Hilkot De'ot Intro II Walking In HisWays
(כב) כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יי אֱלֹקֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֖יו וּלְדָבְקָה־בֽוֹ׃
(22) If, then, you faithfully keep all this Instruction that I command you, loving the LORD your God, walking in all His ways, and holding fast to Him,
(ט) יְקִֽימְךָ֨ יי לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע־לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יי אֱלֹקֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו׃
(9) The LORD will establish you as His holy people, as He swore to you, if you keep the commandments of the LORD your God and walk in His ways.
אבא שאול אומר ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום

Abba Shaul says: Ve’anveihu should be interpreted as if it were written in two words: Ani vaHu, me and Him [God]. Be similar, as it were, to Him, the Almighty: Just as He is compassionate and merciful, so too should you be compassionate and merciful.

ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) אחרי יי אלקיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) כי יי אלקיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב (בראשית ג, כא) ויעש יי אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים.

And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “After the Lord your God shall you walk, and Him shall you fear, and His commandments shall you keep, and unto His voice shall you hearken, and Him shall you serve, and unto Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5)? But is it actually possible for a person to follow the Divine Presence? But hasn’t it already been stated: “For the Lord your God is a devouring fire, a jealous God” (Deuteronomy 4:24), and one cannot approach fire. He explains: Rather, the meaning is that one should follow the attributes of the Holy One, Blessed be He. He provides several examples. Just as He clothes the naked, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21), so too, should you clothe the naked. Just as the Holy One, Blessed be He, visits the sick, as it is written with regard to God’s appearing to Abraham following his circumcision: “And the Lord appeared unto him by the terebinths of Mamre” (Genesis 18:1), so too, should you visit the sick. Just as the Holy One, Blessed be He, consoles mourners, as it is written: “And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son” (Genesis 25:11), so too, should you console mourners. Just as the Holy One, Blessed be He, buried the dead, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6), so too, should you bury the dead.

ספר המצות להרמב׳׳ם:
המצווה השמינית, הצווי שנצטוינו להדמות לו כפי יכלתנו, והוא אמרו יתעלה ’’והלכת בדרכיו’’(דברים כח, ט). וכבר כפל צווי זה ואמר ’’ללכת בכל דרכיו’’(דברים יא, כב). ובא בפירוש ענין זה ׳מה הקב׳׳ה נקרא רחום, אף אתה היה רחום, הקב׳׳ה נקרא חנון אף אתה היה חנון הקב׳׳ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, הקב׳׳ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד׳ זה לשון ספרי. וכבר כפל צווי זה בלשון אחר ואמר ’’אחרי ד׳ אלקכם תלכו’’(דברים יג, ה) וגם בפירושו בא, שענינו להתדמות למעשים הטובים ולמדות הנכבדות שבהם מתואר יתעלה על דרך המשל, יתעלה על הכל עילוי רב.

Book of Commandments, Maimonides:
The Eighth commandment, to make ourselves similar to Him as best as we can, as it is written “walk in His ways”…and this has been explained in the Sifrei: ‘just as He is merciful/gracious/righteous…so to you must be merciful/gracious/righteous’…

וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הָאֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח ט) "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו": כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ. מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם. מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵ–ל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד צַדִּיק וְיָשָׁר תָּמִים גִּבּוֹר וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת אֵלָיו כְּפִי כֹּחוֹ:

