אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָמָּה קָדְמָה פָּרָשַׁת ״שְׁמַע״ לִ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״ — כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מִצְוֹת. ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״ לְ״וַיֹּאמֶר״ — שֶׁ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״ נוֹהֵג בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה, ״וַיֹּאמֶר״ אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם בִּלְבַד.
Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: Why, in the mitzva of the recitation of Shema, did the portion of Shema precede that of VeHaya im Shamoa? This is so that one will first accept upon himself the yoke of the kingdom of Heaven, the awareness of God and God’s unity, and only then accept upon himself the yoke of the mitzvot, which appears in the paragraph of VeHaya im Shamoa. Why did VeHaya im Shamoa precede VaYomer? Because the paragraph of VeHaya im Shamoa is practiced both by day and by night, while VaYomer, which discusses the mitzva of ritual fringes, is only practiced during the day.
היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד, והוא שנאמין שפועל המציאות וסבתו הראשונה אחד, והוא אמרו יתעלה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, יקראו גם כן זאת המצוה מלכות שמים כי הם אומרים כדי לקבל עליו מלכות שמים, ר"ל ההודאה ביחוד והאמנתו. (בפרשת ואתחנן, מדע הלכות יסודי התורה פרק א'):
This is the command that he commanded us about belief in [God's] unity. And that is that we believe that the Power over existence and its First Cause are one. And that is His, may He be exalted, saying, "Hear Israel, the Lord is our God, the Lord is One" (Deuteronomy 6:4). And they also called it the commandment of the yoke of Heaven. As they say, "In order to accept upon himself the yoke of Heaven" - meaning, acknowledgement of His unity and belief in it. (See Parashat Vaetchanan; Mishneh Torah, Foundations of the Torah 1.)
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ואינו מאמין ביחודו ברוך הוא בטל עשה זה וגם כל שאר מצות התורה.
And this commandment is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and does not believe in His unity, blessed be He, has violated this positive commandment [as well as] all of the other commandments of the Torah, since they are all dependent upon the belief in His divinity and unity.
היא שצונו לקרוא קריאת שמע ערבית ושחרית והוא אמרו ודברת בם.
That which He commanded us to read Shema in the evening and morning and he said [in the torah] "and you shall speak of them".
היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים, והוא אמרו אנכי ה' אלהיך.
That is the command that He commanded us to believe in God. And that is that we believe that there is an Origin and Cause, that He is the power of all that exists. And [the source of the command] is His saying (Exodus 20:2), "I am the Lord your God."
יש לך לדעת, כי המלך הוא המקשר את מלכותו עד שהכל אחד. ולפיכך צריך שיהיה מלך אחד, ולא שני מלכים, כי איך יתקשר להיות אחד על ידי שנים, כי שנים הם מחולקים. וקראו רז"ל (ברכות יג. ) "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" (דברים ו, ד) קבלת מלכותו, ומה ענין "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" אל מלכותו, רק כי אין אחדות אלא למלך, שהוא יחיד בעמו, ועל ידו יתקשר הכל להיות כלל אחד. וכן הכתוב קראו אותו שהוא שני למלך "משנה" (בראשית מא, מג), וזה כי המלך הוא כמו האחד במספר, ואותו שהוא אחריו שני. לכך קיימא לן במסכת ראש השנה (לב ע"ב) "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" הוא מלכות שלימה, וזה כי האחדות הוא המלכות, שמאחר שהוא אחד - ראוי למלכות.
בהתאסף. בְּהִתְאַסְּפָם יַחַד בַּאֲגֻדָּה אַחַת וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, הוּא מַלְכָּם, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם (ספרי):
בהתאסף: When they assemble together in one band and there is peace between them, only then is He their King, but not when there is dissension among them (Sifrei Devarim 346:1).
וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא), רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (שמות לג, כא): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ.