סְלִיק מַסֶּכֶת פֵּאָה
(ב) הַשֻּׁלְחָן שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו, טָהוֹר. נִטְּלָה שְׁנִיָּה, טָהוֹר. נִטְּלָה הַשְּׁלִישִׁית, טָמֵא כְּשֶׁיַּחְשֹׁב עָלָיו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה. וְכֵן הַדְּלֻפְקִי:
(ג) סַפְסָל שֶׁנִּטַּל אַחַד מֵרָאשָׁיו, טָהוֹר. נִטַּל הַשֵּׁנִי, טָהוֹר. אִם יֶשׁ בּוֹ גֹבַהּ טֶפַח, טָמֵא. שְׁרַפְרַף שֶׁנִּטַּל אַחַד מֵרָאשָׁיו, טָמֵא. וְכֵן הַכִּסֵּא שֶׁלִּפְנֵי קַתֶּדְרָא:
(2) A table one of whose legs was removed is clean. If a second leg was removed it is still clean. But if a third was removed it becomes unclean where the owner has the intention of using it. Rabbi Yose says: no intention is necessary. The same law applies also to the side-board.
(3) A bench, one of whose legs was removed, is clean. If its second leg also was removed it is still clean. If it was one handbreadth high it is unclean. A footstool one of whose legs was removed is unclean. The same applies to the stool in front of a cathedra.
(א) הַמַּקְדִישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ מִצְוָה עָלָיו לִפְדּוֹתָהּ הוּא שֶׁהָאָדוֹן קוֹדֵם. וְאִם לֹא רָצָה אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁמִּצְוַת יוֹבֵל נוֹהֶגֶת שֶׁאִם יַגִּיעַ יוֹבֵל וְלֹא יִגְאָלֶנָּה תֵּצֵא לַכֹּהֲנִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁבָּטְלוּ הַיּוֹבְלוֹת שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ יוֹצֵאת לַכֹּהֲנִים אֶלָּא סוֹפָהּ לְהִפָּדוֹת לְעוֹלָם כּוֹפִין אֶת הָאָדוֹן לִפְתֹּחַ בָּהּ תְּחִלָּה וְהִיא נִפְדֵית בְּשָׁוְיָהּ כִּשְׁאָר הַהֶקְדֵּשׁוֹת. אִם נִמְצָא מִי שֶׁמּוֹסִיף עָלָיו וְגוֹאֵל אוֹתָהּ יִגְאַל וְאִם לָאו אוֹמְרִין לוֹ הִגִּיעָתְךָ וְיִתֵּן מַה שֶּׁאָמַר וְאֵינוֹ פּוֹתֵחַ בְּפָחוֹת מֵאַרְבַּע פְּרוּטוֹת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַחֹמֶשׁ שֶׁמּוֹסִיף פְּרוּטָה:
(ב) רָצָה הָאָדוֹן לִמְכֹּר שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת מִשְּׂדוֹתָיו אוֹ לִלְווֹת כְּדֵי לִפְדּוֹת שָׂדֶה זוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. בֵּין בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג בֵּין בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג. וְהוּא קוֹדֵם לְכָל אָדָם. וְכֵן אִם רָצָה לִגְאל חֶצְיָהּ גּוֹאֵל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמוֹכֵר לְהֶדְיוֹט. זֶה חֹמֶר בְּהֶדְיוֹט מִבְּהֶקְדֵּשׁ:
(ג) הַמַּקְדִּישׁ אֶת בֵּיתוֹ אוֹ אֶת בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁלּוֹ אוֹ שְׁאָר מִטַּלְטְלָיו הֲרֵי אֵלּוּ נֶעֱרָכִין בְּשָׁוְיֵיהֶן בֵּין טוֹב וּבֵין רַע. וְאִם פָּדָה אוֹתָן הַמַּקְדִּישׁ אוֹ אִשְׁתּוֹ אוֹ יוֹרְשׁוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְכוֹפִין אֶת הַבְּעָלִים לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן וְהַדָּמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת. בֵּין שֶׁהָיָה הַבַּיִת מִבָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה בֵּין שֶׁהָיָה מִבָּתֵּי הַחֲצֵרִים הֲרֵי זֶה נִגְאָל לְעוֹלָם:
(ד) גְּאָלוֹ אַחֵר מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ אִם הָיָה בֵּית עָרֵי חוֹמָה וְקָם בְּיַד הַגּוֹאֵל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ נֶחְלָט. וְאִם הָיָה בֵּית הַחֲצֵרִים וְהִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְהוּא בְּיַד הַגּוֹאֵל חוֹזֵר לִבְעָלָיו בַּיּוֹבֵל:
(ה) הַמַּקְדִּישׁ בְּהֵמָה טְהוֹרָה תְּמִימָה לְבֶדֶק הַבַּיִת אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל עֲשֵׂה מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וְחָלָה קְדֻשָּׁה עָלֶיהָ וְנִפְדֵית כְּשֶׁהִיא תְּמִימָה. וּמַעֲרִיךְ אוֹתָהּ הַכֹּהֵן בְּדָמֶיהָ. וְהַדָּמִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת. וְאֵין הַפּוֹדֶה אוֹתָהּ פּוֹדֶה אֶלָּא עַל מְנָת לְהַקְרִיבָהּ לַמִּזְבֵּחַ לְמַה שֶּׁהִיא רְאוּיָה. שֶׁכָּל דָּבָר הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי מִזְבֵּחַ לְעוֹלָם:
(ו) וּמִנַּיִן שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּישׁ תְּמִימִין לְבֶדֶק הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כג) "וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ נְדָבָה לְבֶדֶק הַבַּיִת. וְכֵן הַדְּבָרִים מַרְאִין שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים. שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בַּעַל מוּם לַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר אֹתוֹ (ויקרא כב כג) "אוֹתוֹ" אַתָּה עוֹשֶׂה נְדָבָה לְבֶדֶק הַבַּיִת וְאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה תְּמִימִים נְדָבָה לְבֶדֶק הַבַּיִת. וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה כַּעֲשֵׂה הוּא:
(ז) הַמַּקְדִּישׁ אֶת בְּהֶמְתּוֹ סְתָם אוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו סְתָם רוֹאִין כָּל בְּהֵמָה תְּמִימָה הָרְאוּיָה לְהַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי עוֹלוֹת וְיַקְרִיבוּ אוֹתָן עוֹלוֹת. וְהַנְּקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי שְׁלָמִים וְיַקְרִיבוּ אוֹתָן שְׁלָמִים. וְהַדָּמִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כז ט) "וְאִם בְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה' כּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַה' יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" כְּלוֹמַר כָּל הָרָאוּי לְקָרְבָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יִקָּרֵב:
(ח) הִקְדִּישׁ נְכָסָיו סְתָם וְהָיוּ בָּהֶן יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְעוֹפוֹת הָרְאוּיִין לִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין וְיַקְרִיבוּ אוֹתָן וְהַדָּמִים יִלָּקַח בָּהֶן זְכָרִים וְיַקְרִיבוּ עוֹלוֹת:
(ט) וּמִפְּנֵי מָה יַקְרִיבוּ דְּמֵי אֵלּוּ עוֹלוֹת וּדְמֵי הַבְּהֵמָה הַתְּמִימָה יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת. לְפִי שֶׁהַבְּהֵמָה הַקְּדוֹשָׁה לַמִּזְבֵּחַ אִם נָפַל בָּהּ מוּם יֵשׁ לָהּ פִּדְיוֹן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר וְהַסּלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהָעוֹפוֹת שֶׁנִּפְסְלוּ אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז יא) "וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה" וְגוֹ' כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה יֵשׁ לָהּ פִּדְיוֹן וְכָל שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה אֵין לָהּ פִּדְיוֹן:
(י) הִקְדִּישׁ נְכָסָיו סְתָם וְהָיְתָה בָּהֶן הַקְּטֹרֶת שֶׁנּוֹתְנִין לְאָמָּנִין בִּשְׂכָרָן עַד שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִקְחוּ אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים. הֲרֵי זוֹ תִּנָּתֵן לְאָמָּנִין בִּשְׂכָרָן כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין בְּמוֹתַר הַקְּטֹרֶת. וְכֵן עוֹשִׂין אִם יֵשׁ בִּנְכָסָיו אֶחָד מִסַּמָּנֵי הַקְּטֹרֶת:
(יא) הַמַּקְדִּישׁ בְּהֵמָה תְּמִימָה לַמִּזְבֵּחַ וְנָפַל בָּהּ מוּם וְנִפְסְלָה הֲרֵי זוֹ נֶעֱרֶכֶת וְנִפְדֵית. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כז יא) "וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה' וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה" וְגוֹ'. וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ קָרְבָּן אַחֵר כְּמוֹתָהּ:
(יב) כָּל הַמַּקְדִּישׁ בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ בֵּין טְהוֹרָה בֵּין טְמֵאָה בֵּין קָדְשֵׁי הַבַּיִת בֵּין קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם אוֹ תְּמִימָה הָרְאוּיָה לִקָּרֵב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה הַעֲמָדָה בְּבֵית דִּין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז יא) "וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה". לְפִיכָךְ אִם מֵתָה הַבְּהֵמָה קֹדֶם שֶׁתֵּעָרֵךְ וְתִפָּדֶה אֵין פּוֹדִין אוֹתָהּ אַחַר שֶׁמֵּתָה אֶלָּא תִּקָּבֵר. אֲבָל אִם הִקְדִּישׁ שְׁחוּטָה אוֹ נְבֵלָה לְבֶדֶק הַבַּיִת הֲרֵי זוֹ תִּפָּדֶה כִּשְׁאָר מִטַּלְטְלִין:
(יג) שָׁחַט בָּהּ שְׁנַיִם אוֹ רֹב שְׁנַיִם וַעֲדַיִן הִיא מְפַרְכֶּסֶת הֲרֵי הִיא כְּחַיָּה לְכָל דְּבָרֶיהָ וְנֶעֱרֶכֶת וַהֲרֵי הִיא בִּכְלַל וְהֶעֱמִיד וְהֶעֱרִיךְ עַד שֶׁתָּמוּת:
(יד) הַמַּקְדִּישׁ בְּהֵמָה תְּמִימָה לְדָמֶיהָ הֲרֵי זוֹ נִתְקַדֵּשׁ גּוּפָהּ. כֵּיצַד. הָאוֹמֵר דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ הֶקְדֵּשׁ לַמִּזְבֵּחַ הִיא עַצְמָהּ תִּקָּרֵב. הִקְדִּישׁ אֶחָד מֵאֵיבָרֶיהָ לְדָמָיו וְאָמַר דְּמֵי רַגְלָהּ שֶׁל פָּרָה זוֹ הֶקְדֵּשׁ לַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זוֹ סָפֵק אִם פָּשְׁטָה קְדֻשָּׁה בְּכֻלָּהּ אוֹ לֹא פָּשְׁטָה. וּלְפִיכָךְ תִּקָּרֵב וְלֹא תִּפָּדֶה:
(טו) וכֵּיצַד עוֹשִׂין. מוֹכְרִין אוֹתָהּ כֻּלָּהּ לְמִי שֶׁיַּקְרִיב אוֹתָהּ. וְדָמֶיהָ חֻלִּין חוּץ מִדְּמֵי אוֹתוֹ אֵיבָר. וְאִם הָיָה אֵיבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ פָּשְׁטָה קְדֻשָּׁה בְּכֻלָּהּ:
(טז) הָיְתָה בְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִקָּרֵב וְהִקְדִּישׁ אֵיבָר מֵאֵיבָרֶיהָ לְדָמָיו בֵּין שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ בֵּין שֶׁהַנְּשָׁמָה אֵין תְּלוּיָה בּוֹ לֹא נִתְקַדֵּשׁ אֶלָּא דְּמֵי אוֹתוֹ אֵיבָר בִּלְבַד. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁאָמַר דְּמֵי רֶגֶל פָּרָה זוֹ אוֹ דְּמֵי לִבָּהּ הֶקְדֵּשׁ לַמִּזְבֵּחַ. הוּא וְהֶקְדֵּשׁ שֻׁתָּפִין בָּהּ:
(יז) וְכֵן הָאוֹמֵר רֹאשׁ עֶבֶד זֶה אוֹ לֵב חֲמוֹר זֶה הֶקְדֵּשׁ לַמִּזְבֵּחַ אוֹ שֶׁאָמַר רֹאשִׁי הֶקְדֵּשׁ לַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בִּדְמֵי רֹאשׁוֹ וְרוֹאִין כַּמָּה יִשְׁוֶה אוֹתוֹ אֵיבָר אִלּוּ הָיָה נִמְכָּר וְיָבִיא בְּדָמָיו קָרְבָּן:
(יח) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. אֲבָל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הָאוֹמֵר דְּמֵי רֹאשׁ חֲמוֹר זֶה אוֹ כְּבֵדוֹ הֶקְדֵּשׁ אוֹ דְּמֵי רֹאשׁ עֶבֶד זֶה אוֹ כְּבֵדוֹ הֶקְדֵּשׁ הוֹאִיל וְהוּא דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בּוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּדְמֵי כֻּלּוֹ. שֶׁכָּל הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת קְדֻשַּׁת דָּמִים הוּא:
(יט) הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי לַמִּזְבֵּחַ מֵבִיא בְּעֶרְכּוֹ קָרְבָּן. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לְעֵרֶךְ שָׁלֵם הֲרֵי זֶה דְּבַר סָפֵק אִם נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד הוֹאִיל וְהוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן עֵרֶךְ. אוֹ אֵינוֹ נִדּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד הוֹאִיל וְלַמִּזְבֵּחַ נָדַר. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זוֹ נִפְדֵית וְהַדָּמִים יָבִיאוּ בָּהֶן עוֹלוֹת לַמִּזְבֵּחַ. וְיֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם פּוֹדִין אוֹתָהּ בָּעֵרֶךְ הַקָּצוּב בָּהּ אוֹ פּוֹדִין אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָן הוֹאִיל וְלַמִּזְבֵּחַ הִקְדִּישׁ וְדָנִין בְּכָל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לְהַחְמִיר:
(א) אֶחָד הָאוֹמֵר הֲרֵי זֶה הֶקְדֵּשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת אוֹ חֵרֶם לְבֶדֶק הַבַּיִת אוֹ חֵרֶם לַשָּׁמַיִם. וְכֵן בְּכָל נְכָסָיו אִם אָמַר כָּל נְכָסָיו הֶקְדֵּשׁ אוֹ חֵרֶם לְבֶדֶק הַבַּיִת אוֹ חֵרֶם לַשָּׁמָיִם הֲרֵי אֵלּוּ יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת. אֲבָל אִם אָמַר חֵרֶם סְתָם הֲרֵי אֵלּוּ לַכֹּהֲנִים. שֶׁסְּתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח יד) "כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה":
(ב) מַחְרִים אָדָם מִן בְּקָרוֹ וּמִצֹּאנוֹ וּמֵעֲבָדָיו וּמִשִּׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ. אֲבָל לֹא יַחֲרִים כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְלֹא כָּל עֲבָדָיו וְלֹא כָּל שְׂדוֹתָיו וְלֹא כָּל מִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִשְּׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז כח) "מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ". וְאִם הֶחֱרִים אֶת הַכּל אֲפִלּוּ הֶחֱרִים כָּל נְכָסָיו הֲרֵי אֵלּוּ מֻחְרָמִין בֵּין שֶׁהֶחְרִים לַכֹּהֲנִים בֵּין שֶׁהֶחֱרִים לְבֶדֶק הַבַּיִת:
(ג) וְכָל מִי שֶׁהֶחֱרִים אוֹ הִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו לוֹקְחִין כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וַאֲפִילוּ תְּפִלִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כְּלֵי אֻמְּנוּתוֹ וּבְגָדָיו שֶׁהַכּל הֶקְדֵּשׁ אוֹ חֵרֶם:
