| א. למבנה הפרשה |
אברבנאל, מקשה:
מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת הארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות. (וגם לפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה בהגדת פסח "באח"ב" – התחלתו במכת הברד, ומה אם כן התחלת הסדר הזה במכת הארבה?)
מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת הארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות. (וגם לפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה בהגדת פסח "באח"ב" – התחלתו במכת הברד, ומה אם כן התחלת הסדר הזה במכת הארבה?)
נסה לענות לקושיתו ולמצוא את הקו החדש המתחיל במכת הארבה, המבדיל בין המכות האחרונות לקודמות!
| ב. דברי משה לפרעה |
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה'..."
And Moses and Aaron went in unto Pharaoh, and said unto him: ‘Thus saith the LORD, the God of the Hebrews: How long wilt thou refuse to humble thyself before Me? let My people go, that they may serve Me.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה'"
And Moses said: ‘Thus saith the LORD: About midnight will I go out into the midst of Egypt;
ד"ה וטעם התעללתי: ... והנה הודיע הקב"ה עתה למשה מכת הארבה ושיגיד אותה לפרעה, כי מה טעם בא אל פרעה, כי לא יאמר לו כלום, ולא נזכר רק בדברי משה אל פרעה, כי הכתוב קיצר בזה. וכן קיצר למעלה במכת הברד שסיפר דברי הקב"ה אל משה התיצב לפני פרעה ואמרת אליו (ט' י"ג), ולא הזכיר דברי משה אל פרעה כלל, כמו שפירשתי (ט' י"ט), וסיבת זה שלא ירצה להאריך בשניהם, ופעם יקצר בזה ופעם בזה...
ד"ה ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד: ... והנה גם בזה קיצר בסיפורים, כי ה' אמר לו עוד נגע אחד אביא על פרעה, והודיעו הנגע ההוא, ואמר לו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, וכל ענין הפרשה ההיא (פסוקים ד'-ח'), אבל לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר ה’ למשה, כי די במה שסיפר משה לפרעה כה אמר ה', כמו שפירשתי בארבה (שמות י' ב'), ובאו כענין הזה פרשיות רבות בתורה. ובסדר הזה פרשת קדש לי כל בכור, תקצר בדיבור הקב"ה למשה (שמות י"ג ב'), ותאריך במאמר משה אל העם "זכור את היום הזה" (שמות י"ג ג'), וגמר הפרשה כולה, והם דברי ה’ אל משה שאמרם לישראל בו בלשון שנצטוה. ואמר (בפסוק ב') דבר נא באזני העם, בצאתך מלפני פרעה.
ד"ה כה אמר ה': כמה נבואות ומצוות לא נתפרש היכן אמר הקב"ה, כגון מכת ארבה, וכגון "כחצות הלילה", וכגון (שמות ל"ב כ"ז) "שימו איש חרבו על ירכו" דעגל, וכגון (במדבר י"ט ב') "זאת חקת התורה", וכן הרבה בשאר נביאים אמרו כמה פעמים "כה אמר ה'" ולא פורש היכן אמרו ה', ועל זה נאמר (ישעיה מ"ד) "מקים דבר עבדו".
'כה אמר ה, ”thus has the Lord said, etc.;” other prophecies which have been introduced with this introductory phrase are numerous, as are commandments (in the future) which have been introduced with the introductory: “thus the Lord has said.” The author cites: Exodus 11,5; 32,27; Numbers 19,2; Numbers 30,2 as well as reminding us that in the Books of the prophets, especially Isaiah and Ezekiel, this formula is used frequently. It happens several times that what was predicted has not later on in the text been spelled out as having happened; [one of the reasons is that when the prophecy is a warning of something unpleasant it need not be fulfilled if the circumstances changed. Ed.] At any rate, in this case it was important for G-d to show Pharaoh that a prophecy by Moses would be fulfilled, because Moses, G-d’s spokesman, had said that it would. This is what Isaiah 44 26 had in mind when he said that G-d fulfills promises or threats made by His servants. (Compare our author on Exodus 11,4)
פרק י"א פסוק ד':
ד"ה ויאמר משה: ...אלא כן הוא, שמשה אמר פרשה זו לפרעה מדעתו, כמו שאמר אזהרת מכת ארבה.
ד"ה ויאמר משה: ...אלא כן הוא, שמשה אמר פרשה זו לפרעה מדעתו, כמו שאמר אזהרת מכת ארבה.
פרק י"א פסוק ד':
ד"ה כחצות הלילה: "מקים דבר עבדו" (ישעיה מ"ד) – זה הקב"ה שקיים דבר משה עבדו, שאמר "כחצות הלילה".
ד"ה כחצות הלילה: "מקים דבר עבדו" (ישעיה מ"ד) – זה הקב"ה שקיים דבר משה עבדו, שאמר "כחצות הלילה".
