| א. נשמת הצדיק מתעלה סמוך לפטירה |
בעל העמק דבר, (ר' נפתלי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין):
…דמשום שהיה משה רבנו סמוך למותו, על כן התלקחה בכוחו היפה שלהבת-יה, אשר תאיר כל ימי חייו, וכמו נר הכבה שהוא מתמוטט, מכל מקום לפני רגע האחרון האש נאחזת ביסוד האש והוא מתלקח בכוח, - כך נשמת הצדיק בעת הסתלקותו ובעת הכנסו להאחז בצרור החיים, הרי הוא מתעלה בכוח היותר ראוי לנשמה זו... וכך היה משה רבנו באותה שעה במעלה היותר גבוהה.
…דמשום שהיה משה רבנו סמוך למותו, על כן התלקחה בכוחו היפה שלהבת-יה, אשר תאיר כל ימי חייו, וכמו נר הכבה שהוא מתמוטט, מכל מקום לפני רגע האחרון האש נאחזת ביסוד האש והוא מתלקח בכוח, - כך נשמת הצדיק בעת הסתלקותו ובעת הכנסו להאחז בצרור החיים, הרי הוא מתעלה בכוח היותר ראוי לנשמה זו... וכך היה משה רבנו באותה שעה במעלה היותר גבוהה.
היכן בפרשתנו מצא הפרשן בלשון הכתוב רמז לכך?
| ב. משה והקב"ה |
בשעה שהגיעו ימי משה להיפטר מן העולם אמר לו הקב"ה: (דברים ל"א י"ד) "... הן קרבו ימיך למות" – אמר לפניו: רבונו של עולם! אחר כל היגיעה הזו אתה אומר לי: הן קרבו ימיך למות? "לא אמות כי אחיה, ואספר מעשי י-ה" (תהילים קי"ח).
אמר לו הקב"ה: "אי אתה יכול – "כי זה כל האדם" (קהלת י"ב י"ג)
אמר משה: רבונו של עולם! דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, כשאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך! מניין? שנאמר (דברים ד') "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד!" אמר לו הקב"ה: אתה אמרת "אין עוד" ואף אני אומר (ל"ד י') ולא קם נביא עוד בישראל כמשה... לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות... ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל".
1. לפי מדרש זה, אין בקשתו האחרונה של משה רבנו לראות את הארץ. הסבר, מהי תשוקתו?
2. מה כוונת המדרש בהביאו בפי הקב"ה את הפסוק מקהלת (י"ב י"ג)?
**
3. הסבר את דברי הקב"ה האחרונים (אתה אמרת... ואף אני אומר... עד הסוף). מה פירוש דברים אלה כתשובה לבקשת משה?
| ג. "הראיתיך בעיניך" |
"הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר"
And the LORD said unto him: ‘This is the land which I swore unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, saying: I will give it unto thy seed; I have caused thee to see it with thine eyes, but thou shalt not go over thither.’
אברבנאל:
ולפי שמשה ראה אותה עם היות שלא עבר בה, לכן אמר לו: "הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור". רוצה לומר: הראיתיך בעיניך הארץ הזאת כולה, עם היות ששמה לא תעבור, ונתקיימה גזירתו ונעשה חפצך בראייה, כי כמו שהיית יכול לראותה בהיותך עובר שמה, ראית אותה עתה מכאן, ויהיה לפי זה אמרו "ושמה לא תעבור", אינך עובר לראותה. והוא על דרך (דברים ה' פסוק ה') "כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר". גם רמז לו בזה המאמר, שהראה לו חלוקת הארץ לשבטים ודברים העתידים להיות בה לשנים רבות, שידוע ששם – רוצה לומר לאותו זמן – לא היית עובר, כי לא תוכל לחיות אלף שנים, ואם כן ראית כל מה שהיית רואה אילו היית עובר שם וראית דברים אחרים שלא אפשר לפי הכוח האנושי, שתגיע בחייך אליהם.
