לימוד תורה בשלושה מרחבים

מהו לימוד תורה? כל לימוד באשר הוא מורכב מכמה רכיבים. התוכן - הטקסט הנלמד, הוא אחד מן הרכיבים המרכזיים. אך פרט משמעותי אשר מעצב את הלימוד, את החוויה שלו ואף את המחוזות שאליהם הלימוד יפליג הוא מרחב הלמידה. האם אני לומד לבדי או עם חבר? עם רב או עם מורה? כל מרחב מעצב אחרת את הלימוד, וצובע אותו בגוונים שונים.

בדף לימוד זה, נלך בעקבות דרשה של הבן איש חי ונבחן כמה מרחבים שונים של לימוד.

איור: רז בן ארי, מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"

בדרשה הבאה, מסביר הבן איש חי כי בקבלה, כל מצווה מזוהה עם אות מסוימת מן האלף בית של השפה העברית. לפי רעיון זה, מצוות תלמוד תורה שייכת לַאות ל', מפני שהיא מסמלת את המילה לימוד. לאחר מכן, מסביר הבן איש חי כי במראֶה שלה, האות ל' בעצם בנויה משלושה קווים. שלוש פעמים האות ו'. שלוש ו"וים אלו מסמלים בעצם את שלושת המרחבים מהם מורכב לימוד תורה. כשם שהאות ל' לא תהיה שלמה בלי שלוש הו"וים, כך כדי שלימוד תורה של אדם יהיה 'שלם', עליו להיות בנוי משלושת המרחבים הללו:

עוד יוסף חי, פרשת יתרו, עמ' קנט
ונראה הרמז בזה, כי הלימוד של האדם בתורה שבע"פ [...] הוא נשלם בשלשה שהם: האחד רבו של האדם, והב' חבירו, והג' תלמידו, וכמ"ש התנא רבי בגמרא, הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם (מכות י ע"א).

מהם שלושת המרחבים בלימוד תורה עליהם מדבר הבן איש חי?
ביחס לכל מרחב לימוד נסו להציע - האם היחסים בין השניים שווים? או שמא אחד לומד מן השני?

לימוד עם רב

הבן איש חי ממשיך בדרשה ומפרט ביחס לכל מרחב:

[...] לאות ו' הראשון הוא זקוף וגבוה למעלה, והוא כנגד לימודו מהרב שהוא גבוה ועליון מן אדם הלומד ממנו

במקרה של לימוד עם רב - מה התשובה לשאלת היחסים בלימוד? מי לומד ממי?
הדגש של הבן איש חי במרחב כאן הוא בעמדה של להיות תלמיד. מה הערך בסוג כזה של לימוד?

בספר אחר, מרחיב הבן איש חי אודות אופיה של למידה מאחר:

אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), האזינו

כי הנה ידוע שאם האדם לא ילמוד מאחרים לא יוכל להבין דברי תורה על בוריין, ולא אפשר לו להתחכם בהם. וכמו שאמרו חז"ל 'איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר "מכל מלמד השכלתי" (תהלים קיט)'. וכן אמר החכם האזובי ז"ל 'עשה לך רב ואל תבטח בספרא'. [...] כי העיקר שצריך לישראל הוא הלימוד שיהיו לומדים תמיד זה מזה ולכן החכם כל ימיו נקרא ת"ח ר"ל כי צריך להיות כל ימיו תלמיד.

Aderet Eliyahu (Rabbi Yosef Chaim), Ha'Azinu

...

לפי דברים אלו של הבן איש חי, מדוע חשוב ללמוד מאחרים? מה דעתך על נימוק זה?

הצעה נוספת לעניין של למידה מרב אנו מוצאים במדרש הבא:

מדרש תהילים ח׳

ומה תעשה? עסוק בתורה. [...] לך התרפס, עשה לך רב מדייש עליך כעפר והתרפס תחת רגליו, והמליכהו עליך, שנאמר "ורהב רעך" (משלי ו). ואין רהב אלא מלכות.

