פרשת דברים תשכ"א - הפטרה לשבת חזון
א. שמיעה והאזנה
"שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ"
"Hear, heavens, and listen, earth." Moshe said, "Listen, heavens, and hear, earth" (Devarim 32). Why did Isaiah change the phrase? Our rabbis discussed this matter and there are many midrashim in the parsha of Haazinu [where Moshe's original phrase appeared] in Sifri. But the chachamim disagreed with them and said that the true explanation is otherwise: when witnesses come and testify, and their testimonies match, the testimonies are valid, but if the testimonies do not match they are not valid. If Isaiah had not come and given [the language of] "hearing" to the heavens and "listening" to the earth, the heavens would have testified that when they were called on to witness in the days of Moshe, who said "I have called on you to witness today," they were called to perform "listening." But the earth would have testified, "I was called to perform 'hearing,'" and their testimonies would not have matched. Isaiah came and switched the phrases, so both the heavens and the earth could testify regarding "listening" and "hearing."
ד"ה שמעו: יש מילים נגזרות משמות והם פעלים, כמו "והאזיני ארץ" והטעם "הטי אזן". והנה אין הפרש על דרך הפשט בין "שמעו" ובין "האזינו", והחל לקרוא העדים שהעיד משה לישראל (דברים ד' כ"ו) "כי אבד תאבדון" והנה בא העת.
והאזיני And give ear. Sometimes verbs are derived from nouns, as האזיני, ‘give ear,’ from אׂזֶן ‘ ear.’ .There is in reality no difference between שמע ‘to hear’ and האזן ‘to give ear.’9By the additional phrase על דרך פשט in reality, the commentator indicates that he rejects the various remarks of the Midrash about the difference between Is. 1:1 and Deut. 32:1, and likewise the distinction drawn between the synonyms שמע and האזן. (See Yalkut ad locum).—Isaiah begins his prophecy, by addressing those witnesses, that have been pointed out to Israel by Moses, when he said I call heaven and earth to witness against you this day, that you shall soon utterly perish (Deut. 4:26); the time, foretold by Moses, had then come.
אבן כספי:
ד"ה שמעו שמים: אין התחכמות בהיות זה הדיבור חילוף דברי משה, כי הכל עולה לענין אחד, ורבים כן למאות ולאלפים, וישעיה אמר עוד (כ"ח כ"ג) "האזינו ושמעו קולי, הקשיבו ושמעו אמרתי".
1. לשם מה מוסיף הראב"ע את המילים "על דרך הפשט" - והן לפי דעתו כל פירושיו "על דרך הפשט" הם?
2. מה רצה להוכיח באמצעות דברים ד' כ"ו?
3. הסבר את דברי אבן כספי הראשונים (עד "לענין אחד").
4. מי הם ה"רבים" הנמצאים "למאות ולאלפים"?
5. מה רצה אבן כספי להוכיח באמצעות ישעיהו כ"ח כ"ג?
6. במה יש לראות בפירושו את השפעת פירושו של ראב"ע?
ב. משל השור והחמור
"יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן"
The ox knoweth his owner, And the ass his master’s crib; But Israel doth not know, My people doth not consider.
רש"י, (ע"פ ההוצאה המדעית של מאהרשן):
מכיר השור קונהו, מוראו עליו ולא שינה ממה שגזרתי עליו, לומר: "איני חורש היום". וחמור לא אמר לבעליו: "איני טוען היום". ומה אלו שנבראו לשמשכם ואינם לא לקיבול שכר אם יזכו, ולא לשילום פורענות אם חוטאים - לא שינו את מידתם שגזרתי עליהם, וישראל, שאם זוכים מקבלים שכר ואם חוטאים מקבלים פורענות, "לא ידע" – לא אבו לידע, ידעו ודשו בעקב ו"עמי" לא נתן לב להתבונן.
"His owner." [The owner] guides [the ox] in the plowing during the day, and after he has accustomed the ox to the task, it knows [how to perform it]. But the donkey is impervious; it does not know its master until he has fed it. Israel was not clever enough to know, as an ox does, when I called them, "Israel will be your name," and told them some of My laws, and they left Me, as it says (Ezekiel 20:39) "Each man, his idols..." And even after I brought them out of Egypt and fed them the mann and called them My nation, the children of Israel were not even as wise as a donkey. Another explanation: The ox recognizes its master and is fearful of him; it does not change what I have decreed upon it, saying, "I will not plow today." And the donkey does not say to its master, "I will not carry loads today." These animals, which were created to serve you, and do not receive reward if they behave appropriately, nor are they punished if they sin, do not change their ways which I decreed upon them. And Israel, who receive reward if they are worthy, and if they sin receive punishment...! "Did not know." They did not want to know; they knew and they crushed with their heels; and My nation did not pay attention in order to understand.
זכר הבהמות שהן גדלות עם האדם לעבודתו, ואף על פי שאינם בני דעת, בכח ההכרה יש בהם לרחוק מן הנזק ולקרב אל התועלת יכירו מי שייטיב להם תמיד, והם הבעלים. ושבים לביתם ולמקום מאכלם כשבאים ממלאכתם. ואין פירוש "קונהו" – קונה אותו בדמים לבד, אלא המגדלו ועושה לו צרכיו תמיד, וכן (דברים ל"ב) "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך", וכן (בראשית י"ד) "קונה שמים וארץ". ופירוש "אבוס" – מקום מאכל. והנה אלה כבהמות, אף על פי שאין בהמות מכירים המטיב להם, וישראל שהם עמי, שקניתים מבית עבדים, הם לא ידעו כי אני המטיב להם, ונתתי להם ארץ נחלה וגירשתי גויים מפניהם; שאם הכירו זה לא עזבוני ולא עבדו אלוהים אחרים במקומי.
