סיפור חנוכה, ובפרט סיפור של חנה ובניה של חנוכה, קשור להיטלר ול-נאצים, אל תתנו לרגש להפריע להתבוננות במקורות בעניין הסוער הזה.
1, שאלה בהלכה: אילו יכלו האם "נכון" להרוג היטלר?
2, תשובה הלכה למעשה לפי ההלכה של היהדות: כשהם חוגגים את חנוכה יש בו סיפור של חנה, שמדגישים סיפור חנה ובניה, שילדיה "עשו נכון" למות כדי לא לחטוא בחטא עבודה זרה, מסרו נפשם למות להימנע מחטא, ולא נדון עדיין אם זה טעות או נכון, רק שבסיפור מלמדים שעשו נכון ומשובח להתגבר על הרצון לחיות. רק נמשיך את הכיוון שגם בדין רצח, שהוא חטא דתי כידוע לא רק בגלל נזק לאחרים אלא חטא דתי ולפי הדת מהחמורים לא כמו ריקוד של עירבוב נשים עם גברים שלא חמור ומלמדים חמור מאוד, "בסיסי" אבל חטא רצח הוא חטא דתי הרבה יותר חמור מריקוד מעורבב, החטא הדתי של רצח נחשב חמור עד שההלכה מחייבת "להיהרג ייהרג ואל יעבור" הינו למסר נפש ולמות כדי לא לחטוא בחטא החמור של רצח למשל אם מאיימים עלי שיהרגו אותי אם לא אהרוג, כדי להכריח אותי להרוג את אמי או אבי או גבר או אישה או גוי או יהודי אחר או נכרית, אז הדת אוסרת לי להרוג, אפילו באיום כזה אלא נכון לי "הלכה למעשה" למסור את נפשי למות כמו שעשה חנה כדי להימנע מהחטא הדתי של רצח, אפילו כאשר אני מפחד למות אלא עלי למסור נפש ולמות כדי לא לחטוא
וזה מעורר שאלה: אם נניח שלהרוג את היטלר היה עוצר את המלחמה הגדולה, שבמללחמה מתו הרבה אלפים על שדות הקרב, שיכלו להפסיק את המלחמה בלי היטלר כאשר מפורסם בדור זה בסרט ששמו "ולקירי" ובעוד סרט של נוסעים בזמן [חלק שני של שוטרי הזמן שמנעו ניסיון לרצוח היטלר כי אסור לשנות היסטוריה] האם "נכון לפי ההלכה" להרוג את היטלר, ולחרוג מהחטא הדתי למען להפסיק את המלחמה? ולא נדבר על הרגש של רצח יהודים עדיין רק על הפסקת המלחמה הגדלה. האם נכון לפי ההלכה שיהודים באותה שנה 1944 למשל ינואר 1944, ירצחו את היטלר לפי המטרה ההיא הנזכרת, ואילו יכולנו כיום לנסוע בזמן האם היה נכון להרוג את היטלר אילו יכולנו?
__
3, למרות שנדמה שהמטרה ראויה, התכלית לא תמיד מצדיקה את המעשה, אפילו כאשר הרצון להפסיק את המלחמה כי למרות שנדמה שהמוות של רבים במלחמה משקל כבד יותר מהחיים של אדם אחד ובפרט כאשר יהודים עוסקים בנושא, של השואה, יש רגש סוער שעלול לגרום עיוורון לשימוש בשכל ולבדוק מקורות, ובעניין של נאצים יש רגש חזק, ואולי רצון להציל את היהודים שהנאצים רצחו, האם נכון לפי ההלכה להרוג את היטלר בשנת 1944 כדי שלא יהיה מנהיג להכריח את הנאצים לרצוח מיליוני יהודים כי נדמה שחיי הרבים יותר כבד מחיי אחד? ואולי ראוי לחרוג ולרצוח את היטלר ולחרוק מהכלל ההלכתי כמו יוצא מהכלל?
