(א) מִזְמ֥וֹר לְתוֹדָ֑ה הָרִ֥יעוּ לַ֝יקוק כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (ב) עִבְד֣וּ אֶת־יקוק בְּשִׂמְחָ֑ה בֹּ֥אוּ לְ֝פָנָ֗יו בִּרְנָנָֽה׃ (ג) דְּע֗וּ כִּֽי־יקוק ה֤וּא אֱלֹ֫קִ֥ים הֽוּא־עָ֭שָׂנוּ ולא [וְל֣וֹ] אֲנַ֑חְנוּ עַ֝מּ֗וֹ וְצֹ֣אן מַרְעִיתֽוֹ׃ (ד) בֹּ֤אוּ שְׁעָרָ֨יו ׀ בְּתוֹדָ֗ה חֲצֵרֹתָ֥יו בִּתְהִלָּ֑ה הֽוֹדוּ־ל֝֗וֹ בָּרֲכ֥וּ שְׁמֽוֹ׃ (ה) כִּי־ט֣וֹב יקוק לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֑וֹ וְעַד־דֹּ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֱמוּנָתֽוֹ׃
(1) A psalm for praise. Raise a shout for the LORD, all the earth; (2) worship the LORD in gladness; come into His presence with shouts of joy. (3) Acknowledge that the LORD is God; He made us and we are His, His people, the flock He tends. (4) Enter His gates with praise, His courts with acclamation. Praise Him! Bless His name! (5) For the LORD is good; His steadfast love is eternal; His faithfulness is for all generations.
מלבים
הריעו לה׳ – שבעת ינהג עפ״י הטבע דומה כמלך הסגור בהיכלו ומנהיג ע״י שריו ויועציו, אבל בעת הנס ידמה כמלך היוצא מהיכלו ומתהלך בין העם להשגיח בעצמו על עניניהם, ואז יריעו כולם תרועה גדולה להמליכו, כמ״ש כל העמים תקעו כף הריעו לאלקים.
עבדו – יש הבדל בין עבודת ה׳ ובין העבודה לב״ו, כי העובד לב״ו לא ישמח בעבודתו מצד שאינו בטוח שיקבל עליה שכר, ואף שיקבל שכר אין השכר רצוף בהעבודה עצמה רק בנ אחריה, ובזה יעבוד בעצב ככל העוסק באמצעיים טרם ישיג את התכלית, לא כן עבודת ה׳ שהיא עצמה השכר והתכלית עבודה זו תהיה בשמחה, בואו לפניו ברננה – הבא לפני בשר ודם לבקש דבר יבא בבכי ובזעקה רק יציאתו תהיה ברננה, אם מלא שאלתו, אבל הבא לפני ה׳ יבא ברננה כי בודאי ימלא שאלתו.
(א) אם על תודה יקריבנו. אִם עַל דְּבַר הוֹדָאָה עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, כְּגוֹן יוֹרְדֵי הַיָּם וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשֵׁי בֵית הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא — שֶׁהֵן צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, שֶׁכָּתוּב בָּהֵן יוֹדוּ לַיקוק חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה (תהילים ק"ז) — אִם עַל אַחַת מֵאֵלֶּה נָדַר שְׁלָמִים הַלָלוּ, שַׁלְמֵי תוֹדָה הֵן, וּטְעוּנוֹת לֶחֶם הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ כַּאן:
(1) אם על תורה יקריבנו IF HE OFFER IT FOR A THANKSGIVING — i.e., if he brings if on account of (על) a matter that requires thanksgiving (תודה): on account of a miraculous deliverance that was wrought for him, as being, for instance, one of those who have made a sea-voyage. or travelled in the wilderness, or had been kept in prison, or if he had been sick and was now healed, all of whom are bound to offer thanks-giving, since it is written with reference to them, (Psalms 107:8, 15, 21, 31) “Let them offer thanksgiving to the Lord for His goodness, and for His wonderful works to the children of men!” (cf. Rashi on those vv. and on vv. 4, 10, 17 and 23 of that chapter; see also Berakhot 54b) — if it is on account of one of these things that he vowed those peace offerings, they are “peace offerings for acknowledgement” and require the offering of bread that is mentioned in the section, and may not be eaten beyond a period of one day and one night as it is here set forth (v. 15) [whilst other שלמים may be eaten at any time during two days and the intervening night].