ראב"ע, פרק י"א פסוק א':
ד"ה ויאמר ה': ...זה שאמר כה אמר ד', ומתי נאמר לו? וזה נאמר לו במדין עוד הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד' כ"ג). ובבוא מכת בכורות ציוה מאת השם בהר סיני שישאלו איש מאת רעהו. וכבר פירשתי למה שם כתוב ושאלה אשה משכנתה (שמות ג' כ"ב), וכאן כתוב וישאלו איש מאת רעהו.
ד"ה ויאמר ה': ...זה שאמר כה אמר ד', ומתי נאמר לו? וזה נאמר לו במדין עוד הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד' כ"ג). ובבוא מכת בכורות ציוה מאת השם בהר סיני שישאלו איש מאת רעהו. וכבר פירשתי למה שם כתוב ושאלה אשה משכנתה (שמות ג' כ"ב), וכאן כתוב וישאלו איש מאת רעהו.
להבנת דברי החזקוני והסתמכו על הפסוק מישעיהו מ"ד ראה דבר ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר רביעי פרק כ"ב:
...עיקר גדול אל התורה ושרש האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה הוא שה' יתברך מכריח הטבע תחת כפות רגלי המאמינים כמו שאמר משה רבנו עליו השלום אחר התפילה שסידר במזמור תפלה למשה איש האלוהים (תהלים צ"א) אמר, שהיושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי הנה הוא מבטיח אותו בעבור ה' יתברך שיצילהו מפח יקוש ומן הדבר ומן הפגעים הטבעיים עד שידרוך על שחל ופתן וירמוס כפיר ותנין. ונמצא זה בקצת הצדיקים... ....וכל שכן ע"פ הנביאים שהיו הנסים מתחדשים על ידם ככל היוצא מפיהם. אמר אליהו (מלכים א' י"ז) "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"... ומשה עצמו אמר "אם כמות כל האדם... ואם בריאה יברא ה'... ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה..." ולא נמצא שיצוהו ה' יתברך על כך. וכן אמר ישעיה (מ"ד) "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים".
...עיקר גדול אל התורה ושרש האמונה שהוא מסתעף מאמונת ההשגחה הוא שה' יתברך מכריח הטבע תחת כפות רגלי המאמינים כמו שאמר משה רבנו עליו השלום אחר התפילה שסידר במזמור תפלה למשה איש האלוהים (תהלים צ"א) אמר, שהיושב בסתר עליון ומתלונן בצל שדי הנה הוא מבטיח אותו בעבור ה' יתברך שיצילהו מפח יקוש ומן הדבר ומן הפגעים הטבעיים עד שידרוך על שחל ופתן וירמוס כפיר ותנין. ונמצא זה בקצת הצדיקים... ....וכל שכן ע"פ הנביאים שהיו הנסים מתחדשים על ידם ככל היוצא מפיהם. אמר אליהו (מלכים א' י"ז) "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי"... ומשה עצמו אמר "אם כמות כל האדם... ואם בריאה יברא ה'... ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה..." ולא נמצא שיצוהו ה' יתברך על כך. וכן אמר ישעיה (מ"ד) "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים".
1. מה הקושי שבשני פסוקינו הכתובים לעיל?
2. כיצד מתרץ הרמב"ן את הקושי הזה, וכיצד מתרצו החזקוני?
*
3. הבא דוגמאות מתוך התורה למה שאומר הרמב"ן "ובאו כענין זה פרשיות רבות בתורה".
*
4. הסבר מהי הסיבה ש"לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר ה' למשה" ויאריך במה שסיפר משה לפרעה, ולמה לא יעשה הכתוב להיפך, שיאריך בדברי ה' למשה – שהם קודמים – ויקצר במסירת דבריו לפרעה?
5. המסכים הראב"ע בפתרונו לקושי הנ"ל (של שאלה 1) עם דעת הרמב"ן או עם דעת החזקוני – או בחר לו דרך שלישית?
6. למה נמנע בעל ספר העיקרים להזכיר גם את שני פסוקינו בין הפסוקים המובאים אצלו?
