אִם כֵּנִים אַתֶּם וגו' וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ (בראשית מב, יט כא), רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר לָשׁוֹן דְּרוֹמִי הוּא, אֲבָל, בְּרַם. (בראשית מב, כא): אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְּנוֹ אֵלֵינוּ, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן בַּר שְׁאִילָה אֶפְשָׁר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רוֹאֶה אֶת אֶחָיו מוֹכְרִים אוֹתוֹ וְהוּא שׁוֹתֵק, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מִתְחַבֵּט לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ עָלָיו רַחֲמִים וְלֹא נִתְמַלְּאוּ. (בראשית מב, כב): וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר וגו', הֲלוֹא כְּדֵין אֲמָרִית לְכוֹן, (בראשית מב, כא): הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד, אֶלָּא כָּךְ אֲמַרְתּוּן (בראשית לז, כ): וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ. (בראשית מב, כב): וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ, דָּמוֹ וְגַם דַּם הַזָּקֵן. (בראשית מב, כג): וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ, זֶה מְנַשֶּׁה. (בראשית מב, כד): וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר לְעֵינֵיהֶם אֲסָרוֹ, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ לָהֶם הָיָה מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקוֹ מַרְחִיצוֹ וְסָכוֹ.
למה בכל שלושה הימים אשר היו כולם במאסר לא סיפר הכתוב שהאשימו את עצמם כלל, וביום השלישי כאשר הוציאם יוסף וריחם עליהם, באמרו (י"ח) "זאת עשו, טענו את בעירכם" – אז התוודו עוונם ואמרו "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו"?
כאשר ראו שהאיש אדוני הארץ נכמרו רחמיו על בני ביתם וטפם על זה השיעור ולא מפאת שום דורש ומבקש עליהם ממנו, אלא הכל מצד עצמו ומעלתו, תמהו מאוד, ונתנו אז אל ליבם להחטיא את עצמם, בשכבר פשעו בשלושתם, במה שהשחיתו רחמיהם אל אחיהם עם הימצא עמהם שלושת הסיבות ההנה אשר יחסרון שם (=אצל יוסף במעמד זה), ולזה אמרו: הנה האיש הזה ריחם על אנשים זרים מארץ רחוקה, אבל אנחנו אשמים על אחינו בשרנו. והנה האיש הזה ריחם על נפשות בנינו ובנותינו, אף על פי שלא ראה אותם, ואנחנו בעינינו ראינו צרת נפשו. והאיש הזה נתעורר מעצמו מבלי בקשת שום אדם, ואנחנו לא ריחמנו עליו בהתחננו אלינו ולא שמענו. והצדיקו עליהם את הדין ואמרו: "על כן באה אלינו הצרה הזאת".
"The root of human conflict is sibling rivalry: Cain and Abel, Isaac and Ishmael, Jacob and Esau, and now Joseph and his brothers.
Joseph has the misfortune of being the youngest. He symbolises the Jewish condition. His brothers are older and stronger than he is. They resent his presence. They see him as a trouble maker. The fact that their father loves him only makes them angrier and more resentful. They want to kill him. In the end they get rid of him in a way that allows them to feel a little less guilty. They concoct a story that they tell their father, and they settle down to life again. They can relax. There is no Joseph to disturb their peace any more.
And now they are facing a stranger in a strange land and it simply does not occur to them that this man may be Joseph. As far as they are concerned, there is no Joseph. They don’t recognise him now. They never did. They never recognised him as one of them, as their father’s child, as their brother with an identity of his own and a right to be himself."
Rabbi Jonathan Sacks, Commentary on Parshat Mikketz (5771)
Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Vayeshev, Miketz, Vayigash, Derekh Chayim, Miketz 6
איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו . They confessed their sin and went into the details as is necessary in order for a confession to be legally valid. Even according to the opinion that one does not have to confess to all details it is certainly better if one does so. In this instance the details included watching Joseph's anguish, listening to his entreaties, and failing to respond. When man confesses before his Maker, he must weep, entreat, and mourn. When the brothers said אבל אשמים אנחנו, the first word should be read as Eyvel.