ולפי שמשה ראה אותה עם היות שלא עבר בה, לכן אמר לו: "הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור". רוצה לומר: הראיתיך בעיניך הארץ הזאת כולה, עם היות ששמה לא תעבור, ונתקיימה גזירתו ונעשה חפצך בראייה, כי כמו שהיית יכול לראותה בהיותך עובר שמה, ראית אותה עתה מכאן, ויהיה לפי זה אמרו "ושמה לא תעבור", אינך עובר לראותה. והוא על דרך (דברים ה' פסוק ה') "כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר". גם רמז לו בזה המאמר, שהראה לו חלוקת הארץ לשבטים ודברים העתידים להיות בה לשנים רבות, שידוע ששם – רוצה לומר לאותו זמן – לא היית עובר, כי לא תוכל לחיות אלף שנים, ואם כן ראית כל מה שהיית רואה אילו היית עובר שם וראית דברים אחרים שלא אפשר לפי הכוח האנושי, שתגיע בחייך אליהם.
**
1. מהו הקושי בפסוקנו שמניעו לפרש בדרך שפירש?
**
2. מהו הצד השווה בין פסוקנו ובין הפסוק המובא בדבריו (דברים ה' ה') "כי יראתם מפני האש ולא עליתם"?
3. מה ההבדל בין פירושו הראשון לבין פירושו השני (הפותח במילים "גם רמז לו")?
**
4. מהו הסעד בסגנון פסוקנו לפירושו השני? ועיין גיליון וזאת הברכה תשי"ג שאלה ד'.
| ד. "ולא ידע איש את קבורתו" - כעונש |
"וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
And he was buried in the valley in the land of Moab over against Beth-peor; and no man knoweth of his sepulchre unto this day.
מדרש תנחומא ישן, פרשת פינחס:
געו כולם בבכייה (=כשראו מעשה זמרי והמדיינית), היינו דכתיב (במדבר כ"ה ו') "והמה בוכים פתח אהל מועד", למה בוכים? שנתרפו ידיהן באותה שעה. משל למה הדבר דומה? לבת מלך שנתקשטה ליכנס בחופה, לישב באפריון, ונמצאת מקלקלת עם אחר, נתרפו ידי קרוביה ואוהביה. כך ישראל: בסוף ארבעים שנה חנו על הירדן לעבור אל ארץ ישראל, ושם נפרצו בזנות, ורפו ידי משה וידי צדיקים עמו... ולפי שנתעצל – "ולא ידע איש את קבורתו" – ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר וקל כנשר, לעשות רצון קונו שבשמים, ומכאן אתה למד שמדקדק הקב"ה עם הצדיקים כחוט השערה.
געו כולם בבכייה (=כשראו מעשה זמרי והמדיינית), היינו דכתיב (במדבר כ"ה ו') "והמה בוכים פתח אהל מועד", למה בוכים? שנתרפו ידיהן באותה שעה. משל למה הדבר דומה? לבת מלך שנתקשטה ליכנס בחופה, לישב באפריון, ונמצאת מקלקלת עם אחר, נתרפו ידי קרוביה ואוהביה. כך ישראל: בסוף ארבעים שנה חנו על הירדן לעבור אל ארץ ישראל, ושם נפרצו בזנות, ורפו ידי משה וידי צדיקים עמו... ולפי שנתעצל – "ולא ידע איש את קבורתו" – ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר וקל כנשר, לעשות רצון קונו שבשמים, ומכאן אתה למד שמדקדק הקב"ה עם הצדיקים כחוט השערה.
לדברי המדרש מעיר אברבנאל:
אבל הדעה הזה הוא זר בעיני מאוד והוא דעת יחיד ואינו כעניין שיש בו ממש, ולכן אין ראוי לקבלו, כי איך ייוחס אל אדון הנביאים עצלות אל אשר לא לקח רומח בידו להרוג את זמרי כאשר עשה פינחס, שהוא היה בחור מעם, ואליו היה נאה הפועל ההוא, לא לאדון הנביאים בזקנתו. הנה מלחמת עמלק לא רצה לעשות בעצמו אבל עשאה על ידי יהושע משיחו. ומלחמת מדין עשאה על ידי פינחס ואיך יהרוג בידו האנשים שהיו חייבים מיתה, ודי היה שיכוהו השופטים כדי רשעותו, לא שהמלך ימיתהו, וידי משה כבדים לעשות הפועל ההוא.
אבל הדעה הזה הוא זר בעיני מאוד והוא דעת יחיד ואינו כעניין שיש בו ממש, ולכן אין ראוי לקבלו, כי איך ייוחס אל אדון הנביאים עצלות אל אשר לא לקח רומח בידו להרוג את זמרי כאשר עשה פינחס, שהוא היה בחור מעם, ואליו היה נאה הפועל ההוא, לא לאדון הנביאים בזקנתו. הנה מלחמת עמלק לא רצה לעשות בעצמו אבל עשאה על ידי יהושע משיחו. ומלחמת מדין עשאה על ידי פינחס ואיך יהרוג בידו האנשים שהיו חייבים מיתה, ודי היה שיכוהו השופטים כדי רשעותו, לא שהמלך ימיתהו, וידי משה כבדים לעשות הפועל ההוא.
1. מהי "הזרות" שרואה אברבנאל במדרש זה?
| ה. שאלות בטעמי המקרא |
"בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה
מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן"
Bless, LORD, his substance, And accept the work of his hands; Smite through the loins of them that rise up against him, And of them that hate him, that they rise not again.
ד"ה ומשנאיו מן יקומון: מחץ קמיו ומשנאיו מלהיות להם תקומה.
מחץ מתנים קמיו means, smite those who rise up against him with a smiting of the loins, similar to the idea that is expressed, (Psalms 69:24) “Make their loins continually to totter”. It was about those who contested the High priesthood that he spake thus. — Another explanation: He foresaw that Hasmon and his sons would in future war with the Greeks, and he therefore prayed for them, because they were few in number, viz., the twelve sons of Hasmon and Eleazar against several myriads of the enemy. On this account he prayed ברך ה׳ חילו ופעל ידיו תרצה BLESS, O LORD, HIS ARMY AND ACCEPT FAVOURABLY THE WORK OF HIS HANDS (cf. Genesis Rabbah 99:2; Midrash Tanchuma, Vayechi 14).
א. היכן מתחלקת צלע ב' לפי רש"י?
ב. לאיזה כלל מפיסוק הטעמים מתאימה חלוקה זו?
"מְעֹנָה אֱ-לֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם..."
The eternal God is a dwelling-place, And underneath are the everlasting arms; And He thrust out the enemy from before thee, And said: ‘Destroy.’
ד"ה מעונה: למעון, הם השחקים לאלקי קדם.
מענה אלהי קדם A DWELLING PLACE FOR THE ANCIENT GOD (This must be connected with the preceding): — The skies serve as a dwelling place for the ancient God, i.e. the God Who pre-existed (קדם) all gods, for He selected the skies as His residence and dwelling place, ומתחת AND BENEATH His dwelling place, all the mighty men (men of strong arm, זרוע) dwell.
הרכסים לבקעה:
מעונה הוא, אלקי קדם הוא. כמו שאמר בתפלתו: "מעון אתה היית לנו" מעון כינוי לדירת כבוד ומלכות, וה"א נוספת להאדיר ולפאר הדבר...
מעונה הוא, אלקי קדם הוא. כמו שאמר בתפלתו: "מעון אתה היית לנו" מעון כינוי לדירת כבוד ומלכות, וה"א נוספת להאדיר ולפאר הדבר...
ונראה שבספרי רש"י ז"ל נמצא "מעונה" מלעיל. לכך כתב, שהה"א במקום למ"ד בתחילתה, אבל בספרים היום הוא מלרע, ואין לפרש כך לפי טעמו.
א. מהו ההבדל בין רש"י ובין הרכסים לבקעה בפירוש המילה "מעונה"?
ב. הסבר את הפיסקה האחרונה שבדברי הרכסים לבקעה.