חייב אדם לברך כו': מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אילימא כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב כך מברך על הרעה הטוב והמטיב והתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת אמר רבא לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה
We learned in the mishna: One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good that befalls him. The Gemara asks: What does it mean: One is obligated to recite a blessing for the bad just as for the good? If we say this means that just as one recites a blessing for a positive event with the formula: Who is good and does good, so too one recites a blessing for a calamity with the formula: Who is good and does good, didn’t we learn in our mishna that over good tidings one recites: Who is good and does good, while over bad tidings one recites: Blessed…the true Judge? Rather, Rava said: The mishna’s statement was only necessary to instruct us to accept bad tidings with the same joy with which we accept good tidings, not to instruct with regard to which blessing to recite.
(ז) וְזָבַחְתָּ֥ שְׁלָמִ֖ים וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֑ם וְשָׂ֣מַחְתָּ֔ לִפְנֵ֖י יקוק אֱלֹקֶֽיךָ׃
(מ) וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יקוק אֱלֹקֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
(יב) וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵי֮ יקוק אֱלֹֽהֵיכֶם֒ אַתֶּ֗ם וּבְנֵיכֶם֙ וּבְנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַבְדֵיכֶ֖ם וְאַמְהֹתֵיכֶ֑ם וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשַֽׁעֲרֵיכֶ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה אִתְּכֶֽם׃
(יא) וְשָׂמַחְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יקוק אֱלֹקֶ֗יךָ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֣ וּבִתֶּךָ֮ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶךָ֒ וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֔יךָ וְהַגֵּ֛ר וְהַיָּת֥וֹם וְהָאַלְמָנָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבֶּ֑ךָ בַּמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יקוק אֱלֹקֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃
(11) You shall rejoice before the LORD your God with your son and daughter, your male and female slave, the Levite in your communities, and the stranger, the fatherless, and the widow in your midst, at the place where the LORD your God will choose to establish His name.
It should not surprise us to note that the Mikdash was full of Nisim on a consistent basis. (Lechem Hapanim being fresh for an entire week, The Neiros all tilting towards the Ner HaMa'aravi, the Ner Tamid continuing to burn even in the rain, there was enough room when all of Bnei Yisrael bowed eventhough they were uncomfortable while standing up.) This only added to the feeling of being Lifnei Hashem - before G-d.
Now that we experienced a Neis and are inspired by the closeness we feel towards Hashem, what are we supposed to do? What does the author of this Perek of Tehilim teach us to do by personal example?
Go out and inspire others! Share that feeling. The author of this Perek of Tehilim isn't just praising Hashem by themselves. The psalmist continually calls to others and speaks in the plural form.
(א) היא שצונו באהבתו יתעלה... וכבר בארנו שזאת המצוה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, וזה שאתה כשתאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני האדם לאהוב אותו וזה עד"מ כן בשתאהב אותו יתעלה באמת כאשר הגיע לך מהשגת אמתתו אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתיים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו. ולשון ספרי ואהבת את יקוק אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ור"ל כמו שאברהם מפני שהיה אוהב כמו שהעיד הכתוב אברהם אוהבי וזה בעוצם השגתו קרא בני האדם להאמין בשם מרוב אהבתו כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם. (בפרשת ואתחנן, מדע הלכות יסודי התורה פרק ב'):
The way we thank Hashem is by showing him our love. How do we show him our love? We get others to love him. This is significant because the one thing not in Hashem's hand is Yiras Shamayim ("Hakol Bidei Shamayim Chutz MiYiras Shamayim"). The way we show Hashem our appreciation is by doing him the ultimate favor that we as, human beings, can do: To spread G-d's Torah and to help others find the meaning and inspiration we find in living a Jewish life.