(ד) מַה בֵּין חֶרְמֵי כֹּהֲנִים לְחֶרְמֵי שָׁמַיִם. שֶׁחֶרְמֵי שָׁמַיִם הֶקְדֵּשׁ וְנִפְדִּין בְּשָׁוְיֵיהֶן וְיִפְּלוּ הַדָּמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת וְיֵצְאוּ הַנְּכָסִים לְחֻלִּין. וְחֶרְמֵי כֹּהֲנִים אֵין לָהֶן פִּדְיוֹן לְעוֹלָם אֶלָּא נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים כִּתְרוּמָה. וְעַל חֵרֶם כֹּהֲנִים הוּא אוֹמֵר (ויקרא כז כח) "לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל". לֹא יִמָּכֵר לְאַחֵר וְלֹא יִגָּאֵל לַבְּעָלִים:
(ה) וְאֶחָד הַמַּחֲרִים קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין הֲרֵי אֵלּוּ נִתָּנִין לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר. בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱרִים חֶרְמֵי כֹּהֲנִים כָּל זְמַן שֶׁהֵן בְּבֵית הַבְּעָלִים הֲרֵי הֵן הֶקְדֵּשׁ לְכָל דִּבְרֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז כח) "כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה'". נְתָנוֹ לַכֹּהֵן הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דִּבְרֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח יד) "כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה":
(ו) כֹּהֵן שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׂדֵה חֵרֶם שֶׁזָּכָה בָּהּ אַחַר הַיּוֹבֵל וְהֶחֱרִימָהּ הֲרֵי זוֹ מֻחְרֶמֶת וְיוֹצְאָה לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז כא) "לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ" מְלַמֵּד שֶׁשְּׂדֵה חֶרְמוֹ לוֹ כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאִם הֶחֱרִימָהּ הִיא מֻחְרֶמֶת מִיָּד:
(ז) מָכַר הַכֹּהֵן שְׂדֵה חֶרְמוֹ וְהִקְדִּישָׁהּ לוֹקֵחַ אֲפִלּוּ הָיָה הַלּוֹקֵחַ הַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהֶחֱרִימוּהָ הֲרֵי זוֹ כִּשְׂדֵה מִקְנָה וְחוֹזֶרֶת לַכֹּהֵן שֶׁמְּכָרָהּ בַּיּוֹבֵל. אֲבָל קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁל כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם אֵינָם מַחְרִימִין אוֹתָן שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר בְּשָׂדֶה (ויקרא כה לד) "כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָכֶם"???. וּמִטַּלְטְלִין הֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת בַּחֲרָמִין שֶׁנֶּאֱמַר (גמרא ערכין כח א) "מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ":
(ח) הַמַּקְדִּישׁ קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לְבֶדֶק הַבַּיִת הֲרֵי הַהֶקְדֵּשׁ חָל עֲלֵיהֶן וְתֵעָרֵךְ הַבְּהֵמָה וְתִפָּדֶה וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לְבֶדֶק הַבַּיִת וְהַבְּהֵמָה תִּקָּרֵב לְמַה שֶּׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה. אֲבָל הַמַּקְדִּישׁ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לַמִּזְבֵּחַ וְאָמַר הֲרֵי זֶה עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים אוֹ הֶחֱרִימָם לַכֹּהֲנִים לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְאֵין הֶקְדֵּשׁ מִזְבֵּחַ וְלֹא הַחֵרֶם חָל עַל קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:
(ט) הָאוֹמֵר שׁוֹר זֶה הֶקְדֵּשׁ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁחָטוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּהֲנָאָה. הִקְדִּישׁוֹ לַמִּזְבֵּחַ הֲרֵי זֶה הֶקְדֵּשׁ לַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל אִם אָמַר הֲרֵי זֶה הֶקְדֵּשׁ מֵעַכְשָׁו לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁחָטוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְאִם הִקְדִּישׁוֹ בְּתוֹךְ הַשְּׁלֹשִׁים לַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ מֻקְדָּשׁ:
(י) הַמַּקְדִּישׁ עוֹלָה לְבֶדֶק הַבַּיִת אֵין בָּהּ אֶלָּא עִכּוּב גִּזְבָּרִין בִּלְבַד. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא תִּשָּׁחֵט עַד שֶׁתִּפָּדֶה. לְפִיכָךְ אִם עָבַר וּשְׁחָטָהּ הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה:
(יא) מַחֲרִים אָדָם בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים בֵּין חֶרְמֵי כֹּהֲנִים בֵּין חֶרְמֵי בֶּדֶק הַבַּיִת. וְאִם הָיוּ קָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן נוֹתֵן אֶת דְּמֵיהֶן בֵּין לַכֹּהֲנִים בֵּין לְבֶדֶק הַבַּיִת וְיִקָּרְבוּ אוֹתָן הַקָּדָשִׁים אַחַר שֶׁיִּפָּדוּ לְמַה שֶּׁהֵן:
(יב) הָיוּ נְדָבָה וְהֶחֱרִימָן כֵּיצַד פּוֹדִין אוֹתָן. אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בִּבְהֵמָה זוֹ לְהַעֲלוֹתָהּ עוֹלָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בָּהּ. וְכָל הַנּוֹתֵן אוֹתוֹ שִׁעוּר יַקְרִיב בְּהֵמָה זוֹ נְדָבָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה:
(יג) יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶחְרִים אֶת בְּכוֹר בְּהֵמָה לַשָּׁמַיִם בֵּין שֶׁהָיָה תָמִים בֵּין שֶׁהָיָה בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה מֻחְרָם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֶחְרִימוֹ הַכֹּהֵן לַשָּׁמַיִם אַחַר שֶׁבָּא לְיָדוֹ:
(יד) וְכֵיצַד פּוֹדִין אוֹתָן. אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בִּבְכוֹר זֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ וְתִהְיֶה הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לִתְּנוֹ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה לִקְרוֹבוֹ אוֹ לְרֵעוֹ. וְכָל הַנּוֹתֵן אוֹתוֹ שִׁעוּר יִקַּח הַבְּכוֹר וְיִתְּנֶנּוּ לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה וְיִפְּלוּ הַדָּמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת:
(טו) הַמַּחֲרִים אֶת הַמַּעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה כְּמַחֲרִים שַׁלְמֵי נְדָבָה לְפִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ:
(טז) הַמַּקְדִּישׁ שִׁקְלוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ. הִקְדִּישׁ בִּכּוּרִים לְבֶדֶק הַבַּיִת אֵינָן קֹדֶשׁ. אֲבָל אִם הִקְדִּישָׁן הַכֹּהֵן אַחַר שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ הֲרֵי אֵלּוּ קֹדֶשׁ:
(יז) הַמַּחֲרִים חֲצִי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הוּא וְהַכֹּהֲנִים שֻׁתָּפִין בּוֹ. אֲבָל אִם הִקְדִּישׁ אוֹ הֶחֱרִים לַשָּׁמַיִם חֲצִי עַבְדּוֹ כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל הַמַּקְדִּישׁ עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים אוֹ הַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים הֲרֵי גּוּפָן קֹדֶשׁ לְפִיכָךְ אֲסוּרִים לֵהָנוֹת בָּהֶן עַד שֶׁיִּפָּדוּ:
(יח) וְאֵין הַגִּזְבָּרִין רַשָּׁאִין לִקַּח דְּמֵיהֶן מֵאֲחֵרִים וּלְהוֹצִיא אוֹתָן לְחֵרוּת אֶלָּא מוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים מוֹצִיאִין אוֹתָן לְחֵרוּת אִם רָצוּ:
(יט) הַמַּקְדִּישׁ יְדֵי עַבְדּוֹ כָּל הַיֶּתֶר עַל פַּרְנָסָתוֹ קֹדֶשׁ. וְכֵיצַד הוּא מִתְפַּרְנֵס עֶבֶד זֶה. לוֹוֶה וְאוֹכֵל וְעוֹשֶׂה וּפוֹרֵעַ. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה פָּחוֹת פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וְיִפְרַע. שֶׁאִם עָשָׂה בִּפְרוּטָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה הֶקְדֵּשׁ:
(כ) הַמַּקְדִּישׁ אֶת עַצְמוֹ לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא דָּמָיו וַהֲרֵי הוּא חַיָּב בִּדְמֵי עַצְמוֹ. וּמֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֶאֱכל שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפוֹ כְּעֶבֶד:
(כא) אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁהֶחְרִים בְּנוֹ וּבִתּוֹ וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים אוֹ שְׂדֵה מִקְנָתוֹ הֲרֵי אֵלּוּ אֵינָן מֻחְרָמִין. שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵין גּוּפוֹ שֶׁלּוֹ:
(כב) אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. כֵּיצַד. הָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר וְכָפַר בּוֹ זֶה שֶׁהוּא אֶצְלוֹ אֵין הַבְּעָלִים יְכוֹלִין לְהַקְדִּישׁוֹ. אֲבָל אִם לֹא כָּפַר בּוֹ הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא:
(כג) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמִטַּלְטְלִין. אֲבָל קַרְקַע שֶׁגְּזָלָהּ אַחֵר וְכָפַר בָּהּ אִם יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ בְּדַיָּנִין הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהַקְדִּישָׁהּ וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הוֹצִיאָהּ שֶׁהַקַּרְקַע עַצְמָהּ הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ:
(כד) הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים שְׁנֵיהֶם אֵינָן יְכוֹלִין לְהַקְדִּישׁ. זֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְזֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
(כה) מִי שֶׁהָיָה מוֹכֵר דְּלוּעִין אוֹ בֵּיצִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּבָא לוֹקֵחַ וְנָטַל אַחַת וְהָלַךְ לוֹ. אִם הָיוּ דְּמֵי כָּל אַחַת וְאַחַת קְצוּבִין הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁפָּסַק. וְאֵין הַמּוֹכֵר יָכוֹל לְהַקְדִּישׁ דְּלַעַת זוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בִּרְשׁוּתוֹ. וְאִם אֵין הַדָּמִים קְצוּבִין וְהִקְדִּישָׁהּ מְקֻדֶּשֶׁת שֶׁעֲדַיִן בִּרְשׁוּתוֹ הִיא שֶׁזֶּה שֶׁלְּקָחָהּ לֹא לְקָחָהּ דֶּרֶךְ גְּזֵלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
(כו) אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. כֵּיצַד. מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדָתִי מִן הַיָּם קֹדֶשׁ. מַה שֶּׁתּוֹצִיא שָׂדֶה זוֹ מִן הַפֵּרוֹת חֵרֶם. לֹא אָמַר כְּלוּם:
(כז) הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה זוֹ שֶׁמָּכַרְתִּי לְךָ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ מְקֻדֶּשֶׁת וּלְקָחָהּ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. לְפִי שֶׁכְּשֶׁהִקְדִּישָׁהּ לֹא בָּאָה בִּרְשׁוּתוֹ:
(כח) וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת וְהַמּוֹתָר חֻלִּין. אָמַר לָהּ יִקְדְּשׁוּ יָדַיִךְ לְעוֹשֵׂיהֶן הוֹאִיל וְהֵן מְשֻׁעְבָּדִין לוֹ הֲרֵי כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ קֹדֶשׁ. הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְאוֹמֵר אִילָן זֶה קֹדֶשׁ שֶׁכָּל פֵּרוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה לְהַבָּא קֹדֶשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
(כט) הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי מוֹכֵר לְךָ לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ תִּתְקַדֵּשׁ הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת כְּשֶׁיִּקָּחֶנָּה שֶׁהֲרֵי עַתָּה (בָּא) בְּיָדוֹ לְהַקְדִּישָׁהּ. שָׂדֶה זוֹ שֶׁמִּשְׁכַּנְתִּי לְךָ לִכְשֶׁאֶפְדֶּנָּה מִמְּךָ תְּהִי קֹדֶשׁ. מִשֶּׁיִּפְדֶּה אוֹתָהּ תִּתְקַדֵּשׁ שֶׁהֲרֵי בְּיָדוֹ לִפְדּוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מְמֻשְׁכֶּנֶת לִזְמַן קָצוּב שֶׁהֲרֵי בְּיָדוֹ לִפְדּוֹתָהּ אַחַר הַזְּמַן:
(ל) הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ וְחָזַר וְהִקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה קֹדֶשׁ וּפָקְעָה הַשְּׂכִירוּת. וְאִם דָּר בּוֹ הַשּׂוֹכֵר מָעַל:
(לא) יֵרָאֶה לִי שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם אִם אָמַר הֲרֵי עָלַי לְהַקְדִּישׁוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהַקְדִּישׁוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא לָעוֹלָם מִשּׁוּם נִדְרוֹ. וְאִם לֹא הִקְדִּישׁ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם (דברים כג כב) "בַּל תְּאַחֵר" ??? וְ(במדבר ל ג) "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" וּמִשּׁוּם (במדבר ל ג) "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים:
(לב) כֵּיצַד. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי לְהַקְדִּישׁ כָּל שֶׁתַּעֲלֶה מְצוּדָתִי מִן הַיָּם. הֲרֵי עָלַי לִתֵּן לַעֲנִיִּים פֵּרוֹת שֶׁתּוֹצִיא שָׂדֶה זוֹ. הֲרֵי עָלַי לְהַחֲרִים אוֹ לִתֵּן לִשְׁבוּיִם כָּל שֶׁאֶשְׂתַּכֵּר בְּשָׁנָה זוֹ. וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּמַאֲמָרִים אֵלּוּ הֲרֵי זֶה חַיָּב לִתֵּן וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶן מַה שֶּׁאָמַר כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לְיָדוֹ. וְזֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בִּכְלַל נְדָרִים הוּא לֹא בִּכְלַל הֶקְדֵּשׁוֹת:
(לג) רְאָיָה לְדָבָר זֶה מַה שֶּׁאָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ (בראשית כח כב) "וְכל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" וְנֶאֱמַר (בראשית לא יג) "אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר". וַהֲרֵי הָאוֹמֵר לֹא אֶפָּטֵר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁאֶהֱיֶה נָזִיר חַיָּב לִנְהֹג בִּנְזִירוּת וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָדַר בְּנָזִיר. הוֹאִיל וְאָמַר שֶׁיִּדֹּר בְּנָזִיר חַיָּב לְהִנָּזֵר. וְזֶה כַּיּוֹצֵא בּוֹ וְכָזֶה רָאוּי לָדוּן:
