פרשת דברים תשי"ז - דברי משה שלא יוכל לשאת טרחם
עיין גם גיליונות דברים תשי"ב-תשי"ג.
א. שאלות מבנה
**
1. לדעת ר' דוד הופמן בפירושו לדברים (Das Buch Deuteronomium, עמודים 3, 14) נאמר תוכנו העיקרי של פרק א' בפסוקים ו'-ח' ובפסוקים י"ט – פרק ב', א. הפסוקים ט'-י"ח (שבהם עוסק גיליוננו) אינם אלא מאמר מוסגר. הסבר, מדוע יש לראות את פרשתנו כמאמר מוסגר, ומה הקשר בין עניינו של מאמר מוסגר זה לבין עניינו של כל הפרק.*
*
2. הסבר, מה מקום הברכה שמברך משה את ישראל (פסוק י"א) בין הפסוקים האלה, בין דברי משה שלא יוכל לשאת טרחם (פסוק ט' ופסוק י"א)?
הערה: שאלה 1 נשאלה גם בשנת תשי"ב ולא נמצאו לה פותרים. נסו הפעם לפתרה!
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ואומר אליכם בעת ההיא לאמור: מהו "לאמור"? אמר להם משה: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הגבורה.
ואמר אלכם בעת ההוא לאמר AND I SPAKE UNTO YOU AT THAT TIME, SAYING — What is the force of לאמר, (lit., to say. i.e. being bidden to say)? Moses, in effect, said unto them: Not of myself do I tell you that I am not able to bear you, but by the bidding of the Holy One, blessed be He (Sifrei Devarim 9:1),
**
א. מה ראה רש"י לפרש מילה רגילה זו "לאמור"? והלוא כמה וכמה פעמים הוזכרה בתורה ולא פירשה. (ועיין גיליון פנחס תשי"א ב).
ב. ומקשין מפרשים: מניין לו שמפי הקדוש ברוך הוא אמר, והלוא לא אמר כן אלא בעצת יתרו? נסה ליישב קושייתם.
ד"ה איכה אשא לבדי: אם אומר לקבל שכר – לא אוכל. זוהי שאמרתי לכם: לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדוש ברוך הוא.
איכה אשא לבדי HOW CAN I MYSELF ALONE BEAR [YOUR CUMBRANCE, etc.]? — If I were to say, "I will do so in order to receive a reward for it", I may not do so. This is what I have already said to you: not of myself do I tell you that I am not able to bear you, but by the bidding of the Holy One, blessed be He (see Rashi v. 9).
א. מה קשה לו?
ב. באיזה "שכר" מדובר כאן?
**
ג. האם משתמש רש"י ב"אוכל" כאן כדרך שפירש "אוכל" בפסוק ט'?
ד"ה ואשימם: חסר יו"ד, לימד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון לדרך הישרה.
ואשמם — This word lacks the letter י (after the ש: our editions, however, have it): this teaches that Israel's transgressions (אשם) are placed upon the heads of their judges, because it is their duty to prevent them from sinning, and to direct them into the right path (Sifrei Devarim 13:6).
רווה"ה,(ר' וולף היידנהיים) הבנת המקרא:
דע, כי המאמר הזה יסודו במדרש רבה ושם נאמר: "ואשימם" כתיב, שאשמותיהם של ישראל... ולא גרס חסר יו"ד, וגירסא זו נכונה... ומצאתי במקרא כתב יד אשר לי בפירוש רש"י, שגרס חסר א'. ויש לכרות לה (=לגירסא זו) ברית, כי אמרה כדין וכהלכה.
א. מה הקושי בדברי רש"י?
**
ב. כיצד יתפרשו דברי רש"י על פי כל אחת משתי הגירסאות הנ"ל?
ד"ה ותענו אותי: חלטתם את הדבר להנאתכם. היה לכם להשיב: רבנו משה, ממי נאה ללמוד – ממך או מתלמידיך? לא ממך, שנצטערת עליה? אלא ידעתי מחשבותיכם: הייתם אומרים: עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה. אם אין מכירנו – אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים?
ותענו אתי וגו׳ AND YE ANSWERED ME, etc. — You at once decided the matter to your benefit. You should really have replied: Our teacher, Moses! From whom is it more fitting to learn, from you or from your disciple? Is it not from you who have taken such pains about it? But I knew your thoughts: you said, “Many judges will now be appointed over us; if one of them does not happen to be an acquaintance of ours, we shall bring him a gift and he will show us favour (Sifrei Devarim 14).
**
א. מה קשה לו בפסוקנו?
ב. הסבר את הביטויים המסומנים בקו.
ג. מה הם תפקידי השופט לפי דברי רש"י אלה, ומהיכן בתורה מצא רש"י ראיה לדעתו זו?
