פרשת כי-תשא תשי"ד - מעשה העגל
גיליון זה הוא המשכו של גיליון כי תשא תשי"ג.
א. פסקת "פעולתו של משה"
לדעת קאסוטו, מהווים הפסוקים ט"ו-כ"ט פסקה שלמה בפרקנו והוא קורא לה בשם "פעולתו של משה". בפעולה זו הוא מבחין "שלשה צעדים":
צעד ראשון: פסוק כ' – ביעור העגל
צעד שני: פסוק ? – ?
צעד שלישי: פסוק ? – ?
נסה להסביר מהו כל צעד!
ב. דברי אהרן לאחר חטא העגל
"אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא... וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי..."
And Aaron said: ‘Let not the anger of my lord wax hot; thou knowest the people, that they are set on evil.
ד"ה כי ברע הוא: שכבר היו בענין רע, נצמדים לגילולי מצרים.
כי ברע הוא. They were already so deeply involved in the sin, having been used to the idolatry they had been addicted to in the hundreds of years in Egypt.
ד"ה ואומר להם: שמתי הדבר לנמנע, שאין זהב מוכן.
?ואומר להן למי זהב, I was assuming or hoping that there would not be any raw gold handy to be used to make into any kind of jewelry.
ד"ה ויתנו לי: והם התנדבו הזהב במהירות.
התפרקו ויתנו לי, but against my expectations they removed golden jewelry and donated it for this purpose.
ד"ה ואשליכהו באש: ביקשתי לאחר הדבר ואשליכהו באש, מבלתי תחבולות הצורפים הצריכות להתיך את הזהב.
ואשליכהו באש, I tried to delay matters, throwing the gold into the fire, as is, without making any of the customary preparations performed by goldsmiths, activities which preheat the gold so it can cast properly to be fashioned into the desired shapes.
1. באיזה כיוון מפרש ספורנו את כל דברי אהרן?
2. מה המריצו לפרש את הפסוקים הנ"ל בכיוון זה?
ג. האמנם "כה אמר ה'"
"וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ..."
And he said unto them: ‘Thus saith the LORD, the God of Israel: Put ye every man his sword upon his thigh, and go to and fro from gate to gate throughout the camp, and slay every man his brother, and every man his companion, and every man his neighbour.’
והיכן אמר? "זובח לאלוהים יחרם"
כה אמר הי וגו׳ THUS SAITH THE LORD etc. — Where did he say so? In the command, (Exodus 22:19) “He that sacrificeth unto any god shall utterly be destroyed”. Thus is it stated in the Mechilta.
"זֹבֵחַ לָאֱ-לֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ"
He that sacrificeth unto the gods, save unto the LORD only, shall be utterly destroyed.
וראה ורש"י שם.
איננו ממצות "זובח לאלוהים יחרם", כי אין אלו חייבין מיתה מן הדין, אבל היא מצוה שנאמרה למשה מפי הגבורה ולא כתבה, כי כאשר ניחם ה' הנכבד על הרעה ציוה אותו: כיון שאין אתה רוצה שאכלה אותם, תהרוג אתה את עובדיו בסייף...". והנה זאת המצוה כמצות (שמות ט"ז ל"ב) "זה" הדבר אשר צוה ה': מלא העמר ממנו למשמרת"... וכבר הזכרתי כיוצא בהם.
