לפרק זה עיין גם גיליון תולדות תש"ד.
| א. שאלות כלליות |
*
1. לדעת כמה מן המפרשים, "לא היה כל העניין לפי רוחו של יעקב", ועשה מה שעשה רק כדי לשמור מצות אמו, והיה רצוי לו בעומק לבו שייוודע הדבר ליצחק בעוד זמן, ויברך אביו את מי שיש בדעתו לברך. התוכל למצוא ראיה לדעה זו מלשון הפסוקים י"א-י"ז ובפרט בפסוק י"ב?
ידע יצחק כי צריך עשו לברכתו, כי לא היה איש הגון וטוב, אבל יעקב לא היה צריך לברכה, כי ידע יצחק, כי ברכת אברהם לו תהיה, וברית קיום הזרע המיוחד לבניו לו יהיו, ובניו ירשו הארץ.
ועשה, he did not ask for venison because there was shortage of food in his home, for he was exceedingly wealthy. We observe that aged people progressively get tired of the food they are used to, and they crave something new to give them an incentive to eat and enjoy their food. Venison is a different kind of meat, not comparable in taste to the meat of sheep or goats or beef. Therefore Yitzchok asked Esau to bring him something which would put him in a pleasant frame of mind, the kind of good feeling which is a necessary prelude to bestowing a blessing with one’s entire heart. He was well aware that he needed something to put him into the right frame of mind as Esau’s general conduct was not one that commended itself to his father so that he would gladly volunteer such a blessing as he felt he was obligated to dispense. There would be no need to send Yaakov on such an errand prior to blessing him, as his righteousness made blessing him something natural.
א. מה התמיהה בפרקנו שרצה לתרץ בדבריו?
ב. במה שונה רד"ק כאן מדרך שאר המפרשים?
ג. מניין ראיה בפרקנו לדבריו המסומנים בקו?
| ב. השוואת פסוקים |
השווה את הפסוקים הבאים:
"בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת"
and make me savoury food, such as I love, and bring it to me, that I may eat; that my soul may bless thee before I die.’
"וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי"
Bring me venison, and make me savoury food, that I may eat, and bless thee before the LORD before my death.
1. מה טעם לא מסרה רבקה את דברי יצחק כלשונם, ומה ראתה להוסיף על דבריו מה שלא אמר?
...אמר אברהם המחבר. משפט אנשי לשון הקודש פעם יבארו דיבורם באר היטב, ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות, שיוכל השומע להבין טעמם. ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משינוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן, והנה אתן לך דמיונות: אמר ה' לקין: "ארור אתה מן האדמה, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ" (בראשית ד, יא). וקין אמר: "הן גירשת אותי היום מעל פני האדמה" (שם, יד). ומי הוא שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שינוי המלות. והנה אמר אליעזר: "הגמאיני נא" (כד, יז). והוא אמר: "ואומר אליה השקיני נא" (שם, מה). אמר משה "בכור השבי אשר בבית הבור" (שמות יב, כט), וכתוב: "בכור השפחה אשר אחר הריחיים" (שמות יא, ה). ומשה הזכיר התפילה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה לתפילה הנזכרת בפרשת כי תשא למי שאין לו לב להבין. והכלל, כל דבר שינוי, כמו חלום פרעה ונבוכדנצר ואחריהם רבים תמצא מלות שונות, רק הטעם שוה. וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה, ופעם ארוכה, כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת, או לגרוע אותו, והדבר שוה. אמר ה': "ותכלת וארגמן" (שמות כה, ד), ומשה אמר: "תכלת וארגמן" (שמות כח, ו). אמר השם: "אבני שוהם" (שמות כה, ז), ומשה אמר: "ואבני שוהם" (שמות לה, ט). וכאלה רבים, ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי"ו אחז דרך קצרה, ולא יזיק, גם הכתוב בוי"ו לא יזיק, בעבור שהוסיף לבאר. והנה הוי"ו שהיא נראית במבטא הפה, אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע, ולמה נכתב, ולמה נוסף, כי זה וזה נכון, והנה על הנראה שיבוטא בו לא יבקש עליו בכתב טעם, אם כן למה נבקש טעם בנח הנעלם, שלא יבוטא בו, כמו מלת "לעולם", למה נכתב מלא, או למה חסר. והנה בני הדור יבקשו טעם למלא גם לחסר, ואילו היו מבקשים טעם לאחד מהם, או שמנהג היה לכתוב הכל על דרך אחד, הייתי מחריש. והנה אתן לך משל, אמר לי אחד כתוב לרעי, וזה כתוב: "אני פלוני אוהבך לעולם". וכתבתי "פלני", בלא וי"ו, "אהבך" גם כן בלא וי"ו, לעולם חסר. ובא ראובן ושאלני: למה כתבת חסרים? ואני אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר לי. ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים. אולי יבוא לוי ויודיעני, איך אכתוב. ולא ארצה להאריך, רק המשכיל יבין...
...ועתה אדבר על "זכור" ו"שמור". דע, כי הטעמים הם שמורים לא המלות. והנה יצחק אבינו אמר לעשו, "בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" (בראשית כז, ד), ורבקה אמרה ליעקב, ששמעה שאמר "ואברכך לפני ה' לפני מותי" (שם, ז), כמו "בטרם אמות". אם כן מה טעם להוסיף "לפני ה'"? התשובה, היא ידעה כי יצחק נביא לה'. והברכה שיברך בדרך נבואה היא, על כן אמרה ליעקב: "לפני ה'", והנה היא כמו מפרשת טעם הברכה. וככה עשה משה, כי עשרת הדברים הכתובים בפרשה הזאת דברי ה' בלי תוספת ומגרעת, והם לבדם הכתובים על לוחות הברית. לא כאשר אמר הגאון, כי זכור הוא בלוח האחד, ושמור בלוח השני, ועשרת הדברים הכתובים בפרשת ואתחנן הם דברי משה. והראיה הגמורה ששם כתוב פעמים "כאשר ציוך ה' אלוהיך"...
**
2. לשם מה מביא ראב"ע את פסוקינו שם, ומה רצה להוכיח בעזרתם?
**
3. כיצד עונה ראב"ע לשאלתנו ג-1 בדבריו שם?
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה וצודה לי: מן ההפקר ולא מן הגזל.
צודה לי AND HUNT FOR ME [SOME VENISON] of animals that are ownerless, but not of such as are acquired by theft (literally, by robbery).
מה קשה לו?
היכן מצינו עוד ברש"י שהאבות הקפידו על גזל ועל אבק גזל?
גור אריה, מקשה:
למה הוצרך יצחק להזהירו לעשו על הגזל, והלוא היה בחזקת כשרות אצלו?
למה הוצרך יצחק להזהירו לעשו על הגזל, והלוא היה בחזקת כשרות אצלו?
נסה לתרץ קושייתו.
ד"ה גשה נא ואמושך: אמר יצחק בלבו: אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר: "כי הקרה ה' אלוהיך".
גשה נא ואמשך STEP NEAR, I PRAY THEE, THAT I MAY FEEL THEE — Isaac said to himself, “It is not Esau’s way to mention the name of God so readily, and this one says, “Because the Lord thy God caused it thus to happen to me! קול יעקב (Genesis Rabbah 65:19).
ד"ה קול יעקב: שמדבר בלשון תחנונים: "קום נא", אבל עשו בלשון קנטוריא דיבר: "יקום אבי".
THE VOICE OF JACOB, because he speaks in an entreating strain —“Arise I pray thee.” Esau, however, spoke in a harsh strain (v. 31) “Let my father arise” (Midrash Tanchuma, Toldot 11).
*
גור אריה, מקשה:
ולמה לא פירש שהיה יצחק מסופק מחמת הקול, שהיה קולו של יעקב, ומה ראה לפרש שהתעורר בו הספק מחמת סגנון דבריו ותכנם?
ולמה לא פירש שהיה יצחק מסופק מחמת הקול, שהיה קולו של יעקב, ומה ראה לפרש שהתעורר בו הספק מחמת סגנון דבריו ותכנם?
ענה לשאלתו!
| ד. "...צעקה גדולה..." |
"כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד"
When Esau heard the words of his father, he cried with an exceeding great and bitter cry, and said unto his father: ‘Bless me, even me also, O my father.’
זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, כדכתיב "כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה". והיכן נפרע לו? בשושן הבירה, שנאמר (אסתר ד') "ויזעק זעקה גדולה ומרה".
“The name of one is Pishon…” (Bereshit 2:11) This is Migdal Pishtan and its waters flow abundantly. “…that is the one that encompasses all the land of Havilah…” (ibid.) There was not yet a place called Havilah, and it says that the river encompasses it? That is strange! Rather, “tell the end from the beginning…” (Yeshayahu 46:10) “…where there is gold,” (Bereshit 2:11) gold there certainly was. “And the gold of that land is good…” (Bereshit 2:12) R’ Yitzchak said ‘happy is he in whose house it is, happy is he in whose company it is.’ R’ Abahu said ‘the Holy One gave a great good to His world – a man breaks a gold piece into smaller pieces, and he can buy many things with it.’ Resh Lakish said ‘the world was not fit to use gold, why was it created? For the Holy Temple, as it says “And the gold of that land is good…” like that which it says “…this good mountain and the Lebanon.” (Devarim 3:25) “…there is the crystal and the onyx stone.” (Bereshit 2:12) R’ Ibo said ‘you think this is referring to the crystal of apothecaries? Let another verse clarify it for you “…and its appearance was like the appearance of crystal.” (Bamidbar 11:7) Just as this refers to a precious stone, so too that refers to a precious stone.’
1. כיצד דן המדרש הזה על מעשה יעקב בפרקנו?
ד"ה וישב ביום ההוא עשו לדרכו: (בראשית רבה): עשו לבדו, וד' מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד. והיכן פרע להם הקדוש ברוך הוא? בימי דוד שנאמר (שמואל א' ל) "כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים".
וישב ביום ההוא עשו לדרכו SO ESAU RETURNED THAT DAY ON HIS WAY — Esau alone returned, but the four hundred men who had accompanied him slipped away from him one by one. When did the Holy One, blessed be He, reward them for this? In the days of David, as it is said (1 Samuel 30:17) (in reference to an attack which he made upon the Amalekites, descendants of Esau) “[and there escaped not a man of them] save four hundred young men who rode upon camels” (Genesis Rabbah 78:15).
(וכן גם את המדרש המובא ברש"י, לתהלים פרק פ' פסוק ו':
ד"ה האכלתם לחם דמעה: במצרים. ד"ה ותשקמו בדמעות שליש: ...ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו (בראשית כ"ז) "ויצעק צעקה" הרי אחת, "גדולה" הרי שתים, "ומרה" הרי שלוש, ועליהם זכה לחיות על חרבו, "והיה כאשר תריד" וגו'.
ד"ה האכלתם לחם דמעה: במצרים. ד"ה ותשקמו בדמעות שליש: ...ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו (בראשית כ"ז) "ויצעק צעקה" הרי אחת, "גדולה" הרי שתים, "ומרה" הרי שלוש, ועליהם זכה לחיות על חרבו, "והיה כאשר תריד" וגו'.
עיין גיליון תולדות תש"ה, שאלה ד).
מהו הרעיון המשותף למדרשים האלה?
| ה. שאלות לשון וסגנון |
השווה את הפסוקים:
"וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ... וְצֵא הַשָּׂדֶה"
Now therefore take, I pray thee, thy weapons, thy quiver and thy bow, and go out to the field, and take me venison;
"וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה"
And Rebekah heard when Isaac spoke to Esau his son. And Esau went to the field to hunt for venison, and to bring it.
מה טעם השינוי הזה בין "יצא" ו"הלך" במקום זה?
"וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב"
And Rebekah spoke unto Jacob her son, saying: ‘Behold, I heard thy father speak unto Esau thy brother, saying:
ולמה לא נאמר "ותאמר רבקה" כרגיל בסיפור התנ"כי?
ד"ה והאדם ידע: כבר קודם העניין של מעלה, קודם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלידה, שאם כתוב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים.
(1) והאדם ידע AND THE MAN KNEW already before the events related above took place — before he sinned and was driven out of the Garden of Eden. So, also, the conception and birth of Cain took place before this. Had it been written, וידע אדם it would imply that after he was driven out children were born to him (Genesis Rabbah 22:2).
ד"ה וה' פקד את שרה: סמך פרשה זו ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו, והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה, שנאמר "ויתפלל" וגו' וסמיך ליה "וה' פקד את שרה", שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך (בבא קמא צב).
'וה' פקד את שרה וגו AND THE LORD VISITED SARAH —It (Scripture) places this section after the preceding one to teach you that whoever prays for mercy on behalf of another when he himself also is in need of that very thing for which he prays on the other’s behalf, will himself first receive a favorable response from God, for it is said (at end of last chapter), “And Abraham prayed for Abimelech and his wife and they brought forth” and immediately afterwards it states here, “And the Lord remembered Sarah” — i. e. he had already remembered her before he healed Abimelech (Bava Kamma 92a).
ד"ה ויוסף הורד: חוזר לעניין ראשון, אלא שהפסיק בו כדי לסמוך ירידתו של יהודה למכירתו של יוסף, לומר לך שבשבילו הורידוהו מגדולתו.
ויוסף הורד AND JOSEPH WAS BROUGHT DOWN — It (Scripture) now reverts to the original subject (and consequently it states ויוסף הורד “Joseph had been brought down to Egypt” before the events last mentioned); it interrupted it only in order to connect the account of the degradation of Judah (Genesis 38:1) with that of the sale of Joseph, thus suggesting that it was on account of him (i.e. Joseph — Judah’s part in the sale of Joseph — ) that they (his brothers) degraded him from his high position. A further reason why this narrative of Judah and Tamar is interpolated here is to place in juxtaposition the story of Potiphar’s wife and the story of Tamar, suggesting that just as this woman (Tamar) acted out of pure motives so also the other (Potiphar’s wife) acted out of pure motives, for she foresaw by her astrological speculations that she was destined to be the ancestress of children by him (Joseph) — but she did not know whether these children were to be hers or her daughter’s (Genesis Rabbah 85:2).
וכן עיין בפרשתנו, פרק כ"ה פסוק ל"ד:
"וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים...").
"וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים...").
And Jacob gave Esau bread and pottage of lentils; and he did eat and drink, and rose up, and went his way. So Esau despised his birthright.