שד"ל:
האבוס איננו מקום מאכל הבהמה אבל הוא הגורן, מקום דישת הדגן. והמילה נגזרת משרש בוס, שענינו כמו דוש, על שם שדשים בו. וכן כאן "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו", אין הכונה שהחמור יודע מקום מאכלו, אלא מקום עבודתו, כלומר: החמור מכיר כשהוא בגורן כי צריך הוא לעבוד ולדוש כי העבודה טובה היא לו, כי מלאכת הדישה שכרה עמה, והיא האכילה כמו שכתוב (דברים כ"ה ב') "לא תחסום שור בדישו". והנה השור והחמור עובדים בעליהם לתקות שכר ומכירים, כי עבודתם טובה היא להם, וישראל לא ידעו ולא יבינו כי עבודת ה' וההליכה בדרכיו היא חייהם והצלחתם.
"אבוס" שוה בסמוך ובנפרד והבדלו מן מכלא אורוה ורפת, כי שם אבוס מורה על הכלי שבו נותנים בְּלִיל המוץ לפיטום הבהמה שרוצים להשמינה, (ולכן שור מפוטם נקרא "שור אבוס" משלי ט"ו) הלא ראינו שני מיני ההכרות האלה נתונים גם בטבע בעלי החי הבלתי מדברים, כי השור יכיר את בעליו רק ע"י שקנה אותו בלבד, והחמור שאין לו הכרה כל כך, על כל פנים יכירהו ע"י שנותן לו באבוס לאכול. אבל "ישראל לא ידע" – בעת שקראתי אותם בשם "ישראל" לאות שהם חלקי וקניני ועבדי הם; והיה להם להכיר בעליהם כשור, מכל מקום לא רצה לידע. וגם "עמי" בעת שרוממתי אותם מכל העמים במה שקראתים "עמי ונחלתי" והיה להם להכיר על כל פנים הטובה הפרטית כחמור, מכל מקום "לא התבונן" – לא רצה להבין.
1. הסבר, מהו ההבדל ביניהם בהבנת "מותר אדם מן הבהמה"?
2. הסבר, מהו ההבדל ביניהם בתפישת חטאם של ישראל שעליהם מוכיח הנביא את ישראל בפסוק זה?
3. לאיזה צורך מוסיף רש"י על המילים "לא ידע" – "ידעו ודשו בעקב"? מה תיקן בזה?
ג. השוואת תוכחות ירמיהו וישעיה
השוה בין שני הפסוקים הבאים בדברי ישעיהו ובדברי ירמיהו:
ירמיהו ח' ז' "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ
וְתֹר וסוס (וְסִיס) וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה
וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'"
ישעיה א' ג' "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ
וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו
יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע
עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן"
מלבי"ם, ירמיהו שם:
הם גרועים אפילו מבעלי חיים, שהעופות מרגישים את בוא החרף והשלג, עת לא ימצאו מחסה ומזון ומתרחקים אז אל ארצות חמות ולא ישובו עד בוא האביב, ועמי לא ידעו את משפט ה', להבין את הרעה אשר יביא ה' עליהם, ולדעת זמן העונש ולעזוב דרכם הרע, לפני בוא יום המשפט.
**
התוכל להסביר את ההבדל שבין דברי שני הנביאים, ולא כפי שהסבירו המלבי"ם?
ד. "לא ידע, לא התבונן"
"יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן"
The ox knoweth his owner, And the ass his master’s crib; But Israel doth not know, My people doth not consider.
אבן כספי:
לא ידע, לא התבונן, הטעם: לא ידע קונהו ולא התבונן בעליו, וכל כפל ענין במלים שונות. וגם בזה ולדומה לזה שכל ספרי הקודש מלאים מזה, אין התחכמות לתת טעמים וסיבות, רק השתגעות.
שד"ל:
כמו (ישעיה נ"ו) "צופיו עורים כלם לא ידעו". וכן (תהלים פ"ב ה') "לא ידעו ולא יבינו" – אין בהם דעה ובינה אף כאן "לא ידע" – אין בו דעה. "לא התבונן" – אין בו תבונה והתבוננות, והכוונה (כדברי רד"ק) אין בהם תבונה לדעת, כי עבודת ה' היא טובתם.
1. מה הקושי (או הקשיים) לשני המפרשים בפסוקנו?
2. מה ההבדל בין התשובות הנתנות ע"י שני המפרשים לקשיים הנ"ל?
*
3. הסבר בדברי אבן כספי האחרונים. "וגם בזה" – מה הוא "גם"? "וכל ספרי הקודש מלאים מזה" – מה הוא "מזה"?
ה. בביאור הפסוק "ארצכם שממה" וכו'
"אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים"
Your country is desolate; Your cities are burned with fire; Your land, strangers devour it in your presence, And it is desolate, as overthrown by floods.
1. מה בין "ארצכם" לבין "אדמתכם"?
*
2. שד"ל:
ד"ה זרים אוכלים אותה: אנשים אכזרים, כי "זר" ואכזר שרש אחד להם, כי "אכזר" מורכב מן "אך זר" ועניינו מי שאיננו מרחם על בני אדם ואינו אח להם, אלא כמו זר נחשב. ואחר שאמר "זרים אוכלים" שהוא נכרים, חזר ואמר "זרים" להוראה אחרת והוא דרך צחות, ורבים כן.
מצא בישעיה לשון "צחות" כזו!
**
3. האם סמיכות "כמהפכת זרים" דומה לסמיכות של (דברים כ"ט כ"ב) "כמהפכת סדום" – או כסמיכות ((עמוס ד' י"א) "כמהפכת אלוקים"?