פרשת וזאת הברכה תש"י - הברכות לדן לנפתלי ולאשר
א. דן
"דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן"
And of Dan he said: Dan is a lion’s whelp, That leapeth forth from Bashan.
1. מקשים מפרשים:
איך יאמר עליו "מן הבשן" והנה לא הייתה נחלתו בבשן, כי בשן היא ארץ מנשה מעבר הירדן מזרחה?
נסה לתרץ קושיה זו על פי פשוטו של מקרא!
2. ספרי כ"ב:
"יזנק מן הבשן". מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות. כך שבטו של דן נוטל לו חלק בשני מקומות.
הסבר, לאיזה מאורע היסטורי ירמוז הפסוק לדעת הספרי והיכן הוא מוזכר בספר יהושע?
...לפי שבשן מקום אריות וחיות רעות...
יזנק מן הבשן, “he leaps forth from the region of Bashan.” He (Dan) conquers in that region, although it is well known as the habitat of lions and other ferocious beasts.
...כי בבשן היו כבשים ואילים שמנים...
א. הבא הוכחות מן התנ"ך לכל אחת משתי הדעות.
**
ב. מה ההבדל בהבנת הפסוק בין שני המפרשים?
ב. נפתלי
שבע רצון [NAPHTALI IS] SATISFIED WITH DESIRE — it means that his land was full of everything that its inhabitants could desire.
מלבי"ם, ויקרא א' כ"ו:
"הרצון" יבוא בעברי על שני כוונות. (א)על הפיוס שיתרצה ויתפייס על החטא, כמו (ישעיה מ') "כי נרצה עונה." (ב) על החפץ בדבר מה ובזה הוא נרדף עם חפץ.
ד"ה שבע רצון: שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה.
וממגד תבואת שמש AND BY THE PRECIOUS FRUITS BROUGHT FORTH BY THE SUN — for this land lay exposed to the sun and it therefore produced sweet fruit (Sifrei Devarim 353:3).
והשווה רש"י, ויקרא י"ט ה':
ד"ה לרצונכם תזבחו: תחלת זביחתו תהא על מנת נחת רוח שיהא לכם לרצון שאם תחשבו עליו מחשבת פסול לא ירצה עליכם לפני.
לרצנכם תזבחהו YE SHALL SACRIFICE IT TO BE ACCEPTABLE FOR YOU — This means, from the very beginning the slaughtering shall be done with the intention to give Me satisfaction (i. e. to sacrifice it in a manner that is satisfactory to Me) so that it shall effect favour for you (לרצנכם). For if you have in connection with it (with the slaughtering) any intention which will invalidate it (the sacrifice) it shall effect no favour for you before Me.
רש"י, בפרשתנו ל"ג ט"ז:
ד"ה ורצון שוכני סנה: כמו שוכן סנה ותהא ארצו מבורכת מרצונו ונחת רוח של הקב"ה הנגלה עלי תחלה בסנה.
רש"י, בפרשתנו ל"ג ט"ז:
ד"ה רצון: נחת רוח ופיוס וכן כל רצון שמבקרא.
לרצנכם תזבחהו YE SHALL SACRIFICE IT TO BE ACCEPTABLE FOR YOU — This means, from the very beginning the slaughtering shall be done with the intention to give Me satisfaction (i. e. to sacrifice it in a manner that is satisfactory to Me) so that it shall effect favour for you (לרצנכם). For if you have in connection with it (with the slaughtering) any intention which will invalidate it (the sacrifice) it shall effect no favour for you before Me.
ד"ה נפתלי שבע רצון: שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה, לשון רש"י. והנכון שהוא נמשך אל השם הנכבד, יאמר שבע ומלא רצון השם הנכבד וברכתו...
ד"ה נפתלי שבע רצון: שיהיה שמח בחלקו.
1. לפי איזו משתי הוראות של "רצון" הניתנות במלבי"ם לויקרא מפרשים המפרשים כאן?
2. מה בין רש"י לרמב"ן בפירוש המילה הזו ולמי משניהם קרוב המלבי"ם בפירושו כאן?
3. מה המריץ את רש"י לפרש בדרך זו ולמה לא הלך בדרך הרמב"ן? (לשאלה זו, עיין גם גיליון ויקרא תש"ב ד'; אמור תש"ד ג').
ג. אשר
"בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר"
And of Asher he said: Blessed be Asher above sons; Let him be the favoured of his brethren, And let him dip his foot in oil.
ד"ה ברוך מבנים אשר: ראיתי בספרי אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר ואיני יודע כיצד.
