עיין גם גיליון לך לך תש"ג העוסק אף הוא בפסוקים אלה.
עצה טובה: למדריך חברת נוער מתקדמת: לשבת לך-לך למד עם חברתך בקשר לפרקנו: רמב"ם הלכות עכו"ם פרק א'.
| א. זכויותיו של אברהם |
בעל עקדת יצחק, מקשה לפסוקים ראשונים של פרקנו:
הספק הראשון הנופל בפרשתנו הוא הזרות הנפלא המגיע מסיפור "ויאמר ה' אל אברם... ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך..." מבלי שהקדים סיפור זכויות ומעשים טובים ממנו, ראויים שתשרה עליו שכינה, להבטיחו בכל הגדולות האלה.
הספק הראשון הנופל בפרשתנו הוא הזרות הנפלא המגיע מסיפור "ויאמר ה' אל אברם... ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך..." מבלי שהקדים סיפור זכויות ומעשים טובים ממנו, ראויים שתשרה עליו שכינה, להבטיחו בכל הגדולות האלה.
*
1. מהי תשובת הרמב"ן לשאלה זו?
ד"ה על פני תרח: על פני תרח אביו בארץ מולדתו - כתב רש"י, כדרך דברי רבותינו (בבראשית רבה ל"ח י"ג) תרח קבל על אברם בנו לפני נמרוד על שבירת צלמיו והשליכהו לכבשן, והרן ישב ואמר אם אברם נוצח אני שלו, ואם נמרוד נוצח אני שלו, וכשניצל אברם אמרו לו משל מי אתה, אמר להם משל אברם אני, השליכוהו לכבשן ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם פירש אור, בקעה, וכן על כן באורים כבדו ה' (ישעיה כ"ד ט"ו), וכן מאורת צפעוני (שם י"א ח'), כל חור ובקע עמוק יקרא אור: והענין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת, ואני מבאר אותו...
והענין המקובל הזה נמצא גם כן בספר קדמוני הגוים כמו שכתב הרב במורה הנבוכים (ג' כ"ט), כי הזכירו בספר עבודת האכרים המצרים כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש, ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם, אחר כך פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגירש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו. והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו, או נס נסתר, שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו, או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו.
ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו שאומר שלא סיפר הכתוב זה הפלא, כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה ובכיוצא בו (בראשית מ"ו ט"ו). אבל הגוים ההם לא הזכירו זה בספרם לפי שהם חולקים על דעתו, והיו חושבים בנסו שהוא מעשה כשפים כענין משה רבנו עם המצרים בתחילת מעשיו. ומפני זה לא הזכיר עוד הכתוב הנס הזה כי היה צריך להזכיר דברי החולקים עליו כאשר הזכיר דברי חרטומי מצרים, ולא נתבארו דברי אברהם עמהם כאשר נתבארו דברי משה רבינו בסוף.
וזהו שאמר הכתוב (להלן ט"ו ז') אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מילת הוצאתיך תלמד על נס, כי לא אמר אשר לקחתיך מאור כשדים, אבל אמר הוצאתיך, שהוציא ממסגר אסיר, כמו אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ' ב'). ואמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתעלה שיגדלנו ויתן לו את הארץ ההיא, ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שניצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך, כי חרן קרוב להם, ועם אחד ושפה אחת לכולם, כי לשון ארמית לשניהם, ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו.
וזהו טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן, אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם, וישבו ביניהם ונתעכבו שם ימים רבים. ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה כנען ועזב את אביו, ומת שם בחרן ארצו, והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו ארצה כנען. וזהו שאמר הכתוב (יהושע כ"ד ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, כי בעבר הנהר נצטוה בזה, ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען.
In the land of his birth. Only Haran was born in Ur Kasdim. Terach was originally from Aram where his older sons Avram and Nachor were born. Afterwards Terach took Avram with him to Ur Kasdim while Nachor remained behind. That is why when Terach left to return to Aram (v. 31) Nachor is not mentioned.
ד"ה והיה ברכה: ... והנה זאת הפרשה לא ביארה כל הענין, כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים, או שיאמר טעם לעזיבת הארץ, שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת קרבת אלהים. ומנהג הכתוב לאמר התהלך לפני ותשמע בקולי ואיטיבה עמך כאשר בדוד ובשלמה, וכענין התורה כולה אם בחוקותי תלכו (ויקרא כ"ו ג'), אם שמע תשמע בקול ה' אלהיך (דברים כ"ח א'). וביצחק אמר בעבור אברהם עבדי (להלן כ"ו כ"ד). אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ אין בו טעם.
