Wrestling with the Angels

(כה) וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ (כו) וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ (כז) וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃ (כח) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃ (כט) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃ (ל) וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃ (לא) וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃

Genesis 32:25-33

(25) Jacob was left alone. And a man wrestled with him until the break of dawn. (26) When he saw that he had not prevailed against him, he wrenched Jacob’s hip at its socket, so that the socket of his hip was strained as he wrestled with him. (27) Then he said, “Let me go, for dawn is breaking.” But he answered, “I will not let you go, unless you bless me.” (28) Said the other, “What is your name?” He replied, “Jacob.” (29) Said he, “Your name shall no longer be Jacob, but Israel, for you have striven with beings divine and human,^-d and have prevailed.” (30) Jacob asked, “Pray tell me your name.” But he said, “You must not ask my name!” And he took leave of him there. (31) So Jacob named the place Peniel, meaning, “I have seen a divine being face to face, yet my life has been preserved.” (32) The sun rose upon him as he passed Penuel, limping on his hip. (33) That is why the children of Israel to this day do not eat the thigh muscle that is on the socket of the hip, since Jacob’s hip socket was wrenched at the thigh muscle.

WHAT EXACTLY WAS GOING ON?

רש"י על בראשית ל״ב:כ״ה:ב׳

(ב) ויאבק איש. מְנַחֵם פֵּי' וַיִּתְעַפֵּר אִישׁ, לְשׁוֹן אָבָק, שֶׁהָיוּ מַעֲלִים עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם עַ"י נִעְנוּעָם. וְלִי נִרְאֶה שֶׁהוּא לְשׁוֹן וַיִּתְקַשֵּׁר, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵיהּ, וַאֲבֵיק לֵיהּ מֵיבַק – לְשׁוֹן עֲנִיבָה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שְׁנַיִם שֶׁמִּתְעַצְּמִים לְהַפִּיל אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, שֶׁחוֹבְקוֹ וְאוֹבְקוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו. וּפֵרְשׁוּ רַזִ"לִ שֶׁהוּא שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו (בראשית רבה):

Rashi on Genesis 32:25:2

(2) ויאבק איש AND A MAN WRESTLED — Menachem (ben Seruk) explains: “a man covered himself with dust”, taking the verb as connected in sense with אבק “dust”. It would mean that they were raising the dust with their feet through their movements. I, however, am of opinion that is means “he fastened himself on”, and that it is an Aramaic word, as (Sanhedrin 63b) “after they have joined (אביקו) it", and (Menachot 42a) “and he twined (the “Fringes”) with loops”. It denotes “intertwining”, for such is the manner of two people who make strong efforts to throw each other — one clasps the other and twines himself round him with his arms. Our Rabbis of blessed memory explained that he was Esau’s guardian angel (Genesis Rabbah 77:3).

רש"י על בראשית ל״ב:כ״ז

(א) כי עלה השחר. וְצָרִיךְ אֲנִי לוֹמַר שִׁירָה בַּיּוֹם (חולין צ"א): (ב) ברכתני. הוֹדֵה לִי עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכַנִי אָבִי, שֶׁעֵשָׂו מְעַרְעֵר עֲלֵיהֶן:

Rashi on Genesis 32:27

(1) כי עלה השחר FOR THE DAY BREAKETH, and I have to sing God’s praise at day (Chullin 91b; Genesis Rabbah 78:1). (2) ברכתני [EXCEPT] THOU BLESS ME — admit my right to the blessings which my father gave me and to which Esau lays claim.

רש"י על בראשית ל״ב:כ״ט

(א) לא יעקב. לֹא יֵאָמֵר עוֹד שֶׁהַבְּרָכוֹת בָּאוּ לְךָ בְעָקְבָּה וּרְמִיָּה כִּי אִם בִשְׂרָרָה וְגִלּוּי פָּנִים, וְסוֹפְךָ שֶׁהַקָּבָּ"ה נִגְלֶה אֵלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּמַחֲלִיף שִׁמְךָ וְשָׁם הוּא מְבָרֶכְךָ, וַאֲנִי שָׁם אֶהְיֶה וְאוֹדֶה לְךָ עֲלֵיהֶן, וְזֶה שֶׁכָּתוּב וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ (הושע י"ב) – בָּכָה הַמַּלְאָךְ וַיִּתְחַנֶּן לוֹ, וּמַה נִּתְחַנֵּן לוֹ? בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּנוּ שָׁם; וְלֹא רָצָה יַעֲקֹב, וְעַל כָּרְחוֹ הוֹדָה לוֹ עֲלֵיהֶן, וְזֶהוּ וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם, שֶׁהָיָה מִתְחַנֵּן לְהַמְתִּין לוֹ וְלֹא רָצָה: (ב) ועם אנשים. עֵשָׂו וְלָבָן: (ג) ותוכל. לָהֶם:

