Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org

א"ר שמעון ב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ... יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות...

Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no festive days for Israel like 15 Av and like Yom Kippur… Yom Kippur, because it has forgiveness and pardon, the day on which the final tablets were given…

שניתנו בו לוחות אחרונות - ... ואותו היום נקבע ליום כפור להודיע שמחל וניחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ועל כן נקבע צום כפור בעשרה בתשרי כך שמעתי:

That day was established as Yom Kippur to make known that He forgave and retracted from the evil that He had spoken of doing to His nation, and therefore the fast of Kippur was established on the 10th of Tishrei; thus I heard.

(כז) אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַה'׃ (כח) וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃ (כט) כִּ֤י כָל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃ (ל) וְכָל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃ (לא) כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃ (לב) שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃ (פ)

(27) Mark, the tenth day of this seventh month is the Day of Atonement. It shall be a sacred occasion for you: you shall practice self-denial, and you shall bring an offering by fire to the LORD; (28) you shall do no work throughout that day. For it is a Day of Atonement, on which expiation is made on your behalf before the LORD your God. (29) Indeed, any person who does not practice self-denial throughout that day shall be cut off from his kin; (30) and whoever does any work throughout that day, I will cause that person to perish from among his people. (31) Do no work whatever; it is a law for all time, throughout the ages in all your settlements. (32) It shall be a sabbath of complete rest for you, and you shall practice self-denial; on the ninth day of the month at evening, from evening to evening, you shall observe this your sabbath...

ת"ר... הרי הוא אומר (ויקרא כג, ל) והאבדתי את הנפש ההיא ענוי שהוא אבידת הנפש ואיזה זה זה אכילה ושתיה... דבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי מה להלן ענוי רעבון אף כאן ענוי רעבון

Our rabbis taught…It says “and I shall destroy that soul” (Vayikra 23:30) – affliction that is destruction of the soul. And what is this? This is eating and drinking….It was taught in the school of Rabbi Yishmael: Affliction is said here, and affliction is said there [“He afflicted you and made you hungry and gave you manna to eat” (Devarim 8:3)]. Just as there, affliction is hunger, so here, affliction is hunger.

גמ׳ אמר ר"ל מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי... רב אחא בר יעקב אמר יליף שבת שבתון משבת בראשית מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר

Reish Lakish said, why is no prohibition stated with affliction?… Rav Acha bar Ya’akov said, derive “Shabbat Shabbaton” [Yom Kippur] from Shabbat Bereishit [Shabbat observed weekly based on the seventh day of Creation]. Just as there, [the Torah] did not punish unless it prohibited, so here it did not punish unless it prohibited

יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא (במדבר ה, ו) איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה

Yom Kippur is derived from Rav Yehuda in the name of Rav, for Rav Yehuda said in the name of Rav, and it was also taught in the school of Rabbi Yishmael: Scripture says “man or woman” – the verse equates a woman to a man for all the punishments in the Torah.

אמר רב יהודה כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה

Rav Yehuda said: The large date that they said – is larger than the volume of an egg, and the rabbis have a tradition that with this, his mind is settled.

מצות תענית ביום עשירי בתשרי... שרשי המצוה. שהיה מחסדי השם על כל בריותיו לקבע להם יום אחד בנה לכפר על החטאים עם התשובה... ולכן נצטוינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות חוש המשוש, יעוררו החמר להמשך אחר התאוה והחטא... ואין ראוי לעשות ביום בואו לדין לפני אדוניו לבוא בנפש חשוכה ומערבבת מתוך המאכל והמשתה במחשבות החמר אשר היא בתוכו... טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החמר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה... כל זמן שלא אכל עד ככותבת, שאין דעת בן אדם מתישב [ת] בפחות... וכן מה שאמרו (יומא עג א פ ב) ששיעור השתיה הוא מלא לגמיו של אדם שהוא כביצה שכבר שערו כי ביצה מחזיקה מלא לגמיו של אדם ובפחות מכן אין בו אסור כרת...

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ואכל ביום הכפורים כשעור הכותבת בטל עשה, ועבר על לאו שיש בו כרת, שנאמר כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה

To fast on the 10th day of Tishrei … among the roots of the mitzva, that it is among God’s kindnesses over all His creatures to establish for them one day in the year to atone for sins with repentance … Therefore, we are commanded to fast on it, because food and drink and other pleasures of the sense of touch awaken our physical nature to be drawn after desire and sin … It is not fitting for a bondsman on the day he comes in judgement before his Master to come with a spirit dark and confused from food and drink, with thoughts of the physicalitywithin which it resides … it is good for him to elevate his intelligent soul, and to subdue the physical before it on that honored day, so that it will be fitting and ready to receive its atonement …. It is an affliction for a person as long as he does not eat a date’s worth, for a person’s mind is not settled with less … and similarly, what they said, that the measure of drinking is a person’s cheek full … and with less than this there is no prohibition of excision …. It applies in every place and at every time, for males and females. One who violates it and ate on Yom Kippur the measure of a date’s worth violated a positive commandment, and violated a negative commandment that is liable for excision, as it is said “For every soul who is not afflicted on this very day shall be cut off”

וַיְהִ֛י דְּבַר־ה' צְבָא֖וֹת אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ אֱמֹר֙ אֶל־כָּל־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר כִּֽי־צַמְתֶּ֨ם וְסָפ֜וֹד בַּחֲמִישִׁ֣י וּבַשְּׁבִיעִ֗י וְזֶה֙ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה הֲצ֥וֹם צַמְתֻּ֖נִי אָֽנִי׃ וְכִ֥י תֹאכְל֖וּ וְכִ֣י תִשְׁתּ֑וּ הֲל֤וֹא אַתֶּם֙ הָאֹ֣כְלִ֔ים וְאַתֶּ֖ם הַשֹּׁתִֽים:... (ז) הֲל֣וֹא אֶת־הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤א ה' בְּיַד֙ הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֔ים בִּהְי֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ יֹשֶׁ֣בֶת וּשְׁלֵוָ֔ה וְעָרֶ֖יהָ סְבִיבֹתֶ֑יהָ וְהַנֶּ֥גֶב וְהַשְּׁפֵלָ֖ה יֹשֵֽׁב׃ (פ) (ח) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־ה' אֶל־זְכַרְיָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (ט) כֹּ֥ה אָמַ֛ר ה' צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ שְׁפֹ֔טוּ וְחֶ֣סֶד וְרַֽחֲמִ֔ים עֲשׂ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו׃ (י) וְאַלְמָנָ֧ה וְיָת֛וֹם גֵּ֥ר וְעָנִ֖י אַֽל־תַּעֲשֹׁ֑קוּ וְרָעַת֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אַֽל־תַּחְשְׁב֖וּ בִּלְבַבְכֶֽם׃ (יא) וַיְמָאֲנ֣וּ לְהַקְשִׁ֔יב וַיִּתְּנ֥וּ כָתֵ֖ף סֹרָ֑רֶת וְאָזְנֵיהֶ֖ם הִכְבִּ֥ידוּ מִשְּׁמֽוֹעַ׃ (יב) וְלִבָּ֞ם שָׂ֣מוּ שָׁמִ֗יר מִ֠שְּׁמוֹעַ אֶת־הַתּוֹרָ֤ה וְאֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֜ח ה' צְבָאוֹת֙ בְּרוּח֔וֹ בְּיַ֖ד הַנְּבִיאִ֣ים הָרִֽאשֹׁנִ֑ים וַֽיְהִי֙ קֶ֣צֶף גָּד֔וֹל מֵאֵ֖ת ה' צְבָאֽוֹת׃ (יג) וַיְהִ֥י כַאֲשֶׁר־קָרָ֖א וְלֹ֣א שָׁמֵ֑עוּ כֵּ֤ן יִקְרְאוּ֙ וְלֹ֣א אֶשְׁמָ֔ע אָמַ֖ר ה' צְבָאֽוֹת׃ (יד) וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְהָאָ֙רֶץ֙ נָשַׁ֣מָּה אַֽחֲרֵיהֶ֔ם מֵֽעֹבֵ֖ר וּמִשָּׁ֑ב וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶֽרֶץ־חֶמְדָּ֖ה לְשַׁמָּֽה׃ (פ)