Midrash Tehillim 8

(2) "The LORD is our Master, how mighty is Your Name in all the earth." Rav said: "We find three places where the angels prosecuted God; the creation of man, the tabernacle, and the giving of the Torah." Where do we find [this phenomenon] regarding man? When God wished to create man he consulted the angels as it says (Genesis 1:26) "Let Us make man." They began to say "What is man that you recall him?!" [God] replied " Tomorrow you'll see how smart he is." When He created man what did God do? He brought all animals before the angels and asked them the names of all the animals and they did not know. God said to them "Do you want to know the wisdom of Man? I will ask him and he will tell me what all their names." What did God do? He brought all the animals and birds before Adam as it says (ibid. 2:19) "And the LORD formed from the earth." Rabbi Acha said, Did it not already say (ibid. 1:25) "And God made the beasts of the land?" What does the word "and He formed" come to teach us? Rather there it says "and He made" i.e. created them and here it says יצר from the root that connotes convergence as in (Deuteronomy 20:19) "when you besiege a city. (Genesis 2:19) "And He came to Adam to see what to call them" Isn't God omniscient? Rather "to see" means "to show the angels Adam's wisdom [by showing what Adam would call them]," and Adam independently came up with the same name as God for each and every animal. Then God asked him, "And you, what is your name?" He replied, "it is appropriate to call me Adam because I was created from the earth (Adamah)." God asked, "And what's My name?" Adam replied "It is appropriate to call you the LORD because you are the Lord of the entire world." That is why He says (Isaiah 42:8) "I am the LORD, this is My name."

לפי המדרש, לימוד תורה מרב פירושו ללמוד ממישהו גדול ממך בהרבה. אולי אפילו ממישהו שמעריצים.

מה דעתך על סוג לימוד זה? מה היתרונות שלו ומה החסרונות שלו?
האם יצא לך ללמוד ממישהו שיש לך הערצה או הערכה רבה כלפיו? איך זה הרגיש לך?

לימוד עם חבר

בחזרה לדרשה של הבן איש חי, בה הוא ממשיך למרחב הלמידה השני - למידה עם חבר:

ואות ו' השני כנגד לימודו מן חבירו שהוא שוה עמו ואינו גבוה עליו

במרחב הזה, מה היחסים בין הלומדים? מי לומד ממי?
איך נראה לימוד כזה? מה לדעתך מאפיין אותו?

עיינו בדברי רבי מנחם המאירי (1316-1249):

בית הבחירה, מסכת אבות, א
...עשה לך רב, אבל אחר עצת הרב צריך בעשית הדברים לחבר יסדר עמו ענייניו שאי אפשר לאדם בלא חבר יגלה עמו סתריו וסודותיו וצריך לחבר נאמן רוח מאד יהיה לו כעצמו כמאמר האוהב אחר הוא אתה.

מה לדעתו של המאירי הערך בלימוד משותף עם מי ששווה לך? האם ערך זה קשור לתוכן הלימוד?
מה דעתך על דבריו של המאירי?
נסו להציע: מה עוד מאפיין לימוד בחברותא?

הלימוד המשותף, החברותא, הוא מערכת יחסים של ממש. האמוראים ר' יוחנן וריש לקיש היו חברותא כזו. במשך שנים למדו השניים יחד, עד שיום אחד, וויכוח שעלה במהלך הלימוד החריף והפך למריבה של ממש:

בבא מציעא פ״ד א

חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה (ירמיהו מט, יא) עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה (ירמיהו מט, יא) ואלמנותיך עלי תבטחו נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה.

