פרשת ויצא תשכ"ב - נשי יעקב
עיין גם גיליונות ויצא תשי"ד, תשי"ח.
א. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה רכות: שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובכתה; שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן.
רכות TENDER — She thought she would have to fall to the lot of Esau and she therefore wept continually, because everyone said, “Rebekah has two sons, Laban has two daughters — the elder daughter for the elder son, the younger daughter for the younger son” (Genesis Rabbah 70:16).
מקובלנו: אין רש"י מביא דברי מדרש אלא אם נדרשים הם ליישב את הכתוב. (ועיין דברי רש"י בראשית ג' ח', ד"ה וישמעו). הסבר: מה הוא הקושי שבפסוקנו שליישובו הביא רש"י את דברי המדרש?
ד"ה ברחל בתך הקטנה: כל הסימנים הללו למה? לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי, אמר לו: "אעבדך ברחל". ושמא תאמר: רחל אחרת מן השוק? תלמוד לומר "בתך", ושמא תאמר: אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל? תלמוד לומר: "הקטנה". ואף על פי כן לא הועיל – שהרי רמהו.
ברחל בתך הקטנה (literally, for Rachel, thy daughter, the younger one) — What reason was there for mentioning all these detailed descriptions of Rachel? Because he (Jacob) knew that he (Laban) was a deceiver. He said to him, “I will serve thee for Rachel”: and should you say that I mean any other Rachel out of the street, therefore I say “your daughter”. Should you say, “I will change Leah’s name and call her Rachel”, I say “your younger one”. In spite of this, however, all these precautions did not avail, for he did actually deceive him (Genesis Rabbah 70:17).
השווה דבריו: בראשית כ"ב ב' ד"ה את בנך בראשית מ"א י"ב ד"ה נער עבד עברי בראשית כ"ה כ' ד"ה בת בתואל מפדן ארם אחות לבן מה הקושי המשותף למקומות האלה, ומה דרך רש"י ביישובם?
ד"ה ויהי בבקר והנה היא לאה: אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב סימנים לרחל, וכשראתה רחל שמכניסין לו את לאה, אמרה: "עכשו תיכלם אחותי!" עמדה ומסרה לה אותן סימנים.
ויהי בבקר והנה הוא לאה AND IT CAME TO PASS, THAT IN THE MORNING, BEHOLD, IT WAS LEAH —But at night it was not Leah (i. e. he failed to recognise that it was Leah) because Jacob had given Rachel certain secret signs by which they could at all times recognise one another, and when Rachel saw that they were about to bring Leah to him for the marriage ceremony, she thought, “My sister may now be put to shame”, and she therefore readily transmitted these signs to her (Megillah 13b).
בעל באר-יצחק:
כבר ידוע מדרכי המדרשות לדרוש המילה החסרה בכתוב, שבא החיסרון לאיזה רמז. ואם אמנם באמת על פי פשוטו החסרון אינו אלא לתקון הלשון ואינו חסרון כלל, ודיברה תורה בלשון בני-אדם, וכן כאן...
**
א. הסבר מהי המילה החסרה לפי הפשט?
**
ב. מה ההבדל בין פשוטו של הפסוק לבין המדרש שהובא ברש"י?
ד"ה גם את זאת: מיד לאחר שבעת ימי המשתה, ותעבוד לאחר נשואיה.
מלא שבע זאת FULFIL THE WEEK OF THIS ONE — The word is in the construct state for it is punctuated with Sheva, so that the meaning is “the seven days of this woman”, referring to the seven days of the marriage feast. Such is the statement in the Talmud Yerushalmi Moed Katan 1:7. It is impossible to say that it means an actual week, (i. e. a calendar week), so that it would mean “finish this week” in the sense “wait until this week be ended”) — for, if so, the ש should be punctuated with Patach (Rashi terms our Kametz a Patach) for the noun must be in the absolute state. Then, again, the word שָׁבֻעַ is masculine — as it is written (Deuteronomy 16:9) “Seven (שבעה) weeks shalt thou number unto thyself” (and here we should have had שָׁבֻעַ זֶה). Consequently the word שבוע can only mean “a period of seven days” old French septaine (cf. Rashi on Exodus 10:22).
