מבוא
כבר בשנת 1872, נתגלו רמזים ראשונים של מבנים - מעוטרים בציורי קיר - המבצבצים מעל צוק הנשקף על פיתול של נהר הפרת העליון, כחצי הדרך בין בירות לבגדד. בשנת 1920 זוהה האתר בוודאות כדורא (Dura) הידועה גם כאירופוס במקורות היווניים. דורא אירופוס היא עיירת מבצר רומית הבנויה על גבי הריסות ישובים פרתיים והלניסטיים קדומים יותר. בחפירות המרתקות התגלו למעלה מחמישה עשר מקדשים ברחבי העיר, אולם הגילוי הסנסציוני היה בשנת 1932: משלחת משותפת לאוניברסיטת ייל שבארצות הברית ולאקדמיה הצרפתית לכתובות ולמכתבים חשפה בית כנסת שקירותיו מכוסים בתמשיחי קיר ססגוניים ונועזים, ובהם דמויות אדם. בית הכנסת תוארך לשנים 256-244/5 לספירה.
יד המקרה היא ששימרה את הציורים האלה.
בדורא אירופוס, הרעה יכולה הייתה להיפתח רק ממערב, הכיוון היחיד ממנו אפשר היה לתקוף את העיר. עם התגברות האיום מצד הממלכה הסאסאנית הפרסית, הביא חיל המגן הרומי עפר ופסולת ומילא את הרחוב שליד החומה המערבית ואת הבתים הסמוכים לו כדי לחזק את הביצורים. בין המבנים שמולאו עפר היה גם בית הכנסת. כל הציורים שכוסו עפר שרדו עד ימינו, ואילו חלקי הקיר שלא כוסו עפר נפגעו ממים, לעתים עד כדי כך שהציורים נהרסו כליל. התרשימים להלן מראים את היחסים שבין הקיר המערבי של בית הכנסת ובין רחוב החומה וחומת העיר. בתרשים העליון אנו רואים את תחילתו של מילוי העפר ברחוב. התרשים השני והתרשים השלישי מראים את סוללת העפר הולכת וגבוהה, עד שבבית הכנסת עצמו היא מכסה כמעט את כל הקיר המערבי, ופחות את הקירות הנותרים.
עד לגילויים של ציורי הקיר בבית הכנסת בדורא אירופוס לא הייתה כל עדות לציור פיגורטיבי (כלומר, ציור המראה דמויות אדם) באמנות היהודית העתיקה. לפיכך, לציורים אלה חשיבות גדולה לתולדות האמנות, וכן לחקר היהדות ויחסיה עם הנצרות מחד גיסא, ומאידך גיסא, עם תרבויות הכלאיים במערב ובמזרח – התרבות הרומית והתרבות הפרסית. העיטורים הפיגורטיביים בדורא אירופוס מורכבים, ורמת מורכבות דומה כזו אינה מופיעה באמנות הנוצרית אלא במאה החמישית. מובן שתגלית זו ערערה תיאוריות מלומדות וסדורות: האם האמנות הנוצרית יונקת מאמנות יהודית קדומה שאבדה ואיננה? האמנם שללה היהדות הרבנית "פסל ומסכה" באופן מוחלט בתקופה זו, כפי שסברו החוקרים? האם אמנם הייתה יהדות רבנית זו נורמטיבית? השאלות הללו, והתשובות להן, הן נושא הדיון שלנו.
על סף בית הכנסת
דגם של בית הכנסת, תרשים איזומטרי של
מוזיאון אוניברסיטת ישיבה בית הכנסת
הגעתָ לעיירת הספָר דורא אירופוס. שחרית של שבת בשנת 244, ואתה, נוסע יהודי, עומד על ספו של בית הכנסת החדש. לאחר שעברת את החצר הקדמית ואת שורת חדרי כניסה ואתה מוצא את עצמך עומד באולם רחב ממדים, שאורכו 15 מטרים ורוחבו 8 מטרים. קירות האולם מכוסים בציורי קיר ססגוניים המתארים אירועים מקראיים, הכל בגודל טבעי. באמצע הקיר המערבי, כפי שצפוי, נמצא ארון הקודש – גומחה שראשה עטור בדוגמת צדף צבעוני.
מעל לארון הקודש מצויר בית המקדש, כשמצדו האחד מנורה ומצדו השני ציור העקידה. מצדי הארון מופיעים סיפורי התנ"ך האהובים עליכם, סיפוריהם של משה, של דויד, של אליהו ושל מרדכי. הרושם הכללי הוא של צבעוניות מרהיבה, יופי, גאווה ורווחה כלכלית. (ראו את התיאור הנרגש של חשיפת בית הכנסת). אתם מתקרבים אל הקיר ומתחילים להתבונן בפרטים. מה מספר לכם בית הכנסת הזה? לאט לאט אתם מגלים שהדמויות אינן אקראיות, ושהדגש הוא על פאר ועל מעשי נסים.
מהר מאוד עמדו הארכיאולוגים על כך שהמוטיבים בבית הכנסת הם מקראיים, אולם רק לאחר זמן החלו החוקרים נותנים דעתם לכך שהדמויות והסיפורים כפשוטם, אלא כפי שהם משתקפים במדרשים שחלקם מוכרים לנו וחלקם אבדו. כך או כך, אנשי דורא אירופוס תמיד דמיינו את הנושאים המקראיים בהתאם למציאות שלהם – וזוהי דרכו של מדרש.