(לד) הֶקְדֵּשׁ טָעוּת אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד. הָאוֹמֵר שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבַּיִת רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ וְיָצָא לָבָן אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. דִּינָר זָהָב שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ וְעָלָה שֶׁל כֶּסֶף אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְּיָדִי רִאשׁוֹנָה הֶקְדֵּשׁ וְעָלָה שֶׁל שֶׁמֶן בֵּין שֶׁהַיַּיִן יָקָר מִן הַשֶּׁמֶן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם אוֹ הַשֶּׁמֶן יָקָר מִן הַיַּיִן אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. הִתְפִּיס בָּהּ אַחֶרֶת וְאָמַר זוֹ כָּזוֹ הֲרֵי הַשְּׁנִיָּה הֶקְדֵּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
(א) הַהֶקְדֵשׁוֹת אֵין פּוֹדִין אוֹתָן לֹא בְּקַרְקַע. וְלֹא בַּעֲבָדִים שֶׁהֲרֵי הֻקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת. וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת (מִפְּנֵי) שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף. אֶחָד הַכֶּסֶף וְאֶחָד שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁשָּׁוִין כֶּסֶף. וַאֲפִילוּ סֻבִּין:
(ב) כָּל הַפּוֹדֶה קָדָשָׁיו מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ עַצְמוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ אוֹ הַיּוֹרֵשׁ מוֹסִיפִים חֹמֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַף הַחֹמֶשׁ לֹא יִהְיֶה אֶלָּא מִן הַמִּטַּלְטְלִין. וְהַחֹמֶשׁ שֶׁמּוֹסִיף הֲרֵי הוּא כְּהֶקְדֵּשׁ עַצְמוֹ וְדִין אֶחָד לָהֶם:
(ג) הַפּוֹדֶה קָדָשָׁיו אֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב. אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁנָּתַן אֶת הַקֶּרֶן יָצָא הַקֹּדֶשׁ לְחֻלִּין וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בּוֹ. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת עַד שֶׁיִּתֵּן הַחֹמֶשׁ שֶׁמָּא יִפְשַׁע וְלֹא יִתֵּן. אֲבָל בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי עֹנֶג שַׁבָּת הִתִּירוּ לוֹ לֶאֱכל וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ וַהֲרֵי הַגִּזְבָּרִין תּוֹבְעִין אוֹתוֹ:
(ד) קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם וְנִפְדּוּ. אִם פָּדָה הַמַּקְדִּישׁ עַצְמוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ כִּשְׁאָר הַהֶקְדֵּשׁוֹת. וְהַמַּקְדִּישׁ שֶׁפָּדָה לְעַצְמוֹ הוּא שֶׁמּוֹסִיף חֹמֶשׁ לֹא הַמִּתְכַּפֵּר בָּהּ שֶׁפְּדָאָהּ. וְהֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן הוּא שֶׁחַיָּב בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ. אֲבָל הֶקְדֵּשׁ שֵׁנִי אֵינוֹ מוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז טו) "וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית". הַמַּקְדִּישׁ וְלֹא הַמַּתְפִּיס:
(ה) לְפִיכָךְ אִם חִלֵּל בְּהֵמָה עַל בְּהֵמָה שְׁנִיָּה בֵּין בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת בֵּין בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶם מוּם. אוֹ שֶׁהֵמִיר בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. כְּשֶׁהוּא פּוֹדֶה אֶת הַשְּׁנִיָּה שֶׁחִלֵּל עָלֶיהָ אוֹ אֶת הַתְּמוּרָה לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מוֹסִיף חֹמֶשׁ:
(ו) הַמַּפְרִישׁ אָשָׁם לְהִתְכַּפֵּר בּוֹ וְנָפַל בּוֹ מוּם וְהוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ וְחִלְּלוֹ עַל בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְנִתְכַּפֵּר בְּאָשָׁם אַחֵר וְנִתְּקָה הַבְּהֵמָה שֶׁחִלֵּל עָלֶיהָ לִרְעִיָּה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הֲרֵי הוּא סָפֵק אִם מוֹסִיף עָלֶיהָ חֹמֶשׁ הוֹאִיל וְהוּא קָרְבַּן עוֹלָה וַהֲרֵי הוּא גּוּף אֶחָד וּקְדֻשָּׁה אַחֶרֶת. אוֹ אֵינוֹ מוֹסִיף עָלֶיהָ חֹמֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה מִכֹּחַ הֶקְדֵּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁכְּבָר הוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ:
(ז) קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה שֶׁלֹּא דָּנָה תּוֹרָה בִּתְמוּרָה אֶלָּא בְּקָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ. כֵּיצַד. הָיוּ לְפָנָיו בֶּהֱמַת חֻלִּין וּבֶהֱמַת קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וְאָמַר זוֹ חֲלוּפַת זוֹ אוֹ זוֹ תְּמוּרַת זוֹ לֹא אָמַר כְּלוּם. אֲבָל אִם אָמַר הֲרֵי זוֹ תַּחַת זוֹ הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ דְּבָרָיו קַיָּמִין וְיָצְאתָה הַבְּהֵמָה הָרִאשׁוֹנָה לְחֻלִּין וְנִתְפְּסָה הַשְּׁנִיָּה:
(ח) אֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וְאֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם אֵין פּוֹדִין אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה אֶלָּא בְּשָׁוְיֵיהֶן. וְאִם עָבַר וְחִלְּלָן עַל פָּחוֹת מִשָּׁוְיֵיהֶן אֲפִלּוּ הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מֵאָה דִּינָר שֶׁחִלְּלוֹ עַל שְׁוֵה פְּרוּטָה הֲרֵי זֶה פָּדוּי וְיָצָא לְחֻלִּין וּמֻתָּר לֵהָנוֹת בּוֹ. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהוּא צָרִיךְ חֲקִירַת דָּמִים וְחַיָּב לְהַשְׁלִים אֶת דָּמָיו:
(ט) כֵּיצַד. הָיְתָה לוֹ בֶּהֱמַת קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה עֲשָׂרָה וּבֶהֱמַת חֻלִּין שֶׁשָּׁוָה חֲמִשָּׁה וְאָמַר הֲרֵי זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ הֲרֵי זוֹ נִפְדֵית וְיָצָאת לְחֻלִּין אֲבָל צָרִיךְ לְהַשְׁלִים הַחֲמִשָּׁה. וְכֵן אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה הָרִאשׁוֹנָה קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הֲרֵי זוֹ יָצָאת לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד וְתִכָּנֵס הַשְּׁנִיָּה תַּחְתֶּיהָ דִּין תּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם צָרִיךְ חֲקִירַת דָּמִים אִם הָיְתָה זוֹ שֶׁחִלֵּל עָלֶיהָ שָׁוָה אוֹ יַשְׁלִים דָּמֶיהָ:
(י) שָׁמוּ אוֹתָהּ שְׁלֹשָׁה וְאָמְרוּ שֶׁזּוֹ בְּדָמֶיהָ אֲפִלּוּ בָּאוּ אַחַר כֵּן מֵאָה וְאָמְרוּ שֶׁל קֹדֶשׁ הָיְתָה יָפָה אֵינוֹ חוֹזֵר. הוֹאִיל וַחֲקִירַת הַדָּמִים מִדִּבְרֵיהֶם לֹא הֶחְמִירוּ בָּהּ. אֲבָל אִם שָׁמוּ אוֹתָהּ שְׁנַיִם וּבָאוּ שְׁלֹשָׁה וְאָמְרוּ שֶׁהוֹנָה הַהֶקְדֵּשׁ בְּכָל שֶׁהוּא חוֹזֵר:
(יא) אֵין פּוֹדִין אֶת הַהֶקְדֵּשׁ אַכְסָרָה אֶלָּא בַּחֲקִירַת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם פָּדָה יַד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. כֵּיצַד. פָּרָה זוֹ תַּחַת פָּרָה זוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ טַלִּית זוֹ תַּחַת טַלִּית זוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. הֶקְדֵּשׁוֹ פָּדוּי וְיַד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אִם הָיְתָה הַשְּׁנִיָּה יָפָה מִן הָרִאשׁוֹנָה בְּיוֹתֵר לוֹקְחִין אוֹתָהּ הַגִּזְבָּרִין וְשׁוֹתְקִין. וְאִם אֵינָהּ יָפָה מְשַׁלֵּם אֶת הַדָּמִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וּמוֹסִיף חֹמֶשׁ. אֲבָל אִם אָמַר טַלִּית זוֹ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים תַּחַת טַלִּית שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וּפָרָה זוֹ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים תַּחַת פָּרָה זוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. אֲפִלּוּ הָיְתָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שָׁוָה חָמֵשׁ וְשֶׁלּוֹ עֶשֶׂר הֲרֵי זֶה מוֹסִיף חֹמֶשׁ וְנוֹתֵן שְׁתֵּי סְלָעִים וּמֶחֱצָה שֶׁהֲרֵי בְּדָמִים קְצוּבִים פָּדָה. וּשְׁנִיָּה אֵינָהּ טְעוּנָה חֹמֶשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
(יב) הַפּוֹדֶה מִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ מָשַׁךְ בְּמָנֶה וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַדָּמִים עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם נוֹתֵן מָאתַיִם שֶׁנֶּאֱמַר וְנָתַן אֶת הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ. בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף הוּא שֶׁלּוֹ. מְשָׁכוֹ בְּמָאתַיִם וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן אֶת הַדָּמִים עַד שֶׁעָמַד בְּמָנֶה נוֹתֵן מָאתַיִם. לֹא יְהֵא כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מִכֹּחַ הֶקְדֵּשׁ. וַהֲרֵי קָנָה בִּמְשִׁיכָה וְנִתְחַיֵּב בַּדָּמִים:
(יג) פָּדָה בְּמָאתַיִם וְנָתַן הַדָּמִים וְלֹא הִסְפִּיק לְמָשְׁכוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּמָנֶה כְּבָר קָנָה בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף וּמוֹשֵׁךְ אֶת שֶׁלּוֹ וְזָכָה הֶקְדֵּשׁ בְּמָאתַיִם. פָּדָהוּ בְּמָנֶה וְנָתַן הַדָּמִים וְלֹא הִסְפִּיק לְמָשְׁכוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם מַה שֶּׁפָּדָה פָּדוּי וְאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא הַמָּנֶה שֶׁכְּבָר נָתַן. וְאֵין אוֹמְרִין כָּאן לֹא יְהֵא כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מִכֹּחַ הֶקְדֵּשׁ. שֶׁאֲפִלּוּ הֶדְיוֹט אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ וְאֵין הֶקְדֵּשׁ רָאוּי לְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע:
(יד) הַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה אוֹ שִׁטְרֵי בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. אֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְלֹא בַּעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ. שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ מַפְקִיעַ הַשִּׁעְבּוּד שֶׁקָּדַם. אֲבָל כְּשֶׁיִּמְכֹּר הַהֶקְדֵּשׁ הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ וְתֵצֵא הַשָּׂדֶה לְחֻלִּין יֵשׁ לְבַעַל חוֹב וּלְאִשָּׁה לִגְבּוֹת מִן הַפּוֹדֶה שֶׁהֲרֵי שִׁעְבּוּדָהּ עוֹמֵד עַל קַרְקַע זוֹ:
(טו) הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִשְׁנֵי לָקוֹחוֹת שֶׁכָּתְבָה לָרִאשׁוֹן דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמְּךָ וּמָכַר לַשֵּׁנִי שֶׁהִיא טוֹרֶפֶת מִן הַשֵּׁנִי:
(טז) וְכֵיצַד פּוֹדִין קַרְקַע זֶה. מַשְׁבִּיעִין אֶת הָאִשָּׁה אוֹ בַּעַל חוֹב תְּחִלָּה כְּדֶרֶךְ כָּל הַבָּא לִפָּרַע מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וְאַחַר כָּךְ מַכְרִיזִין עֲלֵיהֶם שִׁשִּׁים יוֹם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בַּשָּׂדֶה עַל מְנָת לִתֵּן לְאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ. וְאַחַר שֶׁפּוֹדִין אוֹתָהּ וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ הַלּוֹקֵחַ אֲפִלּוּ בְּדִינָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִּדְיוֹן. חוֹזֵר הַפּוֹדֶה וּמַגְבֶּה לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ אוֹ לַבַּעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ. אֲפִלּוּ הָיָה הַחוֹב מֵאָה וְהַשָּׂדֶה שָׁוָה תִּשְׁעִים עַל מְנָת כָּךְ פּוֹדֶה אוֹתָהּ הָרוֹצֶה לִפְדּוֹתָהּ. אֲבָל אִם הָיָה הַחוֹב שְׁנַיִם בִּדְמֵי הַשָּׂדֶה כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה שָׁוָה מֵאָה וְיֵשׁ עָלָיו חוֹב וּכְתֻבַּת אִשָּׁה מָאתַיִם אֵין פּוֹדִין אוֹתָהּ עַל מְנָת לִתֵּן הַחוֹב אוֹ הַכְּתֻבָּה אֶלָּא פּוֹדִין אוֹתָהּ סְתָם שֶׁאִם הִתְנוּ לִתֵּן אֵינָהּ נִפְדֵית כְּלָל:
(יז) הַמַּקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְאַחַר כָּךְ גֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְגָבְתָה כְּתֻבָּתָהּ מִן הַפּוֹדֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ גּוֹבֶה עַד שֶׁיַּדִּירֶנָּה הֲנָאָה. שֶׁמָּא קְנוּנְיָא עָשׂוּ עַל הַהֶקְדֵּשׁ. וְאֵין אוֹמְרִין אִלּוּ רָצָה הָיָה אוֹמֵר בְּטָעוּת הִקְדַּשְׁתִּי וְיִשָּׁאֵל עַל הֶקְדֵּשׁוֹ לְחָכָם וְיַחְזֹר לוֹ:
(יח) וְכֵן אֵין נֶאֱמָן לוֹמַר אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁ מָנֶה לִפְלוֹנִי חוֹב עָלַי אוֹ כְּלִי זֶה שֶׁל פְּלוֹנִי הוּא. שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ קְנוּנְיָא עַל הַהֶקְדֵּשׁ. וַאֲפִלּוּ הָיָה שְׁטָר בְּיַד בַּעַל חוֹב אֵינוֹ גּוֹבֶה עַל פִּי זֶה אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁגּוֹבִין כָּל בַּעֲלֵי חוֹבוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