(4) Thereupon the word of the LORD of Hosts came to me: (5) Say to all the people of the land and to the priests: When you fasted and lamented in the fifth and seventh months all these seventy years, did you fast for my benefit? (6) And when you eat and drink, who but you does the eating, and who but you does the drinking? (7) Look, this is the message that the LORD proclaimed through the earlier prophets, when Jerusalem and the towns about her were peopled and tranquil, when the Negeb and the Shephelah were peopled. (8) And the word of the LORD to Zechariah continued: (9) Thus said the LORD of Hosts: Execute true justice; deal loyally and compassionately with one another. (10) Do not defraud the widow, the orphan, the stranger, and the poor; and do not plot evil against one another.— (11) But they refused to pay heed. They presented a balky back and turned a deaf ear. (12) They hardened their hearts like adamant against heeding the instruction and admonition that the LORD of Hosts sent to them by His spirit through the earlier prophets; and a terrible wrath issued from the LORD of Hosts. (13) Even as He called and they would not listen, “So,” said the LORD of Hosts, “let them call and I will not listen.” (14) I dispersed them among all those nations which they had not known, and the land was left behind them desolate, without any who came and went. They caused a delightful land to be turned into a desolation.

וַיְהִ֛י דְּבַר־ה' צְבָא֖וֹת אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ אֱמֹר֙ אֶל־כָּל־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹ֑ר כִּֽי־צַמְתֶּ֨ם וְסָפ֜וֹד בַּחֲמִישִׁ֣י וּבַשְּׁבִיעִ֗י וְזֶה֙ שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה הֲצ֥וֹם צַמְתֻּ֖נִי אָֽנִי׃ וְכִ֥י תֹאכְל֖וּ וְכִ֣י תִשְׁתּ֑וּ הֲל֤וֹא אַתֶּם֙ הָאֹ֣כְלִ֔ים וְאַתֶּ֖ם הַשֹּׁתִֽים׃... אֵ֥לֶּה הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשׂ֑וּ דַּבְּר֤וּ אֱמֶת֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם שִׁפְט֖וּ בְּשַׁעֲרֵיכֶֽם׃ וְאִ֣ישׁ ׀ אֶת־רָעַ֣ת רֵעֵ֗הוּ אַֽל־תַּחְשְׁבוּ֙ בִּלְבַבְכֶ֔ם וּשְׁבֻ֥עַת שֶׁ֖קֶר אַֽל־תֶּאֱהָ֑בוּ... כֹּֽה־אָמַ֞ר ה' צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ׃

And the word of the Lord of Hosts came to me, saying. Speak to all the people of the land, and to the priests saying: When you fasted and lamented on the fifth and the seventh [months], these seventy years, did I fast? And when you eat, and when you drink — behold you are the ones who are eating, and you are the ones who are drinking… These are the things that you should do. Speak truth, each person to their fellow — truth and a peaceful judgement you shall judge in your gates. And do not think evil of each other in your hearts, and do not love false oaths … So says the Lord of Hosts: the fast of the fourth and the fast of the fifth and the fast of the seventh and the fast of the tenth [months] will be for the house of Yehuda rejoicing and happiness and good appointed times, and truth and peace you shall love.

תוספתא סוטה (ליברמן) ו:י

דרש רבי: … צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שבו הבקעה העיר … צום החמישי זו תשעה באב יום שנשרף בו בית המקדש… צום השביעי זה שלשה בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם …צום העשירי זה עשרה בטבת יום שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלם …

Tosefta Sota 6:10

Rabbi expounded: … The fast of the fourth is the 17th of Tammuz when the [wall of the] city was breached… The fast of the fifth is Tisha Be-Av, the day the Temple was burned… The fast of the seventh is the 3rd of Tishrei when Gedalya ben Achikam was assassinated… the fast of the tenth is the 10th of Tevet when the King of Babylon besieged Jerusalem…

(א) וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמָלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכָל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלִַ֖ם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֖יהָ דָּיֵ֥ק סָבִֽיב׃ (ב) וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃ (ג) בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
(1) And in the ninth year of his reign, on the tenth day of the tenth month, Nebuchadnezzar moved against Jerusalem with his whole army. He besieged it; and they built towers against it all around. (2) The city continued in a state of siege until the eleventh year of King Zedekiah. (3) By the ninth day [of the fourth month] the famine had become acute in the city; there was no food left for the common people.

צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים

The fast of the tenth – this is the 10th of Tevet when the king of Bavel besieged Jerusalem…

הובקעה העיר בי"ז הוה והכתיב (ירמיהו נב, ו) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריה (ירמיהו נב, ז) ותבקע העיר וגו' אמר רבא לא קשיא כאן בראשונה כאן בשניה דתניא בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז בשניה בשבעה עשר בו:

The city was breached – that was on the 17th. Isn’t it written (Yirmiyahu 52:6) in the fourth month on the 9th of the month the famine was great in the city, and it is written after that (Yirmiyahu 52:7) “and the city was breached…”? Rava said: there is no contradiction. Here [it refers to] the first [Temple] and here to the second. As it is taught, with the first [Temple] the city was breached on the 9th of Tammuz, with the second on the 17th.

(ב) אף על גב דכתיב בקרא בחדש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר אין מתענין בט' בו אלא בי"ז בו מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו כיון שבשניה הובקעה בי"ז בו תקנו להתענות בי"ז בו משום דחורבן בית שני חמיר לן:

(2) Even though it is written in the verse (Jeremiah 39:2) "[During the eleventh year [of the reign] of Tzidkiyahu] in the fourth month [i.e., Tammuz], on the ninth day of the month, the city was crossed", we do not fast on the 9th day of that [month], rather on the 17th of that [month] -- since, despite the fact that originally (i.e.; the First Temple) [the city of Jerusalem] was breached on the 9th of that [month] -- since the second time (i.e.; the Second Temple) [the city] was breached on the 17th of that [month], [the sages] decreed a fast on the 17th of that [month] because the destruction of the Second Temple was stronger than it (i.e; the destruction of the First Temple).

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז... בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל...

Five things happened to our forefathers on the 17th of Tammuz….On the 17th of Tammuz the tablets were broken, the [daily] Tamid offering ceased, the city [wall] was breached, Apostomus burned the Torah, and an idol was erected in the sanctuary.

חרב הבית בראשונה דכתיב (מלכים ב כה, ח) ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרוף את בית ה' וגו' וכתיב (ירמיהו נב, יב) ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וגו' ותניא אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה הא כיצד בשבעה נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו... ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא

The First Temple was destroyed, as it is written (Melachim II 25:8) “In the fifth month on the 7th of the month, that is the nineteenth year of King Nevuchadnetzar, king of Bavel, Nevuzaradan, the chief of the guards, and officer of the king of Bavel, came to Yerushalayim and burned the House of God…” And it is written (Yirmiyahu 52:12) “In the fifth month on the 10th of the month, that is the nineteenth [year] of King Nevuchadnetzar, king of Bavel, Nevuzaradan, the chief of the guards, stood before the king of Bavel in Yerushalayim and burned the House of God…” And it is taught [in a baraita], it is impossible to say on the 7th, for it was already said on the 10th. And it is impossible to say on the 10th, for it was already said on the 7th. How is this? On the 7th, foreigners entered the Sanctuary, and they ate and sinned there on the 7th and 8th, and on the 9th close to dark they lit it on fire, and it kept burning the entire day…and according to the rabbis, the beginning of the calamity is more significant.

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב... בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

Five things befell our forefathers on the 17th of Tammuz, and five on Tisha Be-Av… On Tisha Be-Av it was decreed that our forefathers would not enter into the land [of Israel after the sin of the spies], and the first and second Temples were destroyed, and Beitar was captured, and the city [of Yerushalayim] was ploughed over.

Rachel Sharansky Danziger, The Days after Tish'a Be-Av, The Times of Israel

The building was important because it encompassed an ever-evolving relationship with God, an ongoing act of creation. Without the relationship, it was but mortar and stone….In the Temple, we constantly recreated and expanded our relationship with God through a variety of moments and actions and experiences. And today, we mourn the loss of all those moments.

צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו...

The fast of the seventh – this is the 3rd of Tishrei, when Gedalya ben Achikam was assassinated. And who killed him? Yishmael ben Netina killed him. This teaches you that the death of righteous people is comparable to the burning of the House of God.

(טז) לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃
(16) “Go, assemble all the Jews who live in Shushan, and fast in my behalf; do not eat or drink for three days, night or day. I and my maidens will observe the same fast. Then I shall go to the king, though it is contrary to the law; and if I am to perish, I shall perish!”