Bava Metzia 84a

Elijah the prophet encountered him and said to him: Until when will you inform on the nation of our God to be sentenced to execution? Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to Elijah: What should I do? It is the king’s edict that I must obey. Elijah said to him: Faced with this choice, your father fled to Asia. You should flee to Laodicea rather than accept this appointment. § With regard to these Sages, the Gemara adds: When Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, would meet each other, it was possible for a pair of oxen to enter and fit between them, under their bellies, without touching them, due to their excessive obesity. A certain Roman noblewoman [matronita] once said to them: Your children are not really your own, as due to your obesity it is impossible that you engaged in intercourse with your wives. They said to her: Theirs, i.e., our wives’ bellies, are larger than ours. She said to them: All the more so you could not have had intercourse. There are those who say that this is what they said to her: “For as the man is, so is his strength” (Judges 8:21), i.e., our sexual organs are proportionate to our bellies. There are those who say that this is what they said to her: Love compresses the flesh. The Gemara asks: And why did they respond to her audacious and foolish question? After all, it is written: “Answer not a fool according to his folly, lest you also be like him” (Proverbs 26:4). The Gemara answers: They answered her in order not to cast aspersions on the lineage of their children. The Gemara continues discussing the bodies of these Sages: Rabbi Yoḥanan said: The organ of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, was the size of a jug of nine kav. Rav Pappa said: The organ of Rabbi Yoḥanan was the size of a jug of five kav, and some say it was the size of a jug of three kav. Rav Pappa himself had a belly like the baskets [dikurei] made in Harpanya. With regard to Rabbi Yoḥanan’s physical features, the Gemara adds that Rabbi Yoḥanan said: I alone remain of the beautiful people of Jerusalem. The Gemara continues: One who wishes to see something resembling the beauty of Rabbi Yoḥanan should bring a new, shiny silver goblet from the smithy and fill it with red pomegranate seeds [partzidaya] and place a diadem of red roses upon the lip of the goblet, and position it between the sunlight and shade. That luster is a semblance of Rabbi Yoḥanan’s beauty. The Gemara asks: Is that so? Was Rabbi Yoḥanan so beautiful? But doesn’t the Master say: The beauty of Rav Kahana is a semblance of the beauty of Rabbi Abbahu; the beauty of Rabbi Abbahu is a semblance of the beauty of Jacob, our forefather; and the beauty of Jacob, our forefather, is a semblance of the beauty of Adam the first man, who was created in the image of God. And yet Rabbi Yoḥanan is not included in this list. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan is different from these other men, as he did not have a beauty of countenance, i.e., he did not have a beard. The Gemara continues to discuss Rabbi Yoḥanan’s beauty. Rabbi Yoḥanan would go and sit by the entrance to the ritual bath. He said to himself: When Jewish women come up from their immersion for the sake of a mitzva, after their menstruation, they should encounter me first, so that they have beautiful children like me, and sons learned in Torah like me. This is based on the idea that the image upon which a woman meditates during intercourse affects the child she conceives. The Rabbis said to Rabbi Yoḥanan: Isn’t the Master worried about being harmed by the evil eye by displaying yourself in this manner? Rabbi Yoḥanan said to them: I come from the offspring of Joseph, over whom the evil eye does not have dominion, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [alei ayin]” (Genesis 49:22); and Rabbi Abbahu says: Do not read the verse as saying: “By a fountain [alei ayin]”; rather, read it as: Those who rise above the evil eye [olei ayin]. Joseph’s descendants are not susceptible to the influence of the evil eye. Rabbi Yosei bar Ḥanina said that this idea is derived from here: “And let them grow [veyidgu] into a multitude in the midst of the earth” (Genesis 48:16). Just as with regard to fish [dagim] in the sea, the water covers them and the evil eye therefore has no dominion over them, as they are not seen, so too, with regard to the offspring of Joseph, the evil eye has no dominion over them. The Gemara relates: One day, Rabbi Yoḥanan was bathing in the Jordan River. Reish Lakish saw him and jumped into the Jordan, pursuing him. At that time, Reish Lakish was the leader of a band of marauders. Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Your strength is fit for Torah study. Reish Lakish said to him: Your beauty is fit for women. Rabbi Yoḥanan said to him: If you return to the pursuit of Torah, I will give you my sister in marriage, who is more beautiful than I am. Reish Lakish accepted upon himself to study Torah. Subsequently, Reish Lakish wanted to jump back out of the river to bring back his clothes, but he was unable to return, as he had lost his physical strength as soon as he accepted the responsibility to study Torah upon himself. Rabbi Yoḥanan taught Reish Lakish Bible, and taught him Mishna, and turned him into a great man. Eventually, Reish Lakish became one of the outstanding Torah scholars of his generation. One day the Sages of the study hall were engaging in a dispute concerning the following baraita: With regard to the sword, the knife, the dagger [vehapigyon], the spear, a hand sickle, and a harvest sickle, from when are they susceptible to ritual impurity? The baraita answers: It is from the time of the completion of their manufacture, which is the halakha with regard to metal vessels in general. These Sages inquired: And when is the completion of their manufacture? Rabbi Yoḥanan says: It is from when one fires these items in the furnace. Reish Lakish said: It is from when one scours them in water, after they have been fired in the furnace. Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: A bandit knows about his banditry, i.e., you are an expert in weaponry because you were a bandit in your youth. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: What benefit did you provide me by bringing me close to Torah? There, among the bandits, they called me: Leader of the bandits, and here, too, they call me: Leader of the bandits. Rabbi Yoḥanan said to him: I provided benefit to you, as I brought you close to God, under the wings of the Divine Presence. As a result of the quarrel, Rabbi Yoḥanan was offended, which in turn affected Reish Lakish, who fell ill. Rabbi Yoḥanan’s sister, who was Reish Lakish’s wife, came crying to Rabbi Yoḥanan, begging that he pray for Reish Lakish’s recovery. She said to him: Do this for the sake of my children, so that they should have a father. Rabbi Yoḥanan said to her the verse: “Leave your fatherless children, I will rear them” (Jeremiah 49:11), i.e., I will take care of them. She said to him: Do so for the sake of my widowhood. He said to her the rest of the verse: “And let your widows trust in Me.” Ultimately, Rabbi Shimon ben Lakish, Reish Lakish, died. Rabbi Yoḥanan was sorely pained over losing him. The Rabbis said: Who will go to calm Rabbi Yoḥanan’s mind and comfort him over his loss? They said: Let Rabbi Elazar ben Pedat go, as his statements are sharp, i.e., he is clever and will be able to serve as a substitute for Reish Lakish. Rabbi Elazar ben Pedat went and sat before Rabbi Yoḥanan. With regard to every matter that Rabbi Yoḥanan would say, Rabbi Elazar ben Pedat would say to him: There is a ruling which is taught in a baraita that supports your opinion. Rabbi Yoḥanan said to him: Are you comparable to the son of Lakish? In my discussions with the son of Lakish, when I would state a matter, he would raise twenty-four difficulties against me in an attempt to disprove my claim, and I would answer him with twenty-four answers, and the halakha by itself would become broadened and clarified. And yet you say to me: There is a ruling which is taught in a baraita that supports your opinion. Do I not know that what I say is good? Being rebutted by Reish Lakish served a purpose; your bringing proof to my statements does not. Rabbi Yoḥanan went around, rending his clothing, weeping and saying: Where are you, son of Lakish? Where are you, son of Lakish? Rabbi Yoḥanan screamed until his mind was taken from him, i.e., he went insane. The Rabbis prayed and requested for God to have mercy on him and take his soul, and Rabbi Yoḥanan died.