חוקרים זיהו שני נושאים מרכזיים בציורים שבבית הכנסת בדורא אירופוס – הישרדות פיסית והמשכיות רוחנית, המתמזגות זו בזו וחופפות זו לזו. במאמרים אחרים כאן דנו בנושא ההישרדות, כמו בסיפור משה שנמשה ממי היאור, בתיאור יציאת מצרים, וכן בסיפורי אליהו. בנושא ההמשכיות דנו בתמונות על הבאר הפלאית במדבר ובתמונת הסנה הבוער, כאשר סיפורי העקידה, משיחת דויד למלך,ותמונת דויד כמשיח מגשרים בין שני הנושאים.
נפנה עכשיו לפס סיפורי נרחב – סיפורי ארון הברית ומסעותיו. ציורים אלה מופיעים שוב ושוב לאורך כל הפס המרכזי של הקיר המערבי והקיר הצפוני. מדוע ניתן לסיפורים אלה מקום כה חשוב?
לדעתנו, סיפורי הארון גורמים לזהות בין חייהם של יהודי דורא אירופוס לעבר המקראי. הציורים אומרים שהמשכן/המקדש הם כמו בית הכנסת שלנו, ארון הברית הוא כמו ארון הקודש שלנו, ומשה הוא כמו רב הקהילה שלנו.
מן המשכן אל המקדש ואל בית הכנסת
הקהילה צופה אל ארון הקודש שבקיר המערבי, כיוון ירושלים. מעל לגומחת התורה, ומשני צדדיה, הם רואים פס ציורים שבהם מופיעים, שוב ושוב, מקדשים וכלי המקדש, ובכללם ארון הברית.
במבט משמאל לימין אנו מזהים את תמונת נסי המים ובה עוד אחד משפע המופעים של משה בבית הכנסת. לימינו מצויר אהרון, דמות מרשימה ששמה כתוב בכתב יווני, עומד בתוך מכלול מבנים ואתו עוד אנשים ושלוש חיות. בהמשך עומד משה כשמעליו השמש, הירח, והכוכבים. בצד ימין (למעשה בקיר הצפוני של בית הכנסת) נראה קרב אבן העזר (שמואל א' ד') שבו נפל ארון הברית בידי הפלשתים. הסיפור נמשך בתמונה הבאה, על קירו המערבי של בית הכנסת, בחזרתו הנסית של הארון אל בני ישראל, ושמאלה לציור זה, ניצב לו מקדש מסתורי, יציב וסגור. לבסוף אנו פוגשים את משה הקורא מתוך ספר התורה, כאשר הארון לצדו.
שימו לב שאנחנו קוראים את הציורים מהחוץ פנימה, כאשר הסיפורים בשני הצדדים נעים לכיוון המרכז, הלא הוא ארון הקודש של בית הכנסת.
פס הציורים האמצעי נוגע נגיעה עמוקה ונרחבת בנושא אחד בלבד – מסעות הארון. מדוע נושא זה מרכזי כל כך לאנשי הקהילה? מדוע אנו רואים לפחות חמישה ארונות מצוירים על קירות בית הכנסת? חיפוש התשובות לשאלות אלה יוביל אותנו לבדיקה של יסודות אחדים של הציורים בפס זה.
בטיפול בנושא המסע במדבר המופיע כאן, אנו דנים במרכיב הראשון בפס הציור שלפנינו – ציור נסי המים – תצרף מסתורי שהוא מדרש חזותי. הציור הסמוך לו, שבו מופיעה דמותו של אהרון, אף היא מורכבת ומסתורית כציור נסי המים.
לבושו של אהרון מהודר מאוד, ואין הוא דומה ללבושם של הדמויות האחרות המצוירות בבית הכנסת. חמש דמויות נוספות, לבושות בסגנון פרסי אופייני, ממלאות חלקים אחרים של התמונה – ארבע מתוכן אוחזות בחצוצרות ואחת מנופפת בגרזן. בתמונה נראות גם שלוש חיות – פר, איל, ופרה אדומה. במרכז הציור שני מבנים – בחלק התחתון חומה משוננת ובה שלושה פתחים, ומעל לחומה חזית עם עמודים קורינתיים וגג בצורת גמלון.
למרות נוכחותו הבולטת של אהרון, לא ברור אם תמונה זו מרמזת לאירוע מסוים, ואם כן, באיזה אירוע מדובר. אנו רגילים להבין תמונות בעזרת מוסכמות של זווית ראיה (פרספקטיבה) שנקבעו בתקופת הרנסאנס, אך מוסכמות אלה אינן חלק מהעולם האמנותי בדדורא אירופוס, וחסרה לנו נקודת אחיזה. בנוסף, האמן או האמנים מדורא אירופוס ציירו את התמונות המקראיות מתוך המציאות שלהם, ומציאות זו זרה לנו. ועם כל זאת, החוקרים הסיקו שהציור מתאר את המתחם המקודש של המשכן בעת מסעי בני ישראל במדבר ואת אוהל המועד במרכזו. את הגדר החיצונית של המתחם, העשויה עורות עִזים, מייצגים כאן שלושה שערים קבועים בחומת האבן בחלק התחתון של התמונה. וילון מכסה חלקית את הדלת האמצעית, התואם את התיאור המקראי "ולשער החצר מסך... מעשה רוקם" (שמות כ"ז 16). שלושת החיות ואחת הדמויות עומדות משני צדדיו של קיר זה, על משטח ורוד כהה יותר, ללמדנו שהם עומדים מחוץ למתחם המקודש. החלק העליון של הציור חושף בפנינו את מראהו של פנים המתחם.