7. השוה לדברי הרמב"ן כאן את דבריו לבמדבר ט"ז ח':
ד"ה ויאמר משה אל קרח: אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו. והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה בקטורת יותר משאר קרבנות, כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטורת זרה לפני ה' נשרפו, והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה, או שהיתה קטורת הבוקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט, ובטח משה כי ה’ מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. ויש אומרים, כי וישמע משה ויפול על פניו, לדרוש את ה’ לדעת מה יעשה, ואז נאמר לו בקר ויודע ה' וגו', ולא נזכר זה רק בסיפור משה לעם, וכבר הראיתיך כי במקומות רבים פעם יאריך בדבור ה’ אל משה ויקצר בספור משה, ופעם יעשה בהפך. ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן שספר הכתוב המעשה במשה בעצמו והוא נעשה על פי ה’, כמו שאמרו (להלן ל"ב ל"א) את אשר דבר ה' לעבדיך כן נעשה, וכתוב ביהושע (כ"ב ט') אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה. ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת ה’, כענין שאמר (להלן ל"ד י"ג) זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה, ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו (שבת פ"ז א'), אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוק הארץ אלא ברשות, כי הכל במצות ה’ יעשה דכתיב: לאלה תחלק הארץ וגו': ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (במדבר י"ז י"א): קח את המחתה ושים קטרת, שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא רוח הקודש, כענין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקודש וכמו שאמר (שמואל ב' כ"ג ב'): רוח ה’ דבר בי ומלתו על לשוני, כי משה רבנו בכל ביתו נאמן הוא, כאשר פירשתי ענין הבית (שמות ל"ג י"ט) והזכרתיו פעמים רבות, ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה'.
ד"ה ויאמר משה אל קרח: אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו. והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה בקטורת יותר משאר קרבנות, כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטורת זרה לפני ה' נשרפו, והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה, או שהיתה קטורת הבוקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט, ובטח משה כי ה’ מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. ויש אומרים, כי וישמע משה ויפול על פניו, לדרוש את ה’ לדעת מה יעשה, ואז נאמר לו בקר ויודע ה' וגו', ולא נזכר זה רק בסיפור משה לעם, וכבר הראיתיך כי במקומות רבים פעם יאריך בדבור ה’ אל משה ויקצר בספור משה, ופעם יעשה בהפך. ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן שספר הכתוב המעשה במשה בעצמו והוא נעשה על פי ה’, כמו שאמרו (להלן ל"ב ל"א) את אשר דבר ה' לעבדיך כן נעשה, וכתוב ביהושע (כ"ב ט') אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה. ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת ה’, כענין שאמר (להלן ל"ד י"ג) זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה, ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו (שבת פ"ז א'), אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוק הארץ אלא ברשות, כי הכל במצות ה’ יעשה דכתיב: לאלה תחלק הארץ וגו': ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (במדבר י"ז י"א): קח את המחתה ושים קטרת, שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא רוח הקודש, כענין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקודש וכמו שאמר (שמואל ב' כ"ג ב'): רוח ה’ דבר בי ומלתו על לשוני, כי משה רבנו בכל ביתו נאמן הוא, כאשר פירשתי ענין הבית (שמות ל"ג י"ט) והזכרתיו פעמים רבות, ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה'.
א. מהו הקושי המשותף למקומנו ולמקום ההוא בפרשת קרח?
**
ב. למה הביא הרמב"ן שם תירוצים שונים ליישוב הקושיה (גם תירוץ המתאים לדברי חזקוני למקומנו) ולא הביא במקומנו אלא תירוץ אחד?
| ג. "אשר כמוהו לא נהיתה" |
"וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה... אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה"
And there shall be a great cry throughout all the land of Egypt, such as there hath been none like it, nor shall be like it any more.
ד"ה והיתה צעקה גדולה: לא ראינו כזאת בכל המקרא לומר כמוהו לא נהיתה, וכמוהו לא תוסיף, ותחסר מילת על, וככה הוא אשר כמוהו לא נהיתה, ועל כמוהו לא תוסיף צעקה.
ד"ה וטעם כמוהו: שוד או שבר או מות או הדומה להם.
ד"ה אשר כמוהו לא נהיתה: אשר בלילה כמוהו לא נהיתה צעקה כזאת, וזה כי לא היה ליל מלחמת חיל אויבים, כי אמנם אז תרבה הצעקה בעיר כענין "קול צעקה משער הדגים ויללה מן המשנה, ושבר גדול מהגבעות" אבל בלילה כזה שהיה ליל שלום במצרים לא נהיתה ולא תוסיף צעקה כזאת.
אשר כמוהו לא נהיתה, never had there been such an outcry in any of the nights the Egyptians had known. The reason was that this was not a night during which a battle was being waged against the enemies of the Egyptians, an occasion when there are many outcries in the city, as we know from Tzefaniah 1,10 “a loud outcry from the fish gate and howling from the Mishneh, and a great sound of anguish from the hills. The dwellers of the Machtesh howl.” This was a night during which Egypt was at peace. Never again would there be such an outcry in the midst of peace.
1. מה קשה בפסוקנו?
*
2. מהי החולשה בישוב הקושי לפי הראב"ע, ומהי חולשת פירוש הספורנו?
3. איזה משניהם נראה לך מתאים יותר?