פרשת דברים תשכ"ו - הפטרה לשבת חזון
עיין גם בגיליונות דברים תשכ"א, תשכ"ב, תשכ"ד, תשכ"ה.
א. הפושעים שבטחו בבית המקדש
אברבנאל:
ואמר הנביא: אולי תחשבו שבעבור היות בית המקדש ביניכם ועולתיכם וזבחיכם נקרבים כל היום על גבי המזבח תהיו לרצון לפני השם, וכמאמר האנשים הפושעים שהיו בוטחים בבית המקדש והיו אומרים (ירמיה ז') "היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה" – אינו כן, כי הנה שמוע תורת ה' מזבח טוב וקיום דברו יותר נבחר מכל קרבן וכמאמר (שמואל א' י"ג) "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'"...
הצד השוה שבין פסוקי ישעיה בפרקנו ובין פסוקי שמואל המובאים בדבריו ברור, אך מהו ההבדל שביניהם?
ב. טענת הגוי לר' עקיבא
"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח"
Your new moons and your appointed seasons My soul hateth; They are a burden unto Me; I am weary to bear them.
במדרש רבה, סוף פרשה כ"א:
שאל גוי אחד את ר' עקיבא: "למה אתם עושים מועדות? לא כך אמר לכם הקב"ה: (ישעיהו א') "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי"?? אמר לו ר' עקיבא "אילו אמר "חדשי ומועדי שנאה נפשי" – הייתי אומר כך, לא אמר אלא: "חדשיכם ומועדיכם!"
1. הסבר את הויכוח בין הגוי ובין ר' עקיבא בהבנת דברי הנביאים על העבודה בבית המקדש?
2. למה התקיף הגוי את עשיית המועדים ולא התקיף – בהסתמכו על פסוקי הנביאים – את הבאת הקרבנות?
ג. בביאור "מי בקש זאת" וכו'
"כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי"
When ye come to appear before Me, Who hath required this at your hand, To trample My courts?
הכורם, (ביאור לישעיה בסוף המאה הי"ח) להירץ הומברג:
ד"ה מידכם: אינו נדבק היטב עם "רמוס חצרי", שהרגל רומס ולא היד. ולכן נאמר: שכל הבא לראות את פני היה מביא מתנת יד, כדכתיב (דברים ט"ז ט"ז) "ולא יראה את פני ה' ריקם איש כמתנת ידו" ועל זה אמר, "כי תבואו לראות פני מי בקש זאת" כלומר: המתנה מידכם, ו"מי בקש" מושך עצמו ואחר עמו כאילו אומר: ומי בקש רמוס חצרי. והכוונה: לא בלבד שאין חפץ במתנת ידכם, גם אינני מבקש את ביאתכם לרמוס בחצרי, כדי לראות פני. ועל דרכנו תרגום המקרא כך הוא: קאמט איהר פאר מיינעם אנטליץ צו ערשיינען, ווער פערלאנגט דיא גאבע אויס אייערער האנד? וואצו גאר מיינען פארהאף בעטרעטען?
שד"ל:
ד"ה כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי: אחרי שאין ביאתכם בכוונה להקביל פָּנַי דרך יראה וכבוד, הנה אין ביאתכם אלא לעשות מצות אנשים מלומדה, הרגליים לבדן עושות פעולתן (שהיא הביאה והרמיסה), והלב אינו עושה פעולתו (שהיא ההיכנעות והתשובה), ומי ביקש זאת מידכם? מי ביקש מידכם רמוס חצרי? כי אמנם חפץ הא-ל הוא, שיבואו וישתחוו לפניו בלב שלם, אך לא יבקש שיבואו ברגליהם בלבד ולא בלבותם.
1. איזה משני הפרושים נראה לך? נמק את תשובתך!
**
2. מה ראה הנביא להוסיף מילת "זאת", ולמה לא אמר "מי בקש מידכם רמוס חצרי"?
ד. "מנחת שוא" - שאלות ברש"י
"לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי"
Bring no more vain oblations; It is an offering of abomination unto Me; New moon and sabbath, the holding of convocations— I cannot endure iniquity along with the solemn assembly.
ד"ה לא תוסיפו הביא מנחת שוא: מתרה אני בכם: לא תביאו לי עוד מנחת שוא שלכם, שהעשן העולה ממנה קיטור של תיעוב הוא לי ולא נחת רוח.