אבל הטעם, מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה, והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחילה, שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לשם ה' בארץ הנבחרת, ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם, לא כאשר עשו עמו באור כשדים שהיו מבזין ומקללים אותו, ושמו אותו בבור או בכבשן האש. ואמר לו שיברך מברכיו ואם יחיד מקללו יואר, וזה טעם הפרשה. אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה, כאשר קיצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחידשו.
And you shall be a blessing: You will be a blessing in that they will be blessed through you by saying, "God should make you like Avraham." And He also added that all the families of the earth would be blessed through him, and not just the people of his land. Or "and they shall bless themselves by you” [means] that they would be blessed on his account. And behold, this section did not elucidate the whole topic. As what is the reason that the Holy One, blessed be He, should say to him, "Leave your land and I will do good to you, like there had never been [before]," without prefacing that Avraham was a servant of God or perfectly righteous - or that He say a reason for his leaving the land, such that there would be in his going to another land, a coming close to God. And the custom of Scripture is to to say, "Walk in front of Me and listen to My voice and I will do good to you," as with David and Shlomo; and like the matter in all of the Torah: "If you will walk in my statutes" (Leviticus 26:3); "if you will truly listen to the voice of the Lord, your God" (Deuteronomy 28:1); and with Yitzchak, it stated, "on account of Avraham, my servant" (Genesis 26:24). But to promise him [blessing] because of his leaving the land is not a reason. Rather, the reason is because the people of Ur Kasdim did bad things to him due to his faith in the Holy One, blessed be He; and [so] he fled to the land of Canaan, but delayed in Charan - [such] that He told him to leave [Charan] as well, and to do what he thought [to do] at first. This is so that he serve Him and call the people to the name of God in the chosen land. And there his name would grow and all of the nations there would be blessed - not like what they did to him in Ur Kadim, where they would scorn and curse him, and they put him in a pit or into a fiery furnace. And [so] He said to him that He would bless those that bless him; and if an individual would curse him, [the latter] would be cursed. And this is the reason of this section, but the Torah does not want to write at length about the opinions of idolaters and to explain the issue that was between him and the Chaldeans regarding faith; just like it was brief about the matter of the generation of Enosh, and their rationale for the idolatry that they developed.
2. מהי דעת הרמב"ן על נס כבשן האש?
**
3. התוכל לענות לשאלת בעל העקדה תשובה אחרת?
| ב. נסיון "לך לך" |
"לֶךְ לְךָ"
Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee.
תנחומא ישן ד':
ר' לוי בר חמא אמר: אמר לו הקב"ה: לא נסיון הראשון ולא נסיון האחרון איני מנסה אותך אלא ב"לך לך": "לך לך מארצך" וכן (פרק כ"ב פסוק א') "לך לך אל ארץ המוריה".
ר' לוי בר חמא אמר: אמר לו הקב"ה: לא נסיון הראשון ולא נסיון האחרון איני מנסה אותך אלא ב"לך לך": "לך לך מארצך" וכן (פרק כ"ב פסוק א') "לך לך אל ארץ המוריה".
פרופ' יצחק הינמן, בספרו דרכי האגדה עמ' 66 מעיר:
חוקרי תקופתנו הוכיחו כי המקרא משתמש ב"מילים מדריכות" כדי להבליט את היחס שבין סיפורי המקרא או בין חלקיהם... אבל רבותינו הרחיקו לכת בהרבה מאנשי המדע... הדגישו את שוויון הביטויים, כדי לקשור אלה באלה את המקומות המדברים במעשים ובתוצאותיהם... חוטים כאלה טוו חז"ל אף בין עובדות (של ההיסטוריה או של הטבע) למצוות, ואף בין מצוות למצוות.
חוקרי תקופתנו הוכיחו כי המקרא משתמש ב"מילים מדריכות" כדי להבליט את היחס שבין סיפורי המקרא או בין חלקיהם... אבל רבותינו הרחיקו לכת בהרבה מאנשי המדע... הדגישו את שוויון הביטויים, כדי לקשור אלה באלה את המקומות המדברים במעשים ובתוצאותיהם... חוטים כאלה טוו חז"ל אף בין עובדות (של ההיסטוריה או של הטבע) למצוות, ואף בין מצוות למצוות.
ועיין גם: Buber-Rosenzweig: Die Schrift u. ihre Verdeutschung, Seite 228
וכן עיין גיליון תולדות תש"ט שאלה ד.
