שים לב: למבנה הפרק ולתכנו הכללי, עיין גיליון מטות-מסעי תש"י.
| א. בהערכת בני גד ובני ראובן (1) |
"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד"
Now the children of Reuben and the children of Gad had a very great multitude of cattle; and when they saw the land of Jazer, and the land of Gilead, that, behold, the place was a place for cattle,
שלש מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן, נטל חמדת כל העולם: זכה בחכמה – זכה בכל; זכה בגבורה – זכה בכל; זכה בעושר – זכה בכל. אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינו כלום. שכן שלמה אומר (קהלת ט'): "שבתי וְרָאֹה תחת השמש כי לא לקלים - המרוץ; ולא לגבורים - המלחמה; וגם לא לחכמים – לחם; וגם לא לנבונים – עושר; וגם לא ליודעים – חן. כי עת ופגע יקרה את כולם".
וכן ירמיהו אומר (ירמיה ט'): "כה אמר ה': אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותו, כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי, נאום ה'." ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה, סופן להפסק ממנו.
שנו רבותינו: שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני גיבורים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: שמשון מישראל וגלית מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: קרח מישראל והמן מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. למה? שלא היתה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותן להם.
וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, שנאמר (דברי הימים א' ה' כ"ו) "ויער אלוקי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תגלת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור..." ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם. מניין? ממה שכתוב בתורה (במדבר ל"ב א') "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד."
"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד" – זה שאמר הכתוב (תהלים ע"ה) "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים." מהו "כי לא ממוצא וממערב"? לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר; אפילו פורש בספינות והולך ממזרח למערב וחוזר על המדבריות ועל ההרים, אינו נעשה עשיר. מהו "ולא ממדבר הרים"? אמר ר' אבא מרומניה: כל "הרים" שבמקרא – הרים הם, חוץ מזה, שהוא – "רוממות", שאין אדם מתרומם מן הדברים האלה. מה הקב"ה עושה? נוטל נכסים מזה ונותן לזה! שנאמר (תהלים ע"ה) "כי אלוקים שופט, זה ישפיל וזה ירים". לכך נקרא שמם "נכסים", שנכסים מזה ונגלים לזה. ולמה נקרא שמם "זוזים"? שזזים מזה ונתנים לזה. "ממון"? מה אתה מונה? אינו כלום!
1. מצא סיוע בפרקנו – במפורש וברמז – לדעתם זו של חז"ל על שני השבטים וחצי?
2. שני השבטים נהפכו בדברי חז"ל לסמל. מה מסומל בהם?
*
3. הסבר את כוונת חז"ל באמרם "אלא חוטפין אותן להם".
| ב. בהערכת בני גד ובני ראובן (2) |
ד"ה ויבאו בני גד ובני ראובן - הקדים הכתוב בני ראובן בפסוק הראשון ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד - כמשפט, כי הוא הבכור ובן הגבירה, וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג' ט"ז) ולראובני ולגדי נתתי. אבל בכל הפרשה הזו יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחילה למשה בנחלה הזאת, והם היו גיבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר (דברים ל"ג כ'): וטרף זרוע אף קדקד, ולפיכך לא היו יראים לשבת לבדם בארץ הזאת מפני יושבי הארץ. והנה משה חשד אותם כי יאמרו כן מפחד אנשי ארץ כנען שאמרו בהם המרגלים (י"ג ל"א) לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ולכן אמר להם שאינם בוטחים בה' כאבותם, ויסף עוד להענישם כהם להניחם במדבר. ולכך ענו אותו, חלילה שנירא מהם, אבל נעבור חלוצים למלחמה ונהיה מהירים וראשונים לפני העם להלחם באויבי ה' כי לחמנו הם.
The Reubenites came first in v. 1, as they should have—Reuben was Jacob’s first-born and also the son of his chief wife
ד"ה ויענו בני גד ובני ראובן לאמר וגו' נחנו נעבור: אמרו לו, אין אדוננו צריך לצוות עלינו בתנאי כפול, חלילה לעבדיך מעבור על מה שאדוני מצוה כי הם דברי ה' ולא נעבור על מצותו. וזה טעם "את אשר דבר ה'", כי מתחילה אמרו (פסוק כ"ה) כאשר אדוני מצוה.
The tribes of Gad and Reuvein answered. They were saying as follows: You, our master, do not need to command us with a double-sided condition, because we would never, God forbid, transgress what you, our master, has commanded. Your command is the word of Hashem and we would never transgress it. This is the meaning of: As Adonoy has spoken to your servants, as opposed to the previous promise they made (v. 25): “Your servants will do as my master instructs”.
*
1. במה שונה הערכת הרמב"ן את שני השבטים וחצי מהערכת חז"ל המובעת במדרש במדבר רבה שבשאלה א'?
2. איזו פליאה סגנונית מתרץ הרמב"ן בדבריו לפסוק ב'?
| ג. שאלות לשון וסגנון |
ד"ה ויאמר בני גד: כולם כאיש אחד.
ויאמר בני גד AND THE CHILDREN OF GAD SAID, all of them as one man (ויאמר is the singular form of the verb, whilst the subject בגי גד is the plural; cf. Rashi on Exodus 19:2 s. v.).
הסבר מה קשה לו, והבא דוגמאות מן התורה לתופעה לשונית זו!
ד"ה ונתתם: תתנו להם. והוי"ו כפ"א רפה בלשון ישמעאל כי כן משפט הלשון.
א. מה קשה לו?
**
ב. מהי לדעתו הוי"ו הזו שהיא "כפ"א רפה בלשון ישמעאל"?
ד"ה והארץ: ... ואל תתמה על וי"ו והארץ כי פירושו כפ"א רפה בלשון ישמעאל, וכמוהו ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב' ו').
“And confused” – "The brother of", and the vav in place of the hey, like the vav in [the word] vayishtachu (“and he bowed”) Genesis 18:2, “and they pastured amongst he reeds (achu)” Genesis 41:2. The meaning is [as follows:] The creation of the firmament and the dry land was not in a area to be settled, since it was covered with water, and thus G-d placed its generative power to be beneath the water. Now don’t be surprised by the vav of veha’aretz (“and the earth’), for its meaning is like the feh in Arabic and like “and a mist” v’ed would rise up from the earth” Genesis 2:6, for Moshe did not speak about the World to Come, which is the world of the angels, but rather of this transitory world. And those who explain that the heavens in the first verse are really the heavenly heavens, what will they do [here] with the earth? Behold, complete proofs, for reasonable people, that there is only earth. Now it is expounded that there were seven earths is [actually] that the earth is divided into seven and the Temple was in the center of the settled region, for it was distant from the center of the earth.
ד"ה ויהי בשלח: וי"ו ולא נחם כפ"א רפה בלשון ישמעאל.