____
אומנם סיפור חנוכה מלמד אותנו למסור את הנפש למות במקום לחטוא בסיפור חנה ובניה כנזכר וכמו שבאמת היה חטא חמור בדת שמתתיהו ובניו ויהודה מכבי לא עשו כדת "להימנע מחטא" של עבודה זרה ושל רצח, במסירת נפשם של עצמם למות, כי לא מסרו את נפשם למות כדין הדתי של " ייהרג ואל יעבור" ולפחות בפרט של רצח ניכר הפשע הדתי הגדול של המכבים שההיפך מלמסור את נפשם למות בעצמם, כדי לא לרצוח ולא לעשות חטא דתי של עבודה זרה או רצח, במות עצמם, עשו ההיפך כי הרגו את היהודי שפחד מהיוונים ובמלחמה הרגו הרבה, ובסיבה שזה חטא דתי גם אשמים המכבים במה שגרמו שחיילים יהודים טעו ומתו בגללם הרבה יהודים שחשבו ללכת למלחמה בגלל מכבים ומתתיהו שאין לכבד בתפילה, ואשמת מוות חייליהם על המכבים הטמאים שחטאו בחטא דתי כנזכר שלא מסרו נפשם למות, כדי למות במקום לעשות עבודה זרה כדת ולמות במקום להרוג אחרים וזה מלמד גם אותנו אילו יכולנו להרוג את היטלר, בנסיעה בזמן או היהודים באותה שנה 1944, עדיין הדת אוסרת עלינו לעשוות את המעשה הפסול של חטא לא תרצח.
אפילו עלינו למסור את נפשינו למות ולא לעשות את החטא החמור של רצח במעשה, ואין "לחרוג מזה להרוג" את היטלר למרות כול הרגש כי אז במעשה עושים חטא חמור של רצח אלא נכון לפי ההלכה למסור את הנפש למות כאשר היהודים מתו ולא רצחו את היטלר.
___
4, כול זה להנחה שתועלת תבוא מרציחתו אומנם בדקתי בסוף המלחמה ונחשף מבדיקה שטעות לטעון שלהרוג את היטלר היה מפסיק את הרוע, גורם להפסקת המלחמה או להפסקת רצח יהודים ולכן עלינו לשלוט ברגש של הכעס על היטלר ולקבל את המסורת לפחות בפרט של חטא רצח לא לרצוח את היטלר אפילו אילו יכולנו ולהיפך אם יהודי יחזור בנסיעת זמן ויהרוג את היטלר, המסורת מלמדת להעניש את הרוצח במשנה אלה הן הנהרגים, ולמרות שבשאר פרטים אולי לא נכון לעשות כמו משנה בפרט זה העונש באמת מידה כנגד מידה במשנה מסכת סוטה אשר מקור לפסול פרטים אחרים של הוצאה להורג במשנה סנהדרין ואין כאן הנושא.
__
5, למרות שבפרט של עבודה זרה אפשרי שרבני התלמוד טעו להגיד שחמור כי שונה שלא מזיק לאדם אחר ודומה לפרט אחר במורשת, בתלמוד מסכת עובדה זרה, "מוטב לחלל שבת אחת כדי לשמור שבתות בעתיד" ככה עדיף לחטוא לפי ההלכה וזה יכול ללמד אפילו שבת שנחשב עניין חמור, ככה בעבודה זרה שלא מזיק לגוף של אדם אחר, עדיף לפי ההלכה הנזכרת של הלכות שבת לחטוא ולחיות היינו להיכנע ואולי לחיות כדי לעשות טוב ואז סיפור חנה רק מלמדת כנזכר על רצח, למסור נפש למות במקום לחטוא בחטא רצח אבל לא בפרט של חנה עצמה, כי עצם ההחלטה טעות כי אילו נכנעו אולי היו חיים כדי לעשות טוב אחרי כן למשל ההלכה עצמה מלמדת לחטוא בחטא שבת למרות שחטא שבת נחשב חטא חמור יותר ממיצוות אחרות, כדי לקיים שבת בעתיד וכן בעבודה זרה וכן בגילוי עריות של אישה נשואה עדיף לקיים את הפרט הנזכר של שבת שהאישה תסכים והגבר ייכנע לחטוא בנשואה למרות שזה חטא דתי כדי לחיות ולקיים שבת בעתיד כי ההלכה מצדיקה למען שבת בעתיד לחטוא אפילו בחטא חמור של שבת כנזכר ובסיבה זו להצדיק אפילו גלוי עריות כנזכר ולהשתחוות לפסל שלא מזיק לאחרים, ולשכב בחטא של אישה נשואה.
