Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org.
PRIMARY CHINUCH מהות החינוך
(ב) חניכיו. חנכו כְּתִיב (ס"אֲ קְרֵי), זֶה אֱלִיעֶזֶר שֶׁחִנְּכוֹ לְמִצְוֹת וְהוּא לְשׁוֹן הַתְחָלַת כְּנִיסַת הָאָדָם אוֹ כְלִי לָאֻמָּנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲמֹד בָּהּ, וְכֵן חֲנֹךְ לַנַּעַר (משלי כ"ב), חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ (במד' ז'), חֲנֻכַּת הַבַּיִת (תה' ל') ובלע"ז קוֹרִין לוֹ אינצ"נייר:
Chanichav [Avraham’s disciples] – it is written “chanicho” [his disciple]; this is Eliezer, whom he educated in mitzvot. This term [root chet–nun–chaf] denotes the initial entry of a person or vessel to the craft which in which it will ultimately be established, thus (Mishlei 22:6) “educate the youth,” (Bemidbar 7:11) “the dedication of the altar), (Tehillim 30:1) the dedication of the house, and in French we call this “initier.”
הצלחה בחינוך, "את עלית: אוצר שיחות מהרבי מליובאוויטש לנשים ונערות" פרק כ.
ההשפעה על הזולת היא, לכל לראש, על ידי היותו דוגמא חיה, שכן, גם אלו אשר (באופן רשמי על-כל-פנים, וגם שלא באופן רשמי) אינם עוסקים בשטח החינוך, מכל מקום, בודאי מוכרחים גם הם לעסוק בחינוך עצמם, וכמו כן בחינוך ה”אויר” שבחדר ובבית בו הם דרים, שיהיה חדור בטוב וקדושה ויהדות אמיתיים.
'Success in Education,' in At Alit: Collection of Sichot from the Lubavitcher Rebbe to Women and Girls, ed. Moshe Shilat (Kfar Chabad, 2014), chapter 20.
The influence on another is primarily through being a living example. For thus, even those who are not occupied with the field of chinuch (at least officially, and even unofficially), they also must certainly occupy themselves with chinuch. And similarly with the chinuch through the “air” that is in the room and in the home in which they live, so that it is permeated with true goodness and sanctity and Judaism.
סלובי יונגרייז וולף, "להפוך ילד טוב למעולה", יתד נאמן, 5 בנובמבר, 2014.
ילדים הם ספוג. הם סופגים כל פעולה, כל שיחה וכל מילה המוחלפת בין ההורים. אפילו הפעוט הצעיר ביותר ייקח את הטלפון של ההורים ויחקה את האינטרקציות שראה ושמע. אנחנו, ההורים, מהווים את המודל היעיל ביותר לחיקוי של ילדינו. טוב יותר מכל שיחה על כנות יהיה לראות את ההורה דובר אמת באשר לגילאי ילדיו בעת תשלום על כרטיס כניסה לאטרקציה בחול המועד. בעבור ילד, חזק הרבה יותר מכל שיחה על חסד יהיה לראות את האופן שבו הוריו עוזרים זה לזה ומסייעים לזולת. אם ברצוננו שילדינו יתחברו למילות התפילה וינצרו אותן בליבם, ודאי שאין די בלומר "ששש!" ולהצביע על הדף. ילדינו צריכים להתבונן בנו מתייחסים לתפילה ברצינות ולא נותנים להסחות דעת להפריע לנו, ומראים להם שאנו באמת מאמינים בכוחה של התפילה. בתינו הם הכיתות העוצמתיות ביותר... בהיותנו הורים לילדינו, אנו למעשה הורים לעצמנו. אנו מחויבים לבחון את האופן שבו אנו מדברים, מתלבשים, מתקשרים עם הזולת, משוחחים בשולחן השבת שלנו, חוגגים חגים ומתמודדים עם אתגרים יום יומיים. אפילו האופן שבו אנו קמים בבוקר והולכים לישון בלילה הופך לשיעובר עבור ילדינו.
Slovie Jungreis-Wolf, 'Make a Good Child Great,' Yated Ne'eman, November 5,2014.
Children are sponges. They absorb every action, every conversation, and every word exchanged between parents. Even the smallest toddler will take a parent’s phone and mimic the interactions he’s seen and heard. We, parents, are our children’s most effective role models. Greater than any speech about honesty is the moment a child witnesses his parent disclosing the truth about his children’s ages when paying the admission for a Chol Hamoed outing. More powerful than any lecture about kindness is the way a child observes his parents helping one another and giving an extra hand. If we want our children to feel connected to the words in their siddurim and place them in their hearts, it is certainly not enough to say, “Shaah!” and point to the page. Our children need to observe us taking our davening seriously, not allowing others to distract us, and showing that we truly believe in the power of tefillah. Our homes are the most potent classrooms….When we parent our children, we parent ourselves. We are forced to look at the way we speak, dress, interact with others, converse at our Shabbos table, greet Yomim Tovim, and deal with daily challenges. Even the way we wake up in the morning and go to sleep at night becomes a lesson for our children.
הרב אהרן ליכטנשטיין, "על חינוך ילדים", מתוך שיחה בישיבת הר עציון, ט"ו בתמוז תשס"ז
לחינוך במובן הרחב ישנו פן שני, השייך יותר לקשרים ויחסים. מדובר בפיתוח מה שיוונים כינו פאידיאה (paideia), ההפקה מתוך אישיותו של הילד את המיטב שיש בה כבר; יתרה מכך, משמעות הדבר אינה רק פיתוח כוחות, אלא דווקא גישות, יחסים, מחויבויות, ומעורבות... אין זמן מוקדם מדי להתחיל להיות הורה מעורב... תפקידך הוא להיות ההורה האנושי, שעוסק בהורות במחויבות עמוקה, הנובעת מעומק אהבתו: אהבת הילד, אהבת המשפחה ואהבת ה׳.
Rav Aharon Lichtenstein, “On Raising Children,” sicha delivered at Yeshivat Har Etzion, July 1, 2007.
There is a second, more relational aspect of the broad sense of chinukh. This entails developing what the Greeks called paideia, eliciting from the personality of the child that which is already there; moreover, this means developing not powers, but rather attitudes, relationships, commitments, involvement, and engagement.…You cannot start being an involved parent too early….who works at parenting out of the depth of his love and commitment: the love of the child, the love of the family, and the love of God.
…וקטנים פטורים מן הסוכה קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה…
…Minors are exempt from sukka. A minor who does not need his mother is obligated in sukka…
רבנו יונה, אגרת התשובה, יום ו כלל א:ב
…שהן שולחות בניהם לבית הספר, ומשימין עיניהן על בניהם שיתעסקו בתורה, ומרחמות עליהם בבואם מבית הספר, ומושכים לבם בדברים טובים שיהא חפצם בתורה, ושומרים אותם שלא יבטלו מן התורה, ומלמדים אותם יראת חטא בילדותם. שנאמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו, ונמצא לפי זה הנשים הצנועות מסבבות התורה והיראה…
Rabbeinu Yona, Iggeret Ha-teshuva, Day 6 Rule 1:2
…For they [mothers] send their sons to school, and keep an eye on their sons that they occupy themselves with Torah, and care for them when they come from school, and attract them with good things that they be desirous of Torah, and watch out that they do not desist from Torah, and teach them fear of sin in their childhood. For it is said “Educate the youth according to his way; even when he grows old, he will not stray from it.” And hence, refined women bring about Torah and awe…
הרב שמשון רפאל הירש, "שיחות חינוך א" בJudaism Eternal, מעריכה ותרגום לאנגלית ד"ר גרונפלד (לונדון, 1956), 224,231.
אֵם משמעה אמא בלשון הקודש. אך המילה "אם" יכולה להתפרש גם בתור "אִם", מלשון תנאי. האם היא התנאי החיוני והראשוני לקיומו הפיזי והרוחני של הילד... שהרי מעת ש"ישא האומן את היונק", מרגע שהאחות נושאת את התינוק [מבטן אימו], מתחיל עניין גידול הילד.
Rav Shamshon Raphael Hirsch, “Educational Talks I,” in Judaism Eternal, ed. & trans. Dayan Dr. I Grunfeld (London: Soncino, 1956), 224, 231.
Eim is the term for mother in the Divine tongue…But “eim” is also “im”, the “if”, the sine qua non, the indispensable, primary “condition” for the physical and spiritual nature of the child. ….For already when yisa ha-omen et ha-yonek, at the time when the nurse takes up the infant, does the business of upbringing begin.
ד"ר מרה בנג'מין, "על מחנכים, רבנים ואימהות" בתוך Mothers in the Jewish Cultural Imagination עורכות ג'יין ל. קרנק, מרג'ורי לרמן וסימון ג' ברונר (ליברפול: Liverpool University Press,, 2017), 371.
...דמו בנפשכם שגופם, פעולתיהם ותנועותיהם של ההורים הם למעשה התורה שילדיהם סופגים. דמות ההורה – זה העוסק במטלות הרגילות והיום יומיות של טיפול ואחריות, הידוע באופן היסטורי אם כי לא מוכרח כ"האמא" – מוחלפת באופן מסויים בתלמיד חכם, "ספר התורה החי", המגלם את התורה שאותה הילד לומד לקרוא. אך אין ההוראה של ההורה מוחלפת על ידי תורת תלמיד החכם, אלא היא בה בעת עצם התורה וגם היסוד שעליו נבנית כל למידה בהמשך.
Dr. Mara Benjamin, 'On Teachers, Rabbinic and Maternal,' in Mothers in the Jewish Cultural Imagination, eds. Jane L. Kanarek, Marjorie Lehman, and Simon J. Bronner (Liverpool: Liverpool University Press, 2017), 371.
…Imagine that parents’ bodies, actions, and movements are the Torah that their children absorb. The parent—engaged in ordinary, quotidian duties of care and responsibility, whom we can speak of historically, but not normatively, as ‘the mother’—then becomes the sage, the ‘living scroll’ whose embodied Torah is precisely what the child learns to ‘read’. This parental teaching is not, as in the historical model of the sage, to be superseded by the teaching of the sage, but is rather the teaching itself, and simultaneously the foundation upon which all later learning builds.
דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כעובדי אמה כך עובדי ברתא…
For people say: a ewe [recheila] goes after a ewe. Like the deeds of her mother, so are the deeds of a daughter…
דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא בר עשר למשנה בר תליסר לתעניתא מעת לעת ובתינוקת בת תריסר
Abbaye said: Mother said to me, a six-year-old [should begin to study] Scripture, a ten-year-old [should begin to study] Mishna, a thirteen-year-old [should begin to observe] a 24-hour fast, and for a girl, a twelve-year-old.
ומדרב נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה לא שבקתיה גלויי רישיה אמרה ליה כסי רישיך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא אלמיה יצריה סליק פסקיה לקיבורא בשיניה:
From Rav Nachman bar Yitzhak also, [we learn that] astrology does not apply to Israel. For Chaldean [astrologers] said to the mother of Rav Nachman bar Yitzchak, your son will be a thief. She did not allow him to uncover his head. She said to him, cover your head in order that fear of Heaven should be upon you, and pray for mercy. He did not know why she said this to him. One day, he was sitting and studying under a palm tree and the cloak fell off his head. He raised his eyes and saw the palm tree. His impulse overcame him, and he climbed up and cut off a bunch of dates with his teeth.
THE OBLIGATION החיוב
איהי מנלן דלא מיחייבא דכתיב ‘ולימדתם’-“ולמדתם”, כל שמצווה ללמוד מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה דכתיב “ולימדתם”-“ולמדתם” כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמד את עצמו וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה דאמר קרא “ולמדתם אותם את בניכם” ולא בנותיכם.
She [a woman], whence [do we know] that she is not obligated [to teach Torah to her child]? As it is written “and you will teach” [in this spelling, looking like] “and you will learn.” Anyone who is commanded to learn, is commanded to teach. And anyone who is not commanded to learn, is not commanded to teach. She [a woman], whence [do we know] that she is not obligated to learn herself? As it is written “and you will teach” [in this spelling, looking like] “and you will learn.” Anyone whom others are commanded to teach, is commanded to teach himself. And anyone whom others are not commanded to teach, is not commanded to teach himself. Whence [do we know] that others are not commanded to teach her? As the verse says, “And you shall teach them to your sons” and not your daughters.
רמ”א יו”ד רמו
ומ”מ [=ומכל מקום] חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה.
Rema YD 246
In any case, the woman is obligated to learn laws that apply to a woman.
שהאם ע”כ [=על כל] פנים יותר משמרתה מהאב והיא המלמדת אותה ומדריכתה במה שיצטרכו הבנות להתלמד ולהרגיל בו כמו הטוי[ה] והפקו'[דה] בצרכי הבית וכל יוצא בזה וללמד אותה דרך הנשים ומנהגם…
For the mother in any case takes care of her [the daughter] more than the father, and she teaches her and guides her in what girls need to learn and to become accustomed to, like spinning and supervising the needs of the home and the like, and to teach her the way of women and their customs….
אמר מר: “כל זכורך”—לרבות את הקטנים…קטן שהגיע לחינוך דרבנן היא! אין הכי נמי, וקרא אסמכתא בעלמא.
Master said: “All of your males” (Shemot 23:17 et al.)—to include the minors [in pilgrimage to Yerushalayim]…a minor who has reached the age of chinuch is a [matter of] rabbinic law! Granted, and the verse is a mere mnemonic device [linking the idea to the Torah text].
רשב”א מגילה יט:
קטן שהגיע לחנוך שהוא לחומרא להרגילו קודם זמנו כדי שיהא רגיל במצוות כשיגיע זמנו וכענין שכתוב חנוך לנער ע”פ [=על פי] דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב:ו).
Rashba Megilla 19b
…A minor who has reached the age of chinuch, which is a stringency to accustom him ahead of time so that he will be accustomed to mitzvot when the time comes, and as the matter that is written: “Educate [chanoch] the youth according to his way; even when he grows old he will not stray from it (Mishlei 22:6).
כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט...
For I have known him, that he will command his children and his household after him and they will keep the way of God to perform tzedaka and law….
משך חכמה בראשית יח:יט
…ומקור מצות חינוך במצות עשה, מקורו בזה הפסוק מאברהם אבינו שצוה את בניו בקטנם על המצוות. קרא ד”חנוך לנער על פי דרכו” (משלי כב, ו)…הוי מדברי קבלה, אבל העיקר מאברהם…
Meshech Chochma, Bereishit 18:19
…The source of the mitzva of chinuch for positive commandments, its source is in this verse from Avraham Avinu, who commanded his children in their youth about mitzvot. The verse of “educate the youth according to his way” (Mishlei 22:6)…is [on the level] of divrei kabbala [a type of rabbinic law anchored in the Prophets or Writings], but the essence is from Avraham…
מנחת אשר, וירא, עמ’ 134
…דאף במצוות שאין בהן לא לאו ולא עשה, מ”מ חיובן דאוריתא לפי דרצון התורה הן…וא”כ פשוט וברור דאף מצוות חינוך דאורייתא היא…
Minchat Asher, Vayera p. 134
…For even with mitzvot that have no clear positive or negative command, in any case their obligation is on a Torah level because they are the will of the Torah…and if so, it is simple and clear that even the mitzva of chinuch is from the Torah.
הַקָּטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל מִצְוֹת:
The minor is exempt, for he has not reached inclusion in mitzvot.
אָמַר אַבָּיֵי: כֹּל הֵיכָא דְּגָדוֹל מִיחַיַּיב מִדְּאוֹרָיְיתָא — קָטָן נָמֵי מְחַנְּכִינַן לֵיהּ מִדְּרַבָּנַן, כֹּל הֵיכָא דְּגָדוֹל פָּטוּר מִדְּאוֹרָיְיתָא — מִדְּרַבָּנַן קָטָן נָמֵי פָּטוּר.
Abbaye said: wherever an adult is obligated on a Torah level, we also educate a minor on a rabbinic level. Wherever an adult is exempt on a Torah level, a minor is also exempt on a rabbinic level.
הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן רבי יהודה מכשיר בקטן
All are fit to read the megilla, except for a deaf person, one with impaired cognition, and a minor. Rabbi Yehuda considers a minor fit.
…ואמרי[נן] קטן שהגיע לחנוך מדרבנן כגדול ופוטר דרבנן…אבל הכא דגבי קטן איכא תרתי דרבנן דהמגילה דרבנן והקטן דרבנן אינו יכול להוציא היכא דליכא אלא חד דרבנן.
