דף ק"כ

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת ק״כ א:ג׳

במשנה נאמר כיצד אדם יציל את מזונו בעת דליקה בשבת.

1. המשנה ממשיכים ואומרת לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן — לֶחָצֵר הַמְעוֹרֶבֶת. בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעוֹרֶבֶת.

2. וּלְשָׁם מוֹצִיא כׇּל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ,

3. וְלוֹבֵשׁ כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ, וְעוֹטֵף כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף.

4. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים. וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי.

Shabbat 120a:3

To where may one rescue items moved from the fire? One may do so to a courtyard where an eiruv was established, and it is permitted to carry. Ben Beteira says: One may do so even to a courtyard where an eiruv was not established. And one may carry there all the utensils, and put on all the garments that he can wear, and one may wrap all the cloths that he can wrap around himself in order to rescue his property. Rabbi Yosei says: One may put on only eighteen garments at once, as people sometimes wear that number of garments, but not more. However, one may again put on that number of garments and carry it out. And he may say to others: Come and rescue with me.

רש"י על שבת ק״כ א:ג׳:ב׳

כל כלי תשמישו - שצריכין לו לאותו היום כגון כוסות וקיתוניות:

Rashi on Shabbat 120a:3:2

...

רש"י על שבת ק״כ א:ג׳:ג׳

י"ח כלים - מפרש להו בגמרא שכן דרך ללובשן בחול יחד אבל טפי מהכי לא ואינו פושטן לחזור וללבוש ולהציל אחרים:

Rashi on Shabbat 120a:3:3

...

שאלות

א. מדוע אומרים רבנן שיש להוציא את הבגדים כדרך מלבוש⁽³⁾? הרי לדעתם לאן מוציאים - לחצר מעורבת, ולכן היו יכולים להתיר לסחוב ביד את הבגדים.

אלא אפשר לתרץ שקטעים 2 ו 3 במשנה הם המשך דברי בן בתירא שלטעמו ניתן אפילו לחצר שאינה מעורבת, ובמקרה כזה לא ניתן לסחוב ביד כי אם בדרך מלבוש בלבד.

ב. רבי יוסי מתיר הצלת שמונה עשר בגדים בלבד⁽⁴⁾ בטעם שזהו הדרך ללובשן בחול, כלומר שזה מינימום כמות הבגדים שאדם צריך.

אבל כלי תשמיש הוא אינו מגביל כמות להציל, ויכול לבוא להציל כמות מעבר למה שצריך!

קושייה ב

שבת ק״כ א:ז׳

שנינו במשנה: וּלְהֵיכָן מַצִּילִין כּוּ׳.

1. שואלת הגמרא:

1א. מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי מדוע כתוב בתחילת המשנה (על הצלת מזון) "וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם",

1ב. וּמַאי שְׁנָא הָכָא ולעומת זאת בסוף המשנה (על הצלת בגדים) דְּקָתָנֵי כתוב "וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי״?

2. הגמרא משיבה:

2א. אָמְרִי: גַּבֵּי על מְזוֹנוֹת קָתָנֵי כתוב ״לָכֶם״ — מִשּׁוּם דְּלָא קָא חֲזֵי שאין לו לאדם אֶלָּא מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בשבת.

ומלבד שלושת הסעודות, שאר המזון הוא מעתה שלהם

2ב. אֲבָל גַּבֵּי לגבי מלְבוּשִׁים קָתָנֵי כתוב ״עִמִּי״ — מִשּׁוּם דְּקָחֲזֵי לֵיהּ שצריך אותם (את הבגדים) לְכוּלֵּי יוֹמָא למשך כל היום.

Shabbat 120a:7

We learned in the mishna that one may say to others: Come and rescue for yourselves. We also learned: And to where may one rescue the food? According to the first tanna, one may rescue to a courtyard in which an eiruv was established. According to ben Beteira, one may rescue even to a courtyard in which an eiruv was not established. The Gemara asks: What is different here, with regard to rescuing food, that it is taught that one may say to others: Come and rescue for yourselves, and what is different here, with regard to rescuing clothing, that it is taught that one may say to others: Come and rescue with me? The Gemara answers: With regard to food, it taught: For yourselves, because only food for three meals is suited for him, and only others can benefit from the rest. However, with regard to the garments, it is taught: With me, because it is suited for him to continue rescuing garments all day, since he is permitted to wear other clothes.

שאלה ראשונה:

במה דיברה המשנה כשאמרה "לכם"^(1א)? בבחינת "סל מלא כיכרות". שנאמר:

משנה שבת ט״ז:ג׳

מַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת ... וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם.

ועל אף פי שיש בו מאה סעודות, התירה המשנה לבעל המזון להצילו לבדו.