(יט) בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּבָרִיא. אֲבָל חוֹלֶה שֶׁהִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו וְאָמַר בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּישׁ מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי נֶאֱמָן. שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה עָרְמָה עַל הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ וְחוֹטֵא לַאֲחֵרִים שֶׁהֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ לָמוּת. לְפִיכָךְ אִם אָמַר תְּנוּ אוֹתָהּ לוֹ נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְאִם לֹא אָמַר תְּנוּ אֵין נוֹתְנִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּיָדוֹ שְׁטָר מְקֻיָּם. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל מִן הַהֶקְדֵּשׁ מִפְּנֵי הַצַּוָּאָה. וְאִם אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁ אָמַר תְּנוּ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. אִם נִתְקַיֵּם שְׁטָרוֹ נִשְׁבָּע וְגוֹבֶה מִן הַפּוֹדֶה וְלֹא מִן הַהֶקְדֵּשׁ:
(כ) מִי שֶׁיָּצָא עָלָיו קוֹל שֶׁהִפְקִיר אֶת נְכָסָיו אוֹ הִקְדִּישָׁן אוֹ הֶחֱרִימָן אֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ עַד שֶׁתִּהְיֶה שָׁם רְאָיָה בְּרוּרָה:
(א) היא שצונו לדון בדיני חרמים. והוא כל מי שהחרים דבר ממה שיש לו ואמר הרי זה חרם ינתן הדבר ההוא לכהן אלא אם כן באר שזה יהיה לבדק הבית. כי סתם חרמים לכהנים הוא. והוא אמרו יתעלה אך כל חרם אשר יחרם מן האדם וגו'. ורמז לנו על היות סתם חרמים לכהנים נאמר כשדה החרם לכהן תהיה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק שמיני מערכין ופרק ראשון מנדרים. (אם בחקותי, הפלאה הלכות ערכין פ"ו):
(א) הזהירנו ממכור שדה שהחרימו אותו בעליו ואפילו לגזבר שהופקד על ההקדש, והוא אמרו יתעלה כל חרם לא ימכר. ולשון ספרי לא ימכר לגזבר, וזה החרם הוא סתם חרמים. (שם, ערכין פ"ו):
(א) הַקוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא וְהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן חַיָּב. כְּגוֹן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין וְקִשְׁרֵי רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִין הָרַצְעָנִין בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן פָּטוּר. וְקֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן מֻתָּר לְקָשְׁרוֹ לְכַתְּחִלָּה:
(ב) כֵּיצַד. נִפְסְקָה לוֹ רְצוּעָה וּקְשָׁרָהּ, נִפְסַק הַחֶבֶל וּקְשָׁרוֹ, אוֹ שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בִּדְלִי אוֹ שֶׁקָּשַׁר רֶסֶן בְּהֵמָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַקְּשָׁרִים שֶׁהֵן מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט וְכָל אָדָם קוֹשֵׁר אוֹתָן לְקַיָּמָא. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא אִם קְשָׁרוֹ קֶשֶׁר אֻמָּן הֲרֵי זֶה אָסוּר:
(ג) קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתְּחֵי הֶחָלוּק אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְּתָחִים, וְחוּטֵי סְבָכָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָפוּי בְּרֹאשָׁהּ, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִין אוֹתָן עַל הָרֶגֶל בִּשְׁעַת מַלְבּוּשׁ, וְנוֹדוֹת יַיִן וְשֶׁמֶן אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא הַבָּשָׂר וְלֹא תַּתִּיר הַקֶּשֶׁר. וְקוֹשְׁרִין דְּלִי בִּמְשִׁיחָה אוֹ בְּאַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֲבָל לֹא בְּחֶבֶל. וְקוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה אוֹ בְּרַגְלָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּצֵא אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי אִסָּרוֹת. וְחֶבֶל שֶׁהָיָה קָשׁוּר בַּפָּרָה קוֹשְׁרוֹ בָּאֵבוּס. הָיָה קָשׁוּר בָּאֵבוּס קוֹשְׁרוֹ בַּפָּרָה. אֲבָל לֹא יָבִיא חֶבֶל מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְיִקְשֹׁר בַּפָּרָה וּבָאֵבוּס. וְאִם הָיָה חֶבֶל גַּרְדִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא וְקוֹשֵׁר בַּפָּרָה וּבָאֵבוּס. מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ הַקְּשָׁרִים מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הֵן וְאֵינָן שֶׁל קַיָּמָא אֶלָּא פַּעַם קוֹשֵׁר וּפַעַם מַתִּיר וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה. חוֹתָלוֹת שֶׁל תְּמָרִים וְשֶׁל גְּרוֹגָרוֹת מַתִּיר וּמַפְקִיעַ וְחוֹתֵךְ וְנוֹטֵל וְאוֹכֵל:
(ד) כָּל שֶׁרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מֻתָּר לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת. לְפִיכָךְ אִם נִפְסְקָה רְצוּעַת סַנְדָּלוֹ בְּכַרְמְלִית נוֹטֵל גֶּמִי לַח הָרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְכוֹרֵךְ עָלָיו וְקוֹשֵׁר הַגֶּמִי. נִשְׁמְטָה לוֹ רְצוּעַת מִנְעָל וְסַנְדָּל אוֹ שֶׁנִּשְׁמַט רֹב הָרֶגֶל מֻתָּר לְהַחֲזִיר הָרְצוּעוֹת לִמְקוֹמָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשֹׁר:
(ה) הָעֲנִיבָה מֻתֶּרֶת לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בִּקְשִׁירָה. לְפִיכָךְ הַחֶבֶל שֶׁנִּפְסַק מְקַבֵּץ שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְכוֹרֵךְ עָלָיו מְשִׁיחָה וְעוֹנֵב עֲנִיבָה:
(ו) מֻתָּר לִקְשֹׁר קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא לִדְבַר מִצְוָה. כְּגוֹן שֶׁיִּקְשֹׁר לִמְדֹּד שִׁעוּר מִשִּׁעוּרֵי הַתּוֹרָה. נִימַת כִּנּוֹר שֶׁנִּפְסַק קוֹשְׁרִין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְלֹא יִקְשֹׁר נִימָא לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ בַּמִּקְדָּשׁ:
(ז) כָּל קֶשֶׁר שֶׁחַיָּבִין עַל קִשּׁוּרוֹ כָּךְ חַיָּבִין עַל הֶתֵּרוֹ. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁהַקּוֹשֵׁר אוֹתוֹ פָּטוּר כָּךְ הַמַּתִּיר אוֹתוֹ פָּטוּר. וְכָל קֶשֶׁר שֶׁמֻּתָּר לְקָשְׁרוֹ כָּךְ מֻתָּר לְהַתִּירוֹ:
(ח) הַפּוֹתֵל חֲבָלִים מִן הַהוּצִין וּמִן הָחֶלֶף אוֹ מִחוּטֵי צֶמֶר אוֹ מִחוּטֵי פִּשְׁתָּן אוֹ חוּטֵי שֵׂעָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹשֵׁר וְחַיָּב. וְשִׁעוּרוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד הַחֶבֶל בִּפְתִילָתוֹ בְּלֹא קְשִׁירָה שֶׁנִּמְצֵאת מְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכֵן הַמַּפְרִיד אֶת הַפְּתִיל הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַתִּיר וְחַיָּב. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד. וְשִׁעוּרוֹ כְּשִׁעוּר הַפּוֹתֵל:
(ט) הַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת חַיָּב. וְהוּא שֶׁקָּשַׁר רָאשֵׁי הַחוּט מִכָּאן וּמִכָּאן כְּדֵי שֶׁתַּעֲמֹד הַתְּפִירָה וְלֹא תִּשָּׁמֵט. אֲבָל אִם תָּפַר יֶתֶר עַל שְׁתֵּי תְּפִירוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָשַׁר חַיָּב שֶׁהֲרֵי מִתְקַיֶּמֶת הַתְּפִירָה. וְהַמּוֹתֵחַ חוּט שֶׁל תְּפִירָה בְּשַׁבָּת חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצָּרְכֵי הַתְּפִירָה:
(י) הַקּוֹרֵעַ כְּדֵי לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת חַיָּב. אֲבָל הַקּוֹרֵעַ לְהַפְסִידָהּ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל. הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ אוֹ עַל מֵת שֶׁהוּא חַיָּב לִקְרֹעַ עָלָיו חַיָּב מִפְּנֵי שֶׁמְּיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ בְּדָבָר זֶה וְיָנוּחַ יִצְרוֹ וְהוֹאִיל וַחֲמָתוֹ שׁוֹכֶכֶת בְּדָבָר זֶה הֲרֵי הוּא כִּמְתַקֵּן וְחַיָּב. וְהַפּוֹתֵחַ בֵּית הַצַּוָּאר בְּשַׁבָּת חַיָּב:
(יא) הַמְדַבֵּק נְיָרוֹת אוֹ עוֹרוֹת בְּקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת תּוֹפֵר וְחַיָּב. וְכֵן הַמְפָרֵק נְיָרוֹת דְּבוּקִין אוֹ עוֹרוֹת דְּבוּקִין וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל בִּלְבַד הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹרֵעַ וְחַיָּב:
(יב) הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע בְּבַיִת כְּגוֹן שֶׁהִשְׁפִּיל תֵּל אוֹ מִלֵּא גּוּמָא אוֹ גַּיְא הֲרֵי זֶה בּוֹנֶה וְחַיָּב. אֶחָד נָתַן אֶת הָאֶבֶן וְאֶחָד נָתַן אֶת הַטִּיט הַנּוֹתֵן הַטִּיט חַיָּב. וּבַנִּדְבָּךְ הָעֶלְיוֹן אֲפִלּוּ הֶעֱלָה אֶת הָאֶבֶן וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי הַטִּיט חַיָּב. שֶׁהֲרֵי אֵין מַנִּיחִין עָלֶיהָ טִיט אַחֵר. וְהַבּוֹנֶה עַל גַּבֵּי כֵּלִים פָּטוּר:
(יג) הָעוֹשֶׂה אֹהֶל קָבוּעַ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כְּלֵי אֲדָמָה כְּגוֹן תַּנּוּר וְחָבִית קֹדֶם שֶׁיִּשָּׂרְפוּ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב. וְכֵן הַמְגַבֵּן אֶת הַגְּבִינָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּגַבֵּן כִּגְרוֹגֶרֶת. הַמַּכְנִיס יַד הַקַּרְדֹּם בְּתוֹךְ הָעֵץ שֶׁלּוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ. וְכֵן הַתּוֹקֵעַ עֵץ בְּעֵץ בֵּין שֶׁתָּקַע בְּמַסְמֵר בֵּין שֶׁתָּקַע בָּעֵץ עַצְמוֹ עַד שֶׁנִּתְאַחֵד הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה וְחַיָּב:
(יד) הָעוֹשֶׂה נֶקֶב כָּל שֶׁהוּא בְּלוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לָהֶן הָאוֹרָה חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. הַמַּחֲזִיר דֶּלֶת שֶׁל בּוֹר וְשֶׁל דּוּת וְשֶׁל יָצִיעַ חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה:
(טו) הַסּוֹתֵר כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְהוּא שֶׁיִּסְתֹּר עַל מְנָת לִבְנוֹת. אֲבָל אִם סָתַר דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה פָּטוּר. הַסּוֹתֵר אֹהֶל קָבוּעַ אוֹ שֶׁפֵּרֵק עֵץ תָּקוּעַ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת סוֹתֵר וְחַיָּב וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן:
(טז) הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ הַכָּאָה אַחַת חַיָּב. וְכָל הָעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁהוּא גְּמַר מְלָאכָה הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַכֶּה בְּפַטִּישׁ וְחַיָּב. כֵּיצַד. הַמְנַפֵּחַ בִּכְלֵי זְכוּכִית וְהַצָּר בַּכְּלִי צוּרָה אֲפִלּוּ מִקְצָת הַצּוּרָה וְהַמְגָרֵד כָּל שֶׁהוּא וְהָעוֹשֶׂה נֶקֶב כָּל שֶׁהוּא בֵּין בְּעֵץ בֵּין בְּמַתֶּכֶת בֵּין בְּבִנְיָן בֵּין בְּכֵלִים הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַכֶּה בְּפַטִּישׁ וְחַיָּב. וְכָל פֶּתַח שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא אֵין חַיָּבִין עַל עֲשִׂיָּתוֹ:
(יז) הַמֵּפִיס שְׁחִין בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָרוֹפְאִין עוֹשִׂין שֶׁהֵן מִתְכַּוְּנִין בִּרְפוּאָה לְהַרְחִיב פִּי הַמַּכָּה הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ שֶׁזּוֹ הִיא מְלֶאכֶת הָרוֹפֵא. וְאִם הֵפִיסָה לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה הַלֵּחָה שֶׁבָּהּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
(יח) הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן כָּל שֶׁהוּא חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. הַמְצַדֵּד אֶת הָאֶבֶן בִּיסוֹד הַבִּנְיָן וְתִקְּנָהּ בְּיָדוֹ וְהוֹשִׁיבָהּ בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהּ חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. הַלּוֹקֵט יַבּוֹלֶת שֶׁעַל גַּבֵּי בְּגָדִים בְּיָדוֹ כְּגוֹן אֵלּוּ הַיַּבּוֹלוֹת שֶׁבִּכְלֵי צֶמֶר חַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ. וְהוּא שֶׁיַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן. אֲבָל אִם הֱסִירָן דֶּרֶךְ עֵסֶק הֲרֵי זֶה פָּטוּר. הַמְנַעֵר טַלִּית חֲדָשָׁה שְׁחוֹרָה כְּדֵי לְנָאוֹתָהּ וּלְהָסִיר הַצֶּמֶר הַלָּבָן הַנִּתְלֶה בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין חַיָּב חַטָּאת. וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד מֻתָּר:
(יט) הַצָּד דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ מִינוֹ לָצוּד אוֹתוֹ חַיָּב. כְּגוֹן חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים. וְהוּא שֶׁיָּצוּד אוֹתָן לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צֵידָה. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁרָדַף אַחֲרֵי צְבִי עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבַיִת אוֹ לְגִנָּה אוֹ לְחָצֵר וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁהִפְרִיחַ אֶת הָעוֹף עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְמִגְדָּל וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁשָּׁלָה דָּגִים מִן הַיָּם בְּתוֹךְ סֵפֶל שֶׁל מַיִם הֲרֵי זֶה חַיָּב. אֲבָל אִם הִפְרִיחַ צִפּוֹר לְבַיִת וְנָעַל בְּפָנָיו. אוֹ שֶׁהִבְרִיחַ דָּג וַעֲקָרוֹ מִן הַיָּם לִבְרֵכָה שֶׁל מַיִם. אוֹ שֶׁרָדַף אַחַר צְבִי עַד שֶׁנִּכְנַס לִטְרַקְלִין רָחָב וְנָעַל בְּפָנָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁאֵין זוֹ צִידָה גְּמוּרָה שֶׁאִם יָבוֹא לְקַחְתּוֹ צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחֲרָיו וְלָצוּד אוֹתוֹ מִשָּׁם. לְפִיכָךְ הַצָּד אֲרִי אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לַכִּפָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא נֶאֱסָר בָּהּ:
(כ) כָּל מָקוֹם שֶׁאִם יָרוּץ בּוֹ יַגִּיעַ לַחַיָּה בִּשְׁחִיָּה אַחַת. אוֹ שֶׁהָיוּ הַכְּתָלִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה עַד שֶׁיִּפּל צֵל שְׁנֵיהֶם לָאֶמְצַע כְּאֶחָד הֲרֵי זֶה מָקוֹם קָטָן. וְאִם הִבְרִיחַ הַצְּבִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְתוֹכוֹ חַיָּב. וּמָקוֹם שֶׁהוּא גָּדוֹל מִזֶּה הַמַּבְרִיחַ חַיָּה וָעוֹף לְתוֹכוֹ פָּטוּר:
(כא) אֶחָד שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה וְאֶחָד שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁיֵּשׁ לְמִינָן צִידָה הַצָּד אֶחָד מִכֻּלָּן בֵּין לְצֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ לְשַׂחֵק בָּהֶן חַיָּב הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן לָצוּד וְצָד. שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ. הַצָּד אֶת הַיָּשֵׁן וְאֶת הַסּוּמָא חַיָּב:
(כב) הַמְשַׁלֵּחַ כְּלָבִים כְּדֵי שֶׁיָּצוּדוּ צְבָאִים וְאַרְנָבִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּבָרַח הַצְּבִי מִפְּנֵי הַכֶּלֶב וְהָיָה הוּא רוֹדֵף אַחַר הַצְּבִי אוֹ שֶׁעָמַד בְּפָנָיו וְהִבְהִילוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ הַכֶּלֶב וּתְפָשׂוֹ הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת הַצָּד וְחַיָּב. וְכֵן הָעוֹשֶׂה כַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ בְּעוֹפוֹת:
(כג) צְבִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו חַיָּב. נְעָלוּהוּ שְׁנַיִם פְּטוּרִין. אִם אֵין אֶחָד יָכוֹל לִנְעל וּנְעָלוּהוּ שְׁנַיִם חַיָּבִין. יָשַׁב אֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ וְיָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ הַשֵּׁנִי חַיָּב. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן וּמִלְּאָהוּ וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי לֹא עָשָׂה כְּלוּם וּמֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב בִּמְקוֹמוֹ עַד הָעֶרֶב וְלוֹקֵחַ הַצְּבִי. לְמָה זֶה דּוֹמֶה לְנוֹעֵל בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם. נִכְנְסָה לוֹ צִפּוֹר תַּחַת כְּנָפָיו יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרָהּ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ וּמֻתָּר:
(כד) הַצָּד צְבִי זָקֵן אוֹ חִגֵּר אוֹ חוֹלֶה אוֹ קָטָן פָּטוּר. הַמְפָרֵק בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף מִן הַמְּצוּדָה פָּטוּר. הַצָּד חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ כְּגוֹן אֲוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין וְיוֹנֵי (עֲלִיָּה) פָּטוּר. הַצָּד דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ צִידָה כְּגוֹן חֲגָבִים הַגָּזִין צְרָעִין וְיַתּוּשִׁין וּפַרְעוֹשִׁין וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ הֲרֵי זֶה פָּטוּר:
(כה) רְמָשִׂים הַמַּזִּיקִין כְּגוֹן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְמִיתִין הוֹאִיל וְנוֹשְׁכִין מֻתָּר לָצוּד אוֹתָם בְּשַׁבָּת. וְהוּא שֶׁיִּתְכַּוֵּן לְהִנָּצֵל מִנְּשִׁיכָתָן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כּוֹפֶה כְּלִי עֲלֵיהֶן אוֹ מַקִּיף עֲלֵיהֶן אוֹ קוֹשְׁרָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ:
(1) One who ties a permanent knot and it is the work of a craftsman is liable – such as if the tied a camel-driver’s knot, a sailor’s knot or the knots that strap-makers make for shoes and sandals when they make them. And likewise anything that is similar to this. But one who ties a permanent knot but it is not the work of a craftsman is exempt. And it is permitted from the outset to tie an impermanent knot that is not the work of a craftsman.
(2) How is this? If his strap undid and he tied it; his rope undid and he tied it; or he tied a rope to a bucket; or he tied a bridle to an animal – he is certainly exempt. Likewise anything that is similar to these knots that are the work of an amateur, such that every man ties them [to be] permanent. And if he ties any impermanent knot with a knot that is the work of a craftsman, it is surely forbidden.
(3) When getting dressed, a woman may tie the opening of her robe, even though it has two openings (and so the one might have been considered a permanent knot); the strings of her hairnet, even though it is loose on her head (and hence might also have been considered permanent); or the straps of a shoe or a sandal. [She may also tie] wine or oil jugs, even though it has two spouts; and [a garment over] a pot of meat, even though she can take the meat out without untying the knot. We may tie a pail with a cord or a belt and that which is similar to it, but not with a rope. We may tie [a rope across an entrance] before an animal or to its leg so that it will not go out, even though it has two ropes. And he can tie a cow to a trough with a rope that was tied to the cow, or tie the trough to the cow with a rope that was tied to the trough. But he may not bring a rope from his house and tie it to the cow and the trough. However if it was a weaver’s cord that is permitted to carry, he may surely bring it and tie it to the cow and the trough. [One may do all of this] because all of these knots are the work of an amateur and not permanent, but rather [something that] sometimes he ties and sometimes he unties. And therefore it is permissible to tie them at the outset. One may untie wrappers of dates and dried figs; and split, cut, take and eat [them].
(4) It is permissible to tie anything that is fitting for animal food on Shabbat. Hence if a sandal strap tore in a carmelit, he may take a moist reed that is fitting for animal food and wrap it upon [the sandal] and tie the reed. If the strap of a shoe or a sandal falls out or most of his foot comes out [of the shoe or sandal on account of the loosening of the strap], it is permissible to put the strap back in its place, so long as he does not tie [it].
(5) A bow is permissible, since it is not confused with a knot. Hence one can wrap a cord to the two ends of a rope that tore and make a bow.
(6) It is permissible to tie an impermanent knot for the matter of a commandment; for example to tie [a knot] in order to measure a [requisite] amount from the amounts [legislated by] the Torah. We may tie the string of a harp that tore in the Temple, but not in the [rest of the] city. But one should not tie a string at the outset even in the Temple.
(7) We are liable for untying any knot that we are liable for its tying. And one is exempt for untying any knot for which one who ties it is exempt. And it is permissible to untie any knot that it is permissible to tie.
(8) One who twists a rope out of palm fronds, beet shoots, wool threads, flax threads, hair threads or what is similar to them is surely [doing] a subcategory of tying, so he is liable. And its [requisite] amount is enough for the rope to stay twisted without a knot, such that his work be permanent. Likewise, one who separates the twisting is surely [doing] a subcategory of untying, so he is liable. And that is when he does not only intend to destroy [it]. And its [requisite] amount is like the amount of the one who twists [it].
(9) One who sews two stitches is liable. And that is when he tied the ends of the thread this way and that way, so that the stitch holds and does not undo. But if he ties more than two stitches, he is liable even if he does not tie [them], for the stitch is lasting. And one who stretches the thread of a stitch on Shabbat is liable – since it is from the auxiliaries of sewing.
(10) One who tears two stitches to sew, in order to sew two stitches, is liable. But one who tears to ruin it, is exempt, since he is destroying. One who tears in his anger or for a dead person for whom he is obligated to tear [in mourning] is liable, because his mind is put at ease with this thing and his impulse is calmed. And since his anger is assuaged with this thing, it is like he is improving [something], so he is liable. And one who [tears to] open a collar on Shabbat is liable.
(11) One who adheres papers or pieces of leather with scribes’ glue or that which is similar to it is surely [doing] a subcategory of tearing, so he is liable. Likewise one who separates papers that are adhered or leather that is adhered – and he does not intend to only destroy – is surely [doing] a subcategory of tearing, so he is liable.
(12) One who builds a minimal amount is liable. One who evens the ground in a house – such as one who lowered a mound or filled in a gully – is certainly building, so he is liable. [In the case of] one who provided the stone and who provided the mortar [in that sequence, only] the one who provided the mortar is liable. But in the top row, even the one that places the stone and lays it on the mortar is liable. For we do not lay [any more] mortar upon it. And one who builds on top of vessels is exempt.
(13) One who makes a permanent tent is surely [doing] a subcategory of building, so he is liable. Likewise, one who makes an earthen vessel – such as an oven or a barrel before they are fired – is surely doing a subcategory of building, so he is liable. Likewise one who [processes] cheese is surely [doing] a subcategory of building, so he is liable; but he is not liable until he [processes] the size of a dried fig. One who inserts the handle of a hammer into its wooden [head] is surely [doing] a subcategory of building, so he is liable. And likewise anything that is similar to this. Likewise one who implants wood into wood – whether he implants [it] with a nail or whether he implanted the wood itself until it becomes one – is surely [doing] a subcategory of building, so he is liable.
(14) One who makes a hole in a chicken coop so that light will come in for them is liable on account of building. One who replaces the door of a well, a cistern or the extension [of a house] is liable on account of building.
(15) One who demolishes a minimal amount is liable; and that is when he demolishes in order to build. But if he demolishes in a destructive way, he is exempt. One who demolishes a permanent tent or detaches [a piece or board of] wood that is implanted is surely [doing] a subcategory of demolishing, so he is liable – and that is when he intends to improve [it].
(16) One who strikes [even] one blow with a hammer is liable. And anyone who does something that is the end of [an object’s] production is surely [doing] a subcategory of striking with a hammer, so he is liable. How is this? One who blows a glass vessel; one who designs a design, [or] even part of the design, in a vessel; one who etches a minimal amount; one who makes even a minimal hole – whether in wood or in metal, whether in a building or in vessels – is surely [doing] a subcategory of striking with a hammer, so he is liable. But we are not liable for the making of any hole that is not made to put in and bring out [through it].
(17) One who splits a boil on Shabbat in order to widen the opening of the wound, in the way that the physicians do when they intend to widen the opening of the wound in order to heal, is surely liable on account of striking with a hammer – as this is a type of work of physicians. But if he split [it] to extract the pus from it, that is surely permissible.
(18) One who chisels a minimal amount of a stone is liable on account of striking with a hammer. One who removes a stone in the foundation of a house, fixes it with his hand and replaces it in the place that is fitting for it, is liable on account of striking with a hammer. One who plucks a growth on the surface of garments – such as those growths in wool clothes – with his hand is liable on account of striking with a hammer. And that is when he is exacting about them. But if removes them in the way of preoccupation (and without being aware of his actions), he is surely exempt. One who shakes a new black cloak in order to beautify it and to remove the white wool stuck in it in the way that the craftsmen do this is liable for a sin-offering. But if he is not exacting, it is permitted.