We say that a minor who has reached the age of rabbinic-level chinuch is like an adult, and can discharge a rabbinic obligation… But here, where regarding a minor there are two rabbinic [factors], for [reading] megilla is rabbinic and the minor [performing mitzvot] is on a rabbinic level, he cannot discharge [the obligation of the adult], where there is only one rabbinic [factor].
חדושי הרשב”א מגלה יט:
דכל שעיקר המצוה מדרבנן כמגילה והלל חמירא ומצות חנוך קילא טפי והלכך לא מפיק
Rashba Megilla 19b
For whenever the essence of a mitzva is rabbinic, like megilla and Hallel, it is stringent and the mitzva of chinuch is more lenient and therefore he [the minor] does not discharge [the adult’s obligation].
ירושלמי ברכות ג:ג
א”ר [=אמר רב] אחא בשם ר’ יוסי בי ר’ נהוראי כל שאמרו בקטן כדי לחנכו
Yerushalmi Berachot 3:3
Rav Acha said in the name of Rabbi Yossei son of Nehorai: whatever they said regarding a minor is in order to educate him.
חדושי הרמב”ן קידושין לא.
ואני אומר דטעמא דקטן דרבנן משום דחינוך מצוה דאב היא ולדידיה חייבו רבנן בחינוך, וקטן לאו בר מיעבד מצוה הוא, וזה דבר נכון וטעם יפה.
Ramban Kiddushin 31a
I say that the reason that [the obligation regarding] a minor is rabbinic is because chinuch is a mitzva of a father and our sages obligated him in chinuch. But a minor is not subject to performing a mitzva, and this matter is correct and its rationale is good.
GENDER IN CHINUCH בנות ונשים במצוות חינוך
תנו רבנן לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות:
Our rabbis taught [in a baraita]: A person should not break up a piece of bread [i.e., recite ha-motzi] for his guests unless he eats with them, but he breaks it for his sons and for the members of his household in order to train them [le-chanchan] in mitzvot:
משנה: האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו: גמרא:…אמר רבי יוחנן כדי לזרזן במצות קאמר…תניא נמי הכי מעשה וקדמו בנות לבנים ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים:
Mishna: One who says to his children: I am slaughtering the Pesach on behalf of whoever among you goes up to Yerushalayim first—As soon as the first one has brought in his head and majority [of his body], he acquires his portion and acquires for his siblings along with him. Gemara:…Rabbi Yochanan said: He said it in order to spur them on to mitzvot …A baraita also teaches thus: A story where the daughters came before the sons, and it was found that the daughters were speedy and the sons were inferior.
אמר רב הונא: בן שמונה ובן תשע מחנכין אותו לשעות בן עשר ובן אחת עשרה משלימין מדרבנן בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא–בתינוקת [=מה שכתוב לעיל]…ורבי יוחנן אמר השלמה דרבנן ליכא בן עשר בן אחת עשרה מחנכין אותו לשעות בן שתים עשרה משלימין מדאורייתא.
Rav Huna said: An eight-year-old and a nine-year-old, we educate in hours [of fasting]. A ten-year-old and an eleven-year-old, complete [the fast] [as a matter of] rabbinic law. A twelve-year-old completes the fast on a Torah level—[the above] with respect to female children…Rabbi Yochanan said: There is no completing the fast rabbinically. A ten-year-old, an eleven-year-old, we educate in hours. A twelve-year-old completes it on a Torah level.
אמ[ר] ר[בי] מאיר לא נמנעו בנות ישראל מלשלח עירוביהן ביד בניהן וביד בנותיהן הקטנים כדי לחנכן במצות
Rabbi Meir said: The daughters of Israel did not keep themselves from sending their [foods to establish an] eiruv in the hand of their minor sons and daughters in order to educate them in mitzvot…
…אמר רבי יהודה: מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר. אמרו לו: משם ראייה [=ביחס לגובה סוכה]? אשה היתה ופטורה מן הסוכה! אמר להן: והלא שבעה בנים הוו לה? ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים. למה לי למיתני “ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים”? הכי קאמר להו: כי תאמרו בנים קטנים היו וקטנים פטורין מן הסוכה, כיון דשבעה הוו ,אי אפשר דלא הוי בהו חד ש”אינו צריך לאמו”. וכי תימרו קטן שאינו צריך לאמו מדרבנן הוא דמיחייב, ואיהי בדרבנן לא משגחה, תא שמע: “ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים”.
…Rabbi Yehuda said: A story of Queen Heleni in Lud, whose sukka was taller than 20 cubits, and the elders would come in and out of there and did not say anything to her. They said to him: From there is a proof [regarding a sukka’s height]? She was a woman and exempt from sukka! He [Rabbi Yehuda] said to them: And did she not have seven sons? And further, she only did all of her deeds in accordance with the sages. Why should I teach “And further she only did all of her deeds in accordance with the sages”? Thus he said to them: If you say they were little children and minors are exempt from sukka, since there were seven, it is impossible that there wasn’t one among them who “did not need his mother.” And if you say a minor who does not need a mother is obligated rabbinically, and she [Queen Heleni] did not pay heed to rabbinic law, come and learn, “And further she only did all of her deeds in accordance with the sages.”
אמר רבי יהודה מעשה בהילני וכו’ עד כל מעשיה לא היתה עושה אלא ע”פ [=על פי] חכמים. מהא שמעינן דקטן שמחנכין אותו במצות [צריך] לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול דהא מייתינן ראיה בשמעתין מסוכה של הילני משום דלא סגיא דליכא בבניה חד שהגיע לחינוך דבעי סוכה מעלייתא, מקרא מלא דבר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו….