משמע מכאן שסוברת המשנה שמזון שבעל הבית מציל (אפילו אם מעל ל3 הסעודות של השבת) נשאר שלו! ולא כדברי הגמרא^(2א).

Mishnah Shabbat 16:3

One may rescue a basket full of loaves and the like from a fire on Shabbat, even if there is food for one hundred meals in it. And one may rescue a round cake of dried figs, even though it is very large, and one may rescue a barrel full of wine. And one may even say to others: Come and rescue for yourselves. And if the people who rescue with him were clever, they make a calculation with him after Shabbat in order to receive payment for the items that they rescued. To where may one rescue items moved from the fire? One may do so to a courtyard where an eiruv was established, and it is permitted to carry. Ben Beteira says: One may do so even to a courtyard where an eiruv was not established.

שאלה שנייה:

לגבי מלבושים אומר רבי יוסי: "וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי"^(1ב). והגמרא מתרצת שיצילו את הבגדים עבור בעל הבית כי הוא צריך אותם למשך כל היום^(2ב).

ואפשר להבין לכאורה מלשון הגמרא שהכוונה היא לכל הבגדים, כי אין היא משתמשת אלא בלשון "שצריך אותם".

ואם זו אכן כוונת הגמרא, הרי שלדעת רבי יוסי עצמו מותר לאדם להציל עבורו רק שמונה עשר בגדים. ואיך מתירה כאן המשנה להציל את כולם?

קושייה ג

שבת ק״כ א:ט׳

מַתְנִי׳ משנה:

1. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: פּוֹרְסִין בשבת עוֹר (לח) שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁידָּה או תֵּיבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר שהאש אחז בהם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שהאש רק מְחָרֵךְ את עור הגדי, ולא שורפו כיוון שהוא לח.

2. המשך דברי רבי שמעון בן ננס: וְעוֹשִׂין מְחִיצָה בְּכׇל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִין במים בֵּין רֵיקָנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּעֲבוֹר הַדְּלֵיקָה.

3. בקשר ל2: רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר אינם יכולים לעמוד בחום האש וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּהמים שבתוכם מְכַבִּין אֶת הַדְּלֵיקָה.

Shabbat 120a:9

MISHNA: Rabbi Shimon ben Nannas says: One may spread out a moist goat’s hide over a box, a chest, or a closet that caught fire, because the fire singes and does not burn it. The fire does not burn the wet goat’s hide but merely singes it, and by doing so the wooden vessels are preserved. And one may establish a barrier against the fire with all vessels, both full and empty, so that the fire will not pass. Rabbi Yosei prohibits using new earthenware vessels full of water, because they cannot withstand the heat of the fire and they will burst and extinguish the fire, and it is prohibited to cause the fire to be extinguished on Shabbat even indirectly.

אש נוצרת בדרך הטבע בעזרת שלושה תנאים: חום, חומר בעירה וחמצן. אם אחד מהם איננו מתקיים - האש נכבית.

א. רבי יוסי: אומר שאין להניח כלי חרס חדשים מלאי מים מלפני האש, כיוון שהם מתבקעים והמים בתוכם יבואו לצנן את החום ובכך לכבות את האש.

ב. רבי שמעון בן ננס אומר: שניתן להניח עור גדי לח על האש בכדי שתיכבה ע"י מניעת החמצן להגיע לאש.

שני הדעות (א + ב) הן דומות בכך שכיבוי האש מתבצע באופן פסיבי.

אם רבי יוסי טוען שאין לכבות את האש בכך, היה עליו להתנגד לשיטת רבי שמעון בן ננס!

ואם תגיד שרבי יוסי סובר שמותר רק למנוע את התפשטות האש ולא לכבותה:

הרי שבכך הוא מונע ממנה להגיע לחומר בעירה והיא נכבית.

ואם הוא אוסר שהאש מצטננת במים ונכבית, יש עליו לכאורה גם לאסור שתיכבה ע"י מחסור בחומר בעירה!

כי מה שונה מניעת חום מאש למניעת חומר בעירה מהאש?

עמוד ב

קושייה ד

שבת ק״כ ב:ג׳

תָּנוּ רַבָּנַן: נֵר שֶׁעַל גַּבֵּי טַבְלָא — מְנַעֵר אֶת הַטַּבְלָא וְהִיא הנר נוֹפֶלֶת, וְאִם כָּבְתָה — כָּבְתָה. ...

Shabbat 120b:3

The Sages taught: With regard to a candle that is atop a board, one shakes the board and the candle falls, and if it is extinguished, it is extinguished. The Sages of the school of Rabbi Yannai said: They only taught that this is permitted in a case where one forgets the candle atop the board when Shabbat began. However, in a case where one places it there, the board becomes a base for a prohibited object and may not be moved.