המקדש המקורה מייצג אתאוהל המועד. למרות שהוא דומה למקדש כפי שהוא מיוצג בכל הציורים בבית הכנסת, הוא קטן יחסית, אין לו יסודות והוא מונח על גבי האדמה, דוגמת אוהל. דפנות המבנה צבועים חום שהוא צבען של עורות העזים ממנו היה עשוי.
המקדש אוהל המועד
וכלי הקודש בחזיתו
כלי המשכן (ובהם המנורה בעלת שבעת הקנים) עומדים מחוצה לאוהל שכן אין לו לאמן דרך אחרת להראות לנו את מה שבאוהל פנימה. בתוך האהל אנו רואים חפץ שחלקו מצועף, והשוואה לציורים אחרים בבית הכנסת מלמדת שזהו ארון הברית (ראו להלן).
יש חוקרים שרואים בציור זה תיאור של משיחת אהרון ובניו לכהונה (ויקרא ח), ואילו אחרים רואים בו את חנוכת המשכן (שמות מ', במדבר ז'). לדעתנו נכון להבין ציור זו כמתכתב עם שכנו משמאל – ציור נסי המים, ולראות בשניהם יחידה אחת המתארת שתי זוויות ראיה חלופיות של המשכן. ראיה אחת, זו המתייחסת לנסי המים, מתמקדת בתפקידו המשפטי והנבואי של המשכן, המקום בו שוכנת התורה שהיא "מקור מים חיים". הציור השני, זה שבו מופיעה דמותו של אהרון, מייצגת את תפקידו הפולחני של המשכן, מקום הקרבת הקורבנות והמקום שהוא תחומם של הכוהנים.
אהרון הכהן ובניו סביב המשכן נסי המים
שתי התמונות הן מעשה תצרף של טקסטים מקראיים שונים ולשתיהן אותו מבנה רבוע, על אף ההבדלים ביניהם. אוהל מועד הוא בניין בעל גג רעפים והוא עומד במרכזה של כל אחת מהתמונות. פתח האוהל מקיף את המנורה כמסגרת, בעוד כלי קודש אחרים נראים לידה. בשתי התמונות עומדת דמות גדולה ליד האוהל ודמויות קטנות יותר פזורות מסביב.
ועם זאת, יש גם הבדלים ניכרים בין שתי התמונות. ציור נסי המים מתאר את אוהל מועד בתוך המחנה הריבועי שהקים עם ישראל במדבר, ואילו ציור המשיחה מתרכז אך ורק במתחם המקודש שצורתו מלבנית והאוהל במרכזו. המדרשים תופסים את מקורות המים הנסיים עליהם מסופר בספר שמות ובספר דברים כמסמלים את התורה, שמעיינותיה זורמים מהמשכן אל כל אחד מהשבטים. משה, מטהו בידו, לובש גלימה יוונית (הִימָטִיוֹן) המציינת אותו כמורה וכמחוקק. בציור המשכן עוטה אהרון את הבגדים המיוחדים לכוהן הגדול (כולל המטה המצויץ המתמזג עם הפס האמצעי בגלימתו) והוא חונך את המשכן, כשהמוקד הוא ההיבט הפולחני. העמדתם של משה ואהרון זה מול זה מקובלת הן באמנות היהודית והן בזו הנוצרית לאורך הדורות.
משה ואהרון מוריס הירשפלד,
מוציאים את בני ישראל ממצרים משה ואהרון,
הביבליה ההיסטורית, 1944
1430 בקירוב
ברם, לציורים של המשכן יש כוונות מנוגדות: באמנות הנוצרית הכנסייה מחליפה את המשכן והמקדש, ואילו בציור בדורא אירופוס, בית הכנסת עצמו הוא יורשו האמתי של המשכן. כאן בית הכנסת והקהילה היהודית הם ישראל האמתי.
שלא כמו בציור נסי המים, ארון הברית מופיע פה בתוך האוהל, ובמקום שנים עשר ראשי השבטים ואוהליהם בציור נסי המים, נראים בציור המשכן חמישה לויים ושלושה בעלי חיים שיועלו לקרבן והם המעטרים את מרכז התמונה. אנו סבורים ששלושת הדמויות העטויות ארגמן מסמלים את משפחות שבט לוי – גרשון, מררי וקהת ושהדמויות בגלימות התכולות הן שני בניו של אהרון שנותרו בחיים – אלעזר ואיתמר המלווה את אביו, משמאל, מפקח על הקרבת הפרה האדומה (במדבר י"ט 3). שולחן לחם הפנים שליד המנורה בציור נסי המים הופך למזבח בתמונת המשכן.
