פרשת לך לך תש"ג - "לך לך... והיה ברכה"
השאלות א, ו' אינן למתחילים.
א. "לך לך מארצך"
"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ"
Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee.
1. מתי נאמרו דברים אלה לאברהם: בהיותו באור כשדים? בהיותו בחרן, לפני מות אביו או אחרי כן? עיין במפרשים הבאים.
ד"ה על פני תרח: בחיי אביו. ומדרש אגדה יש אומרים שעל ידי אביו מת, שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש, והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח, אני משלו, ואם נמרוד נוצח, אני משלו. וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה, אמר להם הרן משל אברם אני. השליכוהו לכבשן האש ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם בן סרוק פירש אור בקעה, וכן (ישעיה כ"ד ט"ו) באורים כבדו ה', וכן (שם י"א ח') מאורת צפעוני. כל חור ובקע עמוק קרוי אור.
על פני תרח אביו IN THE PRESENCE OF HIS FATHER TERAH — meaning during his father’s lifetime (Genesis Rabbah 38:13). The Midrashic explanation is that he died through his father. For Terah accused his son Abram before Nimrod of haying smashed his idols to pieces, and he cast him into a fiery furnace. Haran waited and said to himself, “If Abram proves triumphant I will be on his side; if Nimrod wins I shall be on his”. When Abram was saved they said to Haran, “Whose side are you on?” Haran replied, “I am on Abram’s side”. They therefore cast him into the fiery furnace and he was burnt to death. It is to this that the name of the place Ur-Kasdim (fire of the Chaldees) alludes (Genesis Rabbah 38:13). Menachem ben Seruk, however, explains that אור means a valley, as (Isaiah 24:15) “Glorify ye the Lord in the valleys (באורים)”, and as (Isaiah 11:8) “the den (מאורת) of the basilisk”. Every hole or deep cleft may be called אור.
ד"ה וימת תרח: לאחר שיצא אברם מחרן ובא לארץ כנען והיה שם יותר מששים שנה, שהרי כתוב (י"ב ד') ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, (פסוק כ"ו) ותרח בן שבעים שנה היה כשנולד אברם, הרי מאה ארבעים וחמש לתרח כשיצא אברם מחרן, עדיין נשארו משנותיו הרבה. ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת, שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים, והצדיקים אף במיתתן קרוים חיים, שנאמר (שמואל ב' כ"ג כ') ובניהו בן יהוידע בן איש חי.
וימת תרח בחרן AND TERAH DIED IN HARAN after Abram had left Haran (as related in the next chapter) and had come to the land of Canaan and had been there more than sixty years. For it is written, (Genesis 12:4) “And Abram was seventy five years old when he left Haran”, and Terah was seventy years old when Abram was born (Genesis 11:26), making Terah 145 years old when Abram left Haran, so that there were then many years of his life left (i. e. he lived many years after that — as a matter of fact, 60 years, as he was 205 years old when he died). Why, then, does Scripture mention the death of Terah before the departure of Abram? In order that this matter (his leaving home during his father’s lifetime) might not become known to all, lest people should say that Abram did not show a son’s respect to his father, for he left him in his old age and went his way. That is why Scripture speaks of him as dead (Genesis Rabbah 39:7). For indeed the wicked even while alive are called dead and the righteous even when dead are called living, as it is said, (2 Samuel 23:20) “And Benaiah the son of Jehoiada the son of a living man”.
ד"ה מארצך: והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן, אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך.
מארצך FROM THY LAND — But had he not already departed from there together with his father and had reached as far as Haran (Genesis 11:31)? But thus God in effect said to him: Go still further away — leave now thy father’s house also.
ראב"ע, פרק י"א פסוק כ"ט:
...והנכון בעיני שפרשת לך לך שאמר ה' לאברהם קודם זה הפסוק שהוא ויקח תרח. וכמוהו בתורה בא' לחדש השני בשנה השנית (במדבר א' א') ואמר כן בחדש הראשון בשנה השנית (שם ט' א') והעד שאמר הכתוב ללכת ארצה כנען וכאשר בא תרח אל חרן ישר המקום בעיניו וישב שם ומת ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
ד"ה מארצך וממולדתך: השם ציוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו ומחרן רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים. ואחר שאמר אשר אראך גלה לו הסוד. כי כן כתוב "ויצאו ללכת ארצה כנען". או יהיה טעם אראך הוא שאמר לו "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה" (להלן י"ג ט"ו).
“Lech Lecha (Go forth)” - God already commanded Abraham, when they were still in Ur Kasdim, to leave his land and country and birthplace and the house of his father. And the reason is that God knew that Terach, after he went to go to the Land of Canaan, would stay in Haran. And Terach did not die until 60 years after Abraham left his house in Haran. But the Torah did not detail all the years after he left Ur Kasdim. And after it says, “that I will show you,” He revealed to him the secret. That’s why it says, in Chapter 11, “They went out to go to the Land of Canaan. Or, the reason it says "I will show you" is that He is saying, "All the land that you can see, I will give you."
רמב"ן, פרק י"א פסוק כ"ח:
כתב רש"י, כדרך דברי רבותינו (בראשית רבה ל"ח י"ג) תרח קבל על אברם בנו לפני נמרוד על שבירת צלמיו והשליכהו לכבשן, והרן ישב ואמר אם אברם נוצח אני שלו, ואם נמרוד נוצח אני שלו, וכשניצל אברם אמרו לו משל מי אתה, אמר להם משל אברם אני, השליכוהו לכבשן ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם פירש אור, בקעה, וכן על כן באורים כבדו ה' (ישעיה כ"ד ט"ו), וכן מאורת צפעוני (שם י"א ח'), כל חור ובקע עמוק יקרא אור. והענין שקיבלו רבותינו בזה הוא האמת, ואני מבאר אותו. אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים, כי אבותיו בני שם היו, וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם. והכתוב אמר ויגד לאברם העברי (להלן י"ד י"ג), לא הכשדי, וכתיב (יהושע כ"ד ב') בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור. ומילת "מעולם" תורה כי משם תולדותיו מאז, וכתיב (שם ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר. וראיה לדבר, כי נחור בחרן היה, ואם היה מקום תרח אור כשדים בארץ שנער, והכתוב סיפר כי בצאתו מאור כשדים לא לקח אתו רק אברם בנו ולוט בן הרן בן בנו ושרי כלתו, אם כן היה נחור נשאר בארץ כשדים. אבל באמת ארץ מולדתם ארץ ארם היא בעבר הנהר, והיא מנחלת אבותיו מעולם, והכתוב אומר בבני שם (י, ל') ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם, והוא שם כולל, כדכתיב (שם ל"א) בארצותם לגוייהם. וכתוב (במדבר כ"ג ז') מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם, והנה הוא ואבותיו מן הארץ ההיא מעולם. ומצינו בתלמוד (בבא בתרא צ"א א') כי אברהם נחבש בכותא, וזאת העיר איננה בארץ כשדים, דכתיב (מלכים ב' י"ז כ"ד) ויבא מלך אשור מבבל ומכותא ומעוה ומחמת, וכתוב (שם ל') ואנשי בבל עשו את סכות בנות ואנשי כות עשו את נרגל, אבל יראה כי היא עיר בעבר הנהר בארץ ארם נהרים, כי חרן שם עיר בארץ ארם נהרים, דכתיב (להלן כ"ד י') וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור שהיא חרן. ועוד חקרנו וידענו על פי תלמידים רבים שהיו יושבי הארץ ההיא, כי כותא עיר גדולה בין חרן ובין אשור רחוקה ממדינת בבל, ובינה ובין חרן כמו ששה ימים, אבל היא נכללת בעבר הנהר בעבור היותה בין ארם נהרים ובין נהר פרת גבול ארץ ישראל, ובין חדקל ההולך קדמת אשור. והנה תרח הוליד בניו הגדולים אברהם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו, והלך לו עם אברהם בנו אל ארץ כשדים ושם נולד לו בנו הקטן הרן, ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן, או שנולד בעיר ההיא או שנתישב בה מכותא. וזה טעם בארץ מולדתו באור כשדים - כי שם מולדתו של הרן לבדו. והענין המקובל הזה נמצא גם כן בספר קדמוני הגוים כמו שכתב הרב במורה הנבוכים (ג' כ"ט), כי הזכירו בספר 'עבודת האכרים המצרים' כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש, ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם, אחר כך פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגרש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו. והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו, או נס נסתר, שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו, או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו. ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו שאומר שלא סיפר הכתוב זה הפלא, כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה ובכיוצא בו (להלן מ"ו ט"ו). אבל הגוים ההם לא הזכירו זה בספרם לפי שהם חולקים על דעתו, והיו חושבים בנסו שהוא מעשה כשפים כענין משה רבינו עם המצרים בתחילת מעשיו. ומפני זה לא הזכיר עוד הכתוב הנס הזה כי היה צריך להזכיר דברי החולקים עליו כאשר הזכיר דברי חרטומי מצרים, ולא נתבארו דברי אברהם עמהם כאשר נתבארו דברי משה רבינו בסוף. וזהו שאמר הכתוב (להלן ט"ו ז') אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מילת 'הוצאתיך' תלמד על נס, כי לא אמר 'אשר לקחתיך מאור כשדים', אבל אמר 'הוצאתיך', שהוציא ממסגר אסיר, כמו אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ' ב'). ואמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתעלה שיגדלנו ויתן לו את הארץ ההיא, ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שניצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך, כי חרן קרוב להם, ועם אחד ושפה אחת לכולם, כי לשון ארמית לשניהם, ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו. וזהו טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן, אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם, וישבו ביניהם ונתעכבו שם ימים רבים. ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה כנען ועזב את אביו, ומת שם בחרן ארצו, והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו ארצה כנען. וזהו שאמר הכתוב (יהושע כ"ד ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, כי בעבר הנהר נצטוה בזה, ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען.
ד"ה מארצך וממולדתך: כתב רש"י והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן, אלא כך אמר לו הקב"ה, התרחק עוד מבית אביך. ורבי אברהם פירש וכבר אמר השם אל אברם לך לך מארצך, כי הדיבור הזה היה בעודנו באור כשדים, ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם. ואיננו נכון, כי אם היה כן היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים, ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו, והכתוב אמר (לעיל י"א ל"א) ויקח תרח את אברם בנו, יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ועוד כי הכתוב שאמר (יהושע כ"ד ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היה ראוי שיאמר 'ואקח את אביכם את אברהם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען', כי משם לוקח ושם נצטוה בזה. ועוד יקשה עליהם, כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (להלן כ"ד ד'), והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור (שם כ"ד י'), אם כן היא ארצו ומולדתו, ושם נאמר (בפסוק ל"ח) אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו, לא כאשר השתבש רבי אברהם לומר אל ארצי חרן, ומולדתי אור כשדים. והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, והנה לו ארצות רבות. אבל העיקר כבר ידעת אותו ממה שכתבנו בסדר שלפני זה (י"א כ"ח), כי חרן היא ארצו, ושם מולדתו, והיא ארץ אבותיו מעולם, ושם נצטוה לעזוב אותם. וכך אמרו בבראשית רבה (ל"ט ח') לך לך, אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור. וטעם להזכיר 'ארצך ומולדתך ובית אביך', כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה. אל הארץ אשר אראך - היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, אז נתקיים 'אל הארץ אשר אראך', ואז נתעכב וישב בה. ומה שאמר ויצאו ללכת ארצה כנען, לא להתישב בה, כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה, אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען, כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים. ומפני זה אמר ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי (להלן כ' י"ג), כי היה תועה כשה אובד. ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו, והאמין כי 'אל הארץ אשר אראך' ירמוז לו על ארץ כנען, או על כולה, או על אחת מכל הארצות האל, ושם פניו אל כלל ארץ כנען, כי שם הארץ אשר יראנו באמת.
From your land and from your birthplace - Rashi wrote: But did he he not already leave from there with his father? And Rabbi Abraham explained that God already said to Avram, ‘Go forth from your land,’ and so this is restating what was already said in Ur Kasdim, and it was there that He commanded him to leave his land, his birthplace, and his father’s house there. And this is not correct. Because if this were so, the point of the journey would be Avram’s leaving his father’s house on God’s command, and Terach would just be accompanying him out of his own personal desire. But the verse says, “Terach took Avram his son” (Gen. 11:31), which shows that Avram was following his father, and it was his father’s idea that they leave Ur Kasdim to go to the land of Canaan. And furthermore, the verse (in Joshua 24:3) says, “I took your father, Abraham, across the river, and led him across the whole of the Land of Canaan,” where it should have said, “I took your father, Abraham, from Ur Kasdim, and led him across the whole of the Land of Canaan,” for it was from there he was taken and there he was commanded.
2. ראב"ע מוצא סעד לדעתו באחד הפסוקים בפרק ט"ו וכן באחד הפסוקים בפרק ט' בנחמיה. מצא את הפסוק ונסה לפרשו אליבא דרש"י!
3. הבא את טענות הרמב"ן ד"ה מארצך ומולדתך נגד דעת הראב"ע הנ"ל והוסף עוד עליהן!
ב. בפירוש המילה "לך"
"לֶךְ לְךָ"
Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee.
להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם.
לך לך GET THEE OUT (literally, go for thyself) — for your own benefit, for your own good: there I will make of you a great nation whilst here you will not merit the privilege of having children (Rosh Hashanah 16b). Furthermore, I shall make known your character throughout the world (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 3)
להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים, לשון רש"י. ואין צורך, כי משפט הלשון כן, הגשם חלף הלך לו (שיר השירים רבה ב' י"א), אלכה לי אל הגדולים (ירמיה ה' ה'), קומו ועברו לכם את נחל זרד (דברים ב' י"ג), ורובם ככה. אבל רבותינו (יומא ג' ב', ע"ב ב') עשו מדרש במה שאמר הכתוב (דברים י' א') ועשית לך ארון עץ, ועשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י' ב'), בעבור שאין המלאכה שלו, והיה ראוי שיאמר כמו שאמר במשכן ואת המשכן תעשה (שמות כ"ו א').
"Go, yourself" - "For your benefit, and for your own good, and there I will make you into a great nation. Here you will not merit children. And what's more, I will let the world know all about you." That's the language of Rashi. But there is no need, for the structure of the language is like that: "The rain is over and gone (itself)." (Songs 2:11); "I will go (myself) to the mighty..." (Jer. 5:5); "Arise, and cross over (yourselves) over wadi Zered."; and many more like that. But our rabbis (in Talmud Yoma 3:, 72:) came up with an interpretation from what is written (in Deut. 10:1): "Make for yourself an ark of wood," and "Make for yourself two silver trumpets," (Num. 10:2). Since the work doesn't really belong to them, it should have said something like what it says about the tabernacle: "Make the tabernacle." ( Exod. 26:1)
מה בין רש"י לרמב"ן בפירוש המילה "לך"?
ג. "והיה ברכה"
"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה"
And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing.
ד"ה והיה ברכה: ... והנה זאת הפרשה לא בארה כל הענין, כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים, או שיאמר טעם לעזיבת הארץ, שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת קרבת אלהים. ומנהג הכתוב לאמר התהלך לפני ותשמע בקולי ואיטיבה עמך כאשר בדוד ובשלמה, וכענין התורה כולה אם בחוקותי תלכו (ויקרא כ"ו ג'), אם שמע תשמע בקול ה' אלהיך (דברים כ"ח א'). וביצחק אמר בעבור אברהם עבדי (להלן כ"ו כ"ד). אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ אין בו טעם. אבל הטעם, מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה, והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחלה, שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לשם ה' בארץ הנבחרת, ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם, לא כאשר עשו עמו באור כשדים שהיו מבזין ומקללים אותו, ושמו אותו בבור או בכבשן האש. ואמר לו שיברך מברכיו ואם יחיד מקללו יואר, וזה טעם הפרשה. אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה, כאשר קצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחידשו.
And you shall be a blessing: You will be a blessing in that they will be blessed through you by saying, "God should make you like Avraham." And He also added that all the families of the earth would be blessed through him, and not just the people of his land. Or "and they shall bless themselves by you” [means] that they would be blessed on his account. And behold, this section did not elucidate the whole topic. As what is the reason that the Holy One, blessed be He, should say to him, "Leave your land and I will do good to you, like there had never been [before]," without prefacing that Avraham was a servant of God or perfectly righteous - or that He say a reason for his leaving the land, such that there would be in his going to another land, a coming close to God. And the custom of Scripture is to to say, "Walk in front of Me and listen to My voice and I will do good to you," as with David and Shlomo; and like the matter in all of the Torah: "If you will walk in my statutes" (Leviticus 26:3); "if you will truly listen to the voice of the Lord, your God" (Deuteronomy 28:1); and with Yitzchak, it stated, "on account of Avraham, my servant" (Genesis 26:24). But to promise him [blessing] because of his leaving the land is not a reason. Rather, the reason is because the people of Ur Kasdim did bad things to him due to his faith in the Holy One, blessed be He; and [so] he fled to the land of Canaan, but delayed in Charan - [such] that He told him to leave [Charan] as well, and to do what he thought [to do] at first. This is so that he serve Him and call the people to the name of God in the chosen land. And there his name would grow and all of the nations there would be blessed - not like what they did to him in Ur Kadim, where they would scorn and curse him, and they put him in a pit or into a fiery furnace. And [so] He said to him that He would bless those that bless him; and if an individual would curse him, [the latter] would be cursed. And this is the reason of this section, but the Torah does not want to write at length about the opinions of idolaters and to explain the issue that was between him and the Chaldeans regarding faith; just like it was brief about the matter of the generation of Enosh, and their rationale for the idolatry that they developed.
1. מה הקושיה שמקשה הרמב"ן על הפרשה כולה, ומה תשובתו?
2. לאיזה פסוק ולאיזה ענין ירמוז במילים "בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחידשו"?
ד. "מארצך וממולדתך" - סדר המילים
"מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ"
Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee.
כמה מן המפרשים הקשו על סדר המילים בפסוק ולדעתם הסדר הראוי היה לומר "מבית אביך ממולדתך ומארצך". נמק את שאלתם, ותן טעמים שונים לסדר שבו בחר הכתוב!
ה. מברכיך ומקללך - רבים ויחיד
"וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר"
And I will bless them that bless thee, and him that curseth thee will I curse; and in thee shall all the families of the earth be blessed.’
1. עיין ראב"ע:
ד"ה מברכיך: רבים.
ד"ה ומקללך: יחיד.
איך תסביר סיבת התופעה הזו?
השווה ברכה זו אל:
"אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ"
Let peoples serve thee, And nations bow down to thee. Be lord over thy brethren, And let thy mother’s sons bow down to thee. Cursed be every one that curseth thee, And blessed be every one that blesseth thee.
"מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"
He couched, he lay down as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up? Blessed be every one that blesseth thee, And cursed be every one that curseth thee.
מה ההבדל הסגנוני שבין מקומנו לשני המקומות הללו, ומה סיבתו?
ו. "והכנעני אז בארץ"
"וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ"
And Abram passed through the land unto the place of Shechem, unto the terebinth of Moreh. And the Canaanite was then in the land.
היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחילק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית י"ד י"ח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (פסוק ז') ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם.
והכנעני אז בארץ AND THE CANAANITE WAS THEN IN THE LAND — They (the Canaanites) were gradually conquering the land of Israel from the descendants of Shem, for it had fallen to the share of Shem when Noah apportioned the earth amongst his sons, for it is said (Genesis 14:18) “And Melchizedek) king of Salem (Jerusalem)”. For this reason the Lord said to Abram (Genesis 12:7) “to thy seed will I give this land” — “I will in some future time return it to thy children who are descendants of Shem”.
ומה שאמר "אז בארץ" להודיע מעשה האל ורצונו לאוהביו, כי אברהם היה עובר בארץ עם מקנה רב והיו רועים במרעה הארץ ובעלי מקומות המרעה לא היו אומרים לו דבר. וזה היה דבר גדול ומעשה נס מאת השם. והכיר אברהם בזה כי מקיים לו האל מה שייעדו הברכות.
והכנעני אז בארץ, all these places belonged to the Canaanite, one of the 7 tribes making up that nation. We encounter such a reference to the Canaanites as a generic term in Deuteronomy 11,30 בארץ הכנעני אשר יושב בערבה, “in the land of the Canaanite who dwells in the Aravah, wilderness.” אז בארץ, this is to teach us how G’d deals with those whom He loves. Avram was traveling through the land of the Canaanite with his herds and flocks. He was not challenged by anyone as being guilty of encroaching on their property, stealing their grazing land, etc. This was proof that G’d was with him. Avram was well aware that this was a demonstration of G’d’ keeping His promise to him that his very presence would be considered a blessing for the people surrounding him. There are commentators (Rashi) who say that the reference to the Canaanite occupying that land אז, at that time, means that until shortly before that time the whole land had belonged to Shem and his descendants, and that only at that time had the Canaanites begun to dispossess the Semites in that land. The proof quoted for this theory is 14,18 ומלכי צדק מלך שלם, that this king was Shem, the son of Noach who was still king in Jerusalem at that time. In other words, at the time Avram came to the land of Canaan, the Canaanites had not yet captured Jerusalem.
ויתכן שהזכיר הכתוב והכנעני אז בארץ - להורות על ענין הפרשה, לומר, כי אברם בא בארץ כנען ולא הראהו השם הארץ אשר יעדו, ועבר עד מקום שכם, והכנעני הגוי המר והנמהר אז בארץ, ואברם ירא ממנו ולכן לא בנה מזבח לה', ובבואו במקום שכם באלון מורה נראה אליו השם ונתן לו הארץ, וסרה יראתו כי כבר הובטח בארץ אשר אראך, ואז בנה מזבח לה' לעבדו בפרהסיא.