ברוך מבנים אשר LET ASHER BE BLESSED AMONG SONS (or, “on account of sons”) — I have found in the Sifrei Devarim 355:19 the following: You will find none of the tribes who was so blessed with children as Asher, but I do not know how this was so.
ד"ה ברוך מבנים אשר אם המ"ם תבוא ליתרון, כמ"ם תבורך מנשים (שופטים ה כד), הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים יט יא) וחברותיה, יהיה תימה איך ימעט משה שאר השבטים לאמר שיבורך אשר יותר מכל בני יעקב. ועוד שלא תתקיים ברכתו, כי לא היה כן. ורש"י כתב, ראיתי בספרי (ברכה שנח) אין לך בכל השבטים שנתברך מבנים כאשר, ואיני יודע כיצד. והנה רבותינו נתכוונו לפרש "ברוך מבנים", שיהיה מבורך בבנים רבים שיוליד, כמ"ם מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל (פסוק יג), ולכך אמרו שכל שאר השבטים ברך אותם בגבורה או בנחלתם ואשר לבדו נתברך בבנים. וגרסת הנוסחאות שלנו בספרי, אין לך שנתברך בבנים כאשר. אבל קיום הברכה הזאת לא נתבאר. ואולי היא ממה שכתוב בדברי הימים (א ז מ), כל אלה בני אשר ראשי בית האבות ברורים גבורי חילים ראשי הנשיאים והתיחסם בצבא במלחמה מספרם אנשים עשרים וששה אלף, ולא נאמר שם בשאר השבטים כשבח הזה. ועל דרך הפשט, ברוך מבנים אשר כטעם יהי רצוי אחיו, יאמר שיהיה אשר מבורך מפי כל בני יעקב אביהם ורצוי לכל אחיו. והטעם, כי ארצו שמנה ומשם יבואו כל מעדני מלך לכל השבטים, וכולם יאמרו תמיד יברך ה' הארץ הזאת אשר תוציא כפירות האלה, ויהיה מ"ם "מבנים" כמ"ם מה' יצא הדבר (בראשית כד נ), מאל אביך (שם מט כה). ואונקלוס תרגם בריך מברכת בניא אשר, נראה שרצה לומר כי יבואו מכל השבטים לאשר לקנות השמן, ויהיו יהודה וישראל רוכליו בחטי מנית ופנג ודבש וצרי וכל זמרת הארץ, שיביאו הכל וימכרו לו ויקנו השמן, והנה הוא מבורך מכל הטוב הנמצא לכל השבטים, והוא טעם "רצוי אחיו" שימכרו לו ויקנו ממנו לרצון להם...
ואולי יהיה פירוש הכתובים כן, שטבע האנשים בכלל ובני ישראל בפרט בהיותם שווים באחוה, תרבה ביניהם הקנאה כשיבדל אחד מהם ביתר שאת, באומרם: "כולנו בני איש אחד נחנו, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו". ולכן נאמר במרדכי (אסתר י'): "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דורש טוב לעמו..." כי זכר לדבר מתמיה, שמרדכי בהיותו יהודי יהיה משנה למלך, ויותר מזה שיהיה גדול ליהודים, כי אע"פ שיהיה משנה למלך לא יהיה גדול בעיני היהודים, כי תמיד יאמרו: "ומי אביו, ומי הוא זה ואיזהו שמלאו לבו להתגאות לזה", אמר שהיה גדול בעיני היהודים, ויותר זר מזה שהיה רצוי לרוב אחיו ולא יקנאו בממשלתו (כי גם זה מטבע בני ישראל מאוד) ולכן להגיד דבר פלא אמר שהיה רצוי לרוב אחיו, לא לכולם כי אם לרובם, וזה אמנם מפני שהיה דורש טוב לעמו... ועל זה הדרך אמר "ברוך מבנים אשר" ר"ל מהולל יהיה מאחיו ויהיה רצוי אחיו, שהוא דבר יוצא מטבעם, ונתן הסיבה להיותו מבורך מפיהם באומרו "וטובל בשמן רגלו",שהיה לו שמן רב ולא היה מקפיד עליו אבל היה נדיב ונותן ממנו מתנות, כי זה המכוון "וטובל בשמן רגלו".
1. מה הן ההוראות השונות האפשריות של מ' "מאשר" בפסוקנו ואיזו מהן נראית מתאימה ביותר? השווה לשאלה זו גיליון עקב תש"ג ג1.
2. במה שונה אברבנאל משאר המפרשים בפירוש "וטובל בשמן רגלו"?