למרות קווי הדמיון ולמרות הניגודים נותרת בעינה השאלה האיקונוגרפית: מדוע הופך המשכן שהוא מבנה נייד ומתקפל למבנה קבע מקורה ובעל עמודים בציורי דורא אירופוס? תמורות אלה הן חלק מקסמו של המדרש, וכדרך קוסמים, נמשיך להחזיק אתכם במתח עוד זמן מה, עד להסבר. בינתיים, אנו ממשיכים ובוחנים ציורים אחרים בפס זה.
מסעות ארון הברית (שמואל א' ד'-ו')
על קירו הצפוני של בית הכנסת נמשך סיפורו של הארון/המשכן. למרבה הצער, החלק הצפון-מזרחי של הקיר ניזוק ממים, וקשה לזהות את הציור הראשון בפס. הציור הראשון שאכן ניתן לזיהוי מתאר את מפלתו של עם ישראל באבן העזר, שם שבו הפלשתים את הארון (שמואל א, ה, 1). צדו הימני של הציור גועש מהמון החיילים והפרשים ההורסים בזעם מכל הבא ליד. האם לא תמוה שהן הטקסט המקראי והן הציור מתמקדים בתבוסה ובהשפלה שבלכידתו של ארון הברית? מדוע לזרות מלח על הפצעים? את התשובה לשאלות אלה אנו מחפשים בציור הבא.
הרס פסל דגון והחזרת ארון הברית
בצד ימין של הציור נראית תמונת הרס ובצד שמאל מסע מסודר של ארון הברית. כמו בציור הקודם, שני אירועים עוקבים אך הפוכים מופיעים בכפיפה אחת. אנו רואים מקדש אופייני, כזה המופיע בציור המשכן, אך הפעם זהו מקדשו של האל דגון באשדוד, המקום אליו נלקח ארון הברית. מקדש דגון הוא בניין מקורה שחזיתו עמודים ובתוכו שני כנים עומדים לשני צדי שולחן. על האחד עומד צלם ואילו הכן השני, צולע משהו, איבד את הצלם שעמד עליו. ואכן, הצלם המנותץ שוכב לפני המקדש, יחד עם כלי פולחן אחרים. צלם מנותץ שני מסמל את הניסיונות החוזרים להשיב את הצלם על כנו, אות ועדות למפלה שהנחיל אלוהי ישראל לאל הפלשתים. ארון הברית, המסמל את נוכחות האלוהים, חיסל את האל הפאגני.
מהי העדות לתפקידו של אלוהים בחלק השני של ציור זה?
בצד שמאל של התמונה נראות חמש דמויות המייצגות את חמשת סרני פלשתים. שתיים מהדמויות עוטות גלימות בסגנון פרסי המרמז על תפקידם כמכהנים בקודש ושלושה במדים יווניים. הם מסלקים את ארון הברית המונח על גבי עגלה שמושכות אותה שתי פרות עלות (פרות צעירות שטרם עלה עליהן עול). מדוע אין ארון הברית נישא בעזרת עמודים, כמו בציור הקודם? כוהני פלשת החליטו לנסות שימוש בעגלה:
(ז) וְעַתָּ֗ה קְח֨וּ וַעֲשׂ֜וּ עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל וַאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת־הַפָּרוֹת֙ בָּעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה׃ (ח) וּלְקַחְתֶּ֞ם אֶת־אֲר֣וֹן יהוה וּנְתַתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת ׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר הֲשֵׁבֹתֶ֥ם לוֹ֙ אָשָׁ֔ם תָּשִׂ֥ימוּ בָאַרְגַּ֖ז מִצִּדּ֑וֹ וְשִׁלַּחְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ וְהָלָֽךְ׃ (ט) וּרְאִיתֶ֗ם אִם־דֶּ֨רֶךְ גְּבוּל֤וֹ יַֽעֲלֶה֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ ה֚וּא עָ֣שָׂה לָ֔נוּ אֶת־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְאִם־לֹ֗א וְיָדַ֙עְנוּ֙ כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ׃
(7) Therefore, get a new cart ready and two milch cows that have not borne a yoke; harness the cows to the cart, but take back indoors the calves that follow them. (8) Take the Ark of the LORD and place it on the cart; and put next to it in a chest the gold objects you are paying Him as indemnity. Send it off, and let it go its own way. (9) Then watch: If it goes up the road to Beth-shemesh, to His own territory, it was He who has inflicted this great harm on us. But if not, we shall know that it was not His hand that struck us; it just happened to us by chance.”
בניסוי זה יסודות שונים – האחד, האם תעזובנה הפרות את עגליהן? והשני, האם הן תשובנה, בלא יד מכוונת, לנחלתו של עם ישראל?
הציור שלנו מציג את ארון הברית בצומת דרכים, כאשר הוא מגיב ליסוד השני המופיע במספר מדרשים. כך מספר לנו ספר קדמוניות המקרא המיוחס לפילון,בפרק 55:
ויענו אחדים מן החכמים והמכשפים, לא את זאת בלבד ננסה,
כי נשים את הפרות בראש שלש דרכים אשר מסביב לעקרון, כי
האמצעית מביאה אל עקרון והימנית אל ארץ יהודה והשמאלית
אל שומרון. ואם תלכנה בדרך הימנית ותפנינה אל ארך יהודה,
נדע כי באמת אלוהי היהודים אבד אותנו. ואם תלכנה בשאר
הדרכים האלה, נדע כי עת קשה באה עלינו, ועתה בגלל זה נכפר
באלוהינו.
