מצות בנין בית הבחירה - לבנות בית לשם יי, כלומר שנהיה מקריבים שם קרבנותינו אליו, ושם תהיה העליה לרגל וקבוץ כל ישראל בכל שנה, שנאמר ועשו לי מקדש. וזאת המצוה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה, כגון המנורה והשלחן והמזבח וכל שאר הכלים כלם. The commandment of building the Choice House: To build a house for the sake of God, meaning to say that we would bring Him sacrifices there and that pilgrimage and yearly gathering of all of Israel be there, as it is stated (Exodus 25:8), "And let them make Me a sanctuary." And with it, this commandment includes the vessels needed for the service of the House of God - such as the menorah, the table, the altar, and all of the other vessels.
משרשי מצוה זו, מה שתראה בסוף דברי. ואכן מיראתי להתקרב אל משכן יי, כי ידעתי כל הקרב הקרב אם לא יתקדש למדי לא יראה הבית וחי. גם הכהנים הנגשים לעבודה יתקדשו בבואם אל הקדש לפנים, והלוים אחר הטהרו וינף אהרן אותם תנופה טרם יתנו קולם בהיכל ה'. אמרתי גם אני אגיד עצתי, ואערך התנצלותי נגד זקני, וארחץ בנקיון כפי טרם אעלה בית יי. From the roots of the commandment are what you will see at the end of my words. However, I am afraid of drawing close to the Dwelling of God, as I know that 'anyone who comes close, who comes close' that has not sufficiently sanctified himself 'will not see the House and live.' Even the priests that come forward for the service sanctify themselves in their coming to the sanctum inside; and before the Levites [came] to raise their voices in the sanctuary of God, they purified themselves and Aharon waved them as a wave-offering. [Hence] I said, I too will say my counsel and arrange my apology in front of my elders, and 'I will wash my palms in innocence' before I go up to the House of God.
ידוע הדבר ומפרסם בינינו העם מקבלי המצות כי שבעים פנים לתורה, ובכל אחד מהן שרשים גדולים ורבים, ולכל שרש ושרש ענפים, כל אחד ישא אשכל גדול של פרות נחמדים להשכיל לבות, יום יום יוציאו פרח לשוקדים עליהם, פרחי חכמה ושכל טוב, כל עינים מאירות ורחבה ונסבה עמק חכמתה עד שאין כח באדם להשיג תכליתה. כמו שהעיד המלך החכם (קהלת ז כג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, ועם כל זה אין להרפות ידי העוסק בה, כי אם מעט ואם הרבה ממנה יאכל כלה מתוקה, ואם יש כמה אשר מפרי עץ הגן לא תשיג ידם לקחת יקחו להם עליהן לתרופה. ואנכי עם דעתי, גדל ערכה ורב עמקה, וכי פליאה ממני נשגבה, פערתי פי לדבר בה ואסמך במה שלמדוני רבותי, (ע''ז יט א) לגרס איניש ואף על גב דלא ידע מאי קאמר שנאמר (תהלים קיט כ) גרסה נפשי לתאבה. It is well-known and famous among us - the people that accepted the commandments - that there are seventy faces to the Torah. And in each one of them, there are many great and numerous roots, and to each and every root, [is there] branches - each one supports a great cluster of fruits that are pleasant for hearts to ponder. Each day they put out a flower for those that are constant over them - flowers of wisdom and good reasoning. The depth of its wisdom enlightens the eyes, [it] is broad and surrounding, to the point that a man does not have the power to grasp its end; as the wise king testified (Ecclesiastes 7:23), "I said that I would fathom it, but it is far from me." And with all of this, the hands of the one who is involved with it should not tire, for whether he eats little or much, it is all sweet. And if there are many whose hand will not reach the fruit to take it, let them take the leaves for themselves as medication. And I - with the knowledge of its great value and enormous depth and that 'it is a wonder and sublime for me' - have opened my mouth to speak about it. And I will rely upon what my teachers have taught me (Avodah Zarah 19a), "Let a person recite (ligris), and even though he does not know what he said, as it is stated (Psalms 119:20), 'My soul is crushed (garsah) for desire.'"
