יסודות החסידות בספר דגל מחנה אפרים - פרשת תצווה - אור הגנוז

ByItai Cooper

יסודות החסידות - לימוד בספר דגל מחנה אפרים

דגל מחנה אפרים, תצוה

ט) עוד י"ל ע"ד דאיתא בגמר' כל המתמים עם הקב"ה שעה עומדת לו שנאמר התהלך לפני והיה תמים וכו' והיית לאב המון גוים ופירש"י עולה לגדולה דכתיב מקודם לזה לא יקרא שמך אברם כ"א אברהם יהיה שמך כי אב המון גוים וכו' ואית' שהוסיף לו ה' חומשי תורה ועי"כ עלה לגדולה והיית לאב המון גוים וגם הגביה אותו למעלה מכל המזלות שנאמר הבט נא השמימה וכו' אין הבטה אלא מלמעלה למטה והכל אחר שנתוסף לו הה"א שהוא ה' חומשי תורה כי ע"י התורה שישראל דבוקים בה אמרו חז"ל אין מזל לישראל שהם למעלה למעלה מכל המזלות והתורה אומרת בי מלכים ימלוכו שעל ידי התורה יכולין לשבור כל הבעלי מזלות והשרים ואיתא אור שנברא בששת ימי בראשית היה אדם יכול להסתכל בו מסוף עולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים בכל דור ודור ושמעתי מאא"ז זללה"ה היכן גנזו הקב"ה בתורה גנזו שע"י התורה יכול להסתכל מסוף עולם ועד סופו והנה איתא ליהודים היתה אורה זו תורה ומהיכן למדו אבותינו זה מדכתיב אורה בה' והי' די לכתוב היתה אור אלא לרמוז אור ה' חומשי תורה והם ה' אורות ואעפ"כ הוא כולה חד ע"כ אורה זו תורה שיש בה ה' חומשי תורה והוא חד וזה י"ל הרמז בפסוק ונתת אל חשן המשפט שהוא על הלב ומסתמא יש בו ג"כ בחי' לב והוא רמז על התורה שהוא לב כי מתחיל בב' ומסיים בל' את האורים היינו ה' אורים ר"ל ה' אורי' של ה' חומשי תורה זוכה ע"י התורה ואת התומים היינו כשמתמים עם הקב"ה שעה עומדת לו והיינו שעולה לגדולה כנ"ל כ"א לפי מדריגתו כדאיתא בזוה"ק ומשה עלה אל האלקים כל עלמא כד סלקין סלקין לרבו ולמלכו ומשה כד סליק כתיב עלה אל האלקים זה היה כל עליותיו וכן כל אדם ע"י התורה יכול לעלות לגדולה ולהשיג ה' אורות שבתורה שנכללו בחד ולהשתמש באור הגנוז אור המוצנע מסוף עולם ועד סופו וזהו והיה על לב אהרן היינו שהכל הוא ע"י התורה שנקרא לב כנ"ל והבן:

Degel Machaneh Ephraim, Tetzaveh

...

חגיגה י״ב א

וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, תֹּהוּ וָבֹהוּ, אוֹר וָחֹשֶׁךְ, רוּחַ וּמַיִם, מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה. [...] וְאוֹר בְּיוֹם רִאשׁוֹן אִיבְּרִי? וְהָכְתִיב: ״וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם״, וּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם רְבִיעִי״! כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְּלַגָּה וְרָאָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקוּלְקָלִים — עָמַד וּגְנָזוֹ מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם״. וּלְמִי גְּנָזוֹ — לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב״, וְאֵין ״טוֹב״ אֶלָּא צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב״. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹר שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים שָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח״. כְּתַנָּאֵי: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הֵן הֵן מְאוֹרוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְלֹא נִתְלוּ עַד יוֹם רְבִיעִי.

