| א. בביאור הפסוק "והיה עקב" וכו' |
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"
And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the LORD thy God shall keep with thee the covenant and the mercy which He swore unto thy fathers,
אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון.
והיה עקב תשמעון AND THE CONSEQUENCE WILL BE, IF YE HEARKEN (The Hebrew text may be taken to signify if you will hear the heel, עקב) — If, even the lighter commands which a person usually treads on with his heels (i.e. which a person is inclined to treat lightly), ye will hearken to,
כמו בעבור, וכן עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כ"ו ה'). וכתב רש"י אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון, ישמור לך השם הבטחתו. והזכיר הכתוב המשפטים, אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם.
והמפרשים אמרו כי טעם "עקב" שכר באחרית, וכן בשמרם עקב רב (תהלים י"ט י"ב), יאמר והיה אחרית תשמעון המשפטים ותשמרו אותם שישמר השם לך את הברית והחסד ואהבך. ונכון הוא, כי יקראו בלשון הקודש תחילת כל דבר בלשון "ראש", כענין ראש דברך אמת (שם קי"ט ק"ס), וכן גדול הדור, ראש העם (במדבר כ"ה ד') והמשובח, ראש בשמים (שיר השירים ד' י"ד), וכן יקראו אחרית כל דבר "עקב", כי הלשון יתפוס דמיונו באדם, והראש תחילה והעקב בו אחרית וסוף. וכן יאמר הכתוב (להלן כ"ח י"ג מ"ד) לראש ולזנב, לדמיון גוף בהמה.
ואונקלוס תרגם חלף, כמו חלף עבודתכם (במדבר י"ח ל"א), עשאו לשון סיבוב, נגזר מן והיה העקוב למישור (ישעיה מ' ד') הדרך המעוקל ההולך סביב סביב, וכן עקובה מדם (הושע ו' ח') מסובבת ומוקפת. יאמר, והיה סיבת שמעכם המשפטים ועשותכם אותם, שישמור השם לכם בריתו, ויפה פירש. ודומה לזה, בגלל הדבר הזה (להלן ט"ו י') בסבתו, מלשון וגללו את האבן (בראשית כ"ט ג').
וכן על דעתי, כל לשון עקיבה גלגול וסיבוב, עקוב הלב (ירמיה י"ז ט'), ויעקבני זה פעמים (בראשית כ"ז ל"ו), ויהוא עשה בעקבה (מלכים ב' י' י"ט), ענין גלגולין וסיבות. ולכן יקראו יעקב "ישורון", כי היפך העקוב מישור. וכן אחורי הרגל שנקרא עקב, וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כ"ה כ"ו), יקראנו כן בעבור היותו מעוגל, כאשר יקרא הלשון אמצע היד והרגל "כפות" בעבור היותם כמו כפות הזהב. ומורגל הוא בלשון, כמו שאמרו בספרי (ברכה ב'), מימינו אש דת למו (להלן ל"ג ב'), כשהיה יוצא הדבור מפי הקב"ה היה יוצא דרך ימינו של קודש לשמאלן של ישראל, ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כלומר מקיף. וכן לשונם (בבא קמא קי"ג א') באים עליו בעקיפין, בסבות וגלגולין, כמו עקיבין, ששתי האותיות האלה שוות להן כאשר פירשתי כבר (ויקרא י"ט כ')...
מה ראה רש"י להוציא מילת עקב מידי פשוטה ולא לפרשה כשם שפרשוה אונקלוס ורמב"ן?
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה..."
And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the LORD thy God shall keep with thee the covenant and the mercy which He swore unto thy fathers,
נחלקו המפרשים בזה אם המילה "משפטים" בפסוק זה כוללת כל חוקי התורה או רק סוג מיוחד שלהם.
מה דעת המפרשים הבאים?
רש"י: ד"ה והיה עקב תשמעון: ראה שאלה 1.