ביאור שטיינזלץ על בבא מציעא פ״ד א

בתוך כדי ויכוח זה חלש דעתיה [חלשה דעתו, נפגע ונעלב] ר' יוחנן, וכיון שהקפיד השפיעה הקפדתו ומיד חלש [חלה] ריש לקיש. אתאי אחתיה קא בכיא [באה אחותו של ר' יוחנן אשת ריש לקיש ובכתה] לפניו שיתפלל על בעלה. אמרה ליה [לו]: עשה בשביל בני שיהא להם אב! אמר לה בלשון הכתוב: "עזבה יתמיך אני אחיה" (ירמיה מט, יא), שאני אדאג להם. אמרה לו: עשה בשביל אלמנותי, שלא אשאר בודדה! אמר לה את המשך הכתוב: "ואלמנותיך עלי תבטחו" (שם). ובסופו של דבר נח נפשיה [נחה נפשו, מת] ר' שמעון בן לקיש (ריש לקיש), והוה קא [והיה] מצטער ר' יוחנן בתריה טובא [אחריו, עליו, ביותר], על חסרונו ועל מה שגרם לו. אמרו רבנן [חכמים]: מאן ליזיל ליתביה לדעתיה [מי ילך ויישב את דעתו] שלא יצטער כל כך? אמרו: ניזיל [ילך] ר' אלעזר בן פדת, דמחדדין שמעתתיה [שמחודדות הלכותיו] ויוכל להיות כעין תחליף לריש לקיש. אזל יתיב קמיה [הלך וישב לפניו]. כל מילתא דהוה אמר [כל דבר שהיה אומר] ר' יוחנן אמר ליה [היה אומר לו] ר' אלעזר: הרי תניא דמסייעא [שנוייה ברייתא שמסייעת] לך, לדבריך. אמר לו ר' יוחנן: וכי את כבר לקישא [אתה כבן לקיש], וכי ביכולתך למלא את מקומו?! בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא [בן לקיש, כאשר הייתי אומר דבר], הוה מקשי [היה הוא מקשה] לי עשרין וארבע קושייתא [קושיות], ומפרקינא ליה [והייתי מתרץ לו] עשרין וארבעה פרוקי [תירוצים], וממילא רווחא שמעתא [ומתוך כך היתה ההלכה מתרווחת] — שבתוך המשא והמתן, הקושיות והתירוצים, היו הדברים מתבררים ומתבהרים. ואת אמרת [ואתה אומר] לי: "תניא דמסייע לך" ["שנויה ברייתא המסייעת לך"], אטו לא ידענא דשפיר קאמינא [וכי אינני יודע שיפה אמרתי]? לא סיוע אני חסר, אלא להיפך: חסרה לי הבקורת המועילה של ריש לקיש. הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר [היה הולך וקורע את בגדיו ובוכה ואומר]: "היכא את בר לקישא, היכא את בר לקישא"! ["היכן אתה בן לקיש, היכן אתה בן לקיש"]. והוה קא צוח [והיה צועק] כך עד דשף דעתיה מיניה [שניטלה דעתו ממנו]. בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה [בקשו חכמים רחמים עליו ונחה נפשו, נפטר], שלא ישאר במצב קשה זה.