”Rabbi Yehuda said: A story of Queen Heleni” etc…until “she only did all of her deeds in accordance with the sages.” From this we learn that a minor whom we educate in mitzvot [one needs] to make the mitzva in full fitness for him as with an adult, for we bring a proof in our Talmudic passage from the sukka of Queen Heleni, since it is impossible that there would not be among her sons one who had reached educability, which would require a fully fit sukka. Scripture states a full verse [on this]: educate the youth according to his way…
FROM TALMUD TO PRACTICE מהגמרא ועד הלכה למעשה
מתני’ האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר…גמ’ איש אין, אבל אשה לא. מאי טעמא? ר’ יוחנן אמר: הלכה היא בנזיר. ורבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש: כדי לחנכו במצות. אי הכי, אפי[לו] אשה נמי! קסבר איש חייב לחנך בנו במצות ואין האשה חייבת לחנך את בנה. בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי—בנו אין, בתו לא. אלא לריש לקיש, אפילו בתו [=ידיר אביה]? קסבר בנו חייב לחנכו, בתו אינו חייב לחנכה.
Mishna: A man makes a nazirite vow for his son, but a woman does not make a nazirite vow for her son…Gemara: A man yes, but a woman no. What is the reason? Rabbi Yochanan said: it is a halacha [transmitted to Moshe from Sinai] of nazir. And Rabbi Yosei son of Rabbi Chanina [said] Reish Lakish said: In order to educate him in mitzvot. If so, even a woman as well! He thought that a man is obligated to educate his son in mitzvot and a woman is not obligated to educate her son. This [mishna] makes sense [according to the opinion] of Rabbi Yochanan, who said this is a halacha [transmitted to Moshe from Sinai] of nazir, it brings him to [conclude] thus, his son yes, his daughter no. But according to Reish Lakish: [Shouldn’t a father be able to make the vow] even [for] his daughter? He thought that one is obligated to educate his son, one is not obligated to educate his daughter.
דעיקר חינוך לתינוק הוא כדאמרינן במסכת נזיר (דף כט א) בנו חייב לחנכו במצות בתו אינו חייב לחנכה:
For the essence of chinuch for a child is as we said in Nazir (29a): “His son, he is obligated to educate him in mitzvot; his daughter, he is not obligated to educate her.”
ק”ל [=קשיא ליה] דאמרי[נן] בנזיר…האיש מדיר את בנו בנזיר כדר”ל [=כדריש לקיש] דאמר כדי לחנכו במצות בנו אין בתו לא דבתו אין חייב לחנכה וי”ל [=ויש לומר] דהתם לא איירי אלא דוקא לענין נזירות אבל ודאי לענין שאר מצות חייב לחנכה…ור’ [=ר”י הזקן] אומר דחינוך לא שייך אלא באב אבל באדם אחר לא שייך ביה חינוך…ומעשה דהילני המלכה שישבה היא ושבעה בניה בסוכה שמא הוה להם אב וחנכם בכך ואפילו לא היה להם אב היתה מחנכם למצוה בעלמא. מ”ר:
This presents a difficulty for him, for we say in Nazir…A man makes a nazirite vow for his son. According to Resh Lakish, who said [this is] in order to educate him in mitzvot, his son yes, his daughter no, for he is not obligated to educate his daughter. And one can say that there it only applies specifically regarding nazir, but certainly regarding the rest of the mitzvot he [the father] is obligated to educate her…And Rav [Yitzchak (Ri Ha-zaken)] says that chinuch only applies to a father, but doesn’t apply for another person …And the story of Queen Heleni who dwelled with her seven sons in the sukka, perhaps they had a father and he educated them in this, and even if they did not have a father, she educated them as a mere mitzva. [Reviewed] from the mouth of my teacher.
כשם שהאיש חייב לחנך את בנו במצות…אף בבתו חייב לחנכה במה שראוי לה גם כן ועל הדרך שנאמרה בהדיא בתענית יום הכפורים בחנוך שעות שבהם וכן אם אין להם אב האם חייבת בכך ואין הכונה אלא להרגיל התינוקות במצות ולקבוע ענין המצות בלבותיהם כל אחד לפי מה שראוי לו…ומ”מ [=ומכל מקום] דברים אלו כלם במצות שיש בהן חיוב אבל במצות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו כגון נזירות אין חובת חנוך עליו אלא אם ירצה יעשה על הדרך שביארנו ומשנתנו לא משום חנוך היא…
Just as a man is obligated to educate his son in mitzvot,… so with his daughter he is obligated to educate her in what is appropriate for her as well, as was stated explicitly regarding fasting on Yom Kippur regarding their [children’s] education for hours [fasting for part of the day]. And similarly, if they don’t have a father, the mother is obligated in this. And the intention is only to habituate the children in the mitzvot and to establish the matter of mitzvot in their hearts, each one according to what is suitable for them….And in any case, these matters are all regarding mitzvot that entail an obligation, but regarding mitzvot that depend on a person’s desire and generosity of his heart, such as nazir, there is no obligation of chinuch upon him. Rather, if he wants, he should act in the way that we explained and our mishna [about nazir, which is volitional] is not on account of chinuch…
ר’ אברהם מן ההר נזיר כט:
…דר’ יוחנן סבר דבין אב בין אם חייבין לחנך במצוות אחד בן ואחד בת
Rav Avraham Min Ha-har Nazir 29b
…For Rabbi Yochanan thought that both a father and a mother are obligated to educate in mitzvot both a son and a daughter.