היסוד השני בניסוי – ההפרדה של הפרות החולבות מעגליהן – מזכיר מדרש מוסיקלי. העגלים גועים, אך הפרות, האמהות, שיד אלוהים מכוונת אותן, אינן יכולות להיעתר להם. במקום זאת, הפרות גועות בשיר הגובר על קול העגלים.
ר' שמואל בר נחמני אמר (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש ר' יצחק נפחא אמר רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך המחושקת בריקמי זהב המהוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that it was the Psalm beginning: “The Lord reigns; He is clothed in majesty” (Psalms 93:1). Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: They did not recite a verse found in the Bible, but rather, the following song: Sing, sing, acacia; ascend in all your glory; overlaid with golden embroidery, exalted by the book [devir] of the palace, and magnificent with jewels. The song alludes to the Ark of the Covenant, which was made of acacia wood and covered with gold. The expression: Book of the palace, is a reference to the Torah scroll that was placed in the Ark.
תמונה משובבת נפש זו איננה מופיעה בדורא אירופוס, אך כמו בציורים של דורא אירופוס, נוצר כאן משחק מילים על הפועל "תישרנה" , כלומר תמשכנה ללכת ישר. אולם הדמיון המדרשי קורא את הפועל י.ש.ר. כאילו הוא ש.י.ר. ואכן, יש מקום רב למשחקי מילים בין ישר לשיר, בין יושרה לשירה.
לבסוף, בתמונה שלפנינו אנו רואים שני כרים צבעוניים (ולא ארגז) בתוך הארון. ההסבר לפרט זה נמצא בספר קדמוניות היהודים שכתב יוסף בן-מתתיהו, ובו תרגם את המילה "ארגז", מילה שהיא נדירה בתנ"ך כ"שק". זהו אחד המקרים הרבים בהם המדרש נחלץ לעזרתנו ומסביר את הציורים של דורא אירופוס.
לסיכום, מפלתו של דגון והצלמים שאתו היא הנקמה בהשפלה שבתפיסת הארון בידי הפלישתים, ולפנינו אמירת ניצחון בדבר עליונותה של היהדות על עבודת האלילים.
מדוע זוכה סיפור זה של תפיסת ארון הברית בידי פלישתים והחזרתו לישראל למקום מרכזי כל כך בחלק החשוב הזה של בית הכנסת? אחרי הכל, אף שזהו סיפור מעניין הוא סיפור שולי למדיי. אפשר שאנשי הקהילה היהודית בדורא אירופוס לועגים לאיוולתם של עובדי האלילים הקדמונים כדרך להביע את דעתם על שכניהם הפאגנים. כלי הקודש המנותצים בחזית מקדש דגון מעוצבים דוגמת כלי קודש מיתראסיים, מקדש לאל מיתראס שעמד באותו רחוב ממש בו שכן בית הכנסת, הושווה, איפוא, למקדש דגון בשפלותו, וזאת בניגוד למקדש המפואר. תחנתנו הבאה היא אחת החידות הגדולות של דורא אירופוס.
המקדש
ברור לכל הרואה ציור זה שהבניין הוא מקדש. אבל, באיזה מקדש מדובר? האם זהו מקדש שלמה, או הבית השני או אולי מקדש שעתיד להיבנות כשיבוא המשיח? ושמא לפנינו מקדש שמיימי, מקדש של מעלה, על פי חלק מהמסורות המיסטיות? האם מקדש זה עמד בעבר, יעמוד בעתיד או שהוא חזון נבואי? כל אחת ואחת מהדעות האלה הועלתה ונומקה במחקר.
אנו מתבוננים עדיין בקיר המערב של בית הכנסת, וכיוון שכבר ראינו בו שני צמדי ציורים מקבילים, אין המראה של צמד נוסף בבחינת הפתעה. המשכן שנדד במדבר (בציור השמאלי) מקביל למקדש (בציור הימני). גם כאן, מבנה הציורים דומה מאוד, בשניהם שני רבדים, כאשר התחתון מראה את שער הכניסה המשולש הנפתח אל המתחם המקודש והרובד העליון הוא הבניין הקדוש עצמו.
אולם בציור השמאלי, הבניין פתוח ואנו רואים את ארון הברית וכלים אחרים שהיו במשכן, ואילו בציור מימין, המקדש סגור. בעוד שלמשכן אין יסודות (שכן זהו אוהל מועד), הרי שבציור המקדש אנו רואים ארבעה נדבכי אבן מתחת לעמודי הענק. מסביב למשכן מסתופפים משרתים בקודש ובעלי חיים עומד המקדש, בניגוד חד להמולת המשכן, מוקף שבעה קירות ססגוניים ואילמים. יש הרואים בחזית זו את המקדש השמיימי העומד במרכזן של הספירות.