Rashi on Genesis 32:29

(1) לא יעקב [THY NAME SHALL] NO MORE BE CALLED JACOB [BUT ISRAEL] (literally, “not Jacob — supplanting — shall any more be said to thee”) — It shall no longer be said that the blessings came to you through supplanting and subtlety but through noble conduct (שררה) and in an open manner. Because later on the Holy One, blessed be He, will reveal Himself to you at Bethel and will change your name. There He will bless you, and I shall be there and admit your right to them (the blessings). It is to this that the passage refers (Hosea 12:5), “And he strove with an angel and prevailed; he wept and made supplication unto him” — it means the angel wept and made supplication unto him (Jacob). What was the subject of his supplication? This is stated in the next verse: “At Bethel He will meet us and there He will speak with us — implying the request. “Wait until he will speak with us there, and then I will admit your right to the blessings.” Jacob, however, would not agree to this, and against his own wish he had to admit his right to the blessings. That is what is meant when it states (v. 30) “And he declared him blessed there”, that he begged him to wait and he did not agree to do so (cp. Genesis Rabbah 78:2). (2) ועם אנשים AND WITH MEN —Esau and Laban. (3) ותוכל AND HAST PREVAILED over them.

רמב"ן על בראשית ל״ב:כ״ו

(א) וירא כי לא יכל לו מלאכיו גבורי כח עושי דברו ועל כן לא יכול לו המלאך להזיקו כי לא הורשה רק במה שעשה עמו להקע כף ירכו ואמרו בבראשית רבה (בראשית רבה ע״ז:ג׳) נגע בכל הצדיקים שעתידין להיות ממנו זה דורו של שמד והענין כי המאורע כלו רמז לדורותיו שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה כדור של רבי יהודה בן בבא וחביריו כמו שאמרו (שיר השירים רבה ב ז) אמר רבי חייא בר אבא אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול ומה היו עושים בדורו של שמד היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באור ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותיהן מהן ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה ויותר רע מזה והכל סבלנו ועבר עלינו כמו שרמז ויבא יעקב שלם:

Ramban on Genesis 32:26

(1) AND HE SAW THAT HE PREVAILED NOT AGAINST HIM. Ye angels of His, ye mighty in strength, that fulfill His word. Because of this the angel could not prevail against him to harm him for it was not permitted to him to do other than that which he did to him, namely, to disjoint the hollow of his thigh. Now the Rabbis have said in Bereshith Rabbah: “He touched all the righteous people who were destined to come from Jacob. This refers to the generation of religious persecution.” The purport of this Midrash is that this entire event constitutes a hint to his generations, indicating that there will be a generation from the seed of Jacob against whom Esau [Rome] will prevail to the extent of almost uprooting his seed. This occurred in one generation during the period of the Sages of the Mishnah, which was the generation of Rabbi Yehudah ben Baba and his companions. As they said: “Rabbi Chiya bar Abba said, ‘If a person were to tell me, “Give your life for the sanctification of the Name of the Holy One, blessed be He,” I would give it, providing only that they slay me immediately. But in the generation of religious persecution I could not endure!’ And what did the Romans do in that generation? They would bring iron balls and heat them in fire and then place them under their arm-pits and cause their death.” And there are other generations in which they have done to us such things as these and even worse, but we have endured and it has passed over us, just as it is hinted in the verse, And Jacob came in peace.

רשב"ם על בראשית ל״ב:כ״ו

(א) כי לא יכול לו - המלאך ורצה לעבור ולברוח בעל כרחו. (ב) ותקע - נבדלה מן הירך כמו: פן תקע נפשי ממך. [ירך יעקב] הַיָרֵךְ טעמו למטה בריש כי שמה. וכן: גָּדֵר מזה. וכן: גָּזֵל. וכשירך דבוק נהפכין להיות פתח קטן וטעמו באות הראשונה, יֶרֶךְ יעקב. ירך המשכן.