Chagigah 12a

The Gemara poses a question: Now that it is derived from the phrase “from one end of the heavens to the other,” why do I need the phrase “since the day that God created man upon the earth”? The Gemara answers that this phrase teaches us something else, according to Rabbi Elazar. As Rabbi Elazar said: The height of Adam the first man reached from the ground to the skies, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from one end of the heavens” (Deuteronomy 4:32). When he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it is stated: “You fashioned me behind and before, and laid Your hand upon me” (Psalms 139:5). Rav Yehuda said that Rav said: The size of Adam the first man was from one end of the world to the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from one end of the heavens to the other,” which indicates that he spanned the entire length of the world. Once he sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand upon him and diminished him, as it states: “And laid Your hand upon me.” The Gemara asks: If so, the two parts of the verse contradict each other, since one indicates that his height reached the heavens while the other says it reached the end of the earth. The Gemara answers: Both this and that are one, the same, measure. § The Gemara continues to discuss Creation: Rav Yehuda said that Rav said: Ten things were created on the first day of Creation, and they are as follows: Heaven and earth; tohu and vohu, i.e., unformed and void; light and darkness; wind and water; the length of day and the length of night. All of these are derived from the Torah: Heaven and earth, as it is written: “In the beginning God created the heaven and the earth” (Genesis 1:1). Tohu and vohu, as it is written: “And the earth was unformed and void [tohu vavohu]” (Genesis 1:2). Light and darkness; darkness, as it is written: “And darkness was upon the face of the deep” (Genesis 1:2); light, as it is written: “And God said: Let there be light” (Genesis 1:3). Wind and water, as it is written: “And the wind of God hovered over the face of the waters” (Genesis 1:2). The length of day and the length of night, as it is written: “And there was evening, and there was morning, one day” (Genesis 1:5). It was taught in the Tosefta: Tohu is a green line that encompasses the entire world, and from which darkness emerges, as it is stated: “He made darkness His hiding place round about Him” (Psalms 18:12), indicating that a line of darkness surrounds the world. Vohu; these are damp stones submerged in the depths, from which water emerges, as it is stated: “And He shall stretch over it the line of tohu and stones of vohu” (Isaiah 34:11), which demonstrates that tohu is a line and that vohu is referring to stones. The Gemara poses a question: And was light created on the first day? But isn’t it written: “And God set them in the firmament of the heaven” (Genesis 1:17), and it is also written: “And there was evening, and there was morning, a fourth day” (Genesis 1:19), indicating that light was created on the fourth day. The Gemara answers: This should be understood in accordance with Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: The light that the Holy One, Blessed be He, created on the first day was not that of the sun but a different kind of light, through which man could observe from one end of the world to the other. But when the Holy One, Blessed be He, looked upon the generation of the Flood and the generation of the Dispersion and saw that their ways were corrupt and that they might misuse this light for evil, He arose and concealed it from them, as it is stated: “And from the wicked their light is withheld” (Job 38:15). And for whom did He conceal it? For the righteous people in the future, as it is stated: “And God saw the light, that it was good” (Genesis 1:4), and “good” is referring to none other than the righteous, as it is stated: “Say of the righteous that it shall be good for them, for they shall eat the fruit of their actions” (Isaiah 3:10). When the light saw that it had been concealed for the righteous, it rejoiced, as it is stated: “The light for the righteous shall rejoice” (Proverbs 13:9). The Gemara comments: This is like a dispute between tanna’im: The light that the Holy One, Blessed be He, created on the first day was so profound that man could observe through it from one end of the world to the other; this is the statement of Rabbi Ya’akov. And the Rabbis say: This light is the very same as the lights created on the first day, but they were not suspended in their designated places in the firmament until the fourth day. § Rav Zutra bar Tuvya said that Rav said: The world was created through ten attributes: Through wisdom, through understanding, through knowledge, through strength, through rebuke, through might, through righteousness, through justice, through kindness, and through mercy. Scriptural proof is provided for this statement as follows: It was created through wisdom and through