פרשת ויקהל - פקודי תש"ז - "אלה פקודי המשכן..."
א. הערה לפרשותינו
רש"ר הירש, מעיר לפרשותינו (ל"ו ח'):
נשים אל לבנו שהמשכן לכל חלקיו אינו אלא סמל, וששום דבר אין לו קיום סמלי אלא אם כן נעשה בכוונת מכוון לשם תכלית סמלית זו. נשים אל לבנו שאפילו ה"כתב והמכתב" שהם כל כך סמליים, עד שאין להם שום מובן אחר מאשר המסומל על ידם, בכל זאת מותנה שימושם בקודש בכוונת הסופר בכתבו, עד שלספר תורה יש קדושת ספר תורה, אך ורק כשנכתב בכוונה "לשם קדושת ספר תורה". יתר על כן, בכתיבת האזכרות (השמות הקדושים) צריכה כוונת הסופר לכותבם "לשם קדושת השם" להיות מבוטאת בפיו בשעת כתיבתם, ולפחות עליו לשוותה נגד עיניו תמיד. נשים עוד על לבנו, כי כוונות הנרמז שכלי המשכן תנאי הכרחי הוא לאמתות פירושה הסמלי פי כמה וכמה, מאחר שכלים אלה: ארון, שולחן, מנורה, יריעות, בגדים - קיימים מחוץ למשכן במציאות רגילה!
מהו הקושי בפרשיותינו, המתורץ לפי דעת הירש, אם "נשים אל לבנו" את כל האמור לעיל?
ב. היו בישראל שחשדו במשה
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן..."
These are the accounts of the tabernacle, even the tabernacle of the testimony, as they were rendered according to the commandment of Moses, through the service of the Levites, by the hand of Ithamar, the son of Aaron the priest.
תנחומא פקודי ז':
ולמה עשה חשבון? הקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר (במדבר י"ב) "עבדי משה בכל ביתי נאמן" – ומשה נתן חשבון?! אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו, שנאמר (שמות ל"ג ח') "והיה כצאת משה... יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחר משה". ומה היו אומרים? היו מסתכלין מאחוריו ואומר אחד לחברו: ראה צוארו! ראה שוקיו! אוכל משלנו, שותה משלנו! וחברו משיבו: ריקה! אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף ועל ככרי זהב, שאין לו חקר ולא משקל ולא מניין – מה אתה רוצה, שלא יהא עשיר? כששמע כן, אמר: חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן להם חשבון. כיון שנגמרה, אמר להם: "אלה פקודי המשכן".
היכן בתורה מצא הדרשן רמז לכך, שהיו בישראל שחשדו במשה?
ג. "אלה פקודי"
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן"
These are the accounts of the tabernacle, even the tabernacle of the testimony, as they were rendered according to the commandment of Moses, through the service of the Levites, by the hand of Ithamar, the son of Aaron the priest.
*
1. מה פירוש המילה "פקודי" לפי הפרשנים הבאים?
חשבון הכסף והזהב והנחשת.
אלה פקודי, the count of the silver, gold, and copper contributed.
כל אחד מחלקי המשכן הכתובים למעלה הם אותם הפקודים שנאמר עליהם "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם... ביד איתמר". וזה כי כל אחד מהם היה ראוי להיות נחשב ולהיקרא בשם באשר הוא זה הפרטי, לא בלבד באשר הוא מזה המין, וכל שכן שצדק זה על כל אחד מכלי הקודש אשר במשא בני קהת. ולזה לא נפסדו, כאומרם ז"ל: שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויין, תלמוד לומר "עצי שטים עומדים", שעומדים לעד ולעולמי עולמים, וגם כן לא נפל דבר להם ביד האויבים, על היפך מה שקרה למקדש שלמה וכליו, כמבואר בחורבן בית ראשון על ידי נבוזראדן, שלא נזכר שם דבר מענייני משכן משה רבנו עליו השלום.
אלה פקודי המשכן, all the individual components described previously are the ones concerning which the Torah wrote ובשמות תפקדו את כלי משמרת הקדש...ביד איתמר, “you shall list by name the objects that are their porterage tasks.” (Numbers 4,32-33) The meaning of the line is that each and everyone of these items was important enough to be known by its specific name. In other words, one did not refer to it only by the name of the category of utensils it belonged to, such as “fork,” but one had a name for each fork. This method of naming each item individually contributed to their being of permanent significance. The Talmud Yuma 71 goes to the length of stating categorically that if anyone thought that once such a utensil had been “used up,” i.e. had outlived its usefulness it would be permanently consigned to oblivion this is not so. It will even resurface after the resurrection of the people who used it when they were alive. This is derived from Exodus 26,15 עצי שטים עומדים, the word עומדים being taken to mean that they will endure indefinitely. Neither will any of the utensils used in the Tabernacle fall into the hands of our enemies. This is the opposite of what happened to the “permanent” Temple, בית עולמים, built by Solomon. It is significant that in the account of what Nebuchadnezzar captured not a word is mentioned about a single item that used to be part of the Tabernacle in the desert.
