותו במדבר, כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם (שמות יט ז), וציוה "והזר הקרב יומת" (להלן א נא), כאשר אמר שם (יג) "כי סקול ייסקל". וציוה "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו", כאשר הזהיר שם "פן יהרסו אל ה' לראות" וגו'. וציוה "ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח" (להלן יח ה), כאשר אמר שם "וגם הכהנים הניגשים אל ה' יתקדשו" וגו'. "והכהנים והעם" וגו'. והנה ציוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו, ואיך יחנו סביב, ויעמוד העם מרחוק. והכהנים הניגשים אל ה' איך יתנהגו בו בחנותו ובשאת אותו, ומה יעשו במשמרתו, והכל מעלה למקדש וכבוד לו, כמו שאמרו ז"ל: אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין. והספר הזה כולו במצוות שעה שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובנסים הנעשים להם, לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא. וסיפר כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב. וציוה איך תיחלק הארץ להם. ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות, זולתי קצת מצוות בענייני הקרבנות, שהתחיל בהן בספר הכהנים ולא נשלם ביאורן שם, והשלימן בספר הזה.
ד"ה ויהי ביום כלות משה: ... ומכל מקום ביום השמיני היה. ונכתבה זאת הפרשה בכאן, בעבור כי ביום הראשון של מילואים קרא אל משה מאוהל מועד וידבר השם אליו כל הפרשיות שמתחילת ספר ויקרא עד "ויהי ביום השמיני", שהם בדיני הקרבנות, ומיום השמיני נדבר לו כל הפרשיות שמתחילת "זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא ב), שהם בדיני איסור והיתר, ויש בכולן עניין הקרבנות, ונמשכו העניינים עד המקום הזה כסדר כאשר פירשתי (בתחלת הספר ולעיל ה ו). וכשהשלים המצוות אשר נצטוה משה לאמר לישראל, ושכולן דיני עבודה וקרבנות ומשמרת אוהל מועד ועבודתו, חזר אחרי כן בכאן להגיד נדבת הנשיאים בקרבנם, שהיו מהיום השמיני עד יום תשעה עשר לחודש, או עד שנים עשר יום לחודש כדברי רבותינו (סדר עולם פרק ז): וטעם "וימשחם ויקדש אותם". אמר ר' אברהם שמשח אותם בשמן המשחה, וקידש אותם בדם החטאת, כמו שאמר שם (ויקרא ח טו) "ויחטא את המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו". ואינו כן, שכך נאמר במשכן "וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו", והמשכן לא נתקדש בדם כלל. אבל "וימשחם לקדש אותם": וטעם ואת המזבח ואת כל כליו. מחובר לראש הפסוק, ביום כלות משה להקים את המשכן, ואת כל כליו וימשחם ויקדש אותם.
מה מקום פרקנו זה בתוך כל ספר במדבר?
*
2. מהי סמיכות הפרשיות שבין פרשתנו לברכת כהנים?
*
3. השווה פסוק י"ב לפסוקים י"ח, כ"ד, ל', ל"ו, מ"ב וכו'. מה נשתנה נחשון בן עמינדב מכל הנשיאים, שלא נקרא "נשיא" ככולם?
ב. מדברי המדרש
"וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם"
And it came to pass on the day that Moses had made an end of setting up the tabernacle, and had anointed it and sanctified it, and all the furniture thereof, and the altar and all the vessels thereof, and had anointed them and sanctified them;
"וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו" – שומע אני ראשון ראשון שנמשח היה קדוש? תלמוד לומר: "וימשחם ויקדש אותם" – שלא קידש אחד מהם, עד שמשחו כולם.
And it came to pass on the day that Moses had made an end of setting up the tabernacle, and had anointed it and sanctified it, and all the furniture thereof, and the altar and all the vessels thereof, and had anointed them and sanctified them;
1. מה הקושי בפסוקנו המתורץ על ידי דברי ספרי אלה?