understanding, as it is written: “The Lord founded earth with wisdom, and established the heavens with understanding” (Proverbs 3:19); through knowledge, as it is written: “With His knowledge the depths were broken up” (Proverbs 3:20); through strength and through might, as it is written: “Who by Your strength sets fast the mountains, who is girded about with might” (Psalms 65:7); through rebuke, as it is written: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke” (Job 26:11); through righteousness and justice, as it is written: “Righteousness and justice are the foundation of Your throne” (Psalms 89:15); through kindness and mercy, as it is written: “Remember Your mercies, O Lord, and Your kindnesses, for they are from times of old” (Psalms 25:6). And Rav Yehuda said that Rav said, with regard to the same matter: When the Holy One, Blessed be He, created the world, it continued to expand like two balls of a warp, whose cord lengthens as they unravel, until the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it stand still, as it is stated: “The pillars of heaven tremble and are astonished at His rebuke” (Job 26:11). And this is the same as that which Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “I am the Almighty God [El Shaddai]” (Genesis 17:1)? It means: I am He Who said to the world “enough [dai],” instructing it to stop expanding. Similarly, Reish Lakish said: When the Holy One, Blessed be He, created the sea, it continued to expand until the Holy One, Blessed be He, rebuked it and made it dry, as it is stated: “He rebukes the sea and makes it dry, and desiccates all the rivers” (Nahum 1:4). § Beit Shammai and Beit Hillel dispute the order of Creation, as the Sages taught: Beit Shammai say: The heavens were created first and afterward the earth was created, as it is stated: “In the beginning God created the heaven and the earth” (Genesis 1:1), which indicates that heaven came first. And Beit Hillel say: The earth was created first, and heaven after it, as it is stated: “On the day that the Lord God made earth and heaven” (Genesis 2:4). Beit Hillel said to Beit Shammai: According to your words, does a person build a second floor and build the first floor of the house afterward? As it is stated: “It is He Who builds His upper chambers in the heaven, and has founded His vault upon the earth” (Amos 9:6), indicating that the upper floor, heaven, was built above the earth. Beit Shammai said to Beit Hillel: According to your words, does a person make a stool for his feet, and make a seat afterward? As it is stated: “So said the Lord: The heavens are My seat, and the earth My footstool” (Isaiah 66:1). But the Rabbis say: Both this and that were created as one, for it is stated: “Indeed, My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has spread out the heavens; when I call to them, they stand up together” (Isaiah 48:13), implying that they were created as one. The Gemara asks: And the others, Beit Shammai and Beit Hillel, what, in their opinion, is the meaning of “together”? The Gemara responds: It means that they do not separate from each other. In other words, the term “together” is referring not to the moment of their creation but to the manner of their positioning. The Gemara comments: In any case, the verses contradict each other, as heaven is sometimes mentioned first, while on other occasions earth is listed beforehand. Reish Lakish said: When they were created, He first created the heavens and afterward created the earth, but when He spread them out and fixed them in their places, He spread out the earth and afterward He spread out the heavens. Incidental to the above, the Gemara asks: What is the meaning and source of the word “heaven” [shamayim]? Rabbi Yosei bar Ḥanina said: It is an acronym, shesham mayim, meaning: That water is there. It was taught in a baraita: Shamayim means esh umayim, fire and water, which teaches that the Holy One, Blessed be He, brought them both and combined them together, and made the firmament from them. § The Gemara relates: Rabbi Yishmael asked Rabbi Akiva a question when they were walking along the way. He said to him: You who served Naḥum of Gam Zu for twenty-two years, who would expound and learn that every appearance of the word et in the Torah is meant to teach something, what would he expound from the phrase: “The heaven and the earth” [et hashamayim ve’et ha’aretz] (Genesis 1:1)? He said to him: These words should be expounded as follows: Had it stated: In the beginning God created hashamayim veha’aretz, i.e., the heaven and the earth, without the word et, I would have said: Shamayim is the name of the Holy One, Blessed be He, and the same goes for aretz, and the verse would sound as if it meant that God, whose name is Shamayim and Aretz, created the world. Since it states “et hashamayim ve’et ha’aretz,” it is clear that these are created objects and that shamayim means the actual heaven and aretz is the actual earth. It is for this reason that the word et is necessary.