I release you: do not bring Me any longer your empty meal-offerings, whose rising smoke is an incense of disgust to Me, and not of pleasure.
1. מה ראה רש"י להקדים לפירושו מילות "מתרה אני בכם"?
2. לשם מה הוסיף מילת "(מנחת שוא) שלכם"?
3. מה הקושי בפסוקנו שאותו יישב באמרו "שהעשן העולה..."?
ה. שאלות בדברי ראב"ע
ד"ה לראות פני: כמו לפני, כי אין פני פעולים.
This is like, "Lest He become sated with you and hate you" (Mishlei 25:17).
*
מה קשה לו בפסוקנו?
ד"ה לא תוסיפו: צווי, כמו (דברים ד' ב') "לא תוסיפו על הדבר".
לא תוסיפו Ye shall not continue. A prohibition (comp. Deut. 4:2); not a mere future.
*
מה בא להשמיענו, ואיך ניתן היה להבין את פסוקנו בלי פירושו?
ד"ה לא אוכל און: תחסר מילת "נשוא", כמו (שמואל א' ט"ז כ') "חמור לחם", וטעם "ועצרה" כמו (ישעיה נ"ג ח') "מעוצר וממשפט לוקח", שלא תעשה כל מלאכה, הטעם: לא אוכל לסבול און עם עצרה, כי מה תועלת יש לעצרה עם און?!
לא אוכל I cannot bear. Supply the word נְשאׁ, ‘to bear.’ Comp. חמור לחם an ass laden with bread (1 Sam. 16:20). עצרה Restraint. Comp. עׂצֶר ‘prison’ (53:8). Restraint from doing any work. עצרת (Lev. 23:36) has the same meaning. Iniquity and restraint.36A. V., Even the solemn meeting. God cannot bear iniquity coupled with the observance of holy days; for of what use is it to keep holy days and to do evil at the same time.
א. איך הוא מפרש את הפסוק שמואל א' ט"ז כ'?
ב. איך הוא מפרש ישעיה נ"ג ח', ובמה הפסוק ההוא מסייע לפירושו?
**
ג. התוכל לפרש את פסוקנו מבלי הוספת מילה ("נשוא") לפסוק?
ו. שאלות בטעמי המקרא
"וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם"
And ye returned and wept before the LORD; but the LORD hearkened not to your voice, nor gave ear unto you.
אברבנאל:
...והנה הביא ראיה שהיה זה בעוונם ממה שהם עצמם הודו בדבר, וזהו "ותשבו ותבכו לפני ה'". ואף על פי ששערי דמעות לא ננעלו, אף על פי כן לא שמע ה'...
הכתב והקבלה:
לא היתה הבכיה על אשמתכם מתוך תשובה וחרטה, כי אם על אשר רדפו והכו אתכם, על שהוצרכתם לשוב אחור מפני האויב, לכן לא שמע ה', ולזה אמר "ותשבו ותבכו".
רד"צ הופמן:
הם שבו לקדש, מקום שנמצא שם משה עם ארון הברית (במדבר י"ד מ"ד) "ויעפלו לעלות אל-ראש ההר וארון ברית-ה' ומשה לא-משו מקרב המחנה... אבל בכיה זאת לא היתה קשורה בתשובה, רק תלונה על האסון שאירע...
1. מה הם הפירושים השונים שניתנו למילה "ותשבו"?
"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר"?
And the mixed multitude that was among them fell a lusting; and the children of Israel also wept on their part, and said: ‘Would that we were given flesh to eat!
3. נראה, שלפי דעת חלק מהפרשנים דלעיל מקביל "ותשבו" אל "וישבו" של במדבר י"ד ל"ו:
"וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיָּשֻׁבוּ וילונו (וַיַּלִּינוּ) עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ"
במה סותרים הטעמים את ההקבלה הזאת, ואיך יש – כנראה – לפרש את פסוקנו לפי דעת בעלי הטעמים?
ז. שאלות בטעמי המקרא
"הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים
The Emim dwelt therein aforetime, a people great, and many, and tall, as the Anakim;
הירש {חסר במקור}
בובר:
Die Grasslichen sassen vordem darin, ein Volk gross, zahlreich und hoch wie die Anakiter
מי מן המתרגמים כיוון לדעת בעלי הטעמים?