**
2. מהו הרעיון המסומל בדבריו? (לשאלה זו עיין בביאור כלי המשכן גיליונות תרומה תש"ב, תש"ח; תצוה תש"ג שאלה ד; ויקהל-פקודי תש"ז שאלה א).
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה הם נשיאי המטות: (ספרי) שהיו שוטרים עליהם במצרים, והיו מוכים עליהם, שנאמר (שמות ה) "ויוכו שוטרי בני ישראל" וגו'.
הם נשיאי המטת THESE ARE THE LEADERS OF THE TRIBES — They were the officers [appointed] over them in Egypt, and they were beaten on account of them, as it says (Exodus 5:14),“The officers of the children of Israel were beaten” (Sifrei Bamidbar 45).
א. מה קשה לו?
*
ד"ה אשר ידעת כי הם זקני העם: אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך, והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם שנאמר (שמות ה') "ויוכו שוטרי בני ישראל". עתה יתמנו בגדולתם, כדרך שנצטערו בצרתן.
*
אשר ידעת כי הם וגו׳ WHOM THOU KNOWEST TO BE [THE ELDERS OF THE PEOPLE, AND BAILIFFS OVER THEM] — i.e. them whom thou knowest to have been appointed officers (שמרים) over them (the Israelites) in Egypt in connection with the rigorous labour imposed on them, but they pitied them and were smitten by the Egyptian taskmasters on their account — as it is said, (Exodus 5:14) “and the officers of (שמד) the children of Israel were smitten”. Now they were to become officers in their greatness (now when the Israelites had become great) just as they had suffered when they (the Israelites) were in distress (cf. Sifrei Bamidbar 92).
מהי הסתירה ומה יישובה?
ג. השווה דבריו כאן לדבריו שמות פרק ה' פסוק א':
ד"ה ואחר באו משה ואהרן: אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת (שמות רבה). ובסיני נפרע להם וניגש משה לבדו אל ה', והם לא ייגשו. החזירם לאחוריהם.
מה הרעיון המשותף לשניהם?
ד"ה הם העומדים על הפקודים: שעמדו עם משה ואהרן, כשמנו את ישראל שנאמר (במדבר א) "ואתכם יהיו" וגו'.
הם העמדים על הפקדים THEY WHO STOOD OVER THE COUNTING — They stood with Moses and Aaron when they counted the Israelites, as it says,“With you [Moses and Aaron] there shall be [a man from each tribe]” (Numbers 1:4).
דברי רש"י אלה תמוהים מאוד, ומפרשי רש"י מבארים אותם בעזרת דבריו בראשית פרק ב' פסוק י"ד:
ד"ה כוש ואשור: עדיין לא היה וכתב המקרא על שם העתיד.
פרת EUPHRATES — It is called פרת because its waters grow (פרה) and increase and make men healthy (Berakhot 59b). כוש ואשור CUSH AND ASHUR did not then exist as countries, but Scripture writes with reference to the names which those districts would bear in the future (Ketubot 10b; Genesis Rabbah 16).
מהי התמיהה, ומה יישובה?
ד"ה ויקריבו אותו לפני המשכן: שלא קיבל משה מידם, עד שנאמר לו מפי המקום, אמר רבי נתן: מה ראו הנשיאים להתנדב כאן בתחילה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחילה? אלא כך אמרו הנשיאים: יתנדבו ציבור מה שיתנדבו, ומה שמחסרין - אנו משלימין. כיון שראו שהשלימו ציבור את הכל שנאמר (שמות לו) "והמלאכה היתה דים", אמרו: מעתה מה לנו לעשות? הביאו את אבני השוהם והמילואים לאפוד ולחושן. לכך התנדבו כאן תחלה.