תנא דבי אליהו: פרק ד:
...כל ימיו היה (משה) מתאוה ומצפה כדי שיהא שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. ומניין לך? תדע לך, כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם, אמר הקב"ה למשה: "ועתה הניחה לי (ועיין רש"י שם!) "ויחר פי בם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול". מיד היה פתחון פה למשה להשיב "ויחל משה את פני ה' ויאמר למה ה' יחרה אפך...". מיד היתה לו ענייה "וינחם ה' על הרעה". אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, צדיק וחסיד אתה – אלא מידת הדין מקטרגת לפניך על כל באי עולם ועל כל מעשי ידיך שבראת בעולם. ארד מלפניך ואעשה בהם מידת הדין (=כדי שלא תעשה אתה בהם דין), אם כולם עבדו לעגל בלבב שלם, ימותו כולם ביום אחד. מיד ירד משה מלפני הקב"ה "ויקח את העגל... וישרף באש... ויטחן עד אשר דק... ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי... ויאמר כה אמר ה' אלוקי ישראל... הרגו איש את אחיו... ויפל מן העם כשלשת אלפי איש". מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקב"ה למשה לעמוד בשער המחנה ולומר "מי לה' אלי" ולהרוג איש את אחיו ואיש את קרובו. והוא אמר "כה אמר ה' אלוקי ישראל?!" אלא שהיה משה דן בעצמו ואמר בלבו: אם אני אומר לישראל "הרגו איש את אחיו ואיש את קרובו", יאמרו לי: "מפני מה אתה הורג שלשת אלפים איש ביום אחד?!" לפיכך תלה בכבוד של מעלה, ואמר "כה אמר ה'..." כיון שאמר בשם הקב"ה, מיד "ויעשו בני לוי כדבר משה". חזר משה הצדיק ועמד בתפילה לפני המקום ואמר לפניו: ריבונו של עולם! צדיק וחסיד אתה, וכל מעשיך באמונה! וכי בשביל שלשת אלפים שעבדו לעגל בלבב שלם ימותו שש מאות אלף, מלבד גרים ועבדים שנתוספו אליהם עד אין לדבר סוף?!" מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונתרצה עמהם.
קאסוטו, שמות ל"ב, כ"ז:
משה הרגיש שכך רצונו של מקום, והוא מדבר כנביא וכלשונם של הנביאים.
1. מה הקושי בפסוקנו העומד לפני ארבעת המפרשים?
2. מהן הדרכים המיוחדות שבחרו להם המפרשים הנ"ל ליישב הקושי הזה?
השווה לדברי רש"י כאן את דבריו:
ד"ה ושמתי את זרעך: והיכן אמר לו כן? והלא לא אמר לו אלא (שם כ"ח) והיה זרעך כעפר הארץ? אלא שאמר לו (שם) כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, ולאברהם אמר: הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים.
ושמתי את זרעך כחול הים AND I WILL MAKE THY SEED AS THE SAND OF THE SEA — Where, indeed, did God promise him this? Did he not promise him only (Genesis 28:14) “And thy seed shall be as the dust of the earth"? But the explanation is that He had at the same time promised him (Genesis 28:15) “for I will not leave thee until I have done that which I have spoken about thee”, and to Abraham he had promised (Genesis 22:17) “and I will greatly multiply thy seed as the stars of heaven and as the sand which is upon the seashore”.
ד"ה אשר דברנו אליך: (מכילתא) והיכן דברו? ירא ה' עליכם וישפוט.
אשר דברנו אליך במצרים [THE WORD] THAT WE SPOKE UNTO THEE IN EGYPT — And where had they said this? (Exodus 5:21) “The Lord look upon you and judge!” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:11)
ד"ה הוא אשר דבר: (זבחים קט"ו) היכן דיבר? ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כ"ט) אל תקרי "בכבודי" אלא "במכובדי". אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך (ת"כ וי"ר).
‎‎ '‏וגו‎‎‎ 'הוא אשר דבר ה‎ THIS IS WHAT THE LORD SPOKE, etc. — Where had He spoken this? In the statement (Exodus 29:43), “And there I will be met by the children of Israel and it (the Tabernacle) shall be sanctified by My glory (בכבודי).” Read not here בִכְבוֹדִי, “by My Glory” but בִּמְכֻבָּדַי, “through My honoured ones” (Zevachim 115b). Moses here said to Aaron: “My brother, Aaron! I knew that this House was to be sanctified by those who are beloved of the Omnipresent God and I thought it would be either through me or through thee; now I see that these (thy sons who have died) are greater than me and than thee!” (Leviticus Rabbah 12 2).
מהי דרכו של רש"י בכל המקומות האלה לישב קושי מסוג זה?
(ועיין גם גיליון בא תשי"א שאלה ב, ועיין בייחוד גיליון שמיני תש"ח שאלה ב).
4. מה הדמיון שמוצא הרמב"ן בין פסוקנו לבין שמות ט"ז ל"ב?
*
5. מהי הזרות הגדולה שבדברי התנא דבי אליהו, וכיצד הוא מסביר את עמדתו של משה רבנו "התמוהה" לפי דבריו?
**
6. מה הניע את התנא דבי אליהו לישב קושייתנו בדרך מוזרה זו?