Rashbam on Genesis 32:26

(1) כי לא יכול לו, the angel did not succeed in preventing Yaakov from crossing and fleeing. (2) ותקע, was dislocated, separated. We find the word as having a similar meaning in Jeremiah 6,8 פן תקע נפשי ממך; “lest My essence not become separated from you (Israel).” Whereas in the words ירך the emphasis is on the first syllable, in verse 33 in the word הירך the emphasis is on the letter ר, seeing that there it is used as a noun, whereas here it appears in an adjective mode. Whenever ירך appears in a construct form (Exodus 40,24, i.e. as something subordinate, its stress is on the first syllable) Also the kametz changes to a segol, as the word in unadorned mode is yarech and not yerech. [the author quotes parallels from the word gezel and gazel, respectively, claiming that the unadorned noun for robbery is gazel not gezel. He makes the same claim for the words geder and gader (fence) respectively. [In modern Hebrew the latter is accepted whereas “robbery,” גזל, does not appear with a kametz, but the difference between the construct mode and the unadorned noun is merely that the latter has a chataf segol instead of a regular vowel segol. Ed.]

ירמיהו ו׳:ח׳

(ח) הִוָּֽסְרִי֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם פֶּן־תֵּקַ֥ע נַפְשִׁ֖י מִמֵּ֑ךְ פֶּן־אֲשִׂימֵ֣ךְ שְׁמָמָ֔ה אֶ֖רֶץ ל֥וֹא נוֹשָֽׁבָה׃ {פ}

Jeremiah 6:8

(8) Accept rebuke, O Jerusalem,
Lest I come to loathe you,
Lest I make you a desolation,
An uninhabited land.

רש"י על ירמיהו ו׳:ח׳

(א) הוסרי. קבלי מוסר: (ב) פן תקע. פן תנתק הוקע לשון חיבור והוקע אותם (במדבר כ״ה:ד׳), ויש ל' הסרת החיבור והרבה תיבות משמשות כן:

Rashi on Jeremiah 6:8

(1) Be corrected Heb. הוסרי. Accept correction. (2) lest...be alienated Heb. תקע, lest it be pulled away. יקע is an expression of joining. Comp. “and hang them up (והוקע)” (Num. 25:4), and it is sometimes an expression of detaching. There are many words that are used in such a manner.

רד"ק על ירמי׳ ו׳:ח׳:א׳

(א) הוסרי, פן תקע נפשי ממך. שאם לא תוסרי יפרד רצוני ממך שלא ארצה לך תקע נפשי ממך כמו ותקע כף ירך יעקב ענין הסרת הדבר ממקומו ושרשו קעע או יקע:

Radak on Jeremiah 6:8:1

...

רש"י על בראשית ל״ב:ל׳

(א) למה זה תשאל. אֵין לָנוּ שֵׁם קָבוּעַ, מִשְׁתַּנִּים שְׁמוֹתֵנוּ, הַכֹּל לְפִי מִצְוַת עֲבוֹדַת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁאָנוּ מִשְׁתַּלְּחִים (בראשית רבה):

Rashi on Genesis 32:30

(1) למה זה תשאל WHEREFORE IS IT THAT THOU DOST ASK [AFTER MY NAME]? — We have no fixed names; our names change, all depending upon the service we are commanded to carry out as the errand with which we are charged (Genesis Rabbah 78:4).

בראשית ל״ג:ט׳-י״א

(ט) וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃ (י) וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃ (יא) קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃

Genesis 33:9-11

(9) Esau said, “I have enough, my brother; let what you have remain yours.” (10) But Jacob said, “No, I pray you; if you would do me this favor, accept from me this gift; for to see your face is like seeing the face of God, and you have received me favorably. (11) Please accept my present which has been brought to you, for God has favored me and I have plenty.” And when he urged him, he accepted.

רש"י על בראשית ל״ג:ט׳

(א) יהי לך אשר לך. כָּאן הוֹדָה לוֹ עַל הַבְּרָכוֹת (בראשית רבה):

Rashi on Genesis 33:9

(1) יהי לך אשר לך BE THINE THAT WHICH IS THINE — In these words he admitted his right to the blessings (Genesis Rabbah 78:11).

רש"י על בראשית ל״ג:י׳:ב׳

אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו'. כִּי כְּדַאי וְהָגוּן לְךָ שֶׁתְּקַבֵּל מִנְחָתִי עַל אֲשֶׁר רָאִיתִי פָנֶיךָ, וְהֵן חֲשׁוּבִין לִי כִּרְאִיַּת פְּנֵי הַמַּלְאָךְ, שֶׁרָאִיתִי שַׂר שֶׁלְּךָ, וְעוֹד עַל שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ לִמְחֹל עַל סֻרְחָנִי. וְלָמָּה הִזְכִּיר לוֹ רְאִיַּת הַמַּלְאָךְ? כְּדֵי שֶׁיִּתְיָרֵא הֵימֶנּוּ וְיֹאמַר רָאָה מַלְאָכִים וְנִצַּל, אֵינִי יָכוֹל לוֹ מֵעַתָּה:

Rashi on Genesis 33:10:2

אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו' IF NOW I HAVE FOUND FAVOUR IN THY EYES THEN TAKE MY PRESENT AT MY HAND: FOR THEREFORE I HAVE SEEN THY FACE etc. — Accept my present because (כי) it is fitting and proper for you to accept my present, for that (על כן) I have seen your face which is as dear to me as the sight of the angel — for I have seen your guardian angel. And a further reason why you should accept my present is ותרצני — because you have agreed to pardon my offence. Why, however, did he mention to him that he had seen the angel? In order that he (Esau) should be afraid of him saying, “He has seen angels and nevertheless escaped safely! Now, certainly, I shall be unable to overcome him” (Sotah 41b)

העמק דבר על בראשית ל״ב:כ״ו:א׳

(א) בהאבקו עמו. הוא מיותר וכבר דרשו חז״ל ע״ז בחולין דצ״א אכן לפי הפשט הפי׳ בהאבק יעקב עמו שעד כה נאבק המלאך את יעקב. ועתה רצה למשוך את ידו ממנו וחזר יעקב ונאבק את המלאך. ומש״ה נענש ותקע כף ירכו וזה הי׳ בשביל שמדתו של יעקב הי׳ אהבת השלום במדה גדושה כמ״ש לעיל ע״כ כאן שהיה לו לנוח ג״כ בהמשך המלאך ממנו ועבר על מדתו מש״ה נענש . ועוד י״ל שבא ללמדנו לדורות ומעשה אבות אות לבנים בזה כאשר יבואר לפנינו:

Haamek Davar on Genesis 32:26:1

...

Jacob is the paradigm of what the French literary theorist and anthropologist Reen Girard called mimetic desire, meaning, we want what someone else wants, because we want to be that someone else..... (p.36) As long as Jacob sought to be Esau there was tension, conflict, rivalry. Esau felt cheated, Jacob felt fear. That night, about to meet Esau again after an absence of 22 years, Jacob wrestles with himself; finally he throws off the image of Esau, the person he wants to be, which he has carried with him all these years. This is the critical moment in Jacob's life. From now on, he is content to be himself. And it is only when we stop wanting to be someone else (in Shakespeare's words, "desiring this man's art, and that man's scope, With what I most enjoy contented least) that we can be at peace with ourselves and with the world. (P36)
Rabbi Sacks, Lessons in Leadership

CHANGE OF NAME REFLECTS CHANGE OF STRENGTH AND STATUS

שפת אמת, בראשית, וישלח ו׳:ג׳

לא יעקב יאמר עוד שמך כו' כי שרית כו'.

וב' שמות אלו זכו בהם בני ישראל. והם בחי' הגוף והנשמה.

כי צריך כל אדם לתקן הגוף עד שיחול עליו כח נשמתו ואז נק' ישראל. וענין מלחמת יעקב עם המלאך כי נשמת אדם גדלה מעלתה מהמלאך כידוע. רק שזה בבחי' הנשמה בלבד. אבל גוף המלאך גדלה מעלתו על גוף האדם. כי גוף האדם בעולם העשי'.

אך יעקב אע"ה תיקן גופו עד שזכה להיות מרכבה להשי"ת. נמצא גם גופו כמו נשמה. ולכן גם בחומר גופו הי' יכול להלחם עם המלאך. וז"ש לא יקרא שמך עוד יעקב. פי' שגם הגוף שמכונה בשם יעקב. איננו אצלו בבחי' גוף ונהפך לרוחניות כמו הנשמה.

וז"ש ויבוא יעקב "שלם" שזה ההשתוות הגוף להנשמה נקרא שלום. כי בכל איש ישראל יש מחלוקת זה בין הגוף והנשמה. וכפי תיקון הגוף כך השלימות שבו.

ולכן גם שבת נקרא שלום כי יש בו תיקון הגוף שהוא מעין עוה"ב. ולעתיד לבוא יהיו הגופות מתוקנים ממש כמו נשמות. ובש"ק יש מעין זה תיקון הגופות קצת לכל א' כפי הכנת מעשיו בימי המעשה זוכה בשבת לנשמה יתירה שהוא ע"ש תוקף התפשטות כחה בגוף:

Sefat Emet, Genesis, Vayishlach 6:3

...

שפת אמת, בראשית, וישלח ט׳:ו׳

בפסוק ויאבק איש עמו אמרו חכמים שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ביאור הענין כי כל האומות נמשך להם שפע ע"י השרים למעלה ובנ"י חלק ה' עמו. נמצא כי יעקב אבינו צריך להיות לו עלי' על השרים העליונים. וזה הי' המלחמה לראות כ"א עד כמה כחו מגיע. וז"ש (בגליון רש"י) ויאבק לשון אביקה כמ"ש במדרש מן דא את מדחיל לי אנא כולי' אש כו'. כי באמת אדם השלם למעלה מן המלאך רק אם הוא איש אמת. לכן יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב נתעלה מן המלאך בפועל ממש:

Sefat Emet, Genesis, Vayishlach 9:6

...