ד. השווה לדבריו כאן דברי רש"י ה' כ"ד ד"ה ואת תדבר אלינו. מה הרעיון המשותף בדברי רש"י כאן ושם?
ד"ה בעת ההיא: משעה שמיניתים אמרתי אליהם: אין עכשיו כלשעבר: לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשו הרי אתם משועבדים לציבור.
בעת ההוא [AND I COMMANDED YOUR JUDGES] AT THAT TIME — As soon as I appointed them, I said to them, "It is not now as heretofore: heretofore you were your own masters (lit., under your own control), now you are in the service of the Community!” (Sifrei Devarim 16:2).
א. מה הרעיון בדברי רש"י אלה?
**
ב. מה קשה לו בפסוק זה, שהצריכו לומר מה שאמר?
ד"ה ובין גרו: זה בעל דינו שאוגר עליו דברים. דבר אחר: ובין גרו - אף על עסקי דירה, בין חלוקת אחים, אפילו בין תנור וכיריים.
ובין גרו AND BETWEEN HIS גר — this is his opponent in the lawsuit who merely heaps up (אוגר) words against him. Another explanation of AND BETWEEN HIS גר — also in a matter concerning a dwelling house (גור = to dwell), — in the division of property amongst brothers, even if it be a dispute about an oven and a kitchen range (cf. Sifrei Devarim 16:8-9; Sanhedrin 7b).
א. למה לא יפרשוֹ כמשמעו, כמו דברים כ"ד י"ז, או דברים כ"ז י"ט, וכמו שפירשו רש"י עצמו בראשית כ"ג ד' ד"ה גר ותושב? (ועיין אבן עזרא בראשית ט"ו י"ג ד"ה כי גר יהיה זרעך!).
ב. למה לא הסתפק בפירוש אחד בלבד והביא גם שני לו - מה חולשת כל אחד?
**
ג. מהי ההנחה הלשונית המאפשרת שני פירושים אלה? (ועיין רש"י א' י"ז ד"ה לא תגורו מפני איש, וכן רש"י ישעיה נ"ד ט"ו ד"ה מי גר אתך עליך יפול.
ד"ה כקטון כגדול תשמעון: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה. שאם קדם ובא לפניך לא תסלקנו לאחרון. דבר אחר: כקטון כגדול תשמעון כתרגומו: שלא תאמר: זה עני הוא, וחברו עשיר, ומצוה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר: שלא תאמר: האיך אני פוגם בכבודו של עשיר זה בשביל דינר? אזכנו עכשיו, וכשיוצא לחוץ אומר לו: תן לו שאתה חייב לו.
כקטן כגדל תשמעון YE SHALL HEAR THE SMALL AS WELL AS THE GREAT, i.e. that a lawsuit regarding a peruta shall be as dear to you (shall be as of equal importance) as a lawsuit regarding a hundred maneh — that if it (the former) comes before you first, you should not set it aside until the last (Sanhedrin 8a). — Another explanation of YE SHALL HEAR THE SMALL AS WELL AS THE GREAT — Understand it as the Targum has it: Ye shall hearken unto the words of the small as to those of the great — i.e. that you should not say: This is a poor man and his fellow (opponent) is rich, and is in any case bidden to support him; I will find in favour of the poor man, and he will consequently obtain some support in a respectable fashion (see Rashi on Leviticus 19:15). — Another explanation is: that you should not say, “How can I offend against the honour of this rich man because of one dinar? I will for the moment decide in his favour, and when he goes outside (leaves the court) I will say to him, ‘Give it to him because in fact you owe it to him'" (Sifrei Devarim 17:3).
**
א. מה קשה לו בפסוקנו?
ב. מה פירוש "תסלקנו לאחור"?
ג. למה לא הסתפק בפירושו הראשון?
ד. מה פירוש המילים "מתפרנס בנקיות?"
ה. מה המשותף לפירושו השני והשלישי?
**
ו. לדעת רוב מפרשי רש"י, אין לגרוס אחרי "מתפרנס בנקיות" דבר אחר, כי אין אלה שני פירושים כי אם אחד. מה רמז מצינו לכך בלשון הכתוב?
ג. "לא תכירו פנים במשפט"
"לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט"
Ye shall not respect persons in judgment; ye shall hear the small and the great alike; ye shall not be afraid of the face of any man; for the judgment is God’s; and the cause that is too hard for you ye shall bring unto me, and I will hear it.’
מנחה בלולה:
אזהרה לדיין, שלא יאמר על אדם: הכרת פניו ענתה בו בזה שהוא רמאי, שהוריקו פניו ורצה לומר: אל תחשבו שאתם מכירים פני בעלי הדין במשפט!
1. במה הוא סוטה מן הפירוש הרגיל?
2. מה אילצו להתרחק מן הפירוש הרגיל?