(ה) וְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ לְהִתְעַנּוֹת. וּבְי''ג בַּאֲדָר זֵכֶר לַתַּעֲנִית שֶׁהִתְעַנּוּ בִּימֵי הָמָן שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט לא) "דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם".

In this time all of Israel has the custom to fast on the 13th of Adar, to commemorate the fast that they fasted in the days of Haman, as it says (Esther 9:31) “The matters of the fasts and their crying out.”

(ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה מכאן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה

“Be glad with Jerusalem and exult with her all who love her; rejoice with her in joy all who mourn for her” (Yeshayahu 66:10). From here they said: Everyone who mourns for Jerusalem will merit to see her happiness.

(ג) לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃.. הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃ (ה) הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַה'׃ (ו) הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃ (ז) הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃.. אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַה' יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃

Why is it we fast and You do not see? We afflict ourselves and You do not know? Because on the day of your fasts you do business and oppress those indebted to you… Is this the fast I choose? A day for a person to afflict his body, bow his head like a bulrush, and lie in sackcloth and ashes?! Is this what you call a fast and a day that is favorable to the Lord?! Rather this is the fast I desire: open the fetters of evil and unbind the cords of the yoke to set free the oppressed and break every yoke. Rather share your bread with the hungry and take the downtrodden poor into your home; when you see nakedness cover it, and do not ignore your flesh… Then you will call out and God will answer and save you, and say “Here I am!” if you remove the yoke [of oppression] from your midst, [and cease] to lay a finger or speak evil.

(א) יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם" וְגוֹ':

(1) There are days that all the people of Israel observe as fasts on account of the tragic events which occurred on them, the purpose being to appeal to the hearts and to lay open the paths of repentance. This serves as a reminder of our evil doings, and the deeds of our fathers which were like ours now, resulting in the afflictions endured by them and by us. By remembering these things we are likely to repent and do right, as it is written: "They shall confess their sins and the sins of their fathers…" (Leviticus 26:40).

Rabbi Joseph B. Soloveitchik, 'Avelut Yeshanah and Avelut Chadashah: Historical and Individual Mourning,'

Judaism developed a very peculiar philosophy of memory… one does not simply recollect the past or just remember bygones, but reexperiences that which has been… and it actually merges past with present – or shifts the past into the present. Judaism has recommended what I would call a “unitive time consciousness” – unitive in the sense that there is a tightening of bonds of companionship, of present and past.

Eileen Watts, Bernard Malamud’s “The German Refugee”: A Parable for Tishah Be-Av

[B]y compressing defining tragedies spanning millennia of Jewish history into one yahrzeit – Av 9 – the day reminds us of our relationship to time and to the past. Each horrific event (temple destructions, expulsions) engendered dislocations: of place, prayer, ritual, culture, community, language, and life. Mourning these events on Tishah Be-Av telescopes the centuries, collapsing each event into one day of our lives, fusing past with present, permitting us to feel a ripple of that original dislocation when the Israelites refused to enter the Promised Land because they had lost faith in God.

(א) וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה׃ (ב) וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק׃ (ג) וּבְכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים׃
(1) When Mordecai learned all that had happened, Mordecai tore his clothes and put on sackcloth and ashes. He went through the city, crying out loudly and bitterly, (2) until he came in front of the palace gate; for one could not enter the palace gate wearing sackcloth.— (3) Also, in every province that the king’s command and decree reached, there was great mourning among the Jews, with fasting, weeping, and wailing, and everybody lay in sackcloth and ashes.—
(טו) וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃ (טז) לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃
(15) Then Esther sent back this answer to Mordecai: (16) “Go, assemble all the Jews who live in Shushan, and fast in my behalf; do not eat or drink for three days, night or day. I and my maidens will observe the same fast. Then I shall go to the king, though it is contrary to the law; and if I am to perish, I shall perish!”

...הפשט ענין הקרבנות... הלא אמרנו כי עקרי הלבבות תלויין אחר הפעלות, ועל כן כי יחטא איש, לא יטהר לבו יפה בדבר שפתים לבד, שיאמר בינו ולכתל חטאתי לא אוסיף עוד, אבל בעשותו מעשה גדול על דבר חטאו, לקחת ממכלאותיו עתודים ולטרוח להביאם אל הבית הנכון אל הכהן וכל המעשה הכתוב בקרבני החוטאים, מתוך כל המעשה הגדול ההוא יקבע בנפשו רע החטא וימנע ממנו פעם אחרת.