(19) One who traps something from a species which it is its way to be trapped is liable – for example wild animals, birds and fish. And that is when he traps them into a place that does not lack [complete] trapping. How is this? For example, [if] he chased after a gazelle until he made it go into a house, a garden or a courtyard and he closed [the gate] in front of it; or shooed a bird until he made it go into a closet and closed [the door] in front of it; or scooped fish from the water into a pail of water – he is surely liable. But if he shooed a bird into a house and closed [the door] in front of it; or went after a fish and removed it from the sea into a pool of water; or chased after a gazelle until it entered a broad hall and he closed [the door] in front of it – he is surely exempt, for this is not compete trapping. As if he wants to take it, he will need to chase after it and trap it from there. Hence, one who traps a lion is not liable until he makes it go into its cage in which it is held.
(20) Any space in which if he runs he can reach the wild animal with one dive, or the walls of which are sufficiently close to each other that their shade will overlap in the middle, is surely a small space. So if he ran after a gazelle or that which is similar to it [so that it went] into it, he is liable. But one who runs after a wild animal or bird [so that it goes] into a space that is bigger than this is exempt.
(21) It is the same, whether with the eight swarming animals mentioned in the Torah or with the other repugnant creatures and creeping things the species of which is trapped – one who traps from one of them is liable, as he intended to trap and he trapped. [This is] whether [this is done] for a need or not for a need or to play with them – as [one is even] liable for forbidden work that is not needed for itself. One who traps a sleeping or blind [creature] is liable.
(22) One who sets out dogs in order that they will trap gazelles or rabbits or that which is similar to them and the gazelle ran away in front of the dog and it chased the gazelle; or [if the dog] stood in front of it and bewildered it, until the dog reached [it] and caught it – this is surely a subcategory of trapping, so he is liable. Likewise one who does [it] this way with birds.
(23) [In the case of a] gazelle that entered a house and one person closed [the door] in front of him, he is liable. [If] two closed it, they are exempt. But if one cannot close it [by himself] and the two closed it, they are liable. [If] one sat at the entrance but did not fill it up (to fully block it), and the second one sat and filled it up, the second one is liable. [If] the first one sat and filled it up and the second came and sat at his side – even though the first one got up and walked away (and the second one is now blocking the entrance) – the first one is liable, and the second one did not do anything. So it is permissible for him to sit in his place until the evening and take the gazelle. To what is this similar? To one that closes his house to guard it, and he finds a deer kept in it – as he did not do anything. [If] a bird went under the corners of his clothes, he may sit and guard it until it gets dark. And it is permissible.
(24) One who traps a gazelle [that is] old, lame, sick or young is exempt. One who removes a beast, a wild animal or a bird from a trap is exempt. One who traps wild animals or birds that are [already] in his possession – such as geese, chickens and [attic] pigeons – is exempt. One who traps something the species of which is not trapped – such as locusts, wild bees, wasps, mosquitos, fleas and that which is similar to these – is surely exempt.
(25) Being that they bite – even if they do not kill – it is permissible to trap injurious creeping things on Shabbat, such as snakes and scorpions and that which is similar to them. And that is when he intends to be saved from their bite. How should he do it? He covers them with a vessel or surrounds them [with objects] or ties them up so that they cannot hurt.
(ב) אֲפִלּוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵל, אֵינוֹ יוֹצֵא בְּתוֹךְ שִׁבְעָה, רַק בְּשַׁבָּת. אַךְ אִם אִי אֶפְשָׁר לֶאֱסוֹף עֲשָׂרָה וִיהֵא מֻכְרָח לְהִתְפַּלֵל בִּיחִידוּת וּבִשְׁכוּנָתוֹ יֵשׁ מִנְיָן, יָכוֹל לָצֵאת לָלֶכֶת לִהִתְפַּלֵל שָׁם, שֶׁלֹּא לְהִתְבַּטֵּל מִתְּפִלָּה בְּצִבּוּר.
(ג) אִם הָאָבֵל צָרִיךְ לָמוּל אֶת בְּנוֹ, הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אֲפִלּוּ תּוֹךְ שְׁלשָׁה יָמִים. וְאִם הָאָבֵל הוּא סַנְדָּק אוֹ מּוֹהֵל, לֹא יֵצֵא תּוֹךְ שְׁלשָׁה, וּלְאַחַר שְׁלשָׁה יִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ, וּכְשֶׁמְּבִיאִין אֶת הַתִּינוֹק לָמוּל, הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְאִם אֵין מוֹהֵל אַחֵר בָּעִיר, הוֹלֵךְ אֲפִלּוּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
(א) אֵין מִתְקַשִּׁין עַל הַמֵּת יוֹתֵר מִדָּי, שֶׁנֶּאֱמַר, אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנוּדוּ לוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן. אֶלָּא עַל תִּבְכּוּ לְמֵת יוֹתֵר מִדָּי, וְאַל תָּנוּדוּ לוֹ יוֹתֵר מִכְּשִׁעוּר. הָא כֵּיצַד. שְׁלֹשָׁה יָמִים לְבֶכִי, שִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד, וּשְׁלשִׁים לְגִהוּץ וּלְתִסְפֹּרֶת (וְכִמְבֹאָר לְעֵיל). מִכָּאן וְאֵילָךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִי אַתֶּם רַשָּׁאִים לְרַחֵם עָלָיו יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הַמִּתְקַשֶּׁה עַל הַמֵּת יוֹתֵר מִדָּי, עַל מֵת אַחֵר הוּא בוֹכֶה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמּוּרִים, בִּשְׁאָר הָעָם. אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם, הַכֹּל לְפִי חָכְמָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין בּוֹכִין עָלָיו יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם, דְּלָא עָדִיף מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, דִּכְתִיב בּוֹ, וַיִבְכּוּ בְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶת משֶׁה וְגוֹ'. שְׁלֹשִׁים יוֹם.
(ב) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁמֵּת, יִדְאֲגוּ כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. מָֹשָל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְכִפָּה שֶל אֲבָנִים, כֵּיוָן שֶׁנִּזְדַּעזְעָה אַחַת מֵהֶן, נִזְדַּעְזְעוּ כֻלָן. כְּלוֹמַר, שֶׁמִּדַת הַדִּין מָתוּחָה כְנֶגְדָּם עַד שֶׁתִּתְרַפֶּה מְעַט מְעָט. כִּי כָל שִׁבְעָה, הַחֶרֶב שְׁלוּפָה, וְעַד שְׁלֹשִׁים, הִיא רוֹפֶפֶת, וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְתַעְרָהּ עַד אַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לְפִיכָךְ שְׁלשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, יִרְאֶה הָאָבֵל אֶת עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין כְתֵפָיו. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁבְעָה, כְּאִלּוּ זְקוּפָה כְנֶגְדּוֹ בְּקֶרֶן זָוִית. מִשִּׁבְעָה וְעַד שְׁלֹשִׁים, כְּאִלּוּ עוֹבֶרֶת לְפָנָיו בַּשּׁוּק. וְאַחַר כָּךְ כָּל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה, עֲדַיִן מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה כְּנֶגֶד אוֹתָה הַמִּשְׁפָּחָה. וְאִם נוֹלַד בֵּן זָכָר בְּאוֹתָה מִשְׁפָּחָה, נִתְרַפְּאָה כָּל הַמִּשְׁפָּחָה. וְדַוְּקָא זָכָר. דְזָכָר בָּא לָעוֹלָם, שָׁלוֹם בָּא לָעוֹלָם. וְכֵן אֶחָד מֵהַחֲבוּרָה שֶׁמֵּת, מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה כְּנֶגֶד כָּל הַחֲבוּרָה וְיִדְאֲגו כֻלָּם.
(ג) כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל כְּמוֹ שֶׁצִוּוּ חֲכָמִים, הֲרֵי זֶה אַכְזָר. אֶלָּא יֵעוֹר מִשְׁנָתוֹ, וְיִפְחַד וְיִדְאַג וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְיַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אוּלַי יִנָצֵל מֵחַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ, מִכְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לְהָקִיץ וְלָחוּל וְלַחֲזוֹר בִּתשׁוּבָה.
(2) Even for the purpose of going to the synagogue to pray, the mourner is not allowed to leave his house during the seven days of mourning, except on Shabbos. However, if he is unable to gather a quorum of ten men for a minyan and would be compelled to pray alone, and there is a minyan in his neighborhood, he may leave his house to go and pray there, in order not to miss praying with a minyan.
(3) If a mourner has to circumcise his son, he may go to the synagogue for this purpose even during the first three days of mourning. If the mourner is the Sandek or Mohel, he may not leave the house on that account, during the first three days of mourning. After the first three days, he should pray at home, and when the infant is brought to the synagogue to be circumcised, he may then go to the synagogue. If there is no other Mohel in the city. he may go even on the first day of mourning.
(1) It is forbidden to grieve excessively over the dead, as it is said, "Do not weep for the dead, and do not bemoan him."1Jeremiah 22:10. Our Sages of blessed memory, said,2Masechess Moed Kattan 27b. "Is it possible to say so? But it means, "Do not weep for the dead excessively, and do not bemoan him inordinately." How should one mourn? Three days are appropriate for weeping, seven days for mourning, and thirty days for abstaining from wearing ironed clothes, and from having the hair cut. Thereafter the Holy One, blessed is He, says, "You are not permitted to show him more compassion than I do." Our Sages, of blessed memory, said,3Ibid. "One who grieves excessively over the dead, will have cause to weep over another death." This applies only when the deceased was an ordinary person, but if he was a Torah scholar, he is mourned in proportion to his wisdom. Nevertheless, you should not weep over him more than thirty days, for he is not greater than Moshe Rabbeinu, peace unto him, of whom it is written, "And the Children of Yisrael wept for Moshe thirty days."4Deuteronomy 34:8.
(2) Our Rabbis of blessed memory, said,5See Yerushalmi Moed Kattan 3:7, and Maseches Shabbos 105b. "When a family member dies, the entire family has cause for concern." To what can this be compared? To an arch made of stone, when one stone shakes all of them are insecure. In other words, severe judgement hovers over them, until it is gradually diminished. For during the first seven days of mourning the sword is drawn, and up to thirty days it is gradually withdrawn, and is not returned to its sheath until after twelve months. Therefore, during the first three days the mourner should perceive himself as if the sword is resting between his shoulders; from the third day to the seventh day, as if it were standing in a corner, facing him; from the seventh day to the thirtieth as if it were passing before him in the street. And thereafter during the entire year, the severe judgement still hangs over that family. If a son is born in that family, the entire family is healed [saved]. This is true only if a male child was born; for when a male comes to this world, peace comes to the world. Likewise when a member of a group dies, judgement hangs over the entire group, and they all have cause to be concerned.
(3) He who does not mourn, in the manner the Sages have ordained, is considered a heartless person. But he should arouse himself from his sleep, examine his deeds with fear and anxiety, and repent and then, perhaps he may be spared from the sword of the angel of death. For it is said, "You have smitten them, but they were not greived,"6Jeremiah 5:3. which indicates that a person must awaken, examine [his deeds] and repent.