__
6, יש לי ספק אם האישה לא מסכימה האם מוצדק לסמוך על הכלל לחלל שבת כדי לשמור שבת בעתיד, האם זה מצדיק גם לאנוס את האישה בכאב? כדי שבעתיד היא ואתה תשמור שבת, ואפילו אם בעתיד תקיימו פעם אחת לא לחרוש בשבש, זה שמירת שבת בעתיד, לא לחרוש בשבת?
?
כי כאשר אין נזק לאחר כמו עבודה זרה, עדיף לחטוא כנזכר כמו הפרט בהלכה לחלל שבת כדי לשמור שבת בעתיד ובכך נחשף הטעות בסיפור חנה שמסרו נפשם למות, בחטא שלא מזיק לגוף של אחר, אבל לא היה בשביל למנוע מחטא החמור של רצח שגם מזיק לגוף של אחר, ויכלו חנה ובניה לחיות לעתיד ולעשות טוב בעתיד אילו חיו למען הדת, כנזכר וזה
*****
כתם של סיפור חנוכה שהכול הפוך בשני הסיפורים
!!
שהמכבים לא מסרו נפשם למות כהלכה כדי לא להרוג אחרים, ורק חנה ובניה מתו, אולי בניגוד לפרט הנזכר של הלכות שבת, שנכון לחלל שבת הפרט מלמד נכון לחטוא כדי לחיות למען שבת בעתיד, אפילו לחלל שבת כנזכר, ששונה כאשר לא מזיק לאחרים ובסיבה זו גם בחטא של גילוי עריות של נשואה או קרובת משפחה נכון לחטוא אפילו בחטא החמור של אישה נשואה או אחות או לשכב עם האם המגעילה, כמו לחלל שבת לשכב עם האחות או האם המגעילה ואפילו הנשואה שלא מגעילה ובסיבה זו גם נכון שהאישה הנשואה תסכים כדי לקיים את ההלכה לחטוא כדי לשמור שבת בעתיד, במצב הנזכר, ואפילו אם לא שומר כול השבת כנזכר עדיין נחשב שמירת שבת אם ברגע לא יחרוש בשבת, למען העתיד לפי ההלכה נכון לחטוא ובסיבה זו כן בחטאים הנזכרים שלא מזיקים לאחר כמו עבודה זרה או שבת או גילוי עריות כנזכר אומנם ספק כאשר יהיה כאב, אם האישה לא מסכימה? אם הנשואה לא בהסכמה כי נכון שהיא תסכים כנזכר שנכון לפי ההלכה שהיא תחטא אפילו לחלל שבת כנזכר כדי לחיות ולשמור שבת בעתיד כנזכר אפילו פרט אחד של שבת כנזכר ובסיבה זו כן בחטא נשואה אבל אם היא לא מסכימה יש לי ספק שאז מכאיבים לאישה ואומנם החטא ההוא, של אונס אישה שיש עונש בתורה, עדיין לפי התורה לא חטא חמור כי באמת מתוך מאות המיצוות אין אפילו מיצווה אחת מתריג מיצוות "לא לאנוס במעשה מיני את אישה" שלא נשואה, ואישה נשואה במקרה של איום כנזכר החטא של נשואה נדחה והיא כדין פנויה רווקה, ולכן שונה מרצח שנכון למות כנזכר במקום החטא שמזיק לאחר, ולא כמעשה הרע של המכבים בחנוכה כנזכר אבל מוצדק ולפי ההלכה גם נכון "כדי לשמור שבת בעתיד" אפילו להכאיב את האישה באונס וכן גבר שיחיה וישמור שבת בעתיד כאשר אסביר, לא רק רווקה הנקראת פנויה שהחטא קטן אלא אפילו נשואה או גבר שהחטא גדול, במצב הזה של הצלת חיים כי נכון אפילו לחטוא כדי לחיות כדי לשמור שבת בעתיד כנזכר, כי אפילו במעשה אונס עדיין "היא תחיה" ואפשרי שהיא תשמור שבת בעתיד, אם לא כועסת על הדת שמאפשרת לחוא למען לשמור שבת בעתיד על חשבונה!