רש"י על בראשית א׳:ד׳

(א) וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל. אַף בָּזֶה אָנוּ צְרִיכִין לְדִבְרֵי אַגַּדָה, רָאָהוּ שֶׁאֵינוֹ כְדַאי לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ רְשָׁעִים, וְהִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ, רָאָהוּ כִּי טוֹב, וְאֵין נָאֶה לוֹ וְלַחֹשֶׁךְ שֶׁיִּהְיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָא, וְקָבַע לָזֶה תְחוּמוֹ בַּיּוֹם, וְלָזֶה תְחוּמוֹ בַּלַּיְלָה:

Rashi on Genesis 1:4

(1) וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל AND GOD SAW THE LIGHT THAT IT WAS GOOD, AND GOD CAUSED A DIVISION — Here, also, we must depend upon the statement of the Agada: He saw that the wicked were unworthy of using it (the light); He, therefore, set it apart (ויבדל), reserving it for the righteous in the world to come (Chagigah 12a). But according to the plain sense explain it thus: He saw that it was good, and that it was not seemly that light and darkness should function together in a confused manner. He therefore limited this one’s sphere of activity to the daytime, and this one’s sphere of activity to the nighttime (see Genesis Rabbah 3:6).

ספר הזהר, תרומה ל״ז

(תיד) כְּתִיב (בראשית א׳:ג׳) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹסִי, הַהוּא אוֹר אִתְגְּנִיז וְאִיהוּ אִזְדָּמַן לְגַבֵּי צַדִיקַיָּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, (תהילים צ״ז:י״א) אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִיק. לַצַּדִיק וַדַאי סְתָם. וְהַהוּא אוֹר לָא שִׁמֵשׁ בְּעָלְמָא, בַּר יוֹמָא קַדְמָאָה. וּלְבָתַר אִתְגְנִיז, וְלָא שִׁמֵּשׁ יַתִיר.

(תיה) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִלְמָלֵי אִתְגְּנִיז מִכֹּל וָכֹל, לָא קָאִים עָלְמָא אֲפִילּוּ רִגְעָא חֲדָא, אֶלָּא אִתְגְּנִיז וְאִזְדְּרַע כְּהַאי זַרְעָא דְּעָבִיד תּוֹלָדִין וּזְרָעִין וְאֵיבִין, וּמִנֵּיהּ אִתְקָיָּים עָלְמָא. וְלֵית לָךְ יוֹמָא, דְּלָא נָפִיק מִנֵּיהּ בְּעָלְמָא, וּמְקַיֵים כֹּלָּא דְּבֵיהּ זָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא. וּבְכָל אֲתָר דְּלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא בְּלֵילְיָא, חַד חוּטָא נָפִיק מֵהַהוּא אוֹר גָנִיז, וְאִתְמְשִׁיךְ עַל אִינּוּן דְּלָעָאן בָּהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (תהילים מ״ב:ט׳) יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי. וְהָא אוֹקִימְנָא.

(תיו) יוֹמָא דְּאִתְקָם מַשְׁכְּנָא לְתַתָּא, מָה כְּתִיב (שמות מ׳:ל״ה) וְלָא יָכוֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן. מַאי הֶעָנָן. חַד חוּטָא הֲוָה (נ"א עמודא דעננא) מֵהַהוּא סִטְרָא דְּאוֹר קַדְמָאָה, דְּנָפַק בְּחֶדְוָה בְּכֹלָּא (דכלה), עָאלַת לְמַשְׁכְּנָא דִּלְתַתָּא. וּמֵהַהוּא יוֹמָא (קדמאה). לָא אִתְגְּלֵי, אֲבָל שִׁמּוּשָׁא קָא מְשַׁמֵּשׁ בְּעָלְמָא, וְאִיהוּ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹמָא עוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית.

Zohar, Terumah 37

...