לדעתנו, המקדש הסגור הוא שילוב של הבית הראשון והבית השני, בכל קדושת טהרתם ועצמתם. ועם זאת, כפי שכבר כתבנו, אנשי דורא אירופוס רואים בבית המקדש גם את בית הכנסת העירוני שלהם, שכן קהילה יהודית זו הייתה עסוקה בעיקר בחיזוק זהותה היא באמצעות התייחסות אל האבות המקראיים וביצירת הקבלות בין בית הכנסת למשכן ולמקדש. אין כל מקריבים כאן קרבנות ליד המקדש מהסיבה הפשוטה שהמקדש הוא המקבילה של בית הכנסת של דורא אירופוס.
הארון
הגענו עכשיו למוקד הפס השני, שם מופיע ארון הברית בחמישה מופעים שונים.
הארון שב מפלשת חנוכת המשכן גומחת התורה
הארון המכוסה הארון בשבי הפלשתים
המפרט הטכני לארון הברית מופיע בספר שמות:
(י) וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃ (יא) וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ (יב) וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃ (יג) וְעָשִׂ֥יתָ בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ (יד) וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם׃ (טו) בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ׃ (טז) וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃ (יז) וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אׇרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רׇחְבָּֽהּ׃ (יח) וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃ (יט) וַ֠עֲשֵׂ֠ה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃ (כ) וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶ֨ל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃ (כא) וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃ (כב) וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
(10) They shall make an ark of acacia wood, two and a half cubits long, a cubit and a half wide, and a cubit and a half high. (11) Overlay it with pure gold—overlay it inside and out—and make upon it a gold molding round about. (12) Cast four gold rings for it, to be attached to its four feet, two rings on one of its side walls and two on the other. (13) Make poles of acacia wood and overlay them with gold; (14) then insert the poles into the rings on the side walls of the ark, for carrying the ark. (15) The poles shall remain in the rings of the ark: they shall not be removed from it. (16) And deposit in the Ark [the tablets of] the Pact which I will give you. (17) You shall make a cover of pure gold, two and a half cubits long and a cubit and a half wide. (18) Make two cherubim of gold—make them of hammered work—at the two ends of the cover. (19) Make one cherub at one end and the other cherub at the other end; of one piece with the cover shall you make the cherubim at its two ends. (20) The cherubim shall have their wings spread out above, shielding the cover with their wings. They shall confront each other, the faces of the cherubim being turned toward the cover. (21) Place the cover on top of the Ark, after depositing inside the Ark the Pact that I will give you. (22) There I will meet with you, and I will impart to you—from above the cover, from between the two cherubim that are on top of the Ark of the Pact—all that I will command you concerning the Israelite people.
מהמפרט הטכני הזה אנו למדים שארון הברית (המכונה גם ארון העדות) היה תיבה מלבנית פתוחה, גובהו היה שווה לרוחבו, ואורכו גדול מאלה פי 1.7. מעל לתיבה, שהייתה מצופה זהב, היה מכסה זהב, עשוי מקשה אחת, ועליו פסלוני כרובים, כל אחד בקצה אחר. הארון נישא ממקום למקום בעזרת מוטות מצופים זהב שהושחלו לטבעות זהב שהיו בצדי הארון.
אף לא אחד מחמשת ציורי הארון בדורא אירופוס מזכיר את המפרט בספר שמות:
•הארונות ניצבים ולא מאוזנים
•חלקו העליון של כל ארון מעוגל (או, במקורות עתיקים
אחרים, בעל גמלון)
•אין בהם עדות לכרובים
•המוטות נראים רק לפעמים
•חזית הארונות מעוטרת מאוד, וזאת בשונה מהתיאור בספר
שמות
והרי התיאור המקראי היה לנגד עיניהם של אנשי דורא אירופוס. מדוע, אם כן, הם התעלמו מתיאור זה ותיארו את ארון הברית באופן כל כך שונה?
ארונות ניצבים דומים מופיעים באמנות היהודית – מארץ ישראל ומארצות הגולה – בתקופת המשנה והתלמוד, כלומר, בני זמנם של הציורים בדורא אירופוס.
מטבע טטרה-דרכמה זכוכית מוזהבת, המאה 4
מימי מרד בר-כוכבא, שנת 130
מתברר שלמעשה זהו ארון הקודש, פריט מרכזי בכל בית כנסת. לפנינו ארון עומד ניצב ובו מדפים לספרי התורה. באופן כללי, בגולה נהוג היה להציג את הארון פתוח כדי שספרי התורה המצוירים ייראו כעיגולים או ריבועים קטנים, ובארץ ישראל נהוג היה יותר ארון סגור. ראשו של הארון בדרך כלל מעוגל או בצורת גמלון, ולדעתנו הוא מבוסס על מבנה ארון הספרים של הרומים, רהיט שנקרא לעתים "סקריניום" (scrinium), מילה שמקורה במילה scribere ופירושה לכתוב והיא גם בבסיסה של המילה האנגלית shrine, מקום פולחן. במקומות אחרים קרוי הארון "ארמריום" (armarium), כלומר, ארון ספרים סגור.