Steinsaltz on Bava Metzia 84a

...

ר' יוחנן נעלב מריש לקיש כל כך, עד שלא הסכים להתפלל עליו כשהיה בסכנת חיים. איך ייתכן שריש לקיש פגע בו כל כך? מה זה מלמד על מערכת היחסים של חברותא?
מה אפיין את הלימוד המשותף של ר' יוחנן וריש לקיש? האם תמיד הסכימו?
האם ר' יוחנן שמח בחברותא המחליפה שהביאו לו? מדוע?

לימוד עם תלמיד

הגענו למרחב השלישי, בו הבן איש חי חותם את הדרשה:

ואות ו' השלישי הוא כנגד למודו מן התלמיד שהוא עומד תחתיו למטה ממנו.

מה היחסים בין הלומדים במרחב זה?
מה אתם מרגישים כאשר אתם מלמדים מישהו אחר? האם יש השפעה על הבנתם את הנושא הנלמד?

בחידושיו על הגמרא, מרחיב הבן איש חי אודות הערך של לימוד תלמיד:

בן יהוידע על עבודה זרה י״ט א

כתיב "שתה מים מבורך" (משלי ה, טו), וכתיב "ונוזלים מתוך בארך" (שם). בתחלה שתה מבורך, ולבסוף מתוך בארך (עבודה זרה יט ע"א).
נראה לי בס"ד כי 'בור' אין בו אות אל"ף אך 'באר' יש בו אות אל"ף וכתבתי בס"ד במקום אחר כי התורה נרמזה באות אל"ף ובאות למ"ד והיינו מה שילמד האדם לעצמו נרמז באות למ"ד שהוא רצונו לומר למד אתה לעצמך ומה שחייב ללמד לאחרים נרמז באות אל"ף [...] ולזה אמר 'בתחלה מתוך בורך' - בור, שאין אתה יכול ללמד לאחרים. 'ולבסוף מתוך בארך' - באר בתוספת אל"ף שתלמד לאחרים, ואז אתה גם כן תשכיל ותשלים השגתך להיות באר מים חיים כמו שאמרו (מכות י.) ומתלמידי יותר מכולם.

Ben Yehoyada on Avodah Zarah 19a

...

מה ההבדל בין שני חלקי הפסוק במשלי?
לפי הבן איש חי, מה משמעותו של הבדל זה?
האם דרגת הבאר, דרגת הלימוד לאחרים, היא דרגה שבה המלמד רק נותן מעצמו, או שהוא גם מתפתח? נסו להציע - מדוע?

אספנו את שלושת מרחבי הלימוד עליהם מדבר הבן איש חי. נראה כי ישנם שני הבדלים מרכזיים בין המרחבים.
האחד - עם מי נעשה הלימוד? רב, חבר או תלמיד
השני - מה היחס ביני לבין השותף ללימוד? האם אני לומד ממנו, שווה לו, או שאני זה שמלמד?