ובייחוד גיליון וישב תש"ח שאלה א2.
1. הסבר, מהו הקשר בין שני המקומות שרצו חז"ל להבליט?
*
2. מהם עוד סימנים לשוניים המקשרים את פסוקינו (א'-ג') לפרק כ"ב?
| ג. "מארצך וממולדתך ומבית אביך" |
"מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ"
Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee.
כל הליכה - תנועה והתרחקות ממה שממנו למה שאליו, בין תנועה גשמית ממקום שבו למקום שאליו, בין תנועה רוחנית. כל התרחקות - ממחשבות עסק אשר בו אל התעסקות ועיון מחשביי אל מה שלפנינו. ואופני התרחקות אלה הפוכים הם בענייניהם. כי התרחקות מקומי הולכת ממדרגה שלפניו למאוחר ממנו... אמנם ההתרחקות המחשביית הולכת מאחור לפנים, מן הרחוקים אל הקרובים יותר אליו...
מהי הפליאה הסגנונית שבפסוקנו שאותה בא לישב, ומהו היישוב?
| ד. בביאור הביטוי "והיה ברכה" |
"וֶהְיֵה בְּרָכָה"
והיה ברכה AND BE THOU A BLESSING — Blessings are entrusted to you; hitherto they were in My power — I blessed Adam and Noah — but from now on you shall bless whomsoever you wish (Genesis Rabbah 39:11) Another explanation is: AND I WILL MAKE THEE A GREAT NATION, this alludes to the fact that we say in our prayer “God of Abraham”; AND I WILL BLESS THEE — that we say, “God of Isaac”; AND I WILL MAKE THY NAME GREAT — that we say, “God of Jacob”. One might think that we should conclude the benediction in which these invocations are recited by mentioning again the names of all the patriarchs — the text therefore states “Be thou a blessing” meaning, with you (i.e. with your name only) shall they conclude the benediction and not with them (their names) (Pesachim 117b).
ותהא מברך.
And I will make thee to (be) a great people, and will bless thee, and magnify thy name, and thou shalt be blessed.
ד"ה והיה ברכה: הברכות נתונות בידך. עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, מעתה אתה תברך את אשר תחפץ.
והיה ברכה AND BE THOU A BLESSING — Blessings are entrusted to you; hitherto they were in My power — I blessed Adam and Noah — but from now on you shall bless whomsoever you wish (Genesis Rabbah 39:11) Another explanation is: AND I WILL MAKE THEE A GREAT NATION, this alludes to the fact that we say in our prayer “God of Abraham”; AND I WILL BLESS THEE — that we say, “God of Isaac”; AND I WILL MAKE THY NAME GREAT — that we say, “God of Jacob”. One might think that we should conclude the benediction in which these invocations are recited by mentioning again the names of all the patriarchs — the text therefore states “Be thou a blessing” meaning, with you (i.e. with your name only) shall they conclude the benediction and not with them (their names) (Pesachim 117b).
ד"ה והיה ברכה: ברכת ה' היא שישמח ה' במעשיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז' ע"א): "ישמעאל בני ברכני. אמרתי לו: יהי רצון מלפניך... ויגולו רחמיך על מדותיך". אמר אם כן "היה לי ברכה, במה שתתבונן ותקנה שלמות, ותלמד דעת את העם".
והיה ברכה, a true blessing by G’d is when G’d rejoices in our deeds and actions. Our sages (Berachot 7) illustrate this when they quote a conversation between the High Priest Rabbi Yishmael ben Elisha who, while offering incense on Yom Kippur, had a vision of the angel Katriel sitting on the throne of G’d. The latter said to him: “Yishmael, My son, bless Me.” He said to him: (in the words attributed as being G’d’s own ‘prayer’) “may it be Your will that Your mercy will subdue Your anger and may Your mercy exile Your justified attribute to punish Your people for their sins, and may Your mercy prevail so that You deal with Your children by applying the attribute of Mercy.” When G’d’s representative, the angel Katriel heard this, he touched the High Priest on the head, which the latter took as a sign that the blessing uttered by an inferior creature for a superior should not be dismissed as worthless.” [I have stuck more closely to the text of the Talmud than did the author here. Ed.] G’d here blessed Avram, with becoming the one who would preach monotheism including awareness of the benevolence of G’d which He extends to all of His creatures.
1. מה קשה להם בביטוי זה?
**
2. הידועים לך עוד צירופי לשון כאלה במקרא?
3. במה שונה ספורנו מן המפרשים האחרים, ומה הצריכו להוסיף "והיה לי" ברכה?