__
6, לאנוס גבר
ואפילו לאנוס גבר, שהחטא חמור כמו אישה נשואה, מאותו שיקול ההלכה מצדיקה לחטוא למרות שלשכב עם גבר נחשב חטא לפחות יחיו ויכלו לשמור שבת בעתיד, אפילו ספק שהם לא שומרים שבת בעת האיום והסכנה עדיין היו מקרים של חוזרים בתשובה ששמרו שבת מאוחר ולכן חשוב שיחיו אולי ישמרו שבת בעתיד, כמו ההלכה הנזכרת שנכון לחטוא כדי לשמור שבת בעתיד ולכן נכון אפילו לחטוא לשכב עם גבר שבאמת חטא אפילו בהסכמה, וקל וחומר שנכון לשכב אפילו באונס עם רווקה שהחטא קטן יותר אולי לא חטא בדת, וכן עם גבר או אישה כנזכר כדי לשמור שבת בעתיד, כי רק ככה מיצגים בנאמנות את המסורת היהודית כי אחרי הכאב של אונס היא תחיה ולמין לשמור שבת בעתיד כנזכר.
__
7, וכול זה להנחה שרצח היטלר היה מביא תועלת אומנ בבדיקה נחשפת שלא היה מפסיק את המלחמה ולא היה מציל את היהודים
כי גם אחרי שהיטלר "העביר את השלטון לדוניץ" ולא היו במצב של פחד מהיטלר המפחיד כי מת והעביר שלטון לדוניץ ואף מת ולא פחדו ממנו המשיכו את המלחמה ודוניץ לא החליט עכשיו שאני לא מפחד מהיטל אפסיק את המלחמה למען חיילים שלי אלא הכריז שרוצה להמשיך את המלחמה נגד המזרח הרוסים
ואכן בהתאם לזה ציוה אז דוניץ להמשיך הגנה גם לירות על הבריטים והשאר להגן כדי שיוכלו לעשות את העיקר מלחמה נגד רוסים ורק אחרי כמה ימים בתאריך 4 מאי דוניץ נתן אישור להכנעה בצד הטפל היינו בצפון מערב גרמניה מאותו שיקול כי העיקר היה מלחמה נגד המזרח אז חבל למות נגד הבריטים או אמרקאים ואכן נכנעו 4 מאי בצפון מערב גרמניה ומאז האמרקאים שחררו הרבה מגרמניה וחשוב להדגיש שהאמרקנים שיחררו הרבה גרמנים מהשלטון הנאצי והגיעו עד אוסטריה כידוע ונכיר מכך "התכלית של כול הסיפור" שלא עצרו את המלחמה כאשר היטלר מת והמשיכו להרוג את היהודים במחנות הרצח גם אחרי שהיטלר מת, ולא נגמר המלחמה עד שבוע אחרי שהיטלר מת, אז דוניץ נכנע גם עבור הצבא הנאצי במזרח ובכול הרגש של סיפור הנאצים חשוב לא להיות עיוור אלא להכיר שהסרת היטלר לא הפסיקה את המלחמה ולכן אין תועלת להרוג את היטלר כאילו בהצדקה של למנוע רצח והמוות של מרובים, כי המשיכו להרוג יהודים אחרי שהעביר שלטון לדוניץ ואין הצדקה להרוג היטלר כאילו למען חיי המרובים כי ראינו גם אחרי הסרת היטלר שהמשיכו במלחמה וברצח היהודים גם בלי הפחד "שהיטלר מכריח אותם