One who controls himself with increased restrictions, and distances himself even from the mean tendency,2Shabbat, 30-31. G. a little one way or a little the other way, is called devout. How may one do it? One who will distance himself from the extreme point of arrogance and become exceedingly humble is called devout for, this is the tendency of piety. If one distances himself to the mean point only and practices meekness he is called a wise man for, this is the tendency of wisdom. A like pathway exists in all the rest of the tendencies. The ancient devotees diverged their tendencies from the middle-path facing the two extremes; some tendency they bent opposite to the last extreme and some tendency they bent opposite the first extreme. This is more than being within the limits of the law.3Baba Mezi’a 30a. G. As for us, we are charged to walk in these middle-paths, which are the good and straight paths, even as it is said: "And thou shalt walk in His ways" (Deut. 28 9). In explaining this commandment the sages taught thus: Even as He is called gracious, be thou gracious; even as He is called merciful, be thou merciful; even as He is called holy, be thou holy.4Shabbat, 133b.; Sotah, 14a. C. In this wise did the prophets attribute to God all such terms as long-suffering, abundant in benificence, just and right, perfect, mighty and powerful and others like these, to proclaim that they are good and straight paths, and that man is obligated to lead himself in them, and to be like unto Him in proportion to his power.

... כי תכלית מעלת האדם - ההדמות בו ית' כפי היכולת - כלומר שנדמה פעולותינו בפעולותיו - כמו שבארו בפרוש "קדושים תהיו" אמרו "מה הוא חנון אף אתה היה חנון; מה הוא רחום אף אתה היה רחום".

...for the chief aim of man should be to make himself, as muc as possible, similar to God: that is to say, to make his acts similar to the acts of God, or as our Sages expressed it in explaining the verse, "Ye shall be holy" (Lev. 21:2): "He is gracious, so be you also gracious: He is merciful, so be you also merciful."

מצוה ללכת ולהדמות בדרכי השם יתברך - שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו, על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר (דברים כח ט) והלכת בדרכיו, ונכפלה המצוה עוד במקום אחר, שנאמר ללכת בכל דרכיו (דברים י, יב; יא, כב).

The commandment to walk in, and make oneself similar through, the ways of God, may He be blessed: That we were commanded to perform all our actions in the way of straightness and goodness with all our strength and to incline all our affairs that are between ourselves and others towards the way of kindness and mercy; as we have known from our holy Torah that this is the way of God, and this is God’s desire for His creatures so that they merit God’s goodness - as He desires kindness. And about this is it stated (Deuteronomy 28:9), "and you shall walk in His ways." And this commandment was further repeated in another place, as it is stated (Deuteronomy 10:12, 11:22), "to walk in all His ways."

אזהרות לר׳ שלמה אבן גבירול:
13) לעבדו ולאהבו, בלב ולדבקה בו, ולתמוך בנתיבו, פעמים ואשורים.

‘Warnings’, R’ Shlomo Ibn Gebirol:
13) To serve Him, to love Him, with heart, and to cling to Him, and to uphold his way…

ר׳ חיים ויטאל, שערי קדושה, שער שני:
אין המדות מכלל התרי׳׳ג מצות, ואמנם הן הכנות עיקריות אל תרי׳׳ג המצוות בקיומן או בביטולן יען כי אין כח בנפש השכלית לקיים המצות על ידי תרי׳׳ג איברי הגוף אלא באמצעות נפש היסודית המחוברת אל הגוף עצמו בסוד ’’כי נפש כל בשר ד׳מ׳ו בנפשו הוא’’ ולפיכך ענין המידות הרעות קשים מן העברות עצמן מאוד מאוד.

.

אות ד: דבקות - דבקות בשם יתברך היא מצוה מתרי''ג מצוות שיהא דבק בשם תדיר בחשק רב ברשפי שלהבת אהבה, ואין לך מדה טובה הימנה דכלא בה, ולפי חשיבותה קשי השגתה, הכל לפי מעשיו של אדם ולפי השתדלותו במחשבה דבור ומעשה יום יום הולך וגדל, ומקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה (יומא לט, א) עד יערה עליו רוח ממרום וטהרו וקדשו. וכל אדם חיב כשעורו להשתדל בכל כחו לקים מצוה זו ודכותה בכל עת שזוכר. ומה טוב שיהא כתוב אצלו במקום שיושב להיות לזכרון בין עיניו תמיד. והבא לטהר מסיעין אותו (שבת קדז א יומא לח ב): ב והנה אמרו רבותינו ז''ל (כתובות קיא ב) על פסוק (דברים יא כב) ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לדבק בשכינה, והא כתיב (שם ד כד) כי יי אלקיך אש אכלה הוא. אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון (שבת קלג, ב).