The plain meaning of sacrifices… for we have established that the essential [feelings of] our hearts follow our actions. Therefore when a person sins, his heart cannot be properly purified by speech alone, by turning to the wall and saying “I have sinned and I will not continue to do so,” but he must do a great action [to overcome] the matter of his sin, to take goats from his pens and trouble himself to bring them to the established Temple to the kohen and do all the actions that are written concerning sin-offerings. Through this great undertaking, the evil of sin will be ingrained in his heart and he will avoid it the next time.

רַב שֵׁשֶׁת כִּי הֲוָה יָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא, בָּתַר דִּמְצַלֵּי אָמַר הָכִי: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, גָּלוּי לְפָנֶיךָ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, אָדָם חוֹטֵא — וּמַקְרִיב קָרְבָּן. וְאֵין מַקְרִיבִין מִמֶּנּוּ, אֶלָּא חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. וְעַכְשָׁיו יָשַׁבְתִּי בְּתַעֲנִית וְנִתְמַעֵט חֶלְבִּי וְדָמִי, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא חֶלְבִּי וְדָמִי שֶׁנִּתְמַעֵט כְּאִילּוּ הִקְרַבְתִּיו לְפָנֶיךָ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְתִרְצֵנִי״.

Rav Sheshet, when he would sit in fast, after he prayed would say thus: Master of worlds, it is revealed before you, that at the time when the Temple was standing a person would sin and bring a sacrifice, and all that would be offered [on the altar] is its fat and blood and the person would be atoned for; and now, I sit fasting, and my fat and blood are lessened. May it be Your will that my fat and blood that has been lessened will be as if I had offered it before You upon the altar, and that I will find favor before You.

מתני׳ על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח על אב מפני התענית על אלול מפני ר"ה על תשרי מפני תקנת המועדות על כסליו מפני חנוכה ועל אדר מפני הפורים וכשהיה בהמ"ק קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן גמ׳ וליפקו נמי אתמוז וטבת דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא מאי דכתיב (זכריה ח, יט) כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה אין שלום צום אמר רב פפא הכי קאמר בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה יש גזרת המלכות צום אין גזרת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין אי הכי ט"ב נמי אמר רב פפא שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרות דאמר מר בט' באב חרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר

Mishna : The messengers go out for six months: For Nissan because of Pesach, for Av because of the fast, for Elul because of Rosh Ha-shana, for Tishrei because of establishing the festivals, for Kislev because of Chanuka, and for Adar because of Purim, and when the Temple was standing, they would also go out for Iyar because of Pesach Katan. Gemara : They should also go out for Tammuz and Tevet, as Rav Chana bar Bizna said in the name of Rav Shimon Chasida: that which is written, “So says the Lord of Hosts: the fast of the fourth and the fast of the fifth and the fast of the seventh and the fast of the tenth [months] will be for the house of Yehuda rejoicing and happiness.” They are called a fast, and they are called rejoicing and happiness – at a time when there is peace, they will be for rejoicing and happiness, when there is no peace – a fast. Rav Papa said: It was said thus: At a time when there is peace, they will be for rejoicing and happiness; when there is persecution [a textual variant: decrees] – a fast; neither persecution nor peace, if they want, they fast; if they want, they do not fast. If so, Tisha Be-av as well! Rav Papa said: Tisha Be-Av is different, since troubles were multiplied on it. As the master said: On Tisha Be-Av the First and Second Temples were destroyed, and Beitar was captured, and the city [of Jerusalem] was ploughed over.

ואיסור אכילה ושתייה בו כדרך איסורו בי"ה אלא שזה ענוש כרת וזה מדברי קבלה ומכין אותו מכת מרדות

The prohibition of eating and drinking on it is like the manner of the prohibition on Yom Kippur, except that this [Yom Kippur] is punished by spiritual excision and this [Tisha Be-Av] is from divrei kabbala and one receives lashes for rebelliousness.

