| א. האמנם "כימים אחדים"? |
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ"
And Jacob served seven years for Rachel; and they seemed unto him but a few days, for the love he had to her.
בעל עקדת יצחק, מקשה:
איך אמר שהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, אדרבא - שהתוחלת ממושכה למה שישתוקק האדם מאד הוא צער גדול ועמל מכאיב... ויאריך מאד הזמן למי שסובל דברים מכאיבים, מה שיהיה בהפך, בנפול הזמן על עניינים מענגים. וכבר הסכימו על זה חז"ל (שמות רבה א') "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים" (שמות ב') – אמרו: לפי שהיו ימים של צער קורא אותם "רבים", ואם כן – כבר היה לו לומר "ויהיו בעיניו כאלף שנים באהבתו אותה".
איך אמר שהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, אדרבא - שהתוחלת ממושכה למה שישתוקק האדם מאד הוא צער גדול ועמל מכאיב... ויאריך מאד הזמן למי שסובל דברים מכאיבים, מה שיהיה בהפך, בנפול הזמן על עניינים מענגים. וכבר הסכימו על זה חז"ל (שמות רבה א') "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים" (שמות ב') – אמרו: לפי שהיו ימים של צער קורא אותם "רבים", ואם כן – כבר היה לו לומר "ויהיו בעיניו כאלף שנים באהבתו אותה".
והשווה לדבריו:
מדרש לקח טוב, שמות ב' כ"ג:
"ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים", בזמן שהם עוברין באנחה נקראים "רבים", אבל בזמן שהן עוברין בשמחה נקראים "אחדים", שנאמר "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
"ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים", בזמן שהם עוברין באנחה נקראים "רבים", אבל בזמן שהן עוברין בשמחה נקראים "אחדים", שנאמר "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
And it came to pass in the course of those many days that the king of Egypt died; and the children of Israel sighed by reason of the bondage, and they cried, and their cry came up unto God by reason of the bondage.
*
1. הסבר את דברי המדרש – כיצד הם עונים לשאלת בעל העקדה?
**
2. התוכל לענות לשאלת בעל העקדה תשובה אחרת?
| ב. המרמה |
"וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?"
And it came to pass in the morning that, behold, it was Leah; and he said to Laban: ‘What is this thou hast done unto me? did not I serve with thee for Rachel? wherefore then hast thou beguiled me?’
מדרש תנחומא ישן, ויצא י"א:
כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר "והנה היא לאה", אמר לה: בת הרמאי! למה רמית אותי?! אמרה לו: ואתה למה רמית אביך?! כשאמר לך (בראשית כ"ז): "האתה זה בני עשו?" אמרת לו "אנכי עשו בכורך", ואתה אומר: "למה רמיתני"?! ואביך לא אמר עליך "בא אחיך במרמה"?
כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר "והנה היא לאה", אמר לה: בת הרמאי! למה רמית אותי?! אמרה לו: ואתה למה רמית אביך?! כשאמר לך (בראשית כ"ז): "האתה זה בני עשו?" אמרת לו "אנכי עשו בכורך", ואתה אומר: "למה רמיתני"?! ואביך לא אמר עליך "בא אחיך במרמה"?
הסבר מהו הרעיון הכללי ("הלקח") המבוטא במדרש זה? ועיין גיליון תולדות תש"ט שאלה ד.
| ג. לדברי לבן "לא יעשה כן" וכו' |
"וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה"
And Laban said: ‘It is not so done in our place, to give the younger before the first-born.
בגיליון ויצא תש"ח נשאלו שתי השאלות הבאות ולא מצאו הלומדים תשובה, אלא יחידים-בודדים.
נסה לענות עליהן עתה בעזרת המדרש שהובא בשאלה ב'. ואלה השאלות:
הקשה החכם המופלא מורנו ר' אליעזר אשכנזי:
למה אמר "במקומנו" – הלא בשום מקום לא יעשה כן?!
למה אמר "במקומנו" – הלא בשום מקום לא יעשה כן?!
And Laban said: ‘It is not so done in our place, to give the younger before the first-born.
למה אמר "לתת הצעירה לפני הבכירה" – ולא אמר לתת הקטנה לפני הגדולה, כפי שאמר (פסוק ט"ז) "שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל" ואמר (י"ח) "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה".
| ד. חרון אפו של יעקב |
"וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי"
And when Rachel saw that she bore Jacob no children, Rachel envied her sister; and she said unto Jacob: ‘Give me children, or else I die.’
"וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי..."
And when Rachel saw that she bore Jacob no children, Rachel envied her sister; and she said unto Jacob: ‘Give me children, or else I die.’
