מצות תענית ביום עשירי בתשרי - לצום ביום העשירי בתשרי, והוא הנקרא יום הכפורים, שנאמר (ויקרא כג כז) אך בעשור לחדש וגו' ועניתם את נפשותיכם. ובא הפרוש בספרא (אחרי מות ז ג) עינוי שהוא אבוד נפש, ואיזהו? זה אכילה ושתיה, וכמו כן פרשוהו זכרונם לברכה בגמרא (יומא עד, ב). ועוד באה הקבלה עליו, שהוא אסור ברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ולשון ספרא (שם ח ג) מנין שיום הכפורים אסור ברחיצה ובסיכה [ובנעילת הסנדל] ובתשמיש המטה? תלמוד לומר שבת שבתון. כלומר, כי כפל השביתה, יורה על שביתה מהעסקים אלו ושביתה ממזון הגוף. The commandment of the fast on the tenth day of Tishrei: To fast on the tenth day of Tishrei, and this is called The Day of Atonements (Yom HaKippurim), as it is stated (Leviticus 23:27), "But on the tenth of the month, etc. you shall afflict your souls." The explanation appears is Sifra, Achrei Mot, Chapter 7:3): "[This refers to] affliction that causes a diminishing of the soul. What is this? This is eating and drinking." And so [too,] did they, may their memory be blessed, explain in the Gemara (Yoma 74b). And the tradition also came about it, that it is forbidden for washing, anointing, wearing shoes, and sexual relations. And the language of Sifra, Parshat Achrei Mot, Chapter 8:3 is "From where [do we know] that Yom Kippur is forbidden for washing, anointing, [wearing shoes] and sexual relations? [Hence] we learn to say (Leviticus 23:32), 'A Shabbat of shabbaton'" - meaning that the doubling of Shabbat (rest) indicates resting from these things [as well as] resting from nourishment of the body.
משרשי המצוה. שהיה מחסדי השם על כל בריותיו לקבע להם יום אחד בנה לכפר על החטאים עם התשובה, וכמו שכתבתי בארכה בסדר אחרי מות (מצוה קפה) במצות עבודת יום הכפורים, ולכן נצטוינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות חוש המשוש, יעוררו החמר להמשך אחר התאוה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה מחפש אחר האמת שהוא עבודת האל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת. ואין ראוי לעשות ביום בואו לדין לפני אדוניו לבוא בנפש חשוכה ומערבבת מתוך המאכל והמשתה במחשבות החמר אשר היא בתוכו, שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה, על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החמר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה, ולא ימנענה מסך התאוות. It is from the roots of the commandment that it was from the kindnesses of God towards His creatures to establish one day to atone for their sins with repentance - and as I wrote at length in the Order of Achrei Mot (Sefer HaChinukh 185) in the commandment of the service for Yom Kippur. And we were therefore commanded to fast on this day; as food and drink and the rest of the sensual pleasures propel the physical matter toward desire and sin, and they cause people to negate the form of the wise soul from seeking truth - which is the service of God and His ethics [which are] good and sweet for anyone with knowledge. And it is not fitting to do [this] on the day of his coming to judgement in front of his Master; to come with a soul darkened and confused from the food and drink, with thoughts of the material which is in it. As we only judge a person according to his deeds of that time. Therefore it is good for him to strengthen his wise soul and to subdue the physical in front of it on this glorious day, so that [the soul] will be fitting and prepared to receive its atonement, and [that] the veil of desires not prevent it.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (יומא פ, א), ששעור האכילה ביום הכפורים לחיב עליה דאוריתא מאכלין הראויין הוא ככותבת הגסה. והטעם שנשתנה שעור האכילה דיום הכפורים משעור שאר אכילת אסורין שבתורה שהן בכזית, מפני שהתורה אסרה האכילה באותו היום בלשון ענוי, ולא נאמר עליה לא תאכלו כמו בשאר אסורין, ופרשו חכמים, שקבלו הדברים מאשר קדמו להם, שאכילה נקראת בכזית, אבל ענוי הוא באדם, כל זמן שלא אכל עד ככותבת, שאין דעת בן אדם מתישב [ת] בפחות. From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Yoma 80a) that the measure of eating of fitting foods on Yom Kippur to be liable for it from Torah writ is a large kakotevet. And the reason that the measure of eating of Yom Kippur is differentiated from the measure of eating other prohibitions in the Torah - which are with a kazayit - is because the Torah forbade eating on that day with an expression of affliction. And it does not state, "you shall not eat," about it, like it states with other prohibitions. And the Sages explained that they received [the tradition] from those that were before them: that with a kazayit, it is called eating; but affliction in a man is so long as he has not eaten a kakotevet - since the mind of a man is not set at ease with less.