רש"י על שבת ק״כ ב:ג׳:א׳

נר - דולק קרושיי"ל:

Rashi on Shabbat 120b:3:1

...

אין סכנה שמא הנר במגעו עם הרצפה, יגרום לשריפה בבית?

קושייה ה

שבת ק״כ ב:ז׳

משנה: עוֹשִׂין מְחִיצָה כּוּ׳.

גמרא:

1. שואלים: לְמֵימְרָא האם הכוונה שדְּרַבָּנַן סָבְרִי חכמים סוברים שגְּרַם כִּבּוּי מוּתָּר בשבת?, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר גְּרַם כִּבּוּי אָסוּר?

2. וְהָא אִיפְּכָא הפוך שָׁמְעִינַן כתוב לְהוּ(!). דְּתַנְיָא שכתוב בברייתא:

2א. אם דלקה אש בשבת עוֹשִׂין מְחִיצָה בְּכֵלִים רֵיקָנִין (ללא מים), וּבִמְלֵאִין (עם מים) שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר. וְאֵלּוּ מְלֵאִין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר — כְּלֵי מַתָּכוֹת. (דברי חכמים)

2ב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף (בנוסף לכלים שחכמים הזכירו), כְּלֵי כְּפַר שִׁיחִין וּכְלֵי כְּפַר חֲנַנְיָה אֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר ומותר למלאם במים ולעשותם כמחיצה בפני האש.

3. וְכִי תֵּימָא ואם תגיד: אֵיפוֹךְ מַתְנִיתִין שלהפוך את המשנה, וְרַבִּי יוֹסֵי דְּבָרַיְיתָא לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר (שרבי יוסי כדברי חכמים וחכמים כדברי רבי יוסי). וּמִי מָצֵית אָפְכַתְּ לַהּ והרי יכול אתה להפוך את המשנה? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: מַאן תָּנָא מי אומר גְּרַם כִּבּוּי בשבת אָסוּר — רַבִּי יוֹסֵי!

Shabbat 120b:7

We learned in the mishna that one may establish a barrier with all earthenware vessels, and Rabbi Yosei prohibits using new earthenware vessels. The Gemara asks: Is that to say that the Rabbis hold that indirect extinguishing is permitted on Shabbat, and Rabbi Yosei holds that indirect extinguishing is prohibited? Didn’t we hear them state the opposite, as it was taught in a baraita: One may establish a barrier with empty vessels, and with full ones that do not typically break. And these are full vessels that do not typically break; metal vessels. Rabbi Yosei says: Even earthenware vessels from the village of Shiḥin and vessels from the village of Ḥananya do not typically break. Apparently, Rabbi Yosei’s opinion is more lenient than the opinions of the Rabbis. And if you say: Reverse the attribution of opinions in the mishna and attribute Rabbi Yosei’s opinion to the Rabbis, and say that Rabbi Yosei is saying his statement in the baraita in accordance with the opinion of the Rabbis, although he himself disagrees and permits using all vessels. But can you reverse the mishna? Didn’t Rabba bar Taḥalifa say in the name of Rav: Who is the tanna who teaches that indirect extinguishing is prohibited? It is Rabbi Yosei.

א. תירוץ ל3:

ואפשר להגיד שרבי יוסי אכן טוען שגרם כיבוי אסור בשבת. ובנוסף, סובר הוא כרבי שמעון ש"דבר שאינו מתכוון - מותר"^*,^**.

* ולכן מובן מדוע התנגד רבי יוסי לעשות מחיצה בעזרת כלי חרס חדשים המתבקעין מהר, משום "פסיק רישיה ולא ימות?". (שכן צפוי שיתבקעו ויכבו את האש).

** וגם מובן מדוע התיר רבי יוסי לעשות מחיצה בכלי מתכות או בכלי כפר שיחין

וכלי כפר חנניה, שאין צפוי שיתבקעו ויכבו השריפה. (כלומר אפשר שיתבקעו ואפשר שלא יתבקעו).

ב. קושייה על רבי שמעון בן ננס:

היה עליו להתנגד לשיטת חכמים (האומרת שניתן לחצוץ עם כלים מלאים במים רק בתנאי שאינם מתבקעים מהר). ובברייתא לא אמר דבר, שמא הוא מסכים עמם? והרי הוא לשיטתו מתיר אף אם הכלים מתבקעים מהר! שכאמור:

שבת ק״כ א:ט׳

מַתְנִי׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: ... וְעוֹשִׂין מְחִיצָה בְּכׇל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִין בֵּין רֵיקָנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּעֲבוֹר הַדְּלֵיקָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵיקָה.

וע"י שרבי יוסי מתנגד לשיטת ר"ש ואוסר בכלים המתבקעין, למדים אנו שר"ש מתיר!

Shabbat 120a:9