וט"ב לזמנינו דאין שמד ואין שלום נמי גזירה דרבנן היא ואינה מדברי קבלה שהוא כדברי תורה כדאמר בפ"ק דר"ה רצו מתענין

Tisha Be-Av in our times, when there is neither persecution nor peace, is also a rabbinic decree and is not from divrei kabbala, which are similar to divrei Torah, as it says in the first chapter of Rosh Ha-shana, “If they want, they fast.”

מתענין בי"ג באדר. הגה ותענית זה אינו חובה לכן יש להקל בו לעת הצורך...

We fast on 13 Adar. Rema: And this fast is not obligatory, therefore, one can be lenient when necessary…

פי' לא רצו הציבור. אבל היחיד אין לפרוש מן הציבור כל זמן שלא נמנעו הציבור שלא להתענות:

The explanation of “they do not want” – the community, but an individual cannot separate from the community as long as there is no communal consensus not to fast.

(א) וליכא שמד במקום ידוע בישראל רצו רוב ישראל והסכימו עליהם שלא להתענות אין מתענין רצו רוב צבור מתענין והאידנא רצו ונהגו להתענות לפיכך אסור לפרוץ גדר...

There is no persecution in a known location in Israel – If most of Israel want, and they agree not to fast, they don’t fast, and if most of the community want, they fast. Nowadays, they want, and the custom is to fast, therefore, it is forbidden to breach boundaries…

חייבים להתענו' בתשעה באב ובשבעה עשר בתמוז ובג' בתשרי ובעשרה בטבת מפני דברים הרעים שאירעו בהם:

We are required to fast on the 9th of Av, [and] on the 17th of Tammuz, and on the 3rd of Tishrei, and on the 10th of Teves because of the bad occurrences that occurred on those [days].

הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר:

All are obligated to fast on these Four fasts, and it is forbidden to break the fence (i.e. not fast)

אין צרה ואין שלום רצו מתענין לא רצו אין מתענין וי"ל דכיון דקבלוהו כבר אבותינו על עצמם מסתמא גם הם קבלוהו:

“Neither persecution nor peace, if they want, they fast; if they want, they do not fast” – one can say that since our forefathers already accepted it upon themselves, presumably they [the generation of Rabbi Yehuda Ha-nasi] also accepted it.

(ו) מה בין תענית צבור לתענית יחיד [תענית צבור אוכלין ושותין מבעוד יום מה שאין כן בתענית יחיד] תענית צבור אסורין במלאכה ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה מה שאין כן בתענית יחיד תענית צבור נכנסין לבתי כנסיות מה שאין כן בתענית יחיד...

What is the difference between a ta’anit tzibbur and a ta’anit yachid? On a ta’anit tzibbur we eat and drink while it is still daytime [on the previous day, and begin fasting the evening], which is not so for a ta’anit yachid [which only begins in the daytime]. On a ta’anit tzibur labor, washing, anointing, wearing shoes, and cohabitation are prohibited, which is not so for a ta’anit yachid [when only eating and drinking are prohibited]. On a ta’anit tzibbur, we gather in synagogues, which is not so for a ta’anit yachid

תורת האדם שער האבל – ענין אבלות ישנה

ומסתברא דכולהו ארבע צומות תענית צבור הן, ונביאים גזרו אותם וכל חומרי תענית עליהן, מפסיקין בהן מבעוד יום ואסורין ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה כת”ב [=כתשעה באב]… אלא האידנא כיון דבזמן דליכא שמד בטילין רצו ונהגו להתענות בהן ולא רצו לנהוג בהם בחומרות הללו, אבל מעיקר התקנה ודאי אסורין הן בכולן דלא גרעה גזרת נביאים מגזרת בית דין בתעניות אמצעיות ואחרונות, וכל דתקון נביאים כעין דאורייתא תקון, תשעה באב וד’ צומות כיום הכפורים לעינוי, וכן לגבי תענית דמגלה … מן הדין אסורין ברחיצה כדפרישית, אלא מיהו האידנא פוק חזי מה עמא דבר.

Torat Ha-adam, Sha’ar Ha-evel – Inyan Avelut Yeshana

It stands to reason that each of the four fasts is a ta’anit tzibbur, and the prophets decreed upon them all the stringencies of a fast, we stop eating while it is still day [i.e., the fast begins at sunset], and washing, anointing, wearing shoes, and cohabitation are prohibited, like Tisha Be-Av… But nowadays, since in a time without persecution they are nullified, they wanted and adopted the practice to fast on them, but they did not want to practice these stringencies on them. But according to the original enactment, they were certainly prohibited in all these, for the decree of the prophets is no worse than the decree of beit din for the middle and last fasts [in a year of drought], and whatever the prophets enacted, they enacted on the model of Torah laws, Tisha Be-Av and the four fasts are like Yom Kippur for affliction, and similarly regarding the fast of the Megilla … halachically, washing is prohibited as I explained, but nevertheless nowadays, go out and see what the nation does.

Temimah Zucker, Fasting is Not the Same as Not Eating, Times of Israel

When we fast, as adults, we remove ourselves from the material world in the efforts of reminding ourselves of our place in it and of our mortality. While at times fast days become “about the food” the intention is…that even though we know we will survive the day, we are reminded of our fragile, human existence… In that framework, we are guided to connect to the message of the day itself rather [than] focusing solely on the practice from which we are abstaining.

מתני' על ששה חדשים שלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח וכו'. ואקשינן וליפקו שלוחין בזמן שיש שלום כלומר כל זמן שבית המקדש קיים יהיה לששון ולשמחה.

At a time when there is peace, i.e., any time when the Temple is standing, [the fast will] be for rejoicing and happiness

בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה. פירוש בזמן שיש שלום, שישראל שרוין על אדמתן.

At a time when there is peace, they will be for rejoicing and happiness. The meaning of “at a time when there is peace” – when Israel are dwelling on their land.

שיש שלום - שאין יד העובדי כוכבים תקיפה על ישראל:

When there is peace – when the hand of the non-Jews does not control Israel

מועדי הראי”ה, עמ’ תקמד

… במה שנוגע לסגולת הצומות, חושב אני כי עד אשר יכונן ה’ את בית מקדשנו החרב לעינינו, בהר מרום הרים, לתפארת לעיני כל העמים, אי אפשר לנו לבטל אותם. … וכאשר יאיר ה’ לנו באור ישועתו הכוללת, יהפכו הצומות כולם לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ואור הישועה הגמורה ופאר משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו יבאו לנו, ע”י [=על ידי] מה שלא נשכח את בית אלוקינו ואת אחינו כולם, כל עם ה’ הנתון במיצר, ונשתתף בצערם ויגונם על ידי צומי תעניותנו כמאז…

Mo’adei Ha-Re’iyah, p. 544

…Regarding the quality of the fasts, I think that until God establishes our destroyed Temple before our eyes, on the mount of mountainous heights, glorious in the eyes of all the nations, it is not possible for us to nullify them…. And when God illuminates for us with the light of His full salvation, all the fasts will be transformed to rejoicing and happiness and good appointed times, and the light of complete salvation, and the splendor of our righteous Mashiach and the building of our holy Temple come about for us, through our not forgetting the House of our God and all our brethren, all the nation of God who are given to difficulty, and we join in their pain and sorrow through our fast days as in the past…

מהרש”א חידושי אגדות ראש השנה יח:

ר”ל [=רצונו לומר] דלא יהיה לששון ולשמחה רק עד זמן שאמת ושלום אהבו אבל באין עמכם אמת ושלום תחזרו לצום דהיינו בבית שני בזמן החורבן כמ”ש בפ”ק [=כמו שכתוב בפרק קמא] דיומא בית שני שהיה בו תורה וגמ”ח [=וגמילות חסדים] מפני מה חרב מפני שהיה בו שנאת חנם וז”ש [=וזה שכתוב] מסיפא דקרא בזמן שיש ביניכם שלום יהיה לששון ולשמחה אין שלום דהיינו בחורבן בית שני שהיה בו שנאת חנם תחזרו לצום

Maharsha Chiddushei Aggadot Rosh Ha-shana 18b

Meaning, they will not be “for rejoicing and happiness” until “truth and peace you shall love” – but when you do not have truth and peace, you will return to fasting, as during the Second Temple at the time of the destruction, as is written in the first chapter of Yoma, during the second Temple when there were Torah and acts of kindness, why was it destroyed? Because there was baseless hatred. And this is what is written at the end of the verse, at a time when there is peace among you, they will be for rejoicing and happiness; when there is no peace, as with the destruction of the Second Temple when there was baseless hatred, you will return to fasting.