מניין לו (לרש"י) שלא רצה לבן לתתה לו אחרי שבע שנות העבודה הנוספות?
ד"ה עוד שבע שנים אחרות: "אחרות" – הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף האחרונות באמונה, ואף על פי שמרמאות בא עליו.
עוד שבע שנים אחרות YET SEVEN OTHER YEARS — Scripture adds the apparently redundant word אחרות another seven years, for the purpose of comparing them to the preceding seven years. — Even as he had worked faithfully during the earlier period (not anticipating any deception on Laban’s part), so he worked faithfully during the latter period, although he (Laban) had practised this deception on him (Genesis Rabbah 70:20).
א. מה קשה לו בפסוקנו?
ב. ומקשין: ולמה לא עמד רש"י על קושי זה לפני כן בפסוק כ"ז שגם שם נאמר: "עוד שבע שנים אחרות"?
ענה לקושייתם!
ב. השוואה בין שתי ברירות
"טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר"
And Laban said: ‘It is better that I give her to thee, than that I should give her to another man; abide with me.’
פירש רבנו חננאל: אף על פי שנתינתה לאיש אחר טוב, שאי-אפשר לאשה בלא איש ולאיש בלא אשה, כענין שכתוב (בראשית ב') "לא טוב היות האדם לבדו", טוב אתה מזולתך. וזהו שני דברים טובים, האחד טוב מחברו. ועוד מצינו שני דברים רעים האחד טוב מחברו: (איכה ד') "טובים היו חללי חרב מחללי רעב". ועוד מצינו שני דברים האחד טוב והשני פחות: (קהלת ד') "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל", והאחד טוב מחברו (משלי ט"ו) "טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו". ועוד שני דברים טובים ויש שלישי טוב משניהם (קהלת ה') "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם", וטוב משניהם מי שידור וישלם. וכמותו (קהלת ד' ב') "ושבח אני את המתים שכבר מתו, מן החיים אשר המה חיים עדנה. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה".
.טוב תתי אותה לך , “it is good that I give her to you.” Rabbeinu Chananel understands Lavan’s words as follows: “even though giving her to someone else would be preferable, seeing that a woman should not be without a man, nor a man without a wife, [and a delay of seven years is very long, Ed.] I agree.” He bases his commentary on Talmud Jerusalem Berachot 9,1 and Genesis 2,18. Lavan expressed his agreement that Yaakov was the better of two good choices as son-in-law. We encounter the use of the word ...טוב מ also in a different context where it refers to the better one of two bad choices. In Kohelet 5,4 we read טובים היו חללי חרב מחללי רעב, “the ones who were killed by the sword are better off than those killed by famine.” On a third occasion we find the expression ...טוב מ as comparing a good alternative with a bad alternative. We read in Kohelet 4,13 טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל. “A poor and wise child is preferable to an old but foolish king.” The expression also occurs when it clearly contrasts two positives but gives preference to one of them. We read in Proverbs 15,17: “better a dish of vegetables served lovingly than a fatted ox served grudgingly.” [The author continues with more examples which I have decided to skip. Ed.]
1. מה ראה לבן לענות להצעת יעקב בהשוואה להצעה אחרת?
**
2. האם פירושו של ר' חננאל לפסוקנו הוא פשוטו של מקרא או לא?
ג. הכיצד "כימים אחדים"
"וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים"
And Jacob served seven years for Rachel; and they seemed unto him but a few days, for the love he had to her.
בעל עקדת יצחק, שואל:
איך אמר שהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, אדרבא, שהתוחלת הממושכה למה שישתוקק האדם מאד הוא צער גדול... וכבר הסכימו על זה חז"ל (שמות רבה): "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים" (שמות ב'), אמרו: לפי שהיו ימים של צער קורא אותם "רבים". ואם כן – כבר היה לו לומר "ויהיו בעיניו כאלף שנים באהבתו אותה".
ר' אברהם בן הרמב"ם:
כימים מועטים קלי ערך...; וראוי להשלים כאן דבר שהרי אפילו הזמן הקצר ארוך לאוהב מפני תשוקתו אל מטרת אהבתו; וכן זה מורה שהוא, עליו השלום, בכל אהבתו לא היתה מחשבתו עסוקה בתנאי תאות החושים, כדי שיארך לו הזמן, אלא אהבתו ומחשבתו היו עסוקות במטרת אהבתו האמתית ולפיכך לא ארך לו הזמן.