בדרשה, הבן איש חי מסביר כי חשוב שלאדם יהיה את כל מרחבי הלימוד. נסו לחשוב: מדוע?
את תשובתו נותן הבן איש חי בהמשך הדרשה:

עוד יוסף חי, פרשת יתרו, עמ' קנט
נמצא כל אדם נשלם בהשגת תלמודו מן שלשה שהם רב חבר תלמיד, וראשי תיבות שלהם: חר"ת. ולכן כתוב בפרשת 'כי תשא' "חרת על הלוחות", דאות וא"ו אינה יוצאה במבטא, דאותיות מבטא הם חר"ת, שהוא ראשי תיבות חבר רב תלמיד, ונרמז הרב באמצע כי הגדול באמצע. ובזה יובן הטעם שכל חכם נקרא בשם תלמיד חכם, והיינו לרמוז דאם יהיה לו תלמיד שהוא האחרון שבשלשה הנז', אז נחשב חכם שבזה נשלם לימוד שלו.

לפי הבן איש חי, מי נחשב חכם?
מה התמונה האידיאלית שמציג הבן איש חי? החזקה של שלשת המרחבים במקביל כל החיים? או מעבר ממרחב למרחב עם השנים? מדוע?
מה התמונה האידיאלית לפי דעתכם?
האם הייתם מוסיפים מרחבים נוספים?

המרחב הרביעי

אמנם בדרשה ב"עוד יוסף חי" דיבר הבן איש חי על שלושה מרחבים, אך בהגדת פסח שכתב, מציין הבן איש חי מרחב נוסף:

אורח חיים, הגדה של פסח, הלכות חג השבועות
...כי האדם יונק בינה בתורה מן הלב שלו ועוד יונק בינה בתורה מן לב של רבו ועוד יונק מן לב של תבירו ועוד יונק מן לב של תלמידו... הרי ארבעה: לב.

מה המרחב הרביעי שמזכיר הבן איש חי?
נסו להציע - מה מייחד את המרחב הזה? מה הערך בלימוד עצמי?

על כמה מהאיכויות של הלימוד העצמי ניתן ללמוד מן הסיפור הבא:

ללמוד מתוך שאלה | מתוך אתר "חכימא - סיפורים מחכמי המזרח"
מגיל צעיר עסק רבי מסעוד אבוחצירא בלימוד תורה, ועתה כשהתבגר, רצה מאוד ללמוד גם את תורת הסוד. ניגש רבי מסעוד אל אביו, הרב יעקב אבוחצירא (“אביר יעקב”) וביקש ממנו שילמד אותו. אך האב סירב, ולא נענה להפצרות בנו.
“אתה מגדולי המקובלים,” אמר לו בנו, “אצל מי אלמד אם לא אצלך?”
השיב לו אביו: “עליך להתחיל ללמוד לבד, וכאשר תהיה מוכן, אני אלמד אותך.” שאל רבי מסעוד באכזבה: “איך תדע שאני בשל ללמוד את תורת הסוד?”
השיב לו רבי יעקב: "אני אדע".
החל רבי מסעוד ללמוד לבדו את תורת הקבלה עקב בצד אגודל; אט אט למד את המושגים, סיגל את השפה, וכעבור זמן הצליח להבין גם דברים לעומקם.
והנה, פעם אחת תוך כדי לימוד עלתה שאלה שלא מצא לה מענה. לאחר שהפך בסוגיה וחיפש בספרים ובמפרשים ולא הצליח למצוא תשובה, אזר אומץ וניגש אל אביו, שמא ממנו תבוא הישועה. שמע רבי יעקב אבוחצירא את השאלה ושמח שמחה גדולה: "עכשיו כשלמדת לשאול, אתה ראוי ללמוד איתי. מעתה נוכל ללמוד יחד את תורת הסוד".

מה התהליך שעבר רבי מסעוד כשניסה ללמוד לבד? מדוע היה חשוב שילמד דווקא באופן הזה? הרי לשאלותיו לא מצא תשובה בעצמו
נסו להיזכר בנושא מסוים שלמדתם אודותיו. האם אתם זוכרים את התוכן הנלמד? האם זהו נושא שהתמודדתם איתו לבד? או שמא היה שם מורה שליווה אותך בתהליך?

הדפים נכתבו ונערכו על ידי שי כהן מטעם ספריא, בשיתוף עם צוות חכימא

לאתר חכימא לחצו כאן