(א) (מה שכתב למחותנו הרב הגאון המפורסם איש אלקים קדוש ה' נ"י ע"ה פ"ה מו"ה לוי יצחק נ"ע אב"ד דק"ק בארדיטשוב לנחמו על פטירת בנו הרב החסיד מו"ה מאיר נ"ע:) למה נסמכה פ' מרים לפ' פרה לומר לך מה פרה מכפרת וכו'. וצריך להבין למה נסמכה דוקא לפרה אדומה הנעשה חוץ לשלש מחנות אלא דחטאת קריי' רחמנא [בכת"י הנוסחא הנעשה בחוץ. ומן תיבת לשלש עד תיבת רחמנא ליתא בכת"י] ולא נסמכה לפ' חטאת הנעשה בפנים על גבי המזבח כפרה ממש. אמנם נודע מזוה"ק והאריז"ל סוד הקרבנות שעל גבי המזבח הן בחי' העלאת מ"נ מנפש הבהמית שבנוגה אל שרשן ומקורן הן בחי' ד' חיות שבמרכבה הנושאות את הכסא פני שור ופני נשר וכו'. ועי"ז נמשכים ויורדים מ"ד מבחי' אדם שעל הכסא הנקרא בשם מלכא וז"א. אכן בשריפת הפרה אדומה הנה ע"י השלכת עץ ארז ואזוב וכו' ונתינת מים חיים אל האפר נקרא בשם קידוש מי חטאת במשנה והיא בחי' קדש העליון הנקרא בשם טלא דבדולחא כמ"ש בזוה"ק שהיא בחי' חכמה עילאה ומוחא סתימאה דא"א ועלה איתמר בדוכתי טובא בזוה"ק בחכמה אתברירו ואתהפכא חשוכא לנהורא דהיינו עולם התיקון שנתברר ונתתקן ע"י מוחא סתימאה דא"א מעולם התהו ושבירת הכלים שנפלו בבי"ע וכו' כנודע. ולזאת מטהרת טומאת המת אף שהוא אבי אבות וכו' ולמטה מטה מנוגה:
(ב) והנה מודעת זאת דאבא יונק ממזל השמיני כו' והוא תיקון ונוצר אותיות רצון והיא ג"כ עת רצון המתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה בעת פטירת צדיקי עליון עובדי ה' באהבה במסירת נפשם לה' בחייהם ערבית ושחרית בק"ש שעי"ז היו מעלים מ"נ לאו"א בק"ש כידוע. (וכן בת"ת דמחכמה נפקא) ועי"ז היו נמשכים ויורדים בחי' מ"ד מתיקון ונוצר חסד והם הם המאירים בבחי' גילוי בפטירתם כנודע שכל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו למעלה בבחי' העלם והסתר מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה בעת פטירתו והנה ע"י גילוי הארת תיקון ונוצר חסד בפטירתן מאיר חסד ה' מעולם עד עולם על יראיו ופועל ישועות בקרב הארץ לכפר על עון הדור אף גם על הזדונות שהן מג' קליפות הטמאות שלמטה מנוגה לפי שמזל דנוצר ממו"ס דא"א מקור הבירורים ואתהפכא חשוכא דשבירת הכלים לנהורא דעולם התיקון. משא"כ בקרבנות שע"ג המזבח שאינן מכפרים אלא על השגגות שהן מהתגברות נפש הבהמית שמנוגה כמ"ש בלקוטי תורה פ' ויקרא ולכן נסמכה לפ' פרה דוקא מה פרה וכו' ובילקוט פ' שמיני הגי' מי חטאת וכו':
(ד) אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וגו', הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קלח, ד): יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי דְּבָרִים שָׁמְעוּ מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָמְדוּ מִכִּסְאוֹתָם וְהוֹדוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אָמְרוּ מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם זֶה כָּמוֹנוּ אוֹמֵר, אֵיזֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁיְהֵא אַחֵר מַכְּחִישׁ, וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ, אָמְרוּ, אֵי זֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שֻׁתָּף וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, ז): לֹא תִשָֹּׂא, אָמְרוּ, אֵי זֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁבָּעִים בּוֹ וּמְשַׁקְּרִים וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, ח): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, אָמְרוּ, אֵי זֶה מֶלֶךְ רוֹצֶה שֶׁלֹא יִהְיוּ הַבְּרִיוֹת מְכַבְּדִים אֶת יוֹם שֶׁשָּׁבַת, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (שמות כ, יב): כַּבֵּד, אָמְרוּ בַּנִּימוֹסוֹת שֶׁלָּנוּ כָּל מִי שֶׁמַּכְתִּיב אֶת עַצְמוֹ סֶגְרוֹן לַמֶּלֶךְ, הוּא כּוֹפֵר בַּאֲבוֹתָיו, וְזֶה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, עָמְדוּ מִכִּסְאוֹתָם וְהוֹדוּ לוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ויקרא ה, טז): וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם, אָמְרוּ בַּנִּימוֹסוֹת שֶׁלָּנוּ כָּל דְּאָכֵיל צִנּוֹרָא מִן קֵיסָר יָהֵב בֵּיהּ סַכִּין דְּפַדָּן, וְזֶה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֶחְמִיר בְּהֶדְיוֹט יוֹתֵר מִגָּבוֹהַּ, שֶׁבְּגָבוֹהַּ כְּתִיב (ויקרא ה, טו): נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וגו', וּבְהֶדְיוֹט כְּתִיב (ויקרא ה, כא): נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וגו', עֲשָׂאוֹ כַּמֵּזִיד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּזֶה הִקְדִּים מְעִילָה לַחֵטְא, וּבָזֶה הִקְדִּים חֵטְא לַמְּעִילָה. וְלֹא עוֹד לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּגוֹזֵל הַגֵּר כֵּן, מִי הוּא אֱלוֹהַּ כָּזֶה הָאוֹהֵב אֶת אוֹהֲבָיו וּמְקָרֵב רְחוֹקִים כַּקְּרוֹבִים הַבָּאִים לִשְׁמוֹ, עָמְדוּ מִכִּסְאוֹתָם וְהוֹדוּ לוֹ. וְלֹא תֹאמַר בְּגֵרֵי הַצֶּדֶק שֶׁנִּתְגַּיְרוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם קֵרַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם, מָצִינוּ שֶׁתָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶלְבּוֹנָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד וגו', מַהוּ (שמואל ב כא, א): שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ שָׁלשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת, כְּשֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁהִתְחִיל הָרָעָב לָבוֹא בְּיָמָיו, אָמַר בַּעֲוֹן חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַגְּשָׁמִים אֵינָן יוֹרְדִין, בַּעֲוֹן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וּמְגַלֵּי עֲרָיוֹת, וְשׁוֹפְכֵי דָמִים, וּפוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין, וּבַעֲוֹן שֶׁאֵינָן נוֹתְנִין מַעַשְׂרוֹתֵיהֶם כְּתִקְּנָן. בַּעֲוֹן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, טז): הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה וגו', וְאוֹמֵר (דברים יא, יז): וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וגו'. בַּעֲוֹן מְגַלֵי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג, ב): וַתַּחֲנִיפִי הָאָרֶץ בִּזְנוּתַיִּךְ וגו', וְאוֹמֵר (ירמיה ג, ג): וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ וגו'. בַּעֲוֹן שׁוֹפְכֵי דָמִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה, לג): כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ, כִּי הַדָּם הוּא יַחַן אַף עַל הָאָרֶץ. בַּעֲוֹן פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כה, יד): נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, לָמָּה (משלי כה, יד): אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר. בַּעֲוֹן שֶׁאֵין נוֹתְנִין מַעְשְׂרוֹתֵיהֶן כְּתִקְּנָן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, י): הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וגו'. שָׁנָה רִאשׁוֹנָה הִתְחִיל דָּוִד לְהוֹכִיחַ דּוֹרוֹ בְּעֵת הָרֶגֶל וְאָמַר לָהֶן שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין הַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִים מֵהוֹרִיד טַל וּמָטָר, אֶלָּא בְּעָוֹן זֶה יָצְאוּ וּבִקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ. שָׁנָה שְׁנִיָּה אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת יֵשׁ בָּכֶם, שֶׁאֵין הַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִים אֶלָּא מִפְּנֵי כָּךְ, יָצְאוּ וּבִקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ. שָׁנָה שְׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם שֶׁמָּא שׁוֹפְכֵי דָמִים אוֹ פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִין יֵשׁ בָּכֶם, אוֹ מוֹנְעֵי הַמַּעַשְׂרוֹת יֵשׁ בָּכֶם, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים אֶלָּא עֲלֵיהֶם, יָצְאוּ וּבִקְּשׁוּ וְלֹא מָצְאוּ, מִכָּאן וָאֵילָךְ אָמַר דָּוִד אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי, הִתְחִיל שׁוֹאֵל בָּאוּרִים וְתֻמִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, א): וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁשָּׁאַל בָּאוּרִים וְתֻמִּים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר טַעֲמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אַתְיָא פְּנֵי פְּנֵי, כְּתִיב הָכָא: וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה', וּכְתִיב הָתָם (במדבר כז, כא): וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד מֻצָּל אַתָּה אֶלָּא עַל שָׁאוּל וְעַל בֵּית הַדָּמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, כ): וַיֹּאמֶר ה' אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים וגו', עַל שָׁאוּל, שֶׁלֹא עֲשִׂיתֶם עִמּוֹ חֶסֶד וְלֹא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁבְּיָמָיו לֹא נַעֲשָׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁחֶלְקוֹ עִם שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, וְאַתָּה בָּאָרֶץ וְהוּא בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים, וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהֵמִית גִּבְעוֹנִים, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב (צפניה ב, ג): בַּקְּשׁוּ אֶת ה' כָּל עַנְוֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ, מַהוּ אֲשֶׁר מִשְׁפָּטוֹ פָּעָלוּ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִשְׁפָּטוֹ וּפָעֳלוֹ כְּאַחַת, אַתְּ מוֹצֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ מִשְׁפָּטָן שֶׁל גִּבְעוֹנִים מִן שָׁאוּל וְזוֹכֵר פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל שָׁאוּל לְשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר טוֹב, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַלָּלוּ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ כֵּן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם תַּרְחִיק אֶת הָרְחוֹקִים סוֹפְךָ לְרַחֵק אֶת הַקְּרוֹבִים, צֵא וּלְמַד מִיהוֹשֻׁעַ רַבָּךְ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ הַגִּבְעוֹנִים (יהושע י, ו): עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָנוּ וְעָזְרֵנוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַלָּלוּ אָנוּ מַטְרִיחִים עַל הַצִּבּוּר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוֹשֻׁעַ אִם תַּרְחִיק אֶת הָרְחוֹקִים סוֹפְךָ לְרַחֵק אֶת הַקְּרוֹבִים, צֵא וּלְמַד מֵהֵיכָן הוּא מַטָּעֲךָ לֹא מִן הַגֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מו, כ): וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וגו', וּכְתִיב (במדבר יג, ח): לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, מִיָּד (שמואל ב כא, ב): וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים וגו', מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב לְפִי שֶׁקָּרָא דָּוִד לַגִּבְעֹנִים וְאָמַר אֲלֵיהֶם מַה שֶּׁאָמַר וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, לְכָךְ וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, שֶׁעָמַד דָּוִד וְרִחֲקָן שֶׁלֹא יָבוֹאוּ בַּקָּהָל, וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ (גמרא יבמות עט-א): שֶׁנְּתִינִים אֲסוּרִים לָבוֹא בַּקָּהָל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד שָׁלשׁ מַתָּנוֹת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, רַחֲמָנִין וּבַיְשָׁנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. רַחֲמָנִין, דִּכְתִיב (דברים יג, יח): וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ. בַּיְשָׁנִים, דִּכְתִיב (שמות כ, יז): וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ, זֶה סִימָן לַבַּיְשָׁן שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא, וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ בּשֶׁת פָּנִים דָּבָר בָּרִי שֶׁלֹא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי וגו'. גּוֹמְלֵי חֲסָדִים מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יח, יט): לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ וגו', וּכְתִיב (דברים ז, יב): וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד, וְאֵלּוּ אֵין בָּהֶם אֶחָד מֵאֵלֶּה, מִיָּד עָמַד וְרִחֲקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַגִּבְעוֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, אֵין רְאוּיִן אֵלֶּה לְהִתְעָרֵב עִמָּהֶם אַף עַל פִּי שֶׁגֵּרִים הֵם לֹא עָמְדוּ אֲבוֹתֵיהֶם עַל הַר סִינַי, כִּי עַל שֵׁם כְּנַעֲנִים מִתְחַשְּׁבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ב): כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי. מַה כְּתִיב בָּהֶם (דברים ז, ג): וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם וגו', אַף אֵלּוּ כְּמוֹתָן אֵינָן רְאוּיִן לִדָּבֵק בְּיִשְׂרָאֵל. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (יהושע ט, ז): וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי וגו', וְכָאן קָרֵי לֵיהּ אֱמוֹרִי, אֶלָּא מִן הָאֱמוֹרִי הָיוּ וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָן חִוִּי, עַל שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֵׂה חִוִּי, מַעֲשֵׂה נָחָשׁ. הַנָּחָשׁ אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְרַמֶּה בָּהֶם וְהֵם אוֹכְלִין וְנֶעֱנָשִׁים וַאֲנִי יוֹרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ לְעַצְמִי, כָּךְ עָשׂוּ הַגִּבְעוֹנִים, אָמְרוּ יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (דברים כ, יז): כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וגו' (דברים ז, ב): לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וגו', אֶלָּא הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין וּמְרַמִּין בָּהֶם וְהֵם כּוֹרְתִים אִתָּנוּ בְּרִית, מַה נַּפְשָׁךְ, יַהַרְגוּ אוֹתָנוּ יַעַבְרוּ עַל הַשְּׁבוּעָה, יְקַיְּמוּ אוֹתָנוּ עוֹבְרִים עַל הַגְּזֵרָה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נֶעֱנָשִׁים וְאָנוּ יוֹרְשִׁין אֶת הָאָרֶץ לְעַצְמֵנוּ, לְפִיכָךְ כְּשֶׁרָאָה יְהוֹשֻׁעַ כֵּן, אָמַר לָהֶם (יהושע ט, כב): לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ וגו', אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֵׂה נָחָשׁ לְפִיכָךְ תִּטְלּוּ שְׂכָרוֹ שֶׁל נָחָשׁ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵרֲרָן כְּנָחָשׁ, דִּכְתִיב (יהושע ט, כג): וְעַתָּה אֲרוּרִים אַתֶּם, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בַּנָּחָשׁ (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, מַהוּ (שמואל ב כא, ב): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם, אָמַר דָּוִד בְּעֵת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם תָּלוּ הַדָּבָר בִּי, שֶׁאִם אֶחְפֹּץ לְרַחֲקָן וּלְקָרְבָן הָרְשׁוּת בְּיָדִי, הֲרֵינִי מְרַחֲקָן. וּמִנַּיִן שֶׁתָּלוּ הַדָּבָר בְּדָוִד, דִּכְתִיב (יהושע ט, כז): וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם וגו', אָמַר רַבִּי אַמֵּי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַחַר שֶׁאָמַר (יהושע ט, כז): לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה', מַה צֹּרֶךְ לוֹמַר (יהושע ט, כז): אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, אֶלָּא תְּלָאוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּדָוִד, אָמַר אֲנִי אֵינִי לֹא מְקָרְבָן וְלֹא מְרַחֲקָן, אֶלָּא מִי שֶׁהוּא עָתִיד לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, אִם רָאֲתָה דַּעְתּוֹ לְקָרֵב יְקָרֵב, לְרַחֵק יְרַחֵק, וְכֵיוָן שֶׁבָּא דָּוִד וְרָאָה שֶׁהָיוּ אַכְזָרִים רִחֲקָן, אַף עֶזְרָא רִחֲקָן, דִּכְתִיב (נחמיה יא, כא): וְהַנְּתִינִים ישְׁבִים בָּעֹפֶל וגו'. אַף לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֲקָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מח, יט): וְהָעֹבֵד הָעִיר יַעַבְדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, יְאַבְּדוּהוּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, (שמואל ב