ד"ה עקב: ... והזכיר את המשפטים האלה. להזהיר מאד במשפטים, כי לא יהיה עם רב כולו נזהר במצות כולן שלא יחטאו בהן כלל, רק במשפטים יעמידו התורה, כמו שנאמר בהן (להלן כ"א כ"א) וכל ישראל ישמעו ויראו. ועוד כי רבים ירחמו מלסקול האיש ולשרוף אותו אחרי שנעשת העבירה, כמו שנאמר (להלן י"ט י"ג) לא תחוס עינך. ועוד שייראו מן התקיפים ומן המטעים, כמו שאמר (לעיל א' י"ז) לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא, ואמר בנביא השקר (להלן י"ח כ"ב) לא תגור ממנו. והזכיר כל אלה במסית (להלן י"ג ט'), לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו. ויזהיר, לא תשמע אליו, מפני הטעאתו, ולא תחוס עינך, מפני הרחמנות שירחמו רכי הלבב על הנידונים, ולא תכסה, שלא תשתוק בעבור תקפו ויראת בני משפחתו.
ד"ה את המשפטים: כי במשפט יעמיד ארץ.
את המשפטים, for the earth’s continued existence is linked to performance of justice by its inhabitants. (Proverbs 29,4)
3. ויקרא ט׳:ט״ז
"וַיַּקְרֵב אֶת הָעֹלָה וַיַּעֲשֶׂהָ כַּמִּשְׁפָּט"
And the burnt-offering was presented; and he offered it according to the ordinance.
מה מוכיח פסוק זה בשאלה הנ"ל?
| ב. שאלות במפרשים |
ד"ה והיה עקב: ושמר ה' לך. כי לדור כשר הוא שומר הבטחת חסד אבות, ואם לא תשמור המצוות לא ישמור לך אלא לדור אחד.
ושמר ה' אלוקיך לך, G’d keeps His covenant, i.e. the assurances He gave to the patriarchs concerning their descendants, with any generation which is fit, loyal and deserving. If the descendants do not keep His commandments then the covenant is valid for subsequent generations which do observe the terms of the covenant.
מה קשה לרשב"ם? ומה תיקן בדבריו?
ד"ה ואהבך: ...ויתכן שיהיה "ואהבך" יוצא, שמחבב אותך למשפחות הנשפטים ולא ישנאוך עליהם. וברכך, שלא תאונה אליך רעה בעבור המשפט. והרבך, שלא תמעט באבדן העוברים, אפילו יהיו רבים אובדים כאנשי עיר הנדחת.
מה קשה לרמב"ן?
ד"ה ונתנם בכל שונאיך: אף על פי שיתנם בשונאיך לא ידבקו בך כעניין יפול מצדך אלף אליך לא יגש.
לא ישימם בך ונתנם בכל שונאך, even though these diseases will strike your enemies they will not infect you, as described in Psalms 91,7 “thousands may fall by your side….but the source of the death will not reach you.”
מה קשה לספורנו?
ד"ה ואכלת: מצוה הוא לכלותם כאוכל לחם, והעד: לא תחוס עינך.
you will consume We are commanded to destroy them, like someone consuming bread, as evidenced by the subsequent phrase your eye shall have no pity.
מה קשה לראב"ע? ומהו נימוקו לפרש כך?
ד"ה והסיר ה' ממך: ... והזכיר תחילה במשפטים לכלות ולהכרית עובדי עבודה זרה,, ולכך אמר ואכלת את כל העמים, שתכריתם, כענין שנאמר כי לחמנו הם (במדבר י"ד ט'), כי אכל את יעקב (תהלים ע"ט ז') ואכלוהו ויכלוהו (ירמיה י' כ"ה), וכן רבים. ואמר לא תחוס עינך עליהם, כאשר הזכרתי (בפסוק י"ב) כי ברחמנות השופטים (ס"א הטפשים) יאבד כל משפט.
מה קשה לרמב"ן?
ד"ה כי מוקש הוא לך: כל אחד מאלהיהם.
For it [singular] would be a snare to you i.e., every one of their gods.
מה קשה לראב"ע? ומה בינו לבין ספורנו?
כי אמנם היותך חס עליהם יהיה לך למוקש שיפתוך לעבוד את אלהיהם.
כי מוקש הוא לך, although you relate to them by protecting their freedom of worship, they will turn out to be a stumbling block for you by seducing you to join them in their religious rites.
| ג. העמים |
1. י"ד מדרש דברים רבה ג':
ברוך תהיה מכל העמים, אמר ר' חייא בר אבא: אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה.