(ג) אַל תֹּאמַר שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא מַעֲבִירוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּגוֹן זְנוּת וְגֵזֶל וּגְנֵבָה. אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לָשׁוּב מֵאֵלּוּ כָּךְ הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלָשׁוּב מִן הַכַּעַס וּמִן הָאֵיבָה וּמִן הַקִּנְאָה וּמִן הַהִתּוּל וּמֵרְדִיפַת הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וּמֵרְדִיפַת הַמַּאֲכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַכּל צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְאֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת קָשִׁים מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם נִשְׁקָע בְּאֵלּוּ קָשֶׁה הוּא לִפְרשׁ מֵהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה נה ז) "יַעֲזֹב רָשָׁע" וְגוֹ':

(3) Do not say that no repentance is needed save on sins to which action is attached, for example: prostitution, robbery, or theft. For even as it is necessary for man to repent from such, so it is necessary for him to search his bad tendencies, to turn in repentance from anger, from hatred, from jealousy, from deceit, from pursuing after wealth, honor, feasting and such like these; yea, from all of these it is necessary for him to turn in repentance. Indeed these iniquities are more grievous and more difficult for a man to be separated from than those which require action, for on such the prophet Isaiah said: "Let the wicked forsake his way, and the man of iniquity his thoughts" (Is. 55.7).

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יי רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃ יג וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה׃ ...

(פ) יז וַיֹּ֤אמֶר יי אֶל־מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה כִּֽי־מָצָ֤אתָ חֵן֙ בְּעֵינַ֔י וָאֵדָעֲךָ֖ בְּשֵֽׁם׃ יח וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃ יט וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יי לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם׃ כ וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃ ...

ה וַיֵּ֤רֶד יי בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יי ו וַיַּעֲבֹ֨ר יי ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יי ׀ יי אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀ ז נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃ ח וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃

Moses said to the LORD, “See, You say to me, ‘Lead this people forward,’ but You have not made known to me whom You will send with me. Further, You have said, ‘I have singled you out by name, and you have, indeed, gained My favor.’ Now, if I have truly gained Your favor, pray let me know Your ways, that I may know You and continue in Your favor. Consider, too, that this nation is Your people.”...

And the LORD said to Moses, “I will also do this thing that you have asked; for you have truly gained My favor and I have singled you out by name.” He said, “Oh, let me behold Your Presence!” And He answered, “I will make all My goodness pass before you, and I will proclaim before you the name LORD, and the grace that I grant and the compassion that I show. But,” He said, “you cannot see My face, for man may not see Me and live.” ...

The LORD came down in a cloud; He stood with him there, and proclaimed the name LORD. The LORD passed before him and proclaimed: “The LORD! the LORD! a God compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness, extending kindness to the thousandth generation, forgiving iniquity, transgression, and sin; yet He does not remit all punishment, but visits the iniquity of parents upon children and children’s children, upon the third and fourth generations.” Moses hastened to bow low to the ground in homage,

מו׳׳נ, חלק א׳, פרק נד׳:

דע, כי רבן של חכמים משה רבנו ע"ה, ביקש שתי בקשות, ובאה לו התשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא, שהוא ביקש ממנו יתעלה שיודיעו עצמו ואמיתתו. והבקשה השניה והיא אשר ביקש תחילה היא, שיודיעו תאריו. והשיבו יתעלה על שתי השאלות בכך שהבטיחו להודיעו כל תאריו ושהם פעולותיו, והודיעו כי עצמותו לא תושג כפי שהיא...

