עיין גם גיליון תרומה תש"ד, שעסק אף הוא במנורה!
| א. בטעם המנורה |
דעות שונות לחכמינו בטעם המנורה וצורתה, והרי לפניך אחדות מהן:
מורה נבוכים, ג' מ"ה:
... ואחר כך הושמה מנורה לפניו לכבוד ולתפארת לבית, כי הבית שדולק בו נר תמיד הנסתר בפרוכת יש לו בנפש מעלה גדולה.
... ואחר כך הושמה מנורה לפניו לכבוד ולתפארת לבית, כי הבית שדולק בו נר תמיד הנסתר בפרוכת יש לו בנפש מעלה גדולה.
... ואחר הפרוכת היה ההיכל והיו בו ג' כלים: שולחן ומנורה ומזבח הקטורת, לרמז ששומר התורה והמצוות (הנרמזים בארון), אף על פי שהוא לא יעבוד מפני השכר, הקב"ה לא יקפח שכר פעולותיו, ושני מיני שכר יושפעו עליו מאת בעל החסד והרחמים. האחד: השכר הגופני – עושר וכבוד... ולזה רומז השולחן ועליו לחם הפנים... והשכר השני: החכמה והמדע, כי אם בתורת ה' חפצו – יחכם ויבין ויתגלו לו תעלומות...
והמנורה הייתה רומזת לזה המין השני מן השכר שהוא שכר נפשי. לפי שנר ה' נשמת אדם.
והיו שבעת הנרות רומזים אל שבע החכמות שכולם ימצאו בתורת האלוקים.
והיו הנרות כולם פונים אל הנר האמצעי והוא היה פונה אל קודש הקודשים, לרמוז שהחכמה האמיתית תסכים עם שרשי התורה אשר לארון.
והייתה המנורה זהב כולה, להורות על מעלות החכמה וקיומה לעד ושלא ימצאו בה דעות זרות, בלתי מסכימות אל הדת, כי היא כולה זהב טהור.
והיו בה גביעים, כפתורים ופרחים, לרמז אל הסתעפות החכמות והידיעות כולם אלו מאלו והיות זאת החכמה הכנה לזאת.
והייתה מקשה כולה וככר זהב יעשה אותה, לפי שנחלקה לשבעה חלקים למספר חילופי הנושאים... שנקראו "שבע חכמות", וזה עניין המנורה בעצמה שהייתה כולה מקשה אחת ונחלקה לשבעה קנים היוצאים ממנה...
"ועשית מנורה" – הוא האדם, שהוא כמנורה מוכן לקבל להאיר בעזרת ה' על ידי תורה ומעשים טובים. ועל כן היא י"ח טפחים כמידת אדם בינוני, ואמר שעם היותו חומר עכור, יעשה עצמו יקר וחשוב כזהב ושיהיה טהור מכל סיג חלאת לכלוך ועוון אשר חטא.
והתנאי האחד להעשות האדם מנורה טהורה הוא – לקבל יסורין להתיך ולמרק כל חלאה, וזה "מקשה תעשה המנורה" – על ידי הכאות כמקיש בקורנוס – שהוא משל אל היסורין – תעשה המנורה. ובכלל הדבר שתהיה כולה מעשת זהב אחד ולא מחתיכות הרבה שלא יהיה כל אבר מחתיכה אחת ויחברם, רק בלי פירוד מתחילתם, משל לאחדות כל אבריו, שלא יטמא אחד מהם ויפרד איכותו מיתר האברים, כי אם יהיה לכולם אחדות.
והנה שלושה דברים הם שצריך האדם להכניע תאוות יצרו בהם, הלא המה: (א) התשמיש (ב) הדיבור, כי כל המרבה דברים מרבה חטא (ג) אכילה ושתייה. על אחד אמר: "ירכה" הוא התשמיש – כי על כן נקראו הבנים יוצאי ירך אביהם – ואמר שגם הוא יהיה מרוסן ונכנס בל ירבה תאוותו; ועל הדיבור אמר: "וקנה" – הוא הקנה שהדיבור יוצא ממנו, גם הוא יהיה זהב טהור, ומקשה, שלא ידבר רק דברים טהורים ומעטים, כזהב טהור, ויהיה נכנע מלהשיב כרמז "מקשה" – נעלב ואינו עולב; ועל השלישי אמר: "גביעיה" – שהוא גביעי יינה, ו"כפתורים" הוא מאכל ומלבוש – כי רמז שניהם בתפוח (אשר בו אוכל וגם מלבוש – הקליפה) וגם פרחיה הם יתר ההוצאות שיפריח ויתפשט בהם – כולם "ממנה יהיו", שלא יהנה מהזולת. רק יסתפק בשלו, כי העושה כן לא ירום לבבו להתגאות.