שפת אמת, בראשית, וישלח י״ח:ד׳

בפסוק ויאבק כו' עד עלות השחר דרשו חז"ל "שהעלו אבק עד כסה"כ."

כי צורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד והוא כמ"ש תתן אמת ליעקב. וחותמו של הקב"ה אמת. וזה הציור הוא ביעקב. וכל בני ישראל נמשכו אחר זה הציור כדכתיב כולם זרע אמת.

אכן עוה"ז הוא עלמא דשיקרא שאין האמת יכול להתגלות בשלימות. כדאיתא במדרש "אמת אמר אל יברא שכולו שקרים".

ומתחלת בחי' יעקב אבינו מתחת כסה"כ יש ג"כ התנגדות שלא יוכל האמת להתגלות בשלימות והוא עשו וכת דילי' כדאיתא במדרש עשו הא שוא שבראתי בעולמי.

אכן בנ"י בכח התורה שנקראת אמת כמ"ש חז"ל אין אמת אלא תורה כמ"ש אמת קנה. וכ' תתן אמת לשון הוה כי בכל יום יש התגלות לבני ישראל מזה האמת בכח התורה. ובנ"י נבראו ע"ז לברר האמת בעלמא דשיקרא.

וביום השבת שנקרא סהדותא שבנ"י מעידין עדות האמת על הבורא ית' לכן זוכין בו לנחלת יעקב "והאכלתיך נחלת יעקב" שהוא מ"ש תתן אמת ליעקב שהיא מתנה. מאחר שבעוה"ז אין אמת רק ניתן במתנה ליעקב. ו

כמו כן בשבת קודש שאמרו מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהוא מעין עוה"ב. לכן מתגלה בו בחי' אמת ואין אמת אלא תורה. לכן יש קריאת התורה בשבת. ולכן מתפללין בתפלת שבת וטהר לבנו לעבדך באמת. וכתיב שפת אמת תכון לעד. וכ' לשון הוה שמתחדש בכל יום כמ"ש תתן אמת והוא עדות שבני ישראל מעידין בכל יום ק"ש שהנחיל לנו יעקב אע"ה כמ"ש ז"ל שמע ישראל כו'. וגם שבת שהוא סהדותא הוא שפת אמת:

שפת אמת, בראשית, וישלח כ״ט:ג׳

בפסוק לא יעקב כו' כי אם ישראל כו'.

כי השם של האדם הוא אשר נשלח ע"ז לתקן ענין זה.
והאדם נקרא מהלך ומלאכים עומדים כי האדם מתקן מעשיו מעט מעט וכשבא לגמור את השליחות צריך להיפטר מן העולם כמ"ש חז"ל תחתונים א"י לעמוד בתפקידיו של הקב"ה.
וכל זה אחר חטא אדה"ר א"א להתקן לגמרי רק ע"י המיתה.
והנה יעקב אע"ה כאשר נלחם עם המלאך וגבר אותו. זה סימן שבא לבחי' עומד כמלאך. היינו שתיקן כל השליחות בשלימות לפי שתיקן חטאו של אדה"ר כדאיתא שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדם. והי' צריך להסתלק מן העולם.
אבל נתן לו הקב"ה שם ישראל שנמסר לו שליחות ועבודה חדשה בעולם.
והרי הוא למעלה מבחי' מלאך שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות והוא עשה ב' שליחות בעולם. וזה שרמזו חז"ל יעקב אבינו לא מת. הגם דבשם ישראל מצינו מיתה. אבל שם יעקב שתיקנו בשלימות בעוה"ז ונשאר בחיים א"כ יעקב אבינו לא מת. והנה אמרו חז"ל המענג השבת זוכה לנחלת יעקב כמ"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך. כי בשבת כתיב אל יצא איש ממקומו נמצא שזוכין בשבת לבחי' עומדין. והוא בכח הנשמה יתירה הבאה מלמעלה והיא פריסת סוכת שלם. שבעוה"ז חסר השלימות כנ"ל שתחתונים אינם יכולים לעמוד בתפקידיו בשלימות. אבל בשבת מתנה טובה לישראל ויש להם חלק בבחי' השלום. נחלת יעקב שלא מת וגמר בעוה"ז שליחותו כנ"ל:

Sefat Emet, Genesis, Vayishlach 29:3

...