ברוך תהיה מכל העמים, אמר ר' חייא בר אבא: אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה.
2. ט"ז בבא קמא קי"ג ב':
אמר רב הונא: מניין לגזל עכו"ם שהוא אסור? שנאמר: "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלוקיך נותן לך" – בזמן שהם מסורים בידיך ולא בזמן שאינם מסורים בידך.
אמר רב הונא: מניין לגזל עכו"ם שהוא אסור? שנאמר: "ואכלת את כל העמים אשר ה' אלוקיך נותן לך" – בזמן שהם מסורים בידיך ולא בזמן שאינם מסורים בידך.
במה נוטים מדרשי חז"ל אלה מפשוטם של מקראות, ומה המריצם לדרוש את הפסוקים בדרך זו? והשווה דברי הרמב"ן המובאים לעיל שאלה ב4. (באר את הביטוי "שהם מסורים בידך").
| ד. "כי תאמר בלבבך" וכו' - שאלות ברש"י |
"כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם"
If thou shalt say in thy heart: ‘These nations are more than I; how can I dispossess them?’
ד"ה כי תאמר בלבבך: על כרחך לשון דילמא הוא - שמא תאמר בלבבך מפני שהם רבים לא אוכל להורישם, אל תאמר כן, לא תירא מהם. ולא יתכן לפרשו באחד משאר לשונות של כי שיפול עליו שוב לא תירא מהם.
כי תאמר בלבבך — You must admit that the word כי here denotes “perhaps": perhaps thou wilt say in thy heart, “Because they are many, I shall be unable to dispossess them". Do not speak thus, לא תירא מהם THOU SHALT NOT BE AFRAID OF THEM. — For it is not possible to explain it in one of the three other meanings of כי so that the words לא תירא מהם will then appropriately fit in with it.
ד"ה כי תראה חמור שונאך: הרי כי משמש בלשון דלמא שהוא מארבע לשונות של שמושי כי. וכה פתרונו: שמא תראה חמורו רובץ תחת משאו.
כי תראה חמור שנאך וגו׳ IF THOU SEE THE ASS OF HIM THAT HATETH THEE etc. — כי here has the meaning of “possibly”, “perhaps”, which is one of the four meanings which the word כי serves to express. The sense of the verse is accordingly the following: Can you possibly see his ass crouching beneath his burden and forbear to help him? (The Hebrew word בתמיה in Rashi means “Say this in the intonation of a question”, and is nothing more than our question mark).
ד"ה עזב תעזב: עזיבה זו לשון עזרה. וכן (מלכים א' י"ד) עצור ועזוב וכן (נחמיה ג') ויעזבו את ירושלים עד החומה מלאוה עפר לעזוב ולסייע את חוזק החומה. כיוצא בו (דברים ז') כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו' שמא תאמר כן בתמיה, לא תירא מהם. ומדרשו כך דרשו רבותינו: כי תראה - וחדלת. פעמים שאתה חודל ופעמים שאתה עוזר. הא כיצד? זקן ואינו לפי כבודו - וחדלת. או בהמת נכרי ומשאו של ישראל - וחדלת.
עזב תעזב עמו — The root עזב has here the meaning of “helping”. It has a similar meaning in, (Deuteronomy 32:36) “assisted and helped (עזוב)”. Similar also is, (Nehemiah 3:8) “ויעזבו Jerusalem up to the wall” — i. e. they filled it up with earth in order to help and to support the strength of the wall. A similar use of כי is, (Deuteronomy 7:17, 18) כי תאמר בלבבך רביס הגוים האלה וגו׳ which means “Canst thou possibly (כי) speak thus? לא תירא מהם, Do not be afraid of them and speak thus”. Our Rabbis expounded it in a Halachic sense as follows: … כי תראה וחדלת “If thou seest etc. …וחדלת” — there are occasions when you may forbear and there are occasions when you must help. How so? If it is an old man who sees the ass in this condition and it is not compatible with his dignity to intervene, then וחדלת “thou mayest forbear” holds good; or if the animal belongs to a heathen and its burden to an Israelite then, also, וחדלת may be applied (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 23:5:3).