בקשתו ידיעת תאריו הוא אמרו:
הודעני נא את דרכיך ואדעך וכו'...
ונאמר לו:
אני אעביר כל טובי על פניך,
ונאמר לו בתשובת השאלה השניה:
לא תוכל לראות את פני וכו'.
אבל אמרו 'כל טובי' - הוא רמז למה שהציב לפניו כל הנמצאים שעליהם נאמר:
וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד,
כוונתי בהצבתם לפניו שישיג טבעיהם וקשריהם זה בזה, שאז ידע הנהגתו אותם היאך היא הכלל והפרט.

ולעניין זה רמז באמרו בכל ביתי נאמן הוא, כלומר: שהבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית יציבה, כי ההשקפות שהן בלתי נכונות אינן יציבות. נמצא כי השגת אותם המעשים הם תאריו יתעלה אשר על ידם הוא נודע.

.

(ב) וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְאֵל חָי". וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד כִּי (תהילים ח ד) "אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ". וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:

(2) But how may one discover the way to love and fear Him? When man will reflect concerning His works, and His great and wonderful creatures,1But he must make thorough study. C. and will behold through them His wonderful, matchless and infinite wisdom, he will spontaneously be filled with love, praise and exaltation and become possessed of a great longing to know the Great Name, even as David said: "My soul thirsts for God, for the living God," (Ps. 42,2); and when he will think of all these matters,2Sifre, Deut. 6.5; Shabbat, 30–31. G. he will be taken aback in a moment and stricken with awe, and realize that he is an infinitesimal creature, humble and dark, standing with an insignificant and slight knowledge in the presence of the All Wise, as David said: "For when I see Thy heavens, the wonderful works of Thy fingers, of what use is man that Thou mayest remember him?" (Ibid. 8,4). And, in harmony with these matters, I elucidate great, general principles of the works of the Lord of the universe, so that they might serve as an opening for one who understands by which to love the Name, as some sages said on the subject of love: "Out of it thou wilt recognize the One who spoke, and the universe was called into existence."

ר׳ אברהם אבן עזרא:

והאדם חייב לתקן עצמו ולהכיר מצות השם שבראוהו ולהבין מעשיו אז ידע בוראו. וככה אמר משה (שמות לב) הודיעני נא את דרכיך אדעך. והנביא אמר (ירמיהו ט) אל יתהלל חכם בחכמתו איזו חכמה שתהיה כי אם בזאת לבדה ומה היא השכל וידוע אותי וכתיב בתורה (דברים יא) וידעת היום והשבות אל לבבך. ואמר דוד (דברי הימים א כח) דע את א-להי אביך ועבדהו אחר כך כי בעבור זה נברא האדם. ואחר שתקן עצמו יתקן אחרים אם יוכל

(שיז) (קנו) אמר השכל - אבל על כן נאמר (קהלת ז, כג), "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". ונבוא אל הענין. הנה מה שיוצא לנו מכל אשר דיברנו עד כה, הוא - כי הנה האדון ב"ה כבר שמעת שהוא נעלם מהשגת כל נבראיו לגמרי, ואין ענינו שום אחד מן הענינים הנתפסים מדעתנו ומצטיירים ממחשבתנו. ואמנם רצה להשפיע ממנו איזה השפעות המתיחסות ונאותות לנו, אשר בעבורן אנחנו מיחסים לו כל תואריו הרבים, ומספרים תהילותיו לפי מיעוט כוחנו לבד. ודבר זה כבר פירשנוהו למעלה, כי הוא ית' חידש לפעולתו והשגחתו איזה מידות וחוקים אשר ניחסם אליו, כמו שיחס המידות והתכונות לנפש. אבל כבר טדע לנו ההפרש גדול שבין אלה לתכונת הנפש, כי הנפש מוטבעת באותם התכונות, והם ענין נוסף בה על עצמותה, ובאדון ב"ה לא נדמה ח"ו כן; כי רק נדע שבאלה המידות הוא פועל, אך לא שיהיו אלה תכונות טבועות בו ומקרים נוספים עליו ח"ו, כי כבר ידענו היותו משולל מכל מקרה ומכל מה שאנו מבחינים בנבראיו. ואין אנו מזכירים מידות אלה לו, אלא מצד מה שנעשה בנו מהשפעתו והשגחתו, אך לא שנבין איך הם המידות האלה בו כלל. ודבר זה כבר בארנו אותו במקומו, וכבר הרחיב לדבר על זה המיוחד שבמחברים הרב הגדול הרמב"ם זלה"ה בספר המורה שלו:

כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃
“Because he is devoted to Me I will deliver him; I will keep him safe, for he knows My name.