המאוזוליאום של ארון מתים ועליו "מקדש דיאנה",
גאלה פלאסידיה דמות רופא נים, המאה ראשונה
רוונה, מאה ה-5 אוסטיה, תחילת
המאה ה-4
בתמונה הימנית, אנו רואים בחצר "מקדש דיאנה" את מסגרות ארונות הספרים (במקרה זו, armaria) כגומחות, כאשר ראשי הארונות עטורים גמלונים או קשתות לסירוגין. התבליט שעל גבי ארון המתים בתמונה האמצעית, המתאר ארמריום מהמאה הרביעית, מציג את המגילות שבארון, ובצד ימין, ארון גדול ופתוח מציג את ספרי הברית החדשה. העיטורים המעוגלים והמשולשים המופיעים תדיר מעל פתחים (ארונות, חלונות ודלתות) באדריכלות הקלאסית מופיעים פעם אחר פעם, אפילו בבית הלבן.
וכך מדמיינים אמני דורא אירופוס את ארון הברית, לא על פי המפרט בספר שמות, אלא על פי ארון הקודש שלהם עצמם. לעומתם, אמנים נוצרים הסתמכו על המתואר בספר שמות שכן לא הייתה להם כל מקבילה לכך בכנסיותיהם.
סנטה מריה מאג'ורה כנסיית ג'רימניי דה פרה
רומא, מאה 5 בקירוב 806
המסר שבצורתו של ארון הברית בדורא אירופוס הוא מסר של המשכיות, כאילו אומרים אנשי העיר "ארון הקודש שלנו וארון הברית הקדום – חד הם".
ארון הברית הושמד עם הבית הראשון בשנת 586 לפנה"ס, אך גם כשבית המקדש עמד על תלו היה הארון נסתר, כמעט תמיד, מעין הציבור. מכאן שצורתו לא הייתה נגישה במשך 800 השנים שהבדילו בין חורבן הבית הראשון לבין בניית בית הכנסת בדורא אירופוס. כדי להפוך את ארון הברית הקדום למשהו שהוא בן זמנם, ציורי האמנים סצנות מקראיות "מחופשות" בלבוש פרסי ויווני בני זמנם. בדרך זו יצרו מדרשי תמונה ואלה סגרו את הפער שבין העבר להווה.
ציורי האגפים
בחלק האחרון של פס ציור זה, במרכזו של הקיר המערבי של בית הכנסת, ארבע דיוקנות אנכיות הסוגרות על ציור מרכזי שאינו ברור לנו. הדיוקן בצד ימין למעלה היא בבירור דמותו של משה הצעיר הפוגש באלוהים בפעם הראשונה אל מול הסנה הבוער (שמות ג). אף שהדיוקן השמאלי העליון ניזוק, אפשר לשחזר משרידיו את דמותו של משה המרים ידיו לקבל את לוחות הברית (שמות כ').
למרות המחלוקות הרבות בדבר זהותן של שתי הדמויות בציורים התחתונים,
דעתנו היא שכל ארבעת הציורים מראים את משה רבנו. הצעה זו מבוססת על התבוננת קפדנית בכל אחת מהדיוקנות, על ראיית כל הארבע כיחידה אחת, ועל הקשר שבין שתי הדיוקנאות התחתונים לפס הציור האופקי המתאר את המשכן/מקדש ואת הארון. כך או כך, השאלה היא איך מתיישבת מרכזיותם של ארבעת הציורים הללו עם הדיבר השני שנתפס, בדרך כלל, כאיסור על הצגת דמויות? במקדש פאגני, המיקום המרכזי הזה יהיה מקומו של האל. אולם בבית הכנסת בדורא אירופוס משה אינו מושא לסגידה אלא לכבוד. ואכן, יש פרשנות – הן נוצרית והן יהודית – מתקופת דורא אירופוס שעל פיה האיסור אינו על כל דמות שהיא, אלא על סגידה לדמות שבציור או בפסל. התרבות החזותית של דורא אירופוס שינתה לחלוטין את תפיסתנו את היהדות בשלהי התקופה הקדומה, תפיסה שהייתה מבוססת אך ורק על מקורות כתובים.
מגילה וארון
הדמות בדיוקן התחתון מזוקנת, והאיש עוטה את ההימאטיון, גלימת המורים היוונית, ומחזיק בידיו המורמות מגילה פתוחה. ארון הברית הקטנטן, מכוסה כמעט כולו, מופיע לרגליו בשוליים השמאליים של הציור. הציור משקף את הכתוב בספר שמות:
(ז) וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יהוה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃
(7) Then he took the record of the covenant and read it aloud to the people. And they said, “All that יהוה has spoken we will faithfully do!”
תוך שהוא מדגיש הן את השמיעה והן את הקשב. משה קורא את הדברים "באוזני העם" והעם עונה "נעשה ונשמע". הציור מציג את משה ואת המגילה, אבל היכן הוא העם? העם הם אנשי קהילת דורא אירופוס, העומדים בבית הכנסת שלהם ומקשיבים לדרשה!
אבל אז נשאלת השאלה, איך יכול ארון הברית להופיע בציור שנושאו פרק כד, כאשר הוא נבנה רק בפרק לז? כפי שכבר כתבנו, אנשי דורא אירופוס ראו בארון הברית את ארון הקודש. מכאן שאך הגיוני הוא שהם יראו אותו במעמד קריאת התורה, במיוחד בפס הציור המספר את תולדות המשכן/המקדש והארון. בכל אחד מהמופעים בפס הציור הזה, לובש ארון הקודש צורה אחרת: הוא מורם במשכן, נמצא בהמולת הקרב באבל העזר, באשדוד הוא אוצר שחזר לבעליו, סמל של תקווה הקשור לעקידה. רק בציור זה של משה, אין הוא אלא המקום בו מונחת התורה, וכאן הוא מוצג כארון בזעיר אנפין, וזאת לעומת המגילה הגדולה של החוקים שאותם צריך עם ישראל ללמוד.