And Avram passed through the land unto the place of Shechem: I will tell you a general principle - understand it in all of the coming sections about Avraham, Yitschak and Yaacov, and it is a great matter. Our rabbis mentioned it in a brief way, and said (Midrash Tanchuma 9), "Everything that occurred to our forefathers is a sign for the children." And therefore the verses will write at length in recounting the journeys and the digging of the wells and the other events. And one who thinks about them can think as if they were superfluous things with no purpose. But all of the events come to teach about the future, for when an event occurs to a prophet, [meaning] of the three forefathers, he will contemplate from it the matter that is decreed to come to his seed. And know [about] every 'decree of the wakeful ones,' that when it goes from a potential decree to a symbolic action, the decree will be realized no matter what. And therefore the prophets will do actions in prophecies, like the statement of Yirmiyahu that he commanded to Baruch (Jeremiah 51:63-64), "And it shall be that when you finish to read the words of this book, you shall throw it into the Euphrates. And you shall say, 'So will Babylonia sink, etc.'"; and so [too with] the matter of Elisha in the placing of his forearm on the bow (II Kings 13:17), "And Elisha said, 'Shoot,' and he shot, and he said, 'It is the arrow of salvation of the Lord and the arrow of salvation from Aram,'" and it is stated there (II Kings 13:19), "And the man of God got angry with him and said, 'To strike five or six times, then you would have struck Aram to its end, and now three times will you strike Aram.'" And therefore, the Holy One, blessed be He, kept Avraham in the land (of Israel) and did to him simulations of all of the future that would be done to his seed. And understand this. And I am [now] beginning to explain the matters in detail in the verses, with the help of God: And Avram passed through the land unto the place of Shechem: It is the city of Schechem, that is the name of that place. And Schechem, the son of Chamor, was named after the name of the town. And Rashi wrote, "He entered into it unto the place of Schechem to pray for the sons of Yaakov, when they would come from the field anguished. And this is correct. And I [would] add that Avraham held this place first, and before He gave him the land - it was [thus] hinted to him from this that his children would conquer this place first before they would merit [the land], and before the iniquity of the dweller of the land was complete to exile him from there. And therefore, it stated, "and the Canaanite was then in the land." And when the Holy One, blessed be He, gave him the land in a statement, then he traveled from there and planted his tent between Beit El and the Ei, since it is the place that Yehoshua conquered first....
1. מה הקושי שבמילים אלה ואיך מתרצים אותו רש"י, רד"ק ורמב"ן?
2. למי משלושתם יש להביא ראיה משמואל ב' כ"ג י"ד?
ז. סגנונו של רש"י בשימוש במקורות
להבנת סגנונו של רש"י השווה דבריו לדברי 'מדרש רבה' שממנו נלקחו:
רש"י: וזה לשון מדרש רבה:
ד"ה אשר עשו בחרן: שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם, כמו (שם ל"א א') עשה את כל הכבוד הזה, (במדבר כ"ד י"ח) וישראל עושה חיל, לשון קונה וכונס. אמר ר' אלעזר בן זימרא: אם מתכנסין כל באי העולם לברוא אפילו יתוש אחד, אינן יכולין לזרק בו נשמה, ואת אומר: "ואת הנפש אשר עשו"?! אלא אלו גרים שגיירו. אם כן שגיירו, למה "אשר עשו"? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את עכו"ם ומגיירו כאילו בראו. ויאמר אשר עשה, למה נאמר "אשר עשו"? אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים.
רש"י, פרק י"ג פסוק ז': וזה לשון מדרש רבא:
ד"ה ויהי ריב: לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים ניתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין. ר' ברכיה בשם ר' יהודה אמר: בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאת זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאת זמומה. היו אומרים להם רועי אברהם: הותר הגזל! היו אומרים להם רועי לוט: כך אמר הקב"ה לאברהם: "לזרעך אתם את הארץ הזאת" ואברהם פרדה עקרה, ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו, ואין (=ואם) אכלין – מדידהן אינון אכלן. אמר ליה הקב"ה: כך אמרתי לו: "לזרעך אתן". אימתי? כשיעקרו שבעה עממים מתוכה, "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ", עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ.
מה אפשר ללמוד מתוך השוואה זו על דרכו של רש"י בהשתמשו במקורותינו?