ושעור כותבת הוא יותר מגרוגרת ופחות מכביצה, ופחות משלשה (נ''א משני) זיתים גם כן, ששלשה (נ''א ששני) זיתים הן כבצה. כלל הענין כבר דקדק מי שהוא בקי ושקל בפלס, שאין במשקל י''ב ארגינ''ץ ועוד שעור ככותבת, ודינו כחצי שעור. וכן מה שאמרו (יומא עג א פ ב) ששיעור השתיה הוא מלא לגמיו של אדם שהוא כביצה שכבר שערו כי ביצה מחזיקה מלא לגמיו של אדם ובפחות מכן אין בו אסור כרת אלא דינו כחצי שעור, ולפיכך מי שהוא חולה אף על פי שאין בו סכנה גמורה, אם יהיה חלוש הרבה ראוי להאכילו ולהשקותו מעט מעט מכשעור שאמרנו, ונותנין רוח בין אכילה ושתיה של פעם אחת לפעם אחרת כדי שעור אכילת פרס, שהן שלש ביצים כדעת רב המפרשים, כדי שלא יצטרפו האכילות ותהיה נחשבת כאכילה אחת ושעור אחד, אבל בין האכילה והשתיה אין צריך להפסיק, שאין מצטרפין אכילה ושתיה לענין זה. ושעור שבין שתיה לשתיה כדי שתית רביעית. ומתר לשקל ולשער דברים אלו ביום הכפורים לעת הצרך, ומוטב נחוש ונרחיק שלא לאכל שעור, ולא נחוש לאסור המשקל שהוא מדרבנן. וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (שם עז ב) כי אלו הענוין שהן דרבנן, כגון רחיצה וסיכה, לא גזרו בהן רק שלא לעשותן שלא לצרך, אבל כל שעושה אותן לצרך לא גזרו, כגון מי שיש לו חטטין בראשו שסך כדרכו ואינו חושש, ואפילו לנטורי פירי אמרו זכרונם לברכה (שם), שמתר לעבר במים עד הצואר, וכל שכן לדבר מצוה, בין בהליכה בין בחזרה. And the measure of a kotevet (large date) is more than a grogeret (fig cake) and less than a kabeitzah (the size of a large egg) and also less than three (textual variant - two) [large] olives (zayit) - as three (textual variant - two) olives are a kabeitzah. The principal of the matter is that one who is an expert was already exacting and measured on a scale that there is not in the measure of twelve argents and more, the measure of a kakotevet; and [so] its law is like [that of] half a measure. And so [too,] that which they said (Yoma 73a, 80b) that the measure of drinking is the fill of a man's cheek, which is a kabeitzah - as they have already measured that an egg fills the cheek of a man. And with less than this, there is no prohibition [the liability for which is with] excision. Rather its law is like [that of] half a measure. And therefore [in the case of] someone who is sick - even though there is no full danger with him - if he is very weak; it is fitting to feed him and give him drink little by little, less than the measure that we said. And we give a gap of [time] enough for the eating of a peras (half loaf of bread) - which is three eggs, according to the opinion of most commentators - between the eating and drinking of one time and [that of] another time, so that the eatings not combine and be considered one eating and [hence] one measure. But there is no need to pause between eating and drinking; as eating and drinking do not combine for this matter. And the measure between one drinking and [another] is [time] enough for the drinking of a reviit. And it is permitted to weigh and measure things on Yom Kippur at a time of need. And it is better that we be concerned and distance ourselves to not eat a measure and not be concerned to forbid measuring, which is [only] rabbinic. And also from the matter of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Yoma 77b) [regarding] these afflictions that are only rabbinic - such as washing and anointing - they only decreed that they should not be done for no need. But they did not decree [about] anyone who does them for a need - for example, one who has scabs on his head [may] anoint them in his [customary] way and not be concerned. And they, may their memory be blessed (Yoma 77b), said that it is permitted to cross water until the neck even to guard fruits - and all the more so, for the matter of a commandment - whether going or returning.
ובענין הסנדל פרשו לנו מורינו ישמרם אל, שסנדל הוא בכל מקום של עור, וזהו שאסור ביום הכפורים, אבל לא של מין אחר, וכללא דמלתא לפי קצת הפרושים דכל שהוא ראוי לענין חליצה, כלומר שהוא של עור הוא אסור ביום הכפורים ומתר לצאת בו בשבת לרשות הרבים, וכל שאינו ראוי לחליצה, כגון של שעם וגמי והוצי (עי' יומא עח ב דהוא סנדל של עשבים) ושאר מיני עשבים מתרין ביום הכפורים, ובלבד שלא יצא בהם למקום שאינו מערב דמשאוי חשבינן להו. ומן המפרשים רבים ונכבדים, מתירין לצאת בכלן ברשות הרבים. And concerning the shoe (sandal), our teachers - God should protect them - explained that a shoe is always of leather. And that is what is forbidden on Yom Kippur, but not of a different type. And the principle of the matter according to some commentators is that anything that is fitting for the matter of release (chalitsah) - meaning to say, that it is of leather - is forbidden on Yom Kippur, and permitted to go out into a public domain with them (wearing them) on Shabbat. But anything that is not fitting for release - such as cork and reeds and palms (see Yoma 78b, that it is a shoe of grasses) and other types of grasses (plants) - are permitted on Yom Kippur, so long as they do not go out with them [to a public domain] in a place without an eruv, as we consider them like a burden (and not a piece of clothing, which is permitted). But from the commentators, there are [also] many honored ones that permit one to go out into the public domain with all of them.