למשל ניכר מאותו שבוע שלא שחררו את היהודיים ממחנות המוות, למשל מאואוסן, לפי הטענה שהיטלר מת ולא יכול לאיים עלינו להכריח אותנו לרצוח יהודים ולכן אין תועלת להרוג את היטלר כאיללו זה יפסיק את המלחמה וכנזכר אפילו אילו באמת היה מפסיק את המלחמה עדיין במעשה של רצח שהוא חטא דתי של ייהרג ואל יעבור וגם מזיק לאחר כנזכר אסור במעשה להרוג כנזכר אפילו אילו היה גורם הפסקת המלחמה להציל חיים בשני צידי המלחמה אומנם ראינו בסוף המלחמה שלא שיחררו את היהודים במות היטלר עד תאריך 5 חמישי מאי שאמרקנים שיחררו את המחנה מאותוסון ושיחררו את הנשאריים במחנה כי הנאצים יכלו להגיד "מהיום אני לא מפחד מהיטלר" ולשחרר יהודים מהמחנות הרצח אבל הוציאו כמעט כולם ללכת אל מותם ורק מעט נשארו במאותוסון כנזכר שהאמרקנים שיחררו בחמישי מאי כמה ימים אחרי היטלר מת ולא להתרגש אלא לשים לב שבכך ניכר שמות היטלר לא גרם לשיחרר היהודים ממוות ולא מעבדות כי עדיין היו אסירים ונשלחו למות אחרי שמת היטלר והעביר את השלטון לדוניץ ולא נתרגש לשכוח אל נושא הדיון שהסרת היטלר לא הביא את התועלת של הצלת חיים כי זה הנושא וכנזכר חטא רצח שמסוג ייהרג ואל יעבור כנזכר אפילו להציל חיים אסור לעשות מעשה של חטא רצח וכנזכר לא היה גורם לסוף הריגת היהודים כי גם אחרי מות היטלר לא שיחררו את היהודים אלא שלחו אותם במצעדי מוות בלי מזון ובשומרים שירו ביהודים למוות גם אחרי שמת היטלר כנזכר עד תאריך חמישי מאי ולא שחררו את היהודים בטענה עכשיו אני לא מפחד מהיטלר כי מת בראשן למאי כאשר העביר שלטון לדוניץ
ובנושא שיחרור מחנות הרצח יש לי שאלה כי תמוה שמנהיגי היהדות לא קבעו חג על תאריך חמישי 5 מאי כאשר אמרקנים שיחררו את הנשארים בתאוסון
??
נדמה שמתאים לקבוע חג על זה ששחררו את היהודים הנשארים שם
אומנם שיחרור של הרבה מחנות רצח אין סיבה לחגוג כי בשחרור של בלזק סוביבר וגם טרבלינקה ועוד, הסובייטים הגיעו למחנה ריקה,ולא שיחררו אסירים, אומנם יש סיבה לחגוג בסיפור של מתאוסון
מאותאוסן 5 מאי
אשר שייך הפרט שהסרת היטלר לא גרם שיחרור ע שהאמרקאים באו וגם פרט נוסף שתמוה שמנהיגי היהודים לא קבעו לחגוג לשמוח על המעט האור שהאמרקנים שחררו את מאותוסון היינו האסירים שנשארו שם
?