רבנן דדרומאה בשם ר' אלכסנדרי (איוב ט"ו) "החכם יענה דעת רוח" – זה אברהם שנאמר (בראשית ט"ז ב') "וישמע אברם לקול שרי"; "וימלא קדים בטנו" – זה יעקב, שנאמר (בראשית ל' ב') "ויחר אף יעקב". אמר לו הקב"ה: "כך עונין את המעיקות? (=לעקרות מועקות רוח ומרות נפש) חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה!!" (בנה – יוסף).
רמב"ן, פסוק א':
ד"ה הבה לי בנים: אמרו המפרשים (רש"י, וראב"ע) שתתפלל עלי. ואם אין מתה אנכי. לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת, והוא מדרש רבותינו (בראשית ע"א ו'). ואני תמה, אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי, ושומע אל צדיקים ה'. ומה שאמר, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ממני לא מנע, וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים, והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מלכים א' י"ז כ"א, ושם ב' ד' ט"ז). ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו, אמרו בבראשית רבה (ע"א ז') אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה. ועל דרך הפשט: אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים, ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים, ואם אין שתמית עצמה בצער. דיברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה. ויחר אף יעקב. שאין תפילת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים. ובעבור שדיברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה. והנה הצדקת, בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו וישמע אליה אלהים (להלן פסוק כ"ב). ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפילתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפילתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלהים ולא בידו, ואביו נשמעה תפילתו שהוא צדיק, ועתיד להיות לו זרע, אבל היא נמנע ממנה פרי בטן. ונכון הוא.
ד"ה הבה לי בנים: אמרו המפרשים (רש"י, וראב"ע) שתתפלל עלי. ואם אין מתה אנכי. לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת, והוא מדרש רבותינו (בראשית ע"א ו'). ואני תמה, אם כן למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים אנכי, ושומע אל צדיקים ה'. ומה שאמר, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ממני לא מנע, וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים, והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מלכים א' י"ז כ"א, ושם ב' ד' ט"ז). ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו, אמרו בבראשית רבה (ע"א ז') אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות, חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה. ועל דרך הפשט: אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים, ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים, ואם אין שתמית עצמה בצער. דיברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה. ויחר אף יעקב. שאין תפילת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים. ובעבור שדיברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה. והנה הצדקת, בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה, וזהו וישמע אליה אלהים (להלן פסוק כ"ב). ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפילתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפילתו כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלהים ולא בידו, ואביו נשמעה תפילתו שהוא צדיק, ועתיד להיות לו זרע, אבל היא נמנע ממנה פרי בטן. ונכון הוא.
בעל עקדת יצחק, לפרשת בראשית:
...והנה בשני השמות – אשה, חוה – נתבאר שיש לאשה שתי תכליות: האחד מה שיורה עליו שם "אשה כי מאיש לוקחה" וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת "אשת חיל" (משלי ל"א), והשני ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה לגדול הבנים, כאשר יורה עליה שם "חוה – אם כל חי". והנה תהיה האשה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן (=השני דלעיל) ותשאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם (על האיש העקר והאשה העקרה) "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" (ישעיה נ"ו), כי ודאי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, (רש"י בראשית ו' ט' ד"ה אלה תולדות נח). על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד והוא, שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף, כאשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו הענין גם כן, אם לא יוליד.
...והנה בשני השמות – אשה, חוה – נתבאר שיש לאשה שתי תכליות: האחד מה שיורה עליו שם "אשה כי מאיש לוקחה" וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות וכאשר יורה פשט פרשת "אשת חיל" (משלי ל"א), והשני ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה לגדול הבנים, כאשר יורה עליה שם "חוה – אם כל חי". והנה תהיה האשה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן (=השני דלעיל) ותשאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם (על האיש העקר והאשה העקרה) "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" (ישעיה נ"ו), כי ודאי עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, (רש"י בראשית ו' ט' ד"ה אלה תולדות נח). על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד והוא, שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף, כאשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו הענין גם כן, אם לא יוליד.
1. הסבר, מהו החטא הגדול שמצאו חז"ל בהתנהגות יעקב?
2. באילו דרכים שונות מנסים הרמב"ן ובעל העקדה לישב את חרון אפו של יעקב ולהצדיקו?
3. מה בין רחל ליעקב בתפישתם את מהות התפילה לפי הרמב"ן?
4. מה בין רחל ליעקב בתפישתם את תפקיד האישה לפי בעל העקדה?