פרשת מטות תשכ"ה - ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי
עיין גם בגיליונות מטות תש"י, תשי"א, תשי"ז.
א. חשד על שני השבטים
ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק, מליץ על שני השבטים על פי הפסוק ירמיהו י"ב ב' "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם":
...וכל זה חשד גדול, שאחר שלא קרוב ה' בפיהם אפשר שהוא רחוק מכליותיהם.
מה רמז מצא לדבריו אלה בפרקנו?
ב. טענת משה "האחיכם יבואו למלחמה"
"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"
And Moses said unto the children of Gad and to the children of Reuben: ‘Shall your brethren go to the war, and shall ye sit here?
ד"ה האחיכם יבואו למלחמה: האמנם תחשבו, שאחיכם ירצו לבוא להלחם כדי לכבוש.
?האחיכם יבאו למלחמה; Did you really think that your brethren are going to war in order to make conquests
ד"ה ואתם תשבו פה: במה שכבר נכבש, אין ספק שאינכם חושבים שישלח זה בידכם, ואין זה אלא להניא את לב אחיכם.
?ואתם תשבו פה, while you are settled here on land that we have already conquered? Surely you did not think for a moment that you could get away with such an arrangement! Your suggestion therefore can only have the effect of undermining the morale of your brethren!
1. במה שונה פירושו מן הפירוש הרגיל של פסוקנו?
2. מה הביאו לפרש כפי שפירש?
ג. הצעת השבטים ותשובת משה
השווה:
הצעת השבטים תשובת משה
פסוק ט"ז "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ
גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ
פסוק כ' "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה
פסוק י"ז וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר
מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה פסוק כ"א וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו
פסוק י"ח לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ פסוק כ"ב וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'
פסוק י"ט כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה
כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה"
פסוק כ"ג וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם פסוק כ"ד בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ"
במה שונים דברי משה בחזרתו על הצעת השבטים מדברי ההצעה כפי שניסחום השבטים - מה התיקונים והשינויים שהכניס משה?
ד. הצעת השבטים השנייה
השווה לדברי השבטים ט"ו-י"ט את דבריהם הבאים:
פסוק כ"ה
"עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר"
"אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן"
And the children of Gad and the children of Reuben answered, saying: ‘As the LORD hath said unto thy servants, so will we do.
1. האם שינו השבטים בפסוק כ"ה מהצעתם המקורית?
2. מה הגורם לשינוי זה?
3. מה ההבדל העקרוני בין דבריהם בפסוק כ"ה לדבריהם בל"א?
*
4. באיזו נקודה לא ויתרו למשה ועמדו על שלהם ולבסוף ויתר משה להם?
ה. תפישת הביטוי "כי באה נחלתנו"
פסוק י"ט
"כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה"
ד"ה כי באה נחלתנו: כבר קבלנוה בעבר המזרחי.
כי באה נחלתנו FOR OUR INHERITANCE HAS COME [TO US] — This means: by that time we shall have already received it on the eastern side.
ד"ה כי באה נחלתנו: (אחרי הביאו דברי רש"י) ואינו הגון שידברו כך לפני משה, לומר "כבר קבלנוה", כי איננו בידם, אבל ברצונו הדבר תלוי ולא יקבלוה עד שיתננה הוא להם. אבל כך אמרו: לא תנחילנו אתם, למעט נחלתם בארץ הטובה שלהם, כי באה אלינו הנחלה הראויה לנו, שהיא ארץ מקנה, ולנו המקנה יותר משאר השבטים, והיא דרך בקשה, לא דרך מריבה. או שיאמרו "כי לא ננחל אתם", כי אפילו אם לא תחפוץ לתת לנו עתה את הארץ, נעבור עמהם אנו וכל אשר לנו, אבל לא ננחל אתם, כי נשוב אל הארץ הזאת, שהיא נחלתנו הראויה לנו ושאנחנו רוצים בה ואין שאר השבטים חפצים בה כלל.
Our inheritance came to us. Rashi wrote: We have already received it, on the eastern bank. [However, this is difficult because] it was not proper for them to say to Moshe that they have already received it. This was not something dependent on them. Rather, it depended on Moshe’s will, and they would not receive it until Moshe gave it to them. Instead, this is what they meant: But we do not want to take possession with them — this excludes their inheritance in the good land, for, our inheritance came to us — the inheritance that is appropriate for us, which is land for livestock, and we have more livestock than the other tribes. Thus, they were speaking as a request and not antagonistically (as in Rashi’s explanation). Alternatively, the explanation of, but we do not want to take possession with them, is: Even if you do not want to give us this land now, and we and all our possessions will cross over with the rest of the tribes, we will not take possession with them. Rather, we will return to this land, which is the appropriate inheritance for us, and what we want. None of the other tribes want it at all.
1. מה תיקן רש"י בדבריו?
2. מהי טענתו של רמב"ן על פירושו של רש"י?
**
3. כיצד תוכל להסיר תלונתו של הרמב"ן מעל רש"י?
*
4. מה ההבדל בין שני פירושי הרמב"ן?
5. כיצד תופש הרמב"ן את הביטוי "באה נחלתנו אלינו"?
ו. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ולמה תניאון: תסירו ותמנעו לבם מעבור, שיהיו סבורים, שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק הערים והעם.
ולמה תניאון means AND WHY WILL YE TURN ASIDE AND WITHHOLD their heart from passing over? — because they will think that you are afraid to pass over on account of the prospect of war and the strength of the cities and the peoples.
**
מה ראה רש"י להסביר פועל זה שוב, והלא כבר פירשו בי"ד ל"ד:
ד"ה את תנואתי: שהניאותם את לבבכם מאחרי. "תנואה" – לשון הסרה כמו (ל') כי הניא אביה אותה.
וכן ל' ו':
ד"ה ואם הניא אביה אותה: אם מנע אותה מן הנדר, כלומר שהפר לה?
ד"ה וישב טפנו: בעודנו אצל אחינו.
וישב טפנו AND OUR LITTLE ONES SHALL STAY, so long as we are with our brethren waging war,
מה קשה לו?
ד"ה והיוצא מפיכם תעשו: לגבוה שקיבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כיבוש וחילוק, שמשה לא ביקש מהם אלא ונכבשה, ואחר תשובו, והם קיבלו עליהם עד התנחל, הרי הוסיפו להתעכב שבע שחילקו, וכן עשו.
והיצא מפיכם תעשו AND DO THAT WHICH HATH GONE OUT FROM YOUR MOUTH, as a vow to the Most High God (cf. Numbers 30:3), because you have taken it upon yourselves to pass over for war until the end of the subjugation and division of the land; — for Moses asked of them only, (v. 22): “Let [the land] be subdued and afterwards ye may return”, but they undertook, (v. 18): “[we will not return to our houses] until [the children of Israel] have inherited”, so you see that they made an additional promise, to stay on the western side the seven years during which they were dividing the land. And so, indeed, they did (cf. Joshua XXII.).
א. מה קשה לו?
**
ב. מה ראה רש"י להוסיף את "לגבוה"?
ג. מניין לו ש"כן עשו"?
ד"ה ויצו להם: כמו עליהם ועל תנאם מינה אלעזר ויהושע, כמו (שמות י"ד) "ה' ילחם לכם".
. ויצו להם AND HE GAVE CHARGE — This is the same as, and he gave charge concerning them. The words imply: and to watch over the fulfilment of the agreement they had made he appointed Eleazar and Joshua. The use of the ל in להם here is the same as in (Exodus 14:14): “The Lord will fight לכם for you."
ב. מה ראה רש"י להוסיף "ועל תנאם"?
ג. מה רצה להוכיח בשמות י"ד י"ד?
ז. ביאור ההדגשה "הארץ אשר הכה"
בעל "אור החיים", מקשה:
למה הוצרכו – אחר שפירטו שמות המקומות – לכללם "הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל", וכי היו לפניהם ארצות אחרות ששמם כשמם עד שהוצרכו לסמן את אלה ולומר "אשר הכה ה' לפני..." ומי לא ידע שהוא הכה?
עטרות ודיבון, "Attarot and Divon, etc." Why did they have to spell out all the names of the cities they claimed for themselves as an inheritance? Why did they not simply say: "the land which G'd smote, etc.?" Or, they could have detailed districts as described in 32,1 i.e. ארץ יעזר ואת ארץ גלעד? Furthermore, What need was there for them to say הארץ אשר הכה השם? Were there then any other lands which G'd had smitten? Who would not have known which lands the tribes of Reuven and Gad referred to?
בעל עקדת יצחק, מתרץ ייתור זה בעזרת הגמרא בבא מציעא ב' ע"ב:
"הוא אמינא: מציאה היא דרמו רבנן שבועה עליה משום דמורי ואמר: "חבראי לאו מידי חסר בה – איזל אתפיס ואתפליג",
רש"י:
אינו מפסיד כלום, בחינם באה לו, בלא טורח.
1. הסבר, למה חריפה שאלת בעל אור החיים ביותר לאור מה שלמדנו במקטע ג?
2. כיצד מתיישבת קושייתו של בעל "אור החיים" בעזרת דברי הגמרא הנ"ל?