ודין חולה (יומא פג, א) שיש בו סכנה שמאכילין אותו על פי רופא בקי, או על פי עצמו ואפילו רופא אומר אינו צריך ודין עברה (שם פב א פג א) שהריחה, ודין מי שאחזו בולמוס, ודין קטנים בין תינוק בין תינוקת מאיזה זמן מענין אותן כל היום מדרבנן, וכן מאיזה זמן מחנכין אותן לשעות, וכללא דמלתא לפי קצת מן המפרשים, דשתי שנים קדם גדלות בבריא משלימין מדרבנן, ושתי שנים קדם לכך מחנכין אותם לשעות. ויש שפרשו שנה אחת קדם גדלות משלימין מדרבנן בין תינוק בין תינוקת, ויש שפרשו שאין משלימין מדרבנן רק בתינוקת לבד שנה אחת קדם גדלות, אבל תינוק אינו משלים כלל מדרבנן, וגדלות הוא בתינוק, שלש עשרה שנה ויום אחד, ובתינוקת שתים עשרה שנה ויום אחד. והמלך והכלה ברחיצה ביום זה מה דינן (יומא עג ב). And the law of the sick person who is in danger, that we feed him according to an expert physician, or according to himself - and even if the physician says that he does not need [to eat] (Yoma 83a); the law of a pregnant woman that smelled [food] (Yoma 82a, 83a); the law of one who was seized by bulimia; and the law of minors - whether a boy or a girl - from what time do we we afflict them all of the day rabbinically, and likewise from when do we teach them [to fast] with [some] hours. And the principle of the the matter according to a few of the commentators is that two years before the adulthood of a healthy child, they complete [the fast] rabbinically; and two years before that, we teach them [to fast] with [some] hours. And some explained that it is one year before adulthood that they complete [the fast] rabbinically - whether a boy or a girl. And some explained that only a girl alone completes [the fast] rabbinically one year before adulthood, but a boy does not complete [the fast] at all rabbinically. And adulthood for a boy is thirteen years and a day, and for a girl is twelve years and a day. And what is the law about washing for the king and the bride on this day (Yoma 73b).
ועוד אזכיר לך כאן מה שאמרו זכרונם לברכה גם כן בענין תענית תשעה באב הידוע שהוא מדרבנן, ואף על פי שרחוקים מאד שני הימים אלה בטעמן ובכל ענינם, לפי ששם תענית כוללם נדבר בו מעט. ואודיעך שהחמירו בו חכמים בכל ענינו כמו ביום הכפורים להפסיק מבעוד יום, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ועברות ומניקות שמתענות בו כשאר העם, מה שאין עושות כן בכל שאר תעניות, חוץ משלש תעניות אמצעיות של עצירת מטר, כמו שנזכר במסכת תענית בסוף פרק ראשון (יד, א), דאסיק רב אשי התם, נקוט מציעתא בידך. ויתר פרטי מצוה זו, מבארים במסכת יומא [א''ח סי' תריב]. And I will further mention to you here that which they, may their memory be blessed, said about the matter of the 9th of Av, which is well-known to be rabbinic. And even though these two days are very distant in their reasons and their content; since the word, "fast," includes [both of] them, we will speak a little about it. And I will inform you that the Sages were stringent about it in all of its content like on Yom Kippur - to stop [eating] while it is still [the previous] day, and [about] anointing, wearing shoes and sexual relations. And pregnant and nursing women fast like the rest of the people - which they do not do on all other fasts, except for the middle three fasts of the stopping of rain. [This is] as it is mentioned in Tractate Taanit 14a at the end of the first chapter, where Rav Ashi concludes, "Take the middle [one] in your hand." And the rest of the details of the commandment [of fasting on Yom Kippur] are elucidated in Tractate Yoma (see Tur, Orach Chaim 612).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ואכל ביום הכפורים כשעור הכותבת בטל עשה, ועבר על לאו שיש בו כרת, שנאמר כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה אכל או שתה כשעור זה בשגגה חיב קרבן חטאת קבועה. And [it] is practiced in every place and at all times by males and females. And one who transgresses it and ate like the measure of a ketovet on Yom Kippur has violated a positive commandment, and has [also] transgressed a negative commandment that has [a liability of] excision for it; as is is stated (Leviticus 23:29), "For any soul which is not afflicted on that very day shall be excised." [If] he ate or drink like this measure inadvertently, he is liable for a fixed sin-offering.