(1) Then Moses and the Israelites sang this song to the LORD. They said: I will sing to the LORD, for He has triumphed gloriously; Horse and driver He has hurled into the sea. (2) The LORD is my strength and might; He is become my deliverance. This is my God and I will enshrine Him; The God of my father, and I will exalt Him.
(3) זה א-לי, even though God remained invisible to the human eye, it is order to describe the experience witnessed with the word “this,” just as we find the word “this,” used by the Torah (describing an utterance by the people about to make the golden calf) in the line “for this man Moses, etc.” (Exodus 32,1) It is clear that they did not “see” Moses at the time, as the reason for what they were about to do was precisely Moses’ “invisibility,” i.e. he had not returned from the Mountain as promised.
(ב) זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלקים (יחזקאל א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו וגו'.
(2) "This is my G d and I will extol Him": R. Eliezer says: From where do you say that a maid-servant saw at the Red Sea what was not seen by Ezekiel and the other prophets, of whom it is written (Hoshea 12:11) "And to the prophets I appeared (in various) guises," and (Ezekiel 1:1) "The heavens opened and I saw visions of G d"? An analogy: A king of flesh and blood comes to a province, a circle of guards around him, warriors at his right and at his left, armies before him and behind him — and all asking "Who is the king?" For he is flesh and blood as they are. But when the Holy One was revealed at the sea, there was no need for anyone to ask "Who is the King?" For when they saw Him, they knew Him, and they all opened and said "This is my God, and I will extol Him ("ve'anvehu," lit.: "I will 'host' Him")!"
ואברכה מברכיך ומקללך אאר. מה שלא נאמר ואאר מקלליך כדרך שאמר ואברכה מברכיך, כי לאדם מערכי לב, קודם שמוציא איזו דיבור מן השפה ולחוץ כי הוא מעריכו תחלה בלב ובמחשבתו וידוע שלטובה הקב״ה מצרף מחשבה למעשה אבל מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה שנאמר (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' וכתיב (ישעיה סה כד) טרם יקראו ואני אענה וגו' לפי שקודם שהאדם מוציא מפיו בשאלתו ובבקשתו כבר היה מחשב בלבו לבקש על ככה על כן הקב״ה יענהו משמי קדשו, קודם שיקרא לאפוקי בשר ודם השואל דבר מחבירו צריך לפרש בשפתיו כי אין אדם יודע מה בלבו של חבירו אבל הקב״ה בוחן לבבות ממלא כל משאלות לבו כמ״ש (תהלים כ ה) יתן לך כלבבך וגו' וכמו שנאמר (משלי טז א) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. רצה לתקן בזה קושיא זו והוא אם באמת הקב״ה ימלא שאלתו אחר שנערך הדבר בלבו של אדם א״כ למה זה צוה ה' על התפלה בפה. על זה אומר ומה' מענה לשון כי זה מתת ה' הוא שנתן מענה לשון לאדם, כמרז״ל (יבמות סד.) שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, לפי שנמשלים אצל השי״ת כילד שעשועים אצל אביו אם הוא מבקש דבר מאביו אע״פ שאביו יודע מה שהבן צריך מ״מ רוצה האב שיוציא הבן מפיו מבוקשו לפי שהאב משתעשע בדבור שפתיו של הבן. כך אומר הקב״ה לישראל השמיעני את קולך כי קולך ערב לגשת לי. ואין הש״י רוצה להתנהג עמנו כדרך השרים שאין מניחין לדבר בפניהם הרבה ומיד כאשר יבינו כוונת השואל אומרים לו קצר דבריך או כלה מדברותיך וצא, אבל הקב״ה בחסדו אינו כן כמ״ש (תהלים כא ג) תאות לבו נתת לו ואעפ״כ וארשת שפתיו בל מנעת סלה. לפי שאנו בעיניו ית' כשעשוע ילד ובן יקיר.
Regarding this the verse says that “articulate speech comes from God” (Mishlei 16:1) for it is a gift from God that He gives speech to humanity. As our Rabbis say (in Yevamot 64a) that God desires the prayers of the righteous because they (the righteous) are to God like a delightful son to his father. If the son asks for something from his father, even though his father already knows what he needs, the father still wants the son to verbally articulate his request because the father delights in the speech of his child’s lips.
So the Holy Blessed One says to Israel, “Let Me hear your voice because your voice is pleasing to approach Me” (cf. Shir HaShirim 2:14).
And God doesn’t want to act with us the way that government officials do. They don’t allow people to speak before them at length, and once they understand the intention of the asker they immediately tell him, “Curtail your words!” or “Stop your talking and leave!” But the Holy Blessed One in His kindness is not like this, as it says, “the desire of his heart you have given him and even so, the articulation of his lips you have not ever prevented” (Tehilim 21:3). Because we are in the eyes of God like a delightful child and dear son.
(translation credit: Dena Weiss)