ויקרבו אותם לפני המשכן AND THEY BROUGHT THEM BEFORE THE TABERNACLE — because Moses would not accept them (the gifts) at their (the princes’) hands until he was so bidden by the mouth of the Omnipresent (cf. v. 5). — Rabbi Nathan said: What reason had the princes to give their contributions here first of all the people, whereas at the work of the Tabernacle they were not the first but the last to contribute? But — he replied — the princes spoke thus: “Let the community in general contribute all they wish to give and then what will then be lacking we shall supply”. As soon as they saw that the community gave everything needed in its entirety (lit., that the community completed everything) — as it said, (Exodus 36:7) “For the stuff they had was enough [for all the work to make it]” — the princes asked, ‘What can we now do’? Therefore they brought the onyx stones, and stones for setting for the Ephod and for the breast plate. That is why they were here the first to contribute” (Sifrei Bamidbar 46 1).
בעל גרש הכרמל, שואל:
סוף סוף למה לא רצה משה לקבלם, בשלמא בפסוק י' לא קיבל מהם, מפני הספקות
ד"ה שניהם מלאים סלת: למנחת נדבה.),
שניהם מלאים סלת BOTH OF THEM WERE FULL OF FINE FLOUR — for a free-will meal-offering.
אבל הכא, למה לא קיבל?
ענה לשאלתו!
4) פסוק ט"ו
ד"ה פר אחד: מיוחד שבעדרו.
בעל דברי דוד, מקשה:
אם בא לתרץ יתורא דלשון "אחד", למה לא ידרוש שאר הקרבנות - "כבשה אחת", "איל אחד"?
תרץ והסבר מה קשה לרש"י.
ד"ה פר אחד: כנגד אברהם שנאמר בו (בראשית יח) "ויקח בן בקר".
פר אחד ONE BULLOCK, [A YOUNG ONE, בן בקר] — in allusion to Abraham of whom it states, (Genesis 18:7) “And he took a young bull (בן בקר)" (Numbers Rabbah 13:14).
**
מקשין: למה לא פירש כך לגבי פר של נחשון?
ד"ה קערת כסף: מניין אותיותיו בגימטריה תתק"ל, כנגד שנותיו של אדם הראשון - ד"ה שלושים ומאה: על שם שכשהעמיד תולדות לקיום העולם בן מאה ושלושים שנה היה, שנאמר (בראשית ה) "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו" וגו'. ד"ה מזרק אחד: בגימטריה תק"כ, על שם נח שהעמיד תולדות בן ת"ק שנה, ועל שם עשרים שנה שנגזרה גזירת המבול קודם תולדותיו, כמו שפירשתי אצל (שם ה) "והיו ימיו מאה ועשרים שנה". לפיכך נאמר "מזרק א' כסף", ולא נאמר מזרק כסף אחד ,כמו שנאמר בקערה, לומר שאף אותיות של אחד מצטרפות למניין. ד"ה שבעים שקל - כנגד שבעים אומות שיצאו מבניו.
קערת כסף — The numerical value of its letters (of the letters of these two words) is 930 corresponding to the years of Adam ha-Rishon (Numbers Rabbah 14:12). שלשים ומאה משקלה THE WEIGHT THEREOF WAS AN HUNDRED AND THIRTY SHEKELS — in allusion to the fact that when he (Adam) first raised children to maintain the world in existence he was 130 years old, for it is said, (Genesis 5:3) “and Adam lived a hundred and thirty years and then begat [a son]” (Numbers Rabbah 14:12). מזרק אחד כסף — The numerical value of these words is 520, being an allusion to Noah who begot children at the age of 500 and also an allusion to the twenty years before his offspring were born when the decree regarding the flood was made (thus together 520 years) — just as I have set forth in my comment upon the verse (Genesis 6:3): “yet his days shall be 120 years”. — It is for this reason that it is here said, מזרק אחד כסף and it is not said, מזרק כסף אחד, the number being placed at the end of the phrase, as it is said of the charger (קערת כסף אחת), — to indicate that the letters of the word אחד, too, should be taken into account in this reckoning (Numbers Rabbah 14:12).
