התחליף לפרק נוטל במשנה שבת

מבוא: במסכת שבת חילקו פרקים באופן תמוה, כי יש פרק ארוך 370 מילים ויש קצר מאוד, רק 108 מילים וקודם שנחפש סיבה לכך, נבדוק מה מסרו לנו?
פרק כד' קצר 175 מילים ויכלו כמו הארוך 370 מילים. מהי התמונה הגדולה?

ארבעה פרקים האחרונים ביחד פחות מ-750 מילים שיכלו למסור בשני פרקים כול אחד בערך 370 מילים בקירוב לפי הצורך במשפט שלם.
ואז לא היו הרבה פרקים ותמוהה עוד יותר כי פרק כא' קצר רק 116 מילים רחוק מהאורך של 370 ויכלו לאחד עם הפרק שאחריו שבו 225 מילים 340 עם פרטים מהפרק שאחריו ואילו נדמיין חוק שאסור מעל 400 מילים בפרק ואין חוק ולא תנאי כזה, עדיין יכלו לשים כאן את ההפרש בפרק נוטל ובמקום ארבעה פרקים יכלו למסור שנים היינו לאחד לשני פרקים במקום ארבעה.
ואחרי שקבעו ופירסמו בתלמוד עירובין שאין הלכה כרב מאיר היינו שאין ללכת כדברי רב מאיר כי יש סיבה שם, וגם פירסמו שמשנה בלי שם היא של רב מאיר יכלו לקצר, האם יש סיבה לקצר? כן כי כבוד המורשת גורם לקצר כדי לקיים את השיטה בחינוך של המורשת היהודית לעולם ללמד קצר, ומקור השיטה במסכת פסחים, ולקצר כאשר אדגים והתחליף במקום 175+230+116+225=746 מעל שבע מאות מילים רק לשמור 127 מילים כי נכון לקצר 4/5 בגלל אותם השיקולים שמנהיגי הדת מסרו לנו במסורת היהודית וכן לקצר בדיון שרק על 17% היינו הפרטים הטהורים יותר, רק עליהם ראוי להדפיס דיון אבל לא על הפרטים האחרים כאשר אבאר.
מסוף פרק נוטל שמסרו לנו התחליף כמאה מילים אבל השאר נכון לקצר לפי השיטות הנזכרות של מורשת היהודית
וגם השארית יש פרטים מסוג הנזכר ומה שרב אלעזר התיר וכן מה שרבי יוסי מתיר אין להאריך בדברי האוסר אלא לקצר כי כבוד המורשת גורם לקצר כנזכר ואז אין מקור לאסור ודי לשמור כאן במחקר את השיקול שרבי יוסי התיר אבל אין להאריך במה שההלכה מאפשרת לעשות אלא לקיים את השיטה לעולם ללמד קצר
אפלו בדורות ההם שלא היה להם משחקים כמו בדור שלנו ואז היו צריכים למלאות את היום של שבת, עדיין גם אז יכלו לכבד את השיטה לעולם ללמד קצר ולספר סיפורים כמו שבדור שלנו יש ספרים שבהם סיפור או טלביזיה.
אומנם מכול פרק חבית אולי חמישים 50 מילים לדוגמה
__
אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואפילו יצאו מעצמן אם למשקין, היוצא מהן אסור כרבי יהודה. אם הייתה חבית נקובה לא ייתן עליה שעווה, מפני ממרח אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי ואמר חשש חטאת.
__
ואז לאחד עם פרק הבא. כי אף המצב שמסרו פגום ויכלו לאחד ארבעה פרקים קצרים ובמיוחד פרק נוטל קצר, לשני פרקים רגילים וכן אחרי התיקון אותו פתרון לאחד עם הפרק שאחריו אך הפרק שאחריו כולו של רב מאיר, מלבד פרט אחד של אבא שאול ונכון לקצר להגיע פרק שאחריו כי דברי אבא שאול להתיר ואין להאריך בפרט שמותר כי אין מקור לאסור ולא נשאר פרט מפרק שואל שמסרו לנו. וכן בפרק שאחריו יש פרט שהתירו היינו לאפשר בשבת להתיר חבלים וזה מערער על פרט אחר, שמסרו שנחשב מלאכה להתיר קשר אבל אחרי ההסרה להחסיר שמסירים את המשנה מסוג סתם של אבות מלאכות אין מקור לאסור ואז לא צריך לשמור שמותר ואפשרי להתיר קשר בשבת כי אין מקור טוב לאסור לפי ההלכה כנזכר אלא די לשמור את השיקולים במחקר כאן ולא במהדורה המתוקנת רק במחקר את השיקול שאפילו במהדורה הפגומה התירו להתיר חבלים אבל אין מקור לאסור וגם שמירת המותר עלול לגרום פרשנות לאסור משהו, למרות שלא אמרו אסור היינו בלי מקור טוב, ואפילו הרבי הקדוש רב יהודה האמורא פירש שאם התנא לא אמר אסור אין לפרש שכוונה לאסור ואם לא נתעלם מדברי האמורא הזה, חשוב לקצר כי אין מקור טוב לאסור.
ובפרק האחרון אחרי תיקון נשארו רק כששים מילים כאשר אדגים
__
אין מרסקין שחת לבהמה דקה, ולא חרובין לבהמה גסה כרבי יהודה שמתיר בחרובין בדקה, רבי יהודה אומר אם נבילה מתה בשבת אין להאכיל לכלבים לפי שאינה מן המוכן. מעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית, שפקקו את המאור בטופיח, וקשרו את המקידה בגמי, לידע אם יש בגיגית פותח טפח, אם לאו, מדבריהם למדנו, שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת.
ונכון לפרש כשיטה במסכת בבא מציאה "קא פסיק ותני לא שנא למיצווה ולא שנא כרצונו" וכדי לתקן עוול אדגיש שלא מייצג את המורשת להוסיף תנאי כאילו רק לצורך מיצווה כי המשנה לא אסרה, אלא כשיטה במסכת בבא מציעא וכשיטה של רב יהודה האמורא כנזכר, אלא להתבונן שאפילו התנא הקדוש לא אסר ולא אמר תנאי
וכמה נשאר
??
61+50=111 +16=127
ואחרי תיקון נוסף בלי להכפיל פרטים 117 מילים כי לעולם ללמד קצר.
ובמקום לחלק לארבעה פרקים, לא רק פגם שיכלו למסור בשני פרקים, כנזכר כי הם קצרים אלא אחרי תיקון נשאר מכול הארבעה, כמאה מילים בפרק אחד ולאחד את הפרטים האלה עם פרק נוטל שגם נכון לקצר כאשר אדגים, פחות מעשרים מילים אפילו אם יש פרט אסור לפי ההלכה ומהו התחליף? התחליף לפרק נוטל ראוי כך "ספוג אם אין לו עור בית אחיזה אין מקנחין בו ולמרות שאסור עדיין ניטל בשבת כחכמים" כי אי פרט אחר שראוי לשמור ולא לעסוק בדיון עליו ואז לאחד עם הפרטים שאחריהם כנזכר וזה יהיה תחליף לארבעה פרקים בפרק אחד
ובמקום אריכות של יותר משבע מאות מילים ועליהם דיון נכון לקצר וכבוד המורשת גורם לקצר כנזכר 127 מילים בקירוב ורק עליהם להדפיס דיון
וביחד הדוגמה של התחליף לפרק נוטל הוא פרק ספוג

__

פרק ספוג
א' ספוג [דף קמג' עמוד א'] אמרו חכמים אם אין לו עור בית אחיזה אין מקנחין בו ולמרות שתשמישו אסור משום סוחט עדיין ניטל. פירות, אפילו יצא משקה מעצמן אם למשקה היוצא מהן אסור [קמג',ב'] כרבי יהודה ואין צריך לומר שאין לסחוט להוציא מהן משקה.

ב' אמרו חכמים לא יתן [קלז' עמוד ב'] שמרים למשמרת תלויה בשבת.
ג' אם הייתה חבית נקובה אמר רבי יוחנן בן זכאי לא ייתן [קמו,א] עליה שעווה.
ד' אין מרסקין שחת לבהמה דקה, ולא חרובין לבהמה גסה כרבי יהודה שמתיר בחרובין בדקה, ועוד אמר רבי יהודה [קנו,ב] אם נבילה מתה בשבת אין להאכיל לכלבים לפי שלא היה מוכן.
ה' מעשה בימי אבא שאול בן בטנית, שפקקו את המאור בטופיח, וקשרו את המקידה בגמי, לידע אם יש בגיגית פותח טפח, אם לאו, מדבריהם למדנו, שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת.
סיום משנה שבת ועם פירוש דרכי נועם שכוונת התנא הקדוש כשיטה במסכת בבא מציאה "קא פסיק ותני לא שנא למיצווה ולא שנא כרצונו" וכדי לתקן עוול אדגיש שהוספת תנאי לא מייצגת את המורשת לטעון כאילו רק לצורך מיצווה כי המשנה לא אסרה, אלא כשיטה במסכת בבא מציעא וכשיטה של רב יהודה האמורא כנזכר, אלא להתבונן שאפילו התנא הקדוש לא אסר ולא אמר תנאי.

פירוש דרכי נועם: משמרת, כלי להפריד מי פרי מהשמרים ההלכה אסרה פרט זה וזה אחד הפרטים שהגיע לספר שלחן ערוך בצדק בסימן שיט' אבל שאר התוכן של ספר שולחן ערוך של רב קארו נוגד שיטות שמנהיגי ההלכה מסרו לנו, כי לא מייצג בנאמנות את המסורת של ההלכה ומי שטוען שמכבד את המסורת ההלכתית של המורשת היהודית ישמר מרחק מספר של רב קארו כי הרבה מהתוכן תערובת של פרטים הנוגדים את השיטת שמנהיגי ההלכה מסרו לנו ובסיבה שלא מייצג בנאמנות את המסורת ההלכתית.