עצה טובה למורים ולמדריכים:להוראת פרשה זו בכיתה עיינו בשיעור לדוגמה של יוסף ולק: מיתתו של משה. ספר מעינות א' עמודים 16-24.
| א. השינוי בכינויי משה |
השווה:
"וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים"
And this is the blessing wherewith Moses the man of God blessed the children of Israel before his death.
"וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'"
So Moses the servant of the LORD died there in the land of Moab, according to the word of the LORD.
התוכל לתת טעם לשינוי זה של הכינוי בו מכנה התורה את משה רבנו?
| ב. בקשת משה האחרונה |
בשעה שהגיעו ימי משה להפטר מן העולם אמר לו הקב"ה: (דברים ל"א י"ד) "...הן קרבו ימיך למות".
אמר לפניו: ריבונו של עולם! אחר כל היגיעה הזו אתה אומר לי: "הן קרבו ימיך למות"?! "לא אמות כי אחיה, ואספר מעשה יה" (תהלים קי"ח).
אמר לו הקב"ה: אי אתה יכול – "כי זה כל האדם"! (קהלת י"ב י"ג)
אמר משה: ריבונו של עולם! דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, כשאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך! מניין? שנאמר (דברים ד') "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד!"
אמר לו הקב"ה: אתה אמרת "אין עוד" ואף אני אומר (ל"ד י') "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה... לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות... ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל".
1. לפי מדרש זה אין בקשתו האחרונה של משה רבנו לראות את הארץ. הסבר: מהי תשוקתו?
2. מה כוונת "דברי הקב"ה" בהביאו את הפסוק מקהלת (י"ב י"ג)?
**
3. הסבר את "דברי הקב"ה" האחרונים (אתה אמרת... ואף אני אומר... עד הסוף). מה פירוש דברים אלה כתשובה לבקשת משה?
| ג. "ויראהו ה' את כל הארץ" וכו' |
"וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד..."
And Moses went up from the plains of Moab unto mount Nebo, to the top of Pisgah, that is over against Jericho. And the LORD showed him all the land, even Gilead as far as Dan;
ד"ה את כל הארץ: הראהו את כל ארץ ישראל בשלוותה, והמציקין העתידים להיות מציקין לה.
את כל הארץ [AND THE LORD SHOWED HIM] ALL THE LAND — He showed him all the land of Israel in its prosperity and the oppressors who in future time would oppress it (Sifrei Devarim 357:4).
ד"ה עד דן: הראהו בני דן עובדים עבודה זרה שנאמר (שופטים י"ח, ל') ויקימו להם בני דן את הפסל, והראהו שמשון שעתיד לצאת ממנו למושיע.
עד דן UNTO DAN — He showed him the children of Dan practicing idolatry, as it is said, (Judges 18:30) “And the sons of Dan erected the graven image for themselves”; and He showed him also Samson who would in the future issue from him (Dan) as a savior (Sifrei Devarim 357:7).
ד"ה ואת כל נפתלי: הראהו ארצו בשלוותה וחורבנה, והראהו דבורה וברק מקדש נפתלי נלחמים עם סיסרא וחילותיו.
ואת כל נפתלי AND ALL NAPHTALI — He showed him his land both in its prosperity and in its ruin; and He showed him also Deborah and Barak of kadesh-Naphtali warring with Sisera and his armies (Sifrei Devarim 357:8-9).
ד"ה ואת ארץ אפרים ומנשה: הראהו ארצם בשלוותה ובחורבנה, והראהו יהושע נלחם עם מלכי כנען שבא מאפרים, וגדעון שבא ממנשה נלחם עם מדין ועמלק.
ואת ארץ אפרים ומנשה AND THE LAND OF EPHRAIM AND MANASSEH — He showed him their land in its prosperity and in its ruin; and He showed him also Joshua who descended from Ephraim warring with the kings of Canaan, and Gideon who descended from Manasseh warring with Midian and Amalek (Sifrei Devarim 357:10-13).
ד"ה ואת כל ארץ יהודה: בשלוותה ובחורבנה, והראהו מלכות בית דוד ונצחונם.
ואת ארץ אפרים ומנשה AND THE LAND OF EPHRAIM AND MANASSEH — He showed him their land in its prosperity and in its ruin; and He showed him also Joshua who descended from Ephraim warring with the kings of Canaan, and Gideon who descended from Manasseh warring with Midian and Amalek (Sifrei Devarim 357:10-13).
ד"ה עד הים האחרון: ארץ המערב בשלוותה ובחורבנה.
ועד הים האחרון UNTO THE UTTERMOST SEA — i.e., the west country, in its prosperity and its ruin. — Another explanation: Read this as though it did not state הים האחרון but היום האחרון [UNTO] THE LAST DAY — The Holy One, blessed be He, showed him all that would in future happen to Israel unto the last day when the dead will again live (Sifrei Devarim 357:18).
דבר אחר: אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון, הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין לארע לישראל עד שיחיו המתים.