דע בני, כי כל אשר יגיע אצל השם בעשות בני אדם כל מצותיו איננו רק שחפץ השם להיטיב לנו, ובהיות האדם מכשר ומוכן בעשית אותן מצות לקבל הטובה אז ייטיב אליו השם, ועל כן הודיעם דרך טוב להיותם טובים, והיא דרך התורה, כי בה יהיה האדם טוב. נמצא שכל המקים (המקבל) מצותיו השלים חפצו באשר הוא ראוי אז לקבל טובתו, וכל שאינו מכין עצמו לכך, רעתו רבה, שיודע חפץ השם בזה, והוא יעשה מעשיו כנגד חפצו. ופרשה אחת נכתבה בתורה להודיענו עקר זה לבד, והוא מה שכתוב בסדר והיה עקב (דברים י יב יג) ועתה ישראל מה יי אלהיך שואל מעמך וגו' עד לטוב לך. כלומר איננו שואל מעמך דבר בעשותך מצותיו רק שרצה בטובו הגדול להטיב לך. וכמו שכתוב אחריו הן ליי אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה. כלומר ואינו צריך למצותיך רק מאהבתו אותך לזכותך. Know, my son, that all of God's desire that human beings perform His commandments is only to do good to us. And by virtue of a person being prepared and ready - by doing those commandments to receive the good - then God will do good to him. Therefore, God informed them of the good path to be good, and that path is the path of the Torah; for through it will a man be good. It comes out that all who uphold (accept) God's commandments, fulfill His desire [to do good to us] - in his then being fit to receive His goodness. But [regarding] anyone who does not ready himself for this, his evil is great - as he knows God's desire in this, and he [still] makes his actions contrary to God's will. And one section of the Torah was written specifically to inform us of this fundamental principle - and that is what is written in the Order of Vehaya Ekev (Devarim 10:12-13), "And now, Israel, what does the Lord, your God, request from you, etc. for your benefit." [That is] to say, He is not asking anything from you, in your performing His commandments, besides His wanting, in His great goodness, to do good to you. And, as it says afterwards, "Behold, to the Lord your God belongs the heavens and the heavens of the heavens, and all that is in it." [That is] to say, He doesn't require your commandments, except out of His love for you, and for your merit.
ויש בעושי המצות ישימו מגמת פניהם אל הטובה המעתדת אליהם בעשיתן לבד, כי ידעו שבסבתן תנוח עליהם הברכה והטוב, ואל הכונה ההיא יתעסקו בהן לעולם, ואלה חלקם בחיים וזוכים לעדן גן אלהים, ואולם לא הגיעו אל תכלית הכונה הטובה. אבל יש אשר זכו ונתן להם השם יתברך לב לדעת ולהכיר במדותיו המעלות, ומתוך הכרתם יתקשרו מורשי לבבם באהבתו קשר חזק ואמיץ עד שישימו כל כונת הכנת גופם כדי להשלים חפץ השם יתברך לרב חשקם אותו, ואל התועלת המעתדת להם בעסק ההוא לא ישיתו לב, והיא המעלה הגדולה שעלו אליה האבות הקדושים השלשה והרבה מבניהם אחריהם, זכר כלם לברכה, וזאת היא המדרגה העליונה שאפשר לבן אדם לעלות. And among those that do the commandments, there are some that only place the direction of their focus upon the future reward to them for doing them, as they know that because of them, blessing and good will rest upon them. And they will always be involved with [the commandments] with this intention, and '[this is] their portion in life,' and they merit Eden, the Garden of God. However, there are those that merit that God, may He be blessed, gave them a heart to know and to recognize His elevated characteristics. And from their recognition, they connect the 'thoughts of their hearts' to His love with a strong and powerful connection - to the point that they make all of the intention of the preparation of their bodies to fulfill the desire of God, may He be blessed, due to their great longing for Him. And they do not place their [thoughts] upon the future benefit from this involvement. And this is the great level to which the three holy forefathers - and many of their children after them, may all of their memory be blessed - climbed. And this is the highest level to which a person can climb.
ומעתה בהיות הנחת דעתנו על זה בענין מצותיו ברוך הוא, תחיב אותנו לאמר כי בנין בית לשם יתברך לעשותנו בה תפלות וקרבנות אליו, הכל להכין הלבבות לעבודתו יתעלה, לא מהיותו צריך לשבת בית אנשים ולבוא בצל קורתם, ואם ארזי לבנון יבנוהו או ברותים, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וברוחו יעמדו, אף כי הבית אשר בנו בני האדם צריך לכבודו חלילה, הלא ידועים הדברים וברורים שהכל להכשר גופותנו, כי הגופות יכשרו על ידי הפעלות וברבות הפעלות הטובות ורב התמדתן מחשבות הלב מטהרות מתלבנות מזדקקות, והשם חפץ בטובתן של בריות כמו שאמרנו. ועל כן צונו לקבע מקום שיהיה טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר שם מחשבות בני איש ולתקן לבבם [לבבנו] אליו בו, והוא ברוך הוא בחר אותו המקום והכינו אל הטובה לבני אדם אולי מהיותו אמצעות העולם בכוון, והאמצעות נבחר מן הקצוות, או מן הטעם שיהיה ברוך הוא היודע. ומתוך הכשר המעשה וטהרת המחשבה שיהיה לנו שם יעלה שכלנו אל הדבקות עם השכל העליוני. And from here, in that this is the grounding of our opinion about the matter of His commandments, blessed be He, we are obligated to say that the building of the House for God, may He be blessed, for us to do our prayers and sacrifices to Him in it - it is all to prepare our hearts to His service, may He be elevated. [It is] not from His need to sit in the house of people and to come under the shade of their beams - whether they build it from cedars of Lebanon or from cypresses, 'as the heavens and the heavens of the heavens cannot contain Him,' and they [only] stand by His spirit; 'surely the house that people built' would [not] be needed for His glory, God forbid. Are the things not known and clear that it is all for the refinement of our bodies? As bodies are refined by actions; and by the multiplication of good actions and their great constancy, the thoughts of the heart become purified, cleansed [and] sanitized - and God desires the good of the creatures, as we have said. And therefore, He commanded us to fix a place that would be pure and completely clean to purify the thoughts of people there and to refine their [our] hearts towards Him in it. And maybe He, blessed be He, chose that place and prepared it for the good of people from its being exactly at the center of the world, and the center is choicer than the ends; or for [another] reason that He, blessed be He, would be [its] Knower. And through the refinement of action and the purification of thought that we will have there, our minds will rise to clinging with the Highest mind.