(שים לב: בחומשי שוקן נפלה טעות דפוס בדברי ספורנו וצריך להיות: "גם כן לא נפל דבר מהם ביד האויבים")
*
2. למה לא פירשוֹ ספורנו כפירושו הרגיל?
3. על מי מוסבת המילה "אלה", לפי המפרשים הבאים?
בפירוש זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו.
אלה פקודי THESE ARE THE SUMS [OF THE TABERNCLE] — In this section are enumerated all the weights of the metals given as a contribution for the Tabernacle, of silver, gold and copper, and also there are enumerated the vessels used for every kind of service in it.
רמב"ן (מובאות בדבריו שתי דעות):
... ועל דעת רבים (רש"י וראב"ע) "אלה פקודי המשכן" יחזור אל הנזכרים למעלה, יאמר כי המשכן וכליו, שהוא הבית והחצר וכל הנעשה להם פקודי עבודת הלוים שפקדם משה ביד איתמר, ואין כלי הקודש הארון והשולחן והמנורה והמזבחות בכלל המשכן, כי הם ביד אלעזר. ואין כן דעתי, כי למה יזכיר פקודת איתמר ולא יזכיר פקודת אלעזר, שהיא הנכבדת. אבל "אלה פקודי" ירמוז אשר יזכיר בפרשה למטה, יאמר כי כסף פקודי העדה מאת ככר שנעשה בו האדנים והווים לעמודים וציפוייהם וחישוקיהם (פסוקים כ"ה-כ"ח), ונחושת התנופה שהוא שבעים כיכר שעשה בה מזבח הנחשת והמכבר וכל כליו ואדני החצרות והיתדות (פסוקים כ"ט-ל"א), הכל נתן משה במספר במשקל ביד איתמר. ולא סיפר בפרשה מה נעשה בזהב, כי הזהב ממנו ביד איתמר - ציפוי הקרשים והבריחים, וממנו ביד אלעזר - הארון והכפורת והמנורה והשולחן ומזבח הזהב. והנה בעבור שלא יוודע ציפוי כל כלי כמה זהב יש בו, לא סיפר שנתנוֹ משה להם במניין ובמשקל. ולכך לא הזכיר כאן פקודת אלעזר, כי לא בא הכתוב עתה רק לדבר על מלאכת המשכן לא על המסעות. ואל יקשה עליך בעבור שימנה כאן מזבח הנחושת והוא פקודת אלעזר, כי יצטרך לומר שעשאוהו מנחושת התנופה, ולא יחוש להוציא דבר אחד מכלל הדברים שאמר בהן שהם ביד איתמר, כי כן דרך הכתוב במקומות הרבה (בראשית ל"ה כ"ו שם מ"ו כ"ז). ולא הזכיר בכאן הכיור וכנו, כי לא נעשה במשקל, אבל כל המראות שהביאו הנשים הצובאות שם בהם, ולא ידע משה משקלו. וייתכן שלא היה בפקודת איתמר, כי ייכנס בכלל מה שאמר הכתוב (במדבר ג' ל"א) "ומשמרתם הארון והשולחן והמנורה והמזבחות וכלי הקודש אשר ישרתו בהם", כי בכיור וכנו ישרתו למזבח, והנה איננו בחשבון הפרשה הזו.
כל אחד מחלקי המשכן הכתובים למעלה הם אותם הפקודים שנאמר עליהם "ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם... ביד איתמר". וזה כי כל אחד מהם היה ראוי להיות נחשב ולהיקרא בשם באשר הוא זה הפרטי, לא בלבד באשר הוא מזה המין, וכל שכן שצדק זה על כל אחד מכלי הקודש אשר במשא בני קהת. ולזה לא נפסדו, כאומרם ז"ל: שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויין, תלמוד לומר "עצי שטים עומדים", שעומדים לעד ולעולמי עולמים, וגם כן לא נפל דבר להם ביד האויבים, על היפך מה שקרה למקדש שלמה וכליו, כמבואר בחורבן בית ראשון על ידי נבוזראדן, שלא נזכר שם דבר מענייני משכן משה רבנו עליו השלום.
אלה פקודי המשכן, all the individual components described previously are the ones concerning which the Torah wrote ובשמות תפקדו את כלי משמרת הקדש...ביד איתמר, “you shall list by name the objects that are their porterage tasks.” (Numbers 4,32-33) The meaning of the line is that each and everyone of these items was important enough to be known by its specific name. In other words, one did not refer to it only by the name of the category of utensils it belonged to, such as “fork,” but one had a name for each fork. This method of naming each item individually contributed to their being of permanent significance. The Talmud Yuma 71 goes to the length of stating categorically that if anyone thought that once such a utensil had been “used up,” i.e. had outlived its usefulness it would be permanently consigned to oblivion this is not so. It will even resurface after the resurrection of the people who used it when they were alive. This is derived from Exodus 26,15 עצי שטים עומדים, the word עומדים being taken to mean that they will endure indefinitely. Neither will any of the utensils used in the Tabernacle fall into the hands of our enemies. This is the opposite of what happened to the “permanent” Temple, בית עולמים, built by Solomon. It is significant that in the account of what Nebuchadnezzar captured not a word is mentioned about a single item that used to be part of the Tabernacle in the desert.
ד. תרגומו של פסוק כ"א
ליודעי גרמנית: פסוק כ"א מתורגם ע"י בובר-רוזנצווייג כך:
Dies war das Verordnete der Wohnung… wie sie verordnat-wurde dursh. Mosches Mund als Dienst. Der Lewiten
1. האם הלכו המתרגמים אחר המפרשים (שבשאלה ג') או בחרו להם דרך אחרת?
*
2. מה תיקנו בהוסיפם מילת "als"?
ה. ההבדלים בין המשכן ושני המקדשים
ד"ה משכן העדות: סיפר מעלות זה המשכן, שבשבילם היה ראוי להיות נצחי ושלא יפול בידי אויבים. ראשונה שהיה משכן העדות, שהיו בו לוחות העדות. ב', אשר פקד על פי משה. ג', שהיתה עבודת הלויים ביד איתמר, כי אמנם משמרת כל חלקי המשכן ביד איתמר היתה. ד', ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו, מיוחסים וצדיקים שבדור, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם, ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדש שלמה שהיו עובדי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה, נפסדו חלקיו, והוצרך לחזק את בדק הבית, ונפל בסוף הכל ביד אויבים. אבל בית שני שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים, לא שרתה בו שכינה, ונפל ביד אויבים, כי אמנם בית שני לא היה משכן העדות, שלא היו בו לוחות העדות, ולא פוקד כי אם על פי כורש, ולא היו שם בני לוי, כמו שהעיד עזרא באומרו "ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם", ומן המתעסקים בבניינו היו צידונים וצורים, כמבואר בספר עזרא.
משכן העדות, the Torah begins to list the many ways in which this Temple (Tabernacle) was superior to those that superseded it. Firstly, it was the משכן העדות, so named because the Tablets of the Testimony were deposited therein. Secondly, אשר פקד על פי משה, it had been put up at the command of Moses; thirdly, עבודת הלוים ביד איתמר, the entire service of the Levites had been entrusted to the illustrious Ittamar, son of Aaron. Fourthly, ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה, the divinely inspired Betzalel was its principal architect. In view of all the above advantages of this structure none of it fell into enemy hands.
By contrast, the Temple erected by Solomon, most of the work for which was performed by labourers from Tzor, even though the Shechinah came to rest on it, was eventually destroyed, all of it having been lost totally. The inferiority of that structure is evident from the fact that the building itself was in need of regular, almost annual, repairs, as we know from Kings II 22,5 The second Temple was so inferior that it could not even be called משכן העדות, the residence of the Testimony, the Tablets having long since been lost. Neither had it been established by G’d’s command but by a dream that a gentile named King Cyrus dreamed that it was his duty to build a temple to the G’d in heaven. Compare Ezra 8,15. Moreover, there were hardly any Levites that bothered to return to the land of Israel at the time to take part in that return to Zion. In addition to this, consider that among the people building this second Temple, there were also pagans called Tzidonim and Tzurim, as documented in the Book of Ezra.
ד"ה כל הזהב: העיד על קצבת הזהב והכסף והנחושת שנכנסה במלאכת המשכן, שהיה דבר מועט מאוד בערך אל העושר שהיה בבית ראשון, כמבואר בספר מלכים. ויותר ממנו העושר שהיה בבניין הורדוס (בסוטה פ' היה נוטל). ועם כל זה יותר התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני. ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבניין יהיו סיבה להשרות השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יראיו ומעשיהם לשכנו בתוכם.
כל הזהב, the Torah testifies that the contributions of gold, silver, and copper for the building of the Tabernacle were miniscule in value when compared to the amount of such precious metals which were used in the building of Solomon’s Temple. We read there in Kings I 6, 20-35 and 7, 45-50 about the opulence of that structure. Compared to the restoration of the second Temple in the days of Herod, even Solomon’s Temple could be considered a poor attempt at impressing the world with the Jewish people’s wealth. Notwithstanding all the material wealth invested in both Solomon’s Temple and that of Herod, Moses’ Tabernacle, a collapsible structure, enjoyed far more of G’d’s presence than the Temple Solomon built, not to speak of the second Temple in which the Presence of G’d was never manifest. All of these historical facts teach us that material wealth, even if donated generously, is not a major factor in the success of a Temple dedicated to house the Presence of G’d on earth. G’d’s presence in such a Temple depends on His approval of the lifestyle of the Jews who have built such a Temple for Him.
מה ההבדל בין המשכן לבין בית ראשון ולבין בית שני, ומה הרעיון המסומל בזה, לפי דעתו?