השוה לדעותיהם זכריה פרק ד' פסוקים א'-ד':
"וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ. וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי"
"וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ. וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי"
And the angel that spoke with me returned, and waked me, as a man that is wakened out of his sleep. And he said unto me: ‘What seest thou?’ And I said: ‘I have seen, and behold a candlestick all of gold, with a bowl upon the top of it, and its seven lamps thereon; there are seven pipes, yea, seven, to the lamps, which are upon the top thereof; and two olive-trees by it, one upon the right side of the bowl, and the other upon the left side thereof.’ And I answered and spoke to the angel that spoke with me, saying: ‘What are these, my lord?’
1. מה ההבדל העקרוני שבין דעת הרמב"ם לדעת שני האחרונים?
2. מה ההבדל העקרוני שבין טעם האברבנאל לטעמו של האלשיך?
*
3. מי משלשתם מתקרב יותר לפירוש הניתן בזכריה למנורה, ומה בינו לבין פירושו של זכריה?
| ב. "וראה ועשה בתבניתם." |
"וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר"
And see that thou make them after their pattern, which is being shown thee in the mount.
שיעור הכתוב כן הוא: וראה בתבניתם אשר אתה מראה ועשה...
. וראה ועשה בתבניתם , “See and construct according to their pattern, etc.” It would seem that the preposition כ would have been more appropriate here than the preposition ב seeing that this is the preposition always used when two matters are being compared as being similar in some respects though not in all respects. Seeing that what Moses had been shown was only a mental image and he had not seen a physical pattern or miniature, it would therefore appear to have been appropriate for the Torah to write כתבניתם. Why then did the Torah write בתבניתם as if the construction of the Tabernacle and everything connected with it corresponded in detail to all he had been shown on the Mountain? This argument is also reflected in our sages quoting Moses as saying to G’d: “from where am I going to take all the red fire, white fire, green fire, and black fire which You have shown me as the pattern?” (Bamidbar Rabbah 12,10)
וראה בתבניתם: עניין ההסתכלות כמו (שמות ב') "וירא בסבלותם".
ר' שלמה פפנהיים:
תבנית הוא צורת בניינו של דבר בקישור חלקיו וסדריו; הצורה המועתקת מצורת בניינו של דבר יאמרו עליה כשהיא דומה ממש לצורה שנעתקה ממנה – "בתבנית" בבי"ת, וכשאינה דומה ממש כי אם במקצת, יאמר "כתבנית" בכ"ף הערך.
תבנית הוא צורת בניינו של דבר בקישור חלקיו וסדריו; הצורה המועתקת מצורת בניינו של דבר יאמרו עליה כשהיא דומה ממש לצורה שנעתקה ממנה – "בתבנית" בבי"ת, וכשאינה דומה ממש כי אם במקצת, יאמר "כתבנית" בכ"ף הערך.
*
1. מה ראה רבנו בחיי לשנות את סדר המילים שבפסוק?
*
2. מה ראה שד"ל להביא לשם הסברת הפסוק את ראייתו משמות ב'?
| ג. שאלת סגנון |
השוה:
"שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי"
And there shall be six branches going out of the sides thereof: three branches of the candlestick out of the one side thereof, and three branches of the candle-stick out of the other side thereof;
"שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד... וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד..."
three cups made like almond-blossoms in one branch, a knop and a flower; and three cups made like almond-blossoms in the other branch, a knop and a flower; so for the six branches going out of the candlestick.
הסבר, למה נאמר בפסוק ל"ג "האחד" ולא "השני" כמו בפסוק ל"ב?