ד"ה כף אחת: כנגד התורה שניתנה מידו של הקדוש ברוך הוא. ד"ה עשרה זהב - כנגד עשרת הדברות. ד"ה מלאה קטורת: גימטריה של קטורת תרי"ג מצות ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק.
כף) כף אחת also denotes “hand”) — in allusion to the Torah that was given from the hand of the Holy One, blessed be He (Numbers Rabbah 13:16). עשרה זהב — TEN SHEKELS, GOLD — corresponding to the Ten Commandments (Numbers Rabbah 13:16). מלאה קטרת — The total of the word קטרת according to their numerical value is 613, the number of the Biblical commandments, except that you must exchange the קו"ף by דל"ת, according to the “Method of Permutation” known as א׳׳ת ב"ש ג"ר ד"ק (by which the first letter of the Alphabet may take the place of the last, the second that of the one before last etc.) (Numbers Rabbah 13:16).
ד"ה פר אחד: כנגד אברהם, שנאמר בו (בראשית יח) "ויקח בן בקר". ד"ה איל אחד: כנגד יצחק (שם כב) - "ויקח את האיל" וגו'. ד"ה כבש אחד: כנגד יעקב (שם ל) - "והכשבים הפריד יעקב".
פר אחד ONE BULLOCK, [A YOUNG ONE, בן בקר] — in allusion to Abraham of whom it states, (Genesis 18:7) “And he took a young bull (בן בקר)" (Numbers Rabbah 13:14). איל אחד ONE RAM — in allusion to Isaac, with reference to whom Scripture states, (Genesis XXII 13) “and he (Abraham) took the ram (האיל) [and offered it up … in the stead of his son]” (Numbers Rabbah 13:14). כבש אחד ONE LAMB — in allusion to Jacob of whom Scripture states, (Genesis 30:40) “and Jacob did separate the lambs” (Numbers Rabbah 13:14).
**
בעל דברי דוד, מקשה:
מה ראה רש"י לשנות כאן מדרכו בכל מקום לפרש פשוטו של מקרא, ולדרוש כאן דרשות וגימטריות שלא כדרכו, ומה הצריכו לכך?
ענה לשאלתו!
ד. "לדבר אתו"
"וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ"
ובבא משה AND WHEN MOSES CAME [INTO THE TENT OF MEETING … THEN HE HEARD THE VOICE SPEAKING UNTO HIM FROM OFF THE COVERING THAT WAS UPON THE ARK OF THE TESTIMONY] — When two Scriptural verses apparently contradict each other there comes a third and reconciles them. We have got such a case here: one verse says, (Leviticus 1:1) “[And the Lord called unto Moses] and spoke unto him out of the appointed tent”, which was outside the Vail, and another verse says, (Exodus 25:22). “And I shall speak unto thee from off the Ark-lid”, thus within the Vail — then this (our verse) comes and reconciles them: Moses entered the appointed tent, and there he heard the Voice which came from above the Ark-lid, from between the two Cherubim — the Voice issued from Heaven unto the space between the two Cherubim, and from there it issued into the appointed tent where it was heard by Moses. (Sifrei Bamidbar 58 1; cf. Rashi on Exodus 25:22.)
שד"ל:
לא נמצא "דבר אתו" לאדם עם האל, ואף לא "דבר אותו", אלא כאן ובשמות ל"ד ל"ד "ובבוא משה לפני ה' לדבר אתו", על כורחך נפרשנו כמו (תהלים ק"ד) "כולם אליך ישברו לתת אכלם בעתו".
1. הסבר, מה הקושי בפסוקנו, ומה הסברו.
"אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אֹתָךְ"
Right wouldest Thou be, O LORD, were I to contend with Thee, yet will I reason with Thee: Wherefore doth the way of the wicked prosper? Wherefore are all they secure that deal very treacherously?
עומד בסתירה לכלל הנקבע על ידי שד"ל?