כא, ב): וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הִכָּם נִתְאַכְזְרוּ עָלָיו, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹא עַל חִנָּם רִחֲקָן דָּוִד (שמואל ב כא, ב): בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹא כָּעַס עֲלֵיהֶם שָׁאוּל אֶלָּא בִּשְׁבִיל קִנְאָה שֶׁהָיָה לוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְלֹא עָשָׂה בִּשְׁבִיל שִׂנְאָה שֶׁהָיָה שׂוֹנְאָם, וְלֹא רִחֲמוּ עַל בָּנָיו. מַה הִיא הַקִּנְאָה, שֶׁלֹא הָיוּ מְגַלִּים לוֹ הֵיכָן דָּוִד מִתְחַבֵּא, מִיָּד שָׁלַח דָּוִד וְקָרָא לָהֶם מַה לָּכֶם וּלְבֵית שָׁאוּל, אֲמַרוּן לֵיהּ עַל שֶׁפָּסַק מְזוֹנֵנוּ וְעַל שֶׁהֵמִית מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים, שְׁנֵי חוֹטְבֵי עֵצִים, וּשְׁנֵי שׁוֹאֲבֵי מַיִם, וְחַזָּן, וְסוֹפֵר, וְשַׁמָּשׁ. אֲמַר לוֹן וּמָה אַתּוּן בָּעֲיִן כַּדּוּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ג): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה', אָמַר לָהֶם מָה הֲנָיָה לֶהֱוֵי לְכוֹן אִם תִּקְטְלוּן מִן בֵּית שָׁאוּל נַפְשָׁא, אֶלָּא אִמְרוּ לִי מַה תַּקָנָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם שֶׁאַתֶּם מִתְפַּיְסִין וְכַמָּה כֶּסֶף וְזָהָב אֶתֵּן לָכֶם כֹּפֶר נַפְשְׁכֶם, וּבַמָּה אֲכַפֵּר, כְּמָה דְתֵימָא (שמות כא, ל): אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּפְסֹק הָרָעָב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה', וּכְמָה דְתֵימָא (בראשית מז, ז): וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, שֶׁבֵּרֲכוֹ שֶׁיִּכְלֶה הָרָעָב. (שמואל ב כא, ד): וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ, לִי כְתִיב לָנוּ קְרִי, לָמָּה כֵן, אָמַר לָהֶם דָּוִד, מָה הֲנָיָה לְכוֹן דְּאִנּוּן מִתְקַטְלִין, סְבוּ לְכוֹן כֶּסֶף וְזָהָב. אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ, לֹא הָיָה לָנוּ חַיָּב מָמוֹן שֶׁמָּמוֹן נִטֹּל מִמֶּנּוּ, אֶלָּא נְפָשׁוֹת חַיָּב לָנוּ, וּנְפָשׁוֹת אָנוּ מְבַקְּשִׁין. אָמַר דָּוִד דִּלְמָא דְּאִנּוּן בָּהֲתִין פַּלְגוֹן מִן פַּלְגוֹן, נְסַב כָּל חַד וְחַד מִנְּהוֹן וַהֲוָה מְפַיֵּס לֵיהּ, קֳבֵל גַּרְמֵיהּ, וְהוּא אֲמַר לֵיהּ מָה הֲנָיָה לָךְ וְאִינוּן מִתְקַטְּלִין סַב לָךְ מָמוֹן, וְהוּא אֲמַר לֵיהּ: אֵין לִי כֶסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ, וְאֵין לָנוּ לַחֲזֹר עַל אֲחֵרִים אֶלָּא עָלָיו, שֶׁעֲבָדָיו לֹא רָצוּ לִשְׁלוֹחַ יָד בַּכֹּהֲנִים וְלֹא בָּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כב, יז): וְלֹא אָבוּ עַבְדֵּי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלוֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹּעַ בְּכֹהֲנֵי ה', הֱוֵי (שמואל ב כא, ד): וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, אָמַר לָהֶם מָה אַתֶּם אוֹמְרִים אֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶם, אִם נְפָשׁוֹת אַתֶּם מְבַקְּשִׁים אֲנִי אֶעֱשֶׂה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ד): וַיֹּאמֶר מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם דָּוִד כֵּן, אָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים לִפְרֹעַ לוֹ כְּכָל מִדָּתוֹ, הוּא כִּלָּנוּ וְחָשַׁב לְהַשְׁמִידֵנוּ שֶׁלֹא יִהְיֶה לָנוּ עֲמִידָה בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין מִכָּל בָּנָיו אֶלָּא שִׁבְעָה, כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעָה אֲשֶׁר הֲרָגָם מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ה): וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ וגו', אֲשֶׁר כִּלָּנוּ שֶׁבַע אוֹתִיּוֹת הֵן, כְּנֶגֶד שֶׁבַע נְפָשׁוֹת שֶׁהָרַג מֵהֶם, לְפִיכָךְ (שמואל ב כא, ו): יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַה' בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה' וגו', כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ כָּל הָעוֹלָם וְיִתְיָרְאוּ וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לְהָרַע לַגֵּרִים, לְכָךְ כְּתִיב לַה', שֶׁהוּא צִוָּה לְהֵיטִיב לַגֵּרִים, וְהוּא הֵרַע לָהֶם, לָמָּה בְּגִבְעַת שָׁאוּל, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ אִם לַמֶּלֶךְ לֹא נָשָׂא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים קַל וָחֹמֶר לָהֶדְיוֹטִים. בְּחִיר ה', אֶתְמְהָה, הֵם מְקַטְרְגִים עָלָיו, וְקָרְיִין לֵיהּ בְּחִיר ה'. אֶלָּא הֵם אָמְרוּ: בְּגִבְעַת שָׁאוּל, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: בְּחִיר ה'. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד צָרָתוֹ צָרָה, הִתְחִיל אוֹמֵר לָהֶם אֲנִי אֶתֵּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, ו): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן, (שמואל ב כא, ז): וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל מְפִיבשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן וגו', עַל שֶׁהָיָה אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה נָתַן דָּוִד עֵינָיו בּוֹ לְהַצִּילוֹ מִיָּדָם, אָמַר דָּוִד הֲרֵינִי מַעֲבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, וְכָל מִי שֶׁהַמִּזְבֵּחַ קוֹלְטוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְהֶעֱבִירָן לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו וְהָלַךְ הַמִּזְבֵּחַ וּקְלָטוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נז, ג): אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם דָּוִד. (שמואל ב כא, ח): וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל וגו', וְהָכְתִיב (שמואל ב ו, כג): וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ, וּמֵרַב הֵיכָן הִיא, אֱמֹר מֵעַתָּה בְּנֵי מֵרַב הָיוּ וְגִדְּלָתַם מִיכַל וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ. (שמואל ב כא, ט): וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי ה' וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם יָחַד, שְׁבַעְתָּם כְּתִיב חָסֵר יו"ד, זֶה מְפִיבשֶׁת בֶּן יוֹנָתָן שֶׁנִּצַּל, שֶׁהָיָה חָסֵר מִן הַשִּׁבְעָה. (שמואל ב כא, ט): וְהֵמָּה הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים, מְלַמֵּד שֶׁהוּמְתוּ בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, יוֹם שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִים אֶת הָעוֹמֶר. (שמואל ב כא, י): וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַֹּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר, מַהוּ אֶל הַצּוּר, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת (דברים לב, ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ. (שמואל ב כא, י): מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם, רַבִּי אַחָא בַּר זְבִינָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא גָּדוֹל הוּא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם מֵחִלּוּל הַשֵּׁם, בְּחִלּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב (דברים כא, כג): לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, וּבְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם כְּתִיב: מִתְּחִלַת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם, מְלַמֵּד שֶׁעָמְדוּ תְּלוּיִם מִשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן עַד שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן. וְהָכְתִיב (דברים כד, טז): לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וּבָנִים מֵתוּ בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מוּטָב שֶׁתֵּעָקֵר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, וְהָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים תּוֹרָתָן שֶׁל אֵלּוּ פְּלַסְטוֹן הִיא, כָּתוּב בְּתוֹרָתָן: לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ, וְאֵלּוּ תְּלוּיִם שִׁבְעָה חֳדָשִׁים. כָּתוּב בְּתוֹרָתָן אֵין דָּנִים שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד, וְאֵלוּ שְׁבַעְתָּם יָחַד. כָּתוּב בַּתּוֹרָה: לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים, וְאֵלּוּ מֵתִים בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם. וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶם מֶה חָטְאוּ אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית מִדַּת הַדִּין, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגֵרִים גְּרוּרִים, אָמְרוּ לָהֶם וְכִי מַה טִּיבָן, אָמְרוּ לָהֶם אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. אָמְרוּ לָהֶם וְכִי בִּשְׁבִיל הַגֵּרִים הַגְּרוּרִים הָאֲרוּרִים הַלָּלוּ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ כֵן, מַה בִּבְנֵי מְלָכִים כֵּן בְּהֶדְיוֹטוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מָה אִם אֵלּוּ שֶׁלֹא נִתְגַּיְּרוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם רְאוּ הֵיאַךְ תָּבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דָּמָן, הַמִּתְגַּיֵּר לְשֵׁם שָׁמַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וַדַּאי אֵין אֱלוֹהַּ כֵּאלֹהֵיהֶם וְאֵין אֻמָּה כְּאֻמָּתָם, וְאֵין לָנוּ לִדָּבֵק אֶלָּא בְּאֻמָּה זוֹ שֶׁאֱלֹהֶיהָ גָּדוֹל מִכָּל אֱלֹהִים. מִיָּד נִתְגַּיְּרוּ הַרְבֵּה גֵרִים מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ב, טז): וַיִסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. מֵהֶם עָשָׂה שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נוֹשֵׂא סַבָּל, וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חוֹצֵב בָּהָר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ב, א): וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ סַבָּל וגו'. וְכָל כָּךְ לָמָּה לְהוֹדִיעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא מְקָרֵב אֶת הָרְחוֹקִים, וְסָמַךְ לָרְחוֹקִים כַּקְּרוֹבִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּקְדִּים שָׁלוֹם לָרְחוֹקִים מִן הַקְּרוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נז, יט): שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב, הֱוֵי: עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם. מַהוּ (שמואל ב כא, י): וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם, בּוֹא וּרְאֵה הַחֶסֶד שֶׁעָשְׂתָה רִצְפָּה בַת אַיָּה עִמָּהֶם, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַרְתָּם בַּיּוֹם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַלַּיְלָה מֵחַיַּת הַשָֹּׂדֶה שִׁבְעָה חֳדָשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד עַל שָׁאוּל שֶׁלֹא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה וְהוּא נִקְבַּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הָיָה דָּוִד מִתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ, שֶׁאָמַר שָׁאוּל כְּבָר עָבְרוּ עָלָיו תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא וְלָא אָרְחֵיהּ לְאַסְפּוּדֵיהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לוֹ מַעֲשִׂים שֶׁל רִצְפָּה בַת אַיָּה, נָשָׂא קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ, וְאָמַר: מַה זּוֹ שֶׁהִיא אִשָּׁה כָּךְ עָשְׂתָה לִגְמִילוּת חֲסָדִים, אֲנִי שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מִיָּד הָלַךְ לִגְמֹל חֶסֶד עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב כא, יא): וַיֻּגַּד לְדָוִד אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה וגו', (שמואל ב כא, יב יג): וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיִּקַּח אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וגו' וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וגו'. מֶה עָשָׂה דָּוִד, עָמַד וְכִנֵּס כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵיהֶם, וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ לְיָבֵישׁ גִּלְעָד, וּמָצְאוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וְנָתְנוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַמֵּת וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, יד): וַיִּקְבְּרוּ אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ וגו', מַהוּ (שמואל ב כא, יד): בְּצֵלָע בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו, מְלַמֵּד שֶׁהֱבִיאוּהוּ לִגְבוּל יְרוּשָׁלַיִם וּקְבָרוּהוּ שָׁם, וְצֵלָע הִיא בְּצַד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יח, כח): וְצֵלַע הָאֶלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלָיִם וגו'. (שמואל ב כא, יד): וַיַּעֲשׂוּ כֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ, וּמַה צִּוָּה הַמֶּלֶךְ, צִוָּה לִהְיוֹת מַעֲבִירִים אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל בְּכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט וְהָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁהָיָה נִכְנַס בּוֹ אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל יוֹצְאִים הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְגוֹמְלִים חֶסֶד עִם שָׁאוּל וּבָנָיו, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ לִגְבוּל יְרוּשָׁלַיִם, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁגָּמְלוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל חֶסֶד וְעָשׂוּ דִּינָם שֶׁל גִּבְעוֹנִים, מִיָּד נִתְמַלֵּא רַחֲמִים וְנָתַן מָטָר עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, יד): וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ אַחֲרֵי כֵן, הָא לָמַדְנוּ כַּמָּה קֵרַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָרְחוֹקִים, אֲפִלּוּ שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ שֶׁלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק, הֱוֵי: יוֹדוּךָ ה' כָּל מַלְכֵי אָרֶץ וגו'.
(4) ... “And David went and he took the bones of Saul and the bones of Jonathan his son from the men of Jabesh- gilead… And he brought up from there the bones of Saul and the bones of Jonathan his son…” (Shmuel II 21:12-13) What did David do? He went and gathered all the elders and great ones of Israel, crossed the Jordan River, and came to Yavesh-gilead. He found the bones of Shaul and his son Yonatan, placed them in a casket and crossed back over the Jordan, as it says “And they buried the bones of Saul and Jonathan his son in the country of Benjamin in Zela, in the tomb of Kish his father and they did all that the king commanded…” (Shmuel II 21:14) What does ‘in Zela, in the tomb of Kish his father’ mean? It comes to teach us that they brought them to the border of Jerusalem and buried them there. Zela is next to Jerusalem, as it says “And Zelah, Eleph, and the Jebusite, which is Jerusalem…” (Yehoshua 18:28) ‘and they did all that the king commanded’ And what did the king command? He commanded that they carry Shaul’s casket from tribe to tribe. As Shaul’s casket entered each tribe’s territory all the men, women and children came out in order to perform an act of loving kindness to Shaul and his sons and thereby all of Israel would fulfill its obligation to loving kindness. This went on until they reached the land of his portion on the border of Jerusalem. Since the Holy One saw that they did loving kindness to Shaul and fulfilled the judgement of the Givonites He was immediately filled with mercy and sent rain upon the land, as it says “And God was entreated for the land after that.” (Shmuel II 21:14) From this we learn how close the Holy One brings those that are far away, even though they converted not for the sake of heaven. There is no need to even mention how he draws near righteous converts, “O Lord, all the kings of the earth will acknowledge You…” (Tehillim 138:4)