נדמה שזה כתם על מנהיגי היהודים לא לראות את הטוב בהצלה שלהם וכן בממחנות אחרות למשל
לפני כן כאשר היטלר עדיין חי
בתאריך 9 אפריל מחנת הרצח מורינגן שוחרר ולא כמו בלזק מקום ריק אלא שחררו איסרים במורינגן וכן
בתאריך 11 אפריל שיחררו יותר מאלף אסירים קרוב לבוכנולד
וכן מוקדם יותר למרות הפרט העצוב שהיו באורדרוף עשר אלף בחודש מארס וכמעט כולם גורשו למצעד מוות בלי מזון ובאיום של שומרים שירו ביהודים למות עדיין בתאריך 4 אפריל הגיעו אמרקנים ושיחררו את המחנה ולא רק מחנה ריקה כאר מצאו הסוביטטים כנזכר אלא שיררו אסירים ותמוה שלא חגגו וגם כתם על רבני היהדות שלא קבעו לחגוג בשנות הבאוות את שיחרור האסירים של מוריגן ושל אורדרוף וחמור במיוחד ההצלה הגדולה של בוכנולד ביד אמרקנים כנזכר כתם על רבני היהדו שלא ראו את הטוב ואת ההצלה בשחרור האסירים במקומות כנזכר
ואז השאלה האם כיום לתקן את הטעות של הרבנים ההם
?
עכשיו זה כבר סיפור ישן עברו כשמונים שנה, למרות שבפסח המסמל יציאה מעבדות שחררו ממחנה של עבדות את אורדרוף כנזכר, דווקא בפסח שלנה אחרת 1946 יכלו והיה ראוי אך רבני היהדות אז לא היו מציינים זה בהחלט כתם שרבי היהדות אז לא קבעו חג עבור השחרור ההוא והאחרים אומנם עבורינו שמונם שנה אחרי כבר רחוק מדי, ושיקול נוסף שרק חלק מהמשוחררים איבדו אמונה באלוהים בטענה שאלוהים המתואר בתורה עושה חסד אבל לא הציל אותנו מהכאב והסבל והעבדות ולא הציל את המיליונים שמתו ויחד עם זאת היו כמה שהמשיכו בדת שלהם הכוללת מעשה המכוער להזיק לתינוק ולכן לא נכון לנו, לשמוח על שחרור היהודים כדי שיוכלו לקיים את הדת כי חלקם אום שלא איבדו אמונה עשו נזק ופצעו בלי רחמים את הבן של עצמם בטקס ברית מילה בלי לחשוב על הכאב של הבן של עצמם ולכן מלבד השיקול שעכשיו עבר הרבה שנים גם השחרור רק הביא נזק כי היהוים שהשתחררו עו נזק לבן שלהם ושיקול זה לא היה מטריד את רבני היהדות כי הם לא מתנגדם לברית מילה לתינוק חסר ישע ולכן תמוה שהם לא קבעו חג על השחרור וכתם שלא אמרו תודה לאל על השחרור שעשו אמרקנים כנזכר לשחרר אסירים כנזכר ולא חוגגים להודות לאמרקנים על חלקם בשחרור ולא חוגגים בכלל את האור של השחרור וכנזכר אנחנו רק נציין את הכתם של רבי היהדות אבל לא נתקן את הטעות כי כבר הרבה שנים אחרי השחרור כבר שמונים שנה ולא כמו הפסקת המלמות 1967 התחלתי לחגוג קרוב למנוחת הישראלים בסוף מלחמת ששת הימים כאר כתבתי במקום אחר ואז ראוי להמשיך כמו שממשיכים את פורים הרבה אחרי וכידוע ודי בנושא המרגש הנזכר נסיים כאן כדי להתבנןן בפרטים המרובים ובסתירה ובניגוד הפנימי ובהכרעה שאם מזיק לאחר ימסור נפש למות אבל בשביל עבודה זרה או גילוי עריות כנזכר, הלכה למעשה כמו שאני רגיל לדקדק תמיד בהרבה מאמרים כאן הלכה למעשה אלא אם אפשר הלכה ולא למעשה, אז גם כאן הלכה למעשה עדיף לפי ההלכה לחטוא כדי לשמור שבת בעתיד, אפילו בחטא של שבת או גליוי עריות כנזכר או עבודה זרה כנזכר, אפילו שבעתיד לא יחרוש רגע אחד בשבתות, לשם שמירת שבת כשיכול לחרוש, עדיף הלכה למעשה ונכון לפי ההלכה לחטוא בכול אלה למען שמירת שבת בעתיד לפי המסורת וכנזכר.