התוכל לענות לשאלת בעל העקדה תשובה אחרת לפי פשוטו של מקרא?
ד. מקור לשבעת ימי המשתה
"מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת"
Fulfil the week of this one, and we will give thee the other also for the service which thou shalt serve with me yet seven other years.’
פרקי דר' אליעזר, פרק ט"ז:
ר' יוסי אומר: מנין אנו למדים שבעת ימי המשתה? מיעקב אבינו. כשנשא את לאה עשה שבעת ימי המשתה, שנאמר (כ"ז) "מלא שבוע זאת". ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב, שנאמר (כ"ב) "ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה". אמר להם הקב"ה: אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי, אני אגמול ואתן שכרכם, שנאמר (מלכים ב', ה' א') "כי בו נתן ה' תשועה...".
**
1. הסבר, מה כוונתו באמרו שאנו למדין שבעת ימי המשתה מיעקב, והלא הפסוק המובא הוא מדברי לבן?
**
2. מה רמז מצאו לומר שבנעמן נתן ה' שכר על מה שעשו אנשי חרן?
ה. סגנון התורה שלם יותר
"וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה"
And the LORD saw that Leah was hated, and he opened her womb; but Rachel was barren.
אבן כספי:
זה הלשון יותר שלם ומדוקדק מלשון שמואל בספרו על פנינה וחנה, שאמר "כי את חנה אהב וה' סגר רחמה" (שמואל א', א' ה'). רצוני לומר, שסמך הסגירה לאהובה ושתק יחס האל מהשנואה, ונותן התורה שהיה יותר שלם משמואל סומך הפתיחה לשנואה, ושתק יחס האל מהאהובה. וכל אלו ענינים נכבדים ליודעיהם...
**
במה סגנונה של התורה – בעניין זה – "שלם יותר"?
ו. הודאתה של לאה
"הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'"
And she conceived again, and bore a son; and she said: ‘This time will I praise the LORD.’ Therefore she called his name Judah; and she left off bearing.
אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו לקב"ה "אדון" עד שבא אברהם וקראו "אדון", שנאמר (בראשית ט"ו) "אדני אלוקים במה אדע כי אירשנה...". ואמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שהודה לקב"ה עד שבאה לאה והודתו, שנאמר (כ"ט ל"ה) "הפעם אודה את ה'".
Until now, the Gemara has cited statements made by Rabbi Yoḥanan in the name of the tanna, Rabbi Yosei. Now, the Gemara begins to cite what Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From the day that the Holy One, Blessed be He, created the world there was no person who called him “Lord” until Abraham came and called him Lord. As it is stated: “And he said, ‘My Lord, God, by what shall I know that I will inherit it?’” (Genesis 15:8). The Gemara cites another statement extolling that virtue of Abraham is mentioned, as Rav said: Even Daniel’s prayers were only answered on account of Abraham, as it is stated: “And now listen, God, to the prayer of Your servant and to his supplication; and cause Your face to shine upon Your desolate Temple, for the sake of the Lord” (Daniel 9:17). The verse should have said: And cause Your face to shine upon Your desolate Temple, for Your sake, as Daniel was addressing the Lord.
1. מקשין מפרשים: למה אמר באברהם "מיום שברא הקב"ה את העולם" ואילו בלאה אמר: מיום שברא הקב"ה את עולמו"? התדע תשובה לקושייה זו?
**
במה שאמרה "אודה את ה'" לא על שני ולא על השלישי, אלא ברביעי, וחייב אדם להודות על כל טובה שיקבל מאת ה'. וחז"ל אמרו שהיו האמהות יודעות שהיו עתידות ללדת י"ב שבטים והן היו ארבע, וחשבה לאה שתלד שלשה, ולכן אמרה כאשר ילדה הבן הרביעי, הפעם אודה את ה', כי נתן לי יותר מחלקי. ואם היו האמהות נביאות יודעות כמה עתידין להיות שבטי ישראל, יהיה הדרך הזה נכון, ועם כל זה – צריך לבקש בזה ישוב כפי הפשט.
התוכל למצוא יישוב כפי הפשט?