שמש, ירח וכוכבים
כל אחד משלושת הדיוקנאות הקודמים משרטט את מהלך חייו של משה – החל במפגש הראשון עם אלוהים, ההמשך בקבלת התורה בסיני ולבסוף, הפעם הראשונה בה קרא משה את התורה לאוזני העם כולו. מה, אם כן, מספר הדיוקן הרביעי?
בתמונה נראה איש לבוש גלימת מורה, כשידיו שלובות בתוך הגלימה. שער ראשו ושער זקנו לבן, והם מופיעים על רקע שחור. השמש, הירח והכוכבים מסודרים סביבו. מי האיש ומהו הטקסט המאויר כאן? סברות רבות הועלו, ביניהן שהאיש הוא אברהם המונה את כוכבי השמים (בראשית טו), יעקב בבית אל (בראשית כח), יהושע עוצר את השמש בגבעון ואת הירח בעמק אילון (יהושע י) ומשה. אבל, אם זה משה, מה הוא עושה? אם אמנם שלושת הדיוקנאות האחרים מספרים את סיפור חייו, הרי שזו צריכה להיות המערכה האחרונה. אך מעשהו האחרון של משה (דברים מד) הוא עמידתו על הר נבו כשהוא צופה אל הארץ המובטחת שאליה לא ייכנס, ואין כל אזכור של השמיים או של ידיים עטופות. אולם המדרש מסרב לאפשר למשה למות כאחד האדם. על פי המדרש, אלוהים לוקח אותו לתור את עולם העתיד, ובסופו של סיור זה עולה משה אל התחום האלוהי. מכאן שהמקור לציור זה הוא פרשנות מדרשית לכתוב המקראי
(ו) וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּי֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(6) [God] buried him in the valley in the land of Moab, near Beth-peor; and no one knows his burial place to this day.
במשמע שמקום כזה איננו קיים עלי אדמה, והשווה סיפור עליית לשמים של אליהו.
הידיים המכוסות הן מוסכמה אמנותית רומית – חיילים רומים כיסו את ידיהם כשניגשו לקיסר לקבל את שכרם. ידיו המכוסות של משה מרמזות על כך שהוא מקבל שי מריבונו, הלא הוא ריבונו של עולם.
יש החוקרים שכבר ביקשו לנתח את ארבעת הדיוקנאות כיחידה אחת, אך הם לא נתנו את דעתם לשני הדיוקנאות התחתונים בהקשר האופקי של פס הציור בו הם מופיעים. אם נתייחס להקשר זה, הרי ששני הדיוקנאות התחתונים חייבים להיות קשורים איכשהו לתולדות הפולחן (הארון, המשכן, והמקדש). בצד ימין, משה קורא מהתורה כשהארון למרגלותיו. בצד שמאל משה עולה לרקיע. לאחר שראה את הארץ לפני מותו (על פי ספר דברים), ישנם מדרשים - למשל, ספר אלדד הדני שעוד משדרגים אותו, כאשר אלוהים לוקח אותו לסיור בהיכלות השמימיים והארציים.
הריבוע השחור שמאחורי ראשו של משה עשוי לציין שהוא מת, כפי שאנו מוצאים במדרש המתייחס אליו במילים "משה רבנו עליו השלום".
לסיכום, כל המקדשים הם בתי הכנסת שלנו, ארון הברית הוא ארון הקודש שבבית הכנסת שלנו, ומשה הוא הרב שלנו. אין כל פער בין המקורות הקדומים לבין עצמנו. זוהי תמצית החשיבה המדרשית. יהודי דורא אירופוס לא פחדו לתאר את גיבוריהם המקראיים, ואין הם שקועים בקינה על העבר כשם שלא היו רדופים במחשבות על העתיד או על הקוסמי. באמנותם הצהירו יהודים אלה שנוח להם ביהדותם ושהם שלמים אתה.
הצעות לפעילויות בכיתה על פי פס הציור הזה:
- קשטו את בית הכנסת שלכם בציורים של הדמויות המקראיות האהובות עליכם והאירועים המקראיים האהובים עליכם, והלבישו את הדמויות לבוש עכשווי.
- המחיזו את מסעותיהן של הפרות המזמרות.
- דוד נשא את הארון לירושלים (שמואל ב' ז'). לפני שתקראו את התיאור בתנ"ך, כתבו פסקה קצרה על מה אתם, כצופים תראו בעת המסע הזה. לאחר מכן, ציירו ציור של מסע הארון. איך מרחיבה התמונה שציירתם את המשמעות של התיאור הכתוב שלכם? עכשיו, קראו את התיאור בתנ"ך והביטו בחלק מהתמונות של סצנה זו. מה דומה ומה שונה בין ציורי דורא אירופוס לציוריכם אתם? מהו הקשר בין מילים ותמונות?
לתמונות נוספות בנושא זה ראו תל"י מדרש אמנות