תנו רבנן: “שה לבית” מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים.
Our rabbis taught in a baraita: “A lamb for each home,” teaches that a person brings and slaughters on behalf of his minor son and daughter.
על ידי – בשביל שבנו ובתו הקטנים עליו לחנכן
On behalf of – since it is incumbent upon him to educate his son and his daughter.
אף על פי שאינו חייב מן התורה – הטילו חכמים על אביו ועל אמו לחנכו במצות.
Even though he [the minor] isn’t obligated on a Torah level – The sages placed [responsibility] upon his father and upon his mother to educate him in mitzvot.
אביו מצווה. אבל אמו אינה מצווה וכ”ה [=וכך הוא] בנזיר דף כ”ט ובת”ה [=ןבתרומת הדשן] סי’ צ”ד ומעשה דהילני בסוכה דף ב’ שהושיבה בניה בסוכה ע”ש [=עיין שם] היא החמירה על עצמה (תשו’ מהר”מ ד”ק סי’ ר’) עסי’ [=עיין סימן] תרי”ו ומשמע בנזיר דאין מחויב לחנך בתו ע”ש [=עיין שם] ובתו[ספות] בנזיר הקשו מ”ש דבי”ה [=מאי שנא דביום הכיפורים] מחויב לחנך בתו ע”ש [=עיין שם] ואפשר דכל המצות דמי לי”ה [=ליום הכיפורים] וצריך לחנכם…
His father is obligated. But his mother is not obligated, and so it is in Nazir 29 and in Terumat Ha-deshen 94. And the story of Heleni in Sukka 2, that she sat her sons in the sukka (see there), she was stringent upon herself (Responsa Maharam 200), see 616. And it implies in Nazir that he is not obligated to educate his daughter (see there). And in Tosafot Nazir they raised the difficulty of how is this different from Yom Kippur, that he is obligated to educate his daughter (see there) and it is possible that all mitzvot are similar to Yom Kippur and one must educate them…
חייב וכו’. ואם אין לו אב, אמו חייב[ת] לחנכו, ואם גם אם אין לו מחויבין ב”ד [=בית דין] לחנכו, וכן בכל מצות עשה.
He is obligated etc. And if he does not have a father, his mother is obligated to educate him, and if he also doesn’t have a mother, the beit din is obligated to educate him, and so regarding every positive commandment.
אבל אביו וכו’ – דאפילו לחנך בניו ובנותיו במצות הוטל עליו כדכתיב חנוך לנער על פי דרכו וכ”ש [=וכל שכן] להפרישם מאיסור דמוטל על האב ויש מאחרונים שסוברין דמצות חינוך מוטל גם על האם:
But his father… – For even to educate his sons and daughters is incumbent upon him, as is written “educate the youth according to his way” and how much more so to separate them from a prohibition, which is incumbent on the father. And there are later authorities who maintain that the mitzva of chinuch is incumbent also on the mother.
מנחת אשר, וירא, עמ’ 133
… דאין חובת האם במצווה זו כחובת האב, לפי דחובת האם אינה אלא חוב כללי לחנך בניה אחריה לתורה וליראה, משא”כ [=מה שאין כן] חיוב אב, דגדר מסוים יש בו, ודכמבואר דחיוב הגדול מדאורייתא…
Minchat Asher, Vayera p. 133
…For the mother’s obligation in this mitzva is not like the father’s obligtion, for the mother’s obligation is only the general obligation to educate her children to follow her in Torah and fear [of Heaven], which is not the case with the [additional] obligation of the father, for it has a particular definition. And as was explained, the broad obligation is on a Torah level…
רב דוד אויערבאך, הלכות בת ישראל כז:ו
לנוהגין כדעת הרמ”א שאשה רשאית לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן—נכון לחנך גם את הקטנות לברך על המצוות, וכן המנהג. הערה יב: אבל מעיקר הדין אין שום חיוב לחנכן כיון דאף לכשיגדלו לא יתחייבו במצוות אלו.
Rav David Auerbach, Halichot Bat Yisrael, 27:6
For those whose practice is in accordance with Rema’s view that a woman is permitted to recite a beracha over positive time-bound commandments [from which she is exempt]—it is correct to educate girls, too, to recite a beracha over the mitzvot, and so is the custom. Note 12: But the fundamental law is that there is no obligation to educate them [in berachot over voluntary mitzva performance], since even when they grow up. they will not be obligated in these mitzvot.
NEGATIVE COMMANDMENTS מצוות לא תעשה
ת”ש [=תא שמע] “לא תאכלום כי שקץ הם” לא תאכילום להזהיר הגדולים על הקטנים מאי לאו דאמר להו לא תאכלו לא דלא ליספו ליה בידים תא שמע כל נפש מכם לא תאכל דם להזהיר הגדולים על הקטנים מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו לא דלא ליספו להו בידים ת”ש אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים מאי לאו דאמר להו לא תיטמו לא דלא ליטמו להו בידים
Come and learn: “Don’t eat them because they are detestable.” [I.e.] Don’t feed them, to warn adults regarding minors. Isn’t this that he [an adult] say to them [children]: “Don’t eat”? No, that they [adults] not feed him [a minor] directly. Come and learn: “Every soul among you shall not eat blood.” To warn the adults about minors. Isn’t this that they say to them: “Don’t eat”? No, that they not feed them directly. Come and learn: “Say and you shall say.” To warn adults about minors. Isn’t this that he says to them: “Don’t become impure”? No, that they not render them impure directly.