ועד הים האחרון UNTO THE UTTERMOST SEA — i.e., the west country, in its prosperity and its ruin. — Another explanation: Read this as though it did not state הים האחרון but היום האחרון [UNTO] THE LAST DAY — The Holy One, blessed be He, showed him all that would in future happen to Israel unto the last day when the dead will again live (Sifrei Devarim 357:18).
ד"ה ואת הנגב: ארץ הדרום. דבר אחר מערת המכפלה, שנאמר (במדבר י"ג, כ"ב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון.
ואת הנגב means THE SOUTH COUNTRY. — Another explanation is, that it refers to the cave of Machpelah (which was in the Negeb), as it is said, (Numbers 13:22) “And they went up to the south country, and came to Hebron” (where this cave was situated) (Sifrei Devarim 357:20).
ד"ה ואת הככר: הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש, שנאמר (מלכים א' ז', מ"ו) בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה.
ואת הככר AND THE PLAIN — He showed him Solomon casting the vessels of the Temple, as it is said, (1 Kings 7:46) “In the plain (ככר) of the Jordan did the king cast them in the thick clay” (Sifrei Devarim 357:21).
ד"ה ויראהו ה' את כל הארץ: כל ארץ ישראל אשר מעבר לירדן, ואחרי כן הזכיר שהראה לו את גלעד עד דן. והנה משה היה בחלקו של ראובן, וחצי הר הגלעד ועריו היה לבני ראובן והחצי למנשה, על כן פירושו מן הגלעד עד דן. או היה גלעד בלבנון בארץ ישראל, כדכתיב (ירמיה כ"ב ו'): "גלעד אתה לי ראש הלבנון". והזכיר "עד דן" שהוא סוף תחום ארץ ישראל, דכתיב (שמואל ב' כ"ד ב'): "שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע". והזכיר אפרים ומנשה שהיו בצפונה של ארץ ישראל, וארץ יהודה שהוא בדרום, כדכתיב (יהושע י"ח ה'): "יהודה יעמוד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון". ויהודה נטל כל דרומה של ארץ ישראל מן הירדן ועד הים (ס"א הגדול, ומנשה ואפרים כל צפונה גם כן מן הירדן ועד הים), ודן נטל בצפונית מערבית. והזכיר נפתלי הסמוך ליהודה ממזרח (יהושע י"ט ל"ד), ולא הזכיר אשר ויששכר כי היו בתוך אפרים ומנשה דכתיב (יהושע י"ז י'): "ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח". ולא הזכיר שמעון, "כי מחלק בני יהודה נחלת שמעון" (שם י"ט א'). ולא הזכיר בנימין, שהיה גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף הנזכרים סמוך להם. והזכיר "עד הים האחרון" - לזבולון שהיה על חוף ימים, או שהיה בכלל הנגב והככר. ויזכיר "בקעת ירחו" - בעבור היותה בקעה עמוקה ולא היתה נראית מראש ההר, אבל הראהו במעשה נס. והכלל שהראהו כל נחלת ישראל, דכתיב (פסוק ד'): "זאת הארץ אשר נשבעתי וגו'". ולרבותינו בספרי (ברכה שנ"ז) מדרשים במקומות האלה אשר יזכיר בכתוב. וטעם המראה הזאת אשר הראהו, בעבור שהיתה הארץ מלאה כל טוב, צבי לכל הארצות, ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבנו אוהב את ישראל, שמחו ברבות הטובה בראות עיניו.
1. מהי הפליאה שבפסוקינו המתורצת בדברי שני המפרשים?
2. מה ההבדל בין תשובותיהם?
*
3. מה המריץ את רש"י לפרש את שמות המקומות כפי שפירש?
4. הידוע לך עוד מקום בספר דברים בו הלך רש"י בדרך דרשנית כזו?
| ד. "הראיתיך בעיניך" |
"הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר"
And the LORD said unto him: ‘This is the land which I swore unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, saying: I will give it unto thy seed; I have caused thee to see it with thine eyes, but thou shalt not go over thither.’
ידענו כי דרך הלשון להקדים לעולם את העיקר לטפל. ואם הייתה מניעת הביאה העיקר במאמר זה, היה לו להקדים השלילה שהוא העיקר ולומר: "ולא תעבור שמה", אך מדהקדים הגבול ("שמה") לשלילה, מילת "שמה" הוא העיקר, והכוונה: הראיתיך איכות ומהות כל מחוז ומחוז כאשר הוא והתחלקות הארץ לשבטים וכל הדברים העתידים להיולד לשנים רבות הבאות (ועיין רש"י שבשאלה ג') אשר כל אלה לא היית רואה אם עברת שמה, כאשר אוותה נפשך, כלומר, הראיתיך עניינים נפלאים העתידים להתילד באומה עד היום האחרון, שהוא ענין בלתי אפשרי כפי הכח האנושי להגיע עליו בחיי גשמיותו לראות כל אלה.
הסבר מהו הקושי הגדול בפסוקנו (שמתקשים בו כמה ממפרשינו) שאותו רצה הכתב והקבלה לישב?