מו׳׳נ, חלק א׳ פרק נד׳:

והתבונן במה שנכלל בלשון זה מן המופלאות, אמרו 'הודעני נא את דרכיך ואדעך', מלמד על היותו יתעלה נודע בתאריו, שאם ידע הדרכים ידעהו. ואמרו 'למען אמצא חן בעיניך', מלמד כי מי שידע את יי, הוא אשר ימצא חן בעיניו. לא מי שצם והתפלל בלבד, אלא כל מי שידעו הוא הרצוי המקורב, ומי שסכל ידיעתו, הוא הזעום המרוחק. ולפי ערך הידיעה והסכלות יהיה הרצון והזעם והקרבה והריחוק.

.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט), יי עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יי יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:
Rabbi Yehoshua ben Levi said: In the future, the Holy One, blessed be He, will bequeath to each and every righteous person three hundred and ten worlds, as the verse says, (Proverbs 8:21), "To bequeath substance [literally: 'yesh,' the numerical value of which is three-hundred and ten] to My loved ones, and I shall fill their treasuries." Rabbi Shimon ben Chalafta said: The Holy One, blessed be He, found no vessel that can [sufficiently] hold the blessing for Israel, save for peace, as the verse says, (Psalms 29:11) "Hashem will give strength to His nation, Hashem will bless His nation with peace."

מסכת דרך ארץ– פרק השלום:

ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אמר: גדול השלום, שכל הברכות והתפילות חותמין בשלום:

ברכות קריאת שמע חותמין בשלום – ’’ופרוס סוכת שלומך’’;

התפילות חותמות בשלום – ’’עושה השלום’’;

ברכת כהנים חותמין בשלום – ’’וישם לך שלום’’.

.

רַבִּי אוֹמֵר גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, אָמַר הַמָּקוֹם כִּבְיָכוֹל אֵינִי יָכוֹל לִשְׁלֹט בָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יז): חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ, אֲבָל מִשֶּׁנֶּחְלְקוּ מַה הוּא אוֹמֵר (הושע י, ב): חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ. הָא לָמַדְתָּ גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם וּשְׂנוּאָה הַמַּחְלֹקֶת.

אורות התשובה, פרק טו, פסקה י:

כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל , האלקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. ואם תאמר שהיא חפצה לשוב אל ד' ואת עצמה היא אינה מכוננת לקבץ את נדחיה, הרי היא תשובה של רמיה, שתשא ע"י זה את שם ד' לשוא. על כן רק באמת הגדולה של התשובה אל עצמו ישוב האדם והעם, העולם וכל העולמים, ההויה כולה, אל קונה, לאור באור החיים. וזהו הרז של אורו של משיח, הופעת נשמת העולם, שבהאירו ישוב העולם לשורש ההויה, ואור ד' עליו יגלה. וממקור התשובה הגדולה הזאת ישאב האדם את חיי הקודש של התשובה

באמתה.

.

(יד) הָיָה לְפָנָיו נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנֻכָּה אוֹ נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם נֵר בֵּיתוֹ קוֹדֵם מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם נִמְחָק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יז) "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם":

(14) If a [poor] person must choose between Sabbath lights and Hanukkah lights, or between Sabbath lights and wine for Kiddush, the lighting of his home takes priority, so as to sustain peace in the house, since even the divine name was erased [in the oath of purgation—Numbers 5:12-31] to make peace between [a jealous] husband and his wife. Great is peace, since the entire Torah has been given to create peace in the world, as it is written: "Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace" (Proverbs 3:17).