דגל מחנה אפרים, בראשית

ז) וירא אלקים את האור כי טוב: ואיתא במדרש כי טוב לגנזו וגנזו לצדיקים ובו משתמשין צדיקים בכל דור ודור ע"ש ושמעתי מאא"ז נ"ע זללה"ה היכן נגנז האור ההיא ואמר שהש"י גנזו בתורה ולכן משתמשין צדיקים בכל דור ודור באור ההוא היינו ע"י התורה שיש בה אותו האור שיכולין להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו כמו שראו עיני ממש כמה מעשיות מ"ש לדודי זקני המנוח ר' גרשון קוטיבור ז"ל לארץ הקדושה איך שראה אותו בשבת בח"ל ומה זה עשה בחוץ לארץ והשיב לו דודי זקני באגרת שבאותו שבת עשה איזה גביר ברית מילה בח"ל ושלח אחריו להיות מוהל אצלו וכהנה וכהנה אשר קצרה היריעה מהכיל אשר הסתכל ממש מסוף עולם ועד סופו והכל היה ע"י אותו אור שנגנז בתורה וי"ל שזה מרומז כאן בפסוק כי הבעה"ט פי' את האור בגימ' בתורה נמצא מבואר ממש בפסוק וירא אלקי' את האור כי טוב לגנוז והיכן גנזו באת האור ממש היינו בתורה שהוא מספר את האור והבן:

Degel Machaneh Ephraim, Bereshit

(15) ... In every generation, the scholars (of that generation) are making up [alternative translation: are finishing, or filling up] the Torah, because the Torah is being interpreted in every generations according to the needs of that generation And according to the source of their souls - so is God enlightening the eyes of the wise people of that generation, in Its holy Torah. And whoever denies that, it is as if they deny/do not believe in in the Torah, heaven forbid. (Translation by Abby Stein)

שבחי הבעש"ט קנ״ה

(א) שמעתי מהרב הנ"ל שפ"א אמר הבעש"ט: תמהני, בליל שבת בשעת התפילה חפשתי את ר' גרשון ולא מצאתי אותו בא"י ובשבת בבקר בשעת התפילה ראיתי אותו בא"י. ואיני יודע מה אידן [= אדון?] בזה אם לא שהלך חוץ לתחום. ובכמה שנים בא ר' גרשון אליו ושאל אותו על דבר זה ונעלם מר' גרשון. ואח"כ נזכר כי נתנו לו מצות מילה בעכו ושבת שם. ובעכו יש שני בתי כנסיות א' בחוץ לארץ ואחד בארץ ישראל והלכתי והתפללתי בליל שבת בב"ה שבח"ל ואח"כ כאב לי לבי על דבר זה מפני מה לא התפללתי בא"י ולמחר הלכתי והתפללתי בבה"כ שבא"י.

Shivchei HaBesht 155

...

שפתי צדיקים, ר' פנחס מדינאוויץ, פרשת בהר, דף נ ע"ד (לבוב תרכ"ד)

ושמעתי בשם הרב הצדיק וכו' מקאזניץ ז"ל דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים - כי בבית ראשון ידעו על פי אורים ותומים, ובבית שני על פי בת קול וזהו מה למעלה ממך היינו בימים קדמונים היה עין רואה באורי' ותומים וזהו בבית ראשון, ואוזן שומעת בבת קול וזהו בבית שני, וכעת בגלות המר יכול הצדיק לראות הכל במה שכתוב בספר וזהו וכל מעשיך בספר נכתבים עכ"ל הקדוש.

וזה ע"ד שאמר הרב א-להי וכו' הבעש"ט ז"ל כי בפתיחת הספר יכול הצדיק לפעול כל משאלותיו וכעין נבואה עכ"ל.

מרטין בובר, אור הגנוז: סיפורי חסידים, ירושלים תש"ז

אמר רבי אלעזר: "אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופב בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקב"ה בדור במבול ובדור הפלגה וראה שמעשיבם מקולקלים עמד וגנזו מהם. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבוא."

שאלו חסידים: היכן גנזו?

השיבו: בתורה.

שאלו: אם כן לא ימצאו צדיקים משהו מן האור הגנוז הזה בלמדם תורה?

השיבו: מצוא ימצאו.

שאלו: אם כן מה יעשו צדיקים לכשימצאו משהו מן האור הגנוז בתורה?

השיבו: יגלוהו באורח חייהם.