The Cow That Kept Shabbat (Peskita Rabbati 14:1)
אמרו רבותינו מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת נתמעטה ידו ומכרה לו לגוי אחד כיון שלקחה הגוי וחרשה (עמה) [עמו] ששת ימים של חול בשבת הוציאה שתחרוש עמו ורבצה לו תחת העול היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה כיון שראה כן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו בא טול פרתך שמא צער יש בה שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה אותו ישראל הבין לומר בשביל של שבת והיתה למודה לנוח בשבת א"ל בא ואני מעמידה כיון שבא ואמר לה באזנה פרה פרה את יודעת כשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול בשבת היית נינוח עכשיו שגרמו עונותי ואת ברשות גוי בבקשה ממך עמדי וחרשי ומיד עמדה וחרשה א"ל אותו הגוי אני מבקשך טול פרתך עד עכשיו אני בא ומיסב אחריך שתהא בא ומעמידה על אחת חוץ מזו ומזו (ואיני) [איני] מניחך עד שתאמר לי מה עשית לה באזנה אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה התחיל אותו ישראל מפייסו ואומר לו לא כשוף ולא כשפים עשיתי אלא כך וכך הסחתי לה באזנה ועמדה וחרשה מיד נתיירא הגוי אמר ומה אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בוראה ואני שייצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי מיד בא ונתגייר ולמד וזכה לתורה והיו קוראים שמו יוחנן בן תורתה ועד עכשיו רבותינו אומרים הלכה משמו ואם תמיה אתה שעל ידי פרה נתקרב אדם אחד לכנפי שכינה הרי על ידי פרה היא (טהרתו) [טהרתן] של כל ישראל ממה שקראו בענין זאת חקת התורה:
Our rabbis taught: An incident once took place with a Jewish man who had one cow [which he used] for ploughing. [Then], his hand [fortune] was diminished and he sold her* [the cow] to a non-Jewish man and it ploughed with him [for the] six day of the week. On Shabbat he took her out to plough with him and she laid down under the yoke. He then walked [to the cow] and hit her, and she did not move from her place. Since he saw it was so, he walked and said to the Jewish man who sold her to him: "Come [and] take your cow, perhaps she has some [debilitating] pain since [no matter] how many times I hit her and she [still] does not move from her place." The Jewish man understood [the cause of the cow's action], saying [to himself] this is for the sake of Shabbat, [for] she has learned to rest on Shabbat. He [the Jew] said to him [the non-Jew]: "Come, I will make her stand up." When he neared [the cow], he spoke into the cow's ear: "Cow, you know that when you were in my possession you would plough during the days of the week and on Shabbat you would rest. [But] now that I have been afflicted by suffering, and you are in the hands of a non-Jew I am asking you to stand up and plough." Immediately, she stood up and ploughed. The non-Jew said to him: "I had not asked you to take the cow until now, and I did not come to you to address any matter apart from this. And I will not let you go until you tell me what you did to her in her ear, [for] I struggled with her and I hit her and she did not stand up." The Jewish man began to appease him and said: "I did no magic or sorcery, rather in this specific manner did I divert her." Immediately, the non-Jew was awestruck, saying [to himself]: If a cow which does not have [the ability of] speech nor understanding can recognize her Creator, then how can I - who was formed in His image, and who was given understanding - not walk and recognize my Creator. Immediately, he went and converted. And he studied and became worthy of [teaching] Torah. And they called his name "Yochanan be Tortah" and [even] until today, our Rabbis have reported Halacha in his name. And if you will wonder how it came to be that a cow led one man to be gathered under the wings of the Divine Presence, in fact, on the account of a cow all of Israel became pure as we read concerning [the Red Heifer] "This is the statute of the Torah" (Numbers 19:2).