1. מהם "שאר לשונות של כי"? הבא גם דוגמאות.
2. נמק את דעת רש"י "שלא יתכן לפרש את "כי" בפסוקנו כאחד משאר לשונות של כי"!
האם מסכים ספורנו לדעת רש"י בפרט זה?
כשתאמר איכה אוכל להורישם בהיותם רבים ממני לא תאמר זה על צד שתירא מהם אלא על צד שתכיר שזה היה נמנע לולא ה' שהיה לך. וזה כי זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה ולכל מצרים שהיו רבים וחזקים ממך.
כי תאמר...איכה אוכל להורישם, לא תירא מהם, for you will say that they outnumber you. Do not say this in a manner which will inspire fear in you, but reflect on the fact that this would be an argument only if the Lord your G’d had not already demonstrated that with His help you can overcome. זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה וכל מצרים, they outnumbered you by a far greater margin than the Canaanites and they were stronger than the Canaanites.
4. מה תיקן רש"י בהוסיפו את מילת "מפני" שהם רבים לא אוכל להורישם?
| ה. יראת הגויים |
"לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא"
Thou shalt not be affrighted at them; for the LORD thy God is in the midst of thee, a God great and awful.
ד"ה לא תערוץ מפניהם: רק תערוץ מה' שהוא אל גדול ונורא.
you shall not be terrified of them; rather, you should only be terrified of God , who is a great and awe-inspiring God. Sa‘adya Gaon says [Sa‘adya Gaon on this verse and on Exodus 23: 29] that lest the wild beasts become numerous alludes to the sign which will indicate at what future time they should undertake to overpower their enemies; but there is no need for this interpretation, as I have explained [cf. comment on Exodus 23: 29].
... ומה טוב מאמר החסיד בספר חובת הלבבות: הבטחון הגמור מהיראה הוא היראה... ולכן חתם הדברים: "לא תערוץ מפניהם כי ה'... גדול ונורא" ורב הוא אשר אתנו מאשר אותם. ואם היית ירא, היה זה קלון לאל הגבור והנורא אשר בתוכך...
והוא כמו שאמר בחובת הלבבות: בושתי מיראת אלוהי שאירא זולתו. רוצה לומר שהיראה הגדולה תכבה את היראה הקטנה, למשל, מי שנפל עליו ארי טורף ושואג - לא ירא אז מפני דבורה עוקצת אותו, כי יראתו מפני הדבורה תבטל מפני יראתו הגדולה מפני האריה, ואם כן אחרי ש"אלוקיך בקרבך אל גדול ונורא", ראוי לך לירא יראה גדולה מה' - ואיך תירא אז יראה קטנה של בשר ודם.
1. מה היא התפיסה המשותפת לשלושתם, ובמה שונה היא מן הפירוש הרגיל של פסוק זה?
2. באר את דברי בעל חובת הלבבות (שמסומנים בקו).
| ו. "לא תחמד כסף וזהב עליהם" |
"לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם"
The graven images of their gods shall ye burn with fire; thou shalt not covet the silver or the gold that is on them, nor take it unto thee, lest thou be snared therein; for it is an abomination to the LORD thy God.
ד"ה כסף וזהב: שעליהם, או ממון תקח לעזבם.
Your annihilating is a verbal noun; even though the second syllable is vocalized with a ḥiriq , the phrase “leaving [Hebrew: hish כ ir] him a survivor” [Numbers 21: 35] exhibits a (probably) similar construction. Conclusive evidence here is them, the direct object of the verb. silver and gold on them either You shall not desire the silver and gold that is on them or You shall not accept silver and gold in exchange for leaving them alone.
ד"ה לא תחמד: יחסר "אשר", לא תחמוד כסף וזהב אשר עליהם, והוא נויי עבודה זרה. ציוה תחלה לשרוף עבודה זרה עצמה שהיא "פסילי אלהיהם", ואסר גם כן הנויין שעליהן. והזהיר עוד ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמהו, לאסור בהנאה כל עניני עבודה זרה, היא ומשמשיה ותקרובת שלה והנויין.
מה ביניהם?