וא”ת [=ואם תאמר] הא דאמרינן בכל דוכתא קטן אוכל נבילות אין ב”ד [=בית דין] מצווין להפרישו השתא חנוכי מחנכינן אפרושי מאיסורא מיבעי ואומר ה”ר אליעזר ממיץ דחינוך לא שייך אלא שיעשה מצוה ולא פרושי מאיסורא והא (דמוזהרין) [דקרינן] הכא [חינוך] במה שמענין אותו ביוה”כ [=ביום הכיפורים] אין זה אפרושי מאיסורא שמפרישין אותו מלאכול אלא הוא חינוך שמחנכין אותו במצות ועניתם את נפשותיכם ור’ אומר דחינוך לא שייך אלא באב אבל באדם אחר לא שייך ביה חינוך הלכך נמי אין נזהרין להפרישו
If you say, that which we say in every place, ‘a minor eating neveilot [meat that wasn’t ritually slaughtered], the beit din is not commanded to separate him.’ Now, we certainly educate him—is separating him from prohibitions in question? And Rav Eliezer of Metz says that chinuch is only applicable for performing a mitzva and not to separate [minors] from prohibition. And that which we call it chinuch in that we afflict him [a minor] on Yom Kippur is not separating from prohibition, that we separate him from eating, but rather it is chinuch that we educate him in the [positive] mitzva of “and you will afflict yourselves.” And Ri says that chinuch only applies to the father, but chinuch is not relevant for another person. Therefore they [the public] are not enjoined to separate him [the minor from prohibition].
דבאיסורא דרבנן מוכח בפרק חרש (יבמות קיד.) דאין ב”ד [=בית דין] מצווין להפרישו ונראה דמיירי בקטן שלא הגיע לחינוך דבהגיע לחינוך כיון שחייב לחנכו כ”ש [=כל שכן] דצריך להפרישו שלא יעשה עבירה…
For regarding a rabbinic prohibition, it is proven in ch. 14 of Yevamot (114a) that a beit din is not commanded to separate him [a minor from prohibition] and it seems that it is dealing with a minor who has not reached educability. For when he has reached educability, since one is obligated to educate him, how much more so that one must separate him [from prohibition] that he not perform a transgression…
קטן אוכל נבלות אין ב”ד [=בית דין] מצווין להפרישו, אבל אביו מצווה לגעור בו להפרישו (רמ”א: מאיסור דאורייתא); ולהאכילו בידים, אסור אפילו דברים שאסורים מדברי סופרים; וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי[לו] בדברים שהם משום שבות. הגה: וי”א [=ויש אומרים] דכל זה בקטן דלא הגיע לחינוך, אבל הגיע לחינוך צריכים להפרישו (תוס’ פרק כ”כ). וי”א [=ויש אומרים] דלא שייך חינוך לבית דין, אלא לאב בלבד (ב”י)
A minor eating neveilot, a beit din is not commanded to separate him, but his father is commanded to castigate him to separate him (Rema: from Torah prohibitions), and to feed him directly is prohibited even in matters that are rabbinically prohibited. And thus it is prohibited to accustom him to violate Shabbat and holidays, and even regarding matters that are rabbinically prohibited. Rema: And there are those who say that all of this applies to a minor who has not reached educability, but if he has reached educability, we need to separate him (Tosafot Shabbat, Ch. 16). And there are those who say chinuch does not apply to a beit din, but rather to the father alone.
…ומה שאמרו “קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו” אב ואם מיהא מצווין בכך מתורת חנוך…
That which they [the sages] said, “a minor eating neveilot, a beit din is not commanded to separate him,” a father and mother are nevertheless commanded in this as part of the law of chinuch…
וגם האשה חייבת לחנך את בנה לייסרו…
The woman is also obligated to educate her son through reproof…
STAGES מתי חייבים
דכל מצוה שהוא מחויב בה אין אביו מחויב לחנכו בה:
For every mitzva that he [the child] is obligated in, the father is not obligated to educate him (le-chancho) in it.
א”ל [=אמר ליה] רבא לר’ נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי ואמרי לה מתמני סרי עד עשרים וארבעה כתנאי חנוך לנער על פי דרכו ר’ יהודה ורבי נחמיה חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה…
Rava said to Rav Natan bar Ami [regarding the age at which parents should marry off a son]: While your hand is on the neck of your son, from sixteen until twenty-two. And some say: From eighteen to twenty-four. This is like the Tannaitic argument [regarding] ”educate a youth according to his way.” Rabbi Yehuda and Rabbi Nechemya [disagreed]. One said: From sixteen to twenty-two and one said: from eighteen to twenty-four.
תנו רבנן: ‘קטן היודע לנענע-חייב בלולב, להתעטף-חייב בציצית, לשמור תפילין-אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר-אביו לומדו תורה וקריאת שמע.’ תורה מאי היא? אמר רב המנונא: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב [דברים לג:ד]. קריאת שמע מאי היא? פסוק ראשון…יכול לאכול כזית צלי, שוחטין עליו את הפסח…
Our rabbis taught [in a baraita]: ‘A minor who knows how to shake, is obligated in lulav. To wrap himself, is obligated in tzitzit. To care for tefillin, his father purchases him tefillin. He knows how to speak, his father teaches him Torah and Shema.’ What is Torah? Rav Himnuna said: “Moshe commanded us in Torah, an inheritance of the community of Ya’akov” (Devarim 33:4). What is reciting Shema? The first verse…If he can eat an olive’s worth of roasted [meat], we slaughter the Pesach sacrifice on his behalf…
והשתא הגיע לחינוך דאמרינן בכל דוכתא אין כולן שוים אלא כל אחד לפי עניינו דהכא אמרי[נן] באין צריך לאמו וגבי חגיגה שיכול לעלות ובסוף לולב הגזול (לקמן דף מב.) גבי לולב ביודע לנענע וגבי ציצית ביודע להתעטף וגבי תורה ביודע לדבר.
Now reaching educability, which we refer to everywhere, not all [cases] are equal. Rather each [mitzva] as appropriate, for here we say [regarding sukka] it’s when he does not need his mother, and regarding chagiga—when he is able to go up [to Yerushalayim], and in the end of Sukka ch. 3 (42a) regarding lulav, when he knows how to shake it. And regarding tzitzit when he knows how to wrap himself, and regarding Torah when he knows how to speak.
…זמני החנוך שהוא כבר חמש כבר שית…
…The times of education which are already at five, already at six [years]…
צריך להרגילו ולחנכו במדות טובות וישרות מעת שיוכל לדבר…ויתחיל בו מבן שתים או שלש שנים, להדריכו בכל, ויתחיל להדריכו מקטנותו מצד שני טעמים, האחד, כי אמרו רבותינו ז”ל (שבת קנב א) ינקותא כלילא דוורדא, כל מה שקונה בנפשו בילדותו, נשאר כן בטבע קיים כל ימיו…השני, כי כשמתחיל האב בבנו להוכיחו…אז יהיה לעולם מורגל במורא האב…
One must accustom and educate him [a minor] in good and righteous attributes from when he can speak…and should begin with him from age two or three years, to guide him in everything. And he should begin to guide him from when he is little for two reasons: First, because our sages said: “Youth is a crown of roses” (Shabbat 152a). What a child acquires in his soul in his youth remains thus in his nature all his days…Second, for when a father begins to reprove his son…then he [the son] will always be used to having awe of the father….
ודע דשעור החינוך במ”ע [=במצוות עשה] הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי ענינו כגון היודע מענין שבת חייב להרגילו לשמוע קידוש והבדלה היודע להתעטף כהלכה חייב בציצית וכנ”ל בסימן י”ז וכן כל כיו”ב [=כיוצא בזה] בין במ”ע [=במצוות עשה] של תורה בין בשל ד”ס [=דברי סופרים] אבל החינוך בל”ת [=בלא תעשה] בין של תורה בין של דבריהם הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול אבל תינוק שאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנעו בע”כ [בעל כורחו] מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל שבת אפילו באיסור של תורה כיון שאינו מבין כלל הענין מה שמונעו ומפרישו וכן אם הוא כהן אין צריך להוציאו מבית שהטומאה בתוכו אא”כ [=אלא אם כן] הוא בר הבנה אזי מצוה על אביו להוציאו כדי להפרישו מן האיסור מחמת מצות חינוך. ולהכניסו בבית שטומאה בתוכו וכן לספות לו בשאר איסורים אסור אפילו בתינוק שאינו בר הבנה עדיין
Know that the measure of chinuch in positive mitzvot is for every child according to his acuity and knowledge, with every matter as appropriate, such as [a minor] who knows of the matter of Shabbat, one should accustom him to hear kiddush and havdala. [A minor] who knows to wrap himself in accordance with Halacha is obligated in tzitzit and as above in 17. And similarly with every such thing, whether a positive mitzva on a Torah level or rabbinically. But chinuch in negative mitzvot, whether on a Torah level or rabbinic, is for every child with understanding, who understands when we say to him that this is prohibited to do or to eat. But a child who lacks any understanding, his father is not obligated to forcibly prevent him from eating prohibited foods or from violating Shabbat even regarding a Torah level prohibition, since he doesn’t understand the matter, from which he is preventing and keeping him, at all. And so if he is a kohen he does not need to take him [his minor son] out of a house with impurity inside it unless he has understanding, then it is a mitzva on his father to take him out in order to separate him from prohibition on account of the mitzva of chinuch. But to bring him into a house with impurity within it, and similarly to present him with other prohibitions, is prohibited, even with a child who does not yet have understanding…
רבקה בת מאיר, מינקת רבקה, Frauke von Rhoden ed. (Philadelphia: Jewish Publication Society, 2008), 179-182.
...על כל אישה לוודא כי היא עצמה מחנכת את בתה למעשים טובים.. אנו גם לומדים על רבקה אימנו כי אליעזר ראה בה מעשים טובים שלא ראה בשאר הנערות. הוא הודה לה׳ יתברך ושיבח אותו על כך שהוביל אותו בדרך הנכונה, ושלח לו שידוך טוב, נערה בעלת סגולותיו של אברהם אבינו כגון צדקה והכנסת אורחים... ניתן ללמוד מכאן כיצד יש לחנך בת... אישה שזכתה לגדל את ילדיה בביתה לחיי תורה, למעשים טובים ולהתנהגות ראויה, ורוצה לקיים את מחויבותיה לקדוש ברוך הוא ולבני אדם, לאישה כזו נחוצה יראת ה׳ ותבונה.
Rivkah bat Meir, Meneket Rivkah, Frauke von Rhoden ed. (Philadelphia: Jewish Publication Society, 2008), 179-182.
“…[E]very woman should make sure that she herself guides her daughter to perform good deeds…We also learn of our mother Rebekah that Eliezer saw in her many good deeds that he did not see in the other young women. He praised God, blessed be His name, that he led him on the right path, and sent him a good match who had the virtues of our Patriarch Abraham, among them, charity and hospitality…We can learn from this how one should raise a daughter…[A] woman, who merited raising her children in her household to Torah and good deeds, and proper conduct, and who wishes to fulfill her obligations to God, blessed be his name, and to all people–such a woman requires fear of God and wisdom.”