ועל דרך הפשט על הצד הזה נפרש שרית השכינה במקום ההוא, ואף על פי שהאמת כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה כח א) קדשתן עליהם אפילו כשהן שוממין, שמשמע בזה שאין כל סבת שרית השכינה שם מצד העובדים, אפשר לומר כי אותו המקום בחרו האל לברך בני אדם אשר ברא ממנו כמו שאמרנו, וכמו שהיה חפצו לשלוח לבני אדם נביא להורותם דרך ילכו בה ויזכו לקים נפשותם, כמו כן חפץ בחסדיו הגדולים לקבע להם מקום בארץ שיהיה נכון אל טובת הבריות וזכותם, וכל זה מחסדיו על בריותיו. ומכל מקום, לעולם תתרבה שם הברכה והקדשה לפי הפעלות הטובות שיעשו שם בני אדם, ואז עם הפעלות הטובות יפתחו מעינות הטוב כנגדו, כי באמת אינה דומה קדשת המקום בחרבנו לקדשתו בישובו. And we will explain the dwelling of the Divine Presence in this place in this way according to the simple understanding: Even though, in truth, our Rabbis, may their memory be blessed, said (Megillah 28a) [that] their sanctity is upon them, even when they are desolate - which implies that there is no reason at all for the dwelling of the Divine Presence from the side of the worshipers - [still,] it is possible to say that God chose this place to bless from it people that He crated, as we have said. And [just] like it was His desire to send a prophet to people to teach them the path in which they should walk and [so] merit to preserve their souls, so too did He desire, in His great kindnesses, to fix a place on earth for them that would be prepared for the good of people and their merit - and all of this is from His kindnesses to His creatures. And regardless, blessing and holiness will increase there according to the good actions that people do there. And then with the good actions, the channels of good will open up corresponding to it; since in truth the holiness of a place in its destruction is not similar to its holiness in it inhabitation (use).
והנחת הטעם הזה בענין הבית תחיב אותנו גם כן לסמך אל הטעם הזה בעצמו לפי הפשט ענין הקרבנות ושבט עובדו וכלים יקרים ידועים. הלא אמרנו כי עקרי הלבבות תלויין אחר הפעלות, ועל כן כי יחטא איש, לא יטהר לבו יפה בדבר שפתים לבד, שיאמר בינו ולכתל חטאתי לא אוסיף עוד, אבל בעשותו מעשה גדול על דבר חטאו, לקחת ממכלאותיו עתודים ולטרוח להביאם אל הבית הנכון אל הכהן וכל המעשה הכתוב בקרבני החוטאים, מתוך כל המעשה הגדול ההוא יקבע בנפשו רע החטא וימנע ממנו פעם אחרת. And the laying down of this reason in the matter of the Temple obligates us also to make the matter of the sacrifices and the tribe of its workers and the precious well-known vessels rely on the very same reason, according to the simple understanding. Did we not say that the main [inclinations] of the heart follow after the actions? And, if so, the heart of a person will not be properly purified only with the word of the lips, that he say between himself and the wall, "I have sinned, I will not [do it] again." But when he does a great act for his sin, to take 'he-goats from his pens' and to exert himself to bring them to the prepared house to the priest, and [do] all of the procedure that it written about the sacrifices of the sinners - from all of this great action - he will fix the badness of sin in his soul, and it will be avoided by him the [next] time.
וכעין זה הטעם מצאתי להרמב''ן זכרונו לברכה על צד הפשט שכתב (ויקרא א ט) בשם אחרים, וזה לשונו, כי בעבור שמעשה בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה, צוה השם יתברך כי כאשר יחטא יביא קרבן ויסמך עליו ידיו כנגד המעשה, ויתודה בפיו כנגד הדבור, וישרף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה, וכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם העושים כל מלאכתו, ויזרק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו כדי שיחשב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלהים בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו, לולי חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן, שיהיה דמו תחת דמו, נפש תחת נפש. וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו. והמנות להחיות בהן מורי התורה שיתפללו עליו. וקרבן התמיד בעבור שלא ינצלו הרבים מחטוא תמיד. ואלה הדברים מתקבלין מושכין הלב כדברי הגדה (שבת פז א), עד כאן. והאריך הוא עוד בענין, וכתב, ועל דרך האמת יש בקרבנות סוד נעלם וכו', כמו שכתב בפרושיו פרשת ויקרא. And I found with Ramban, may his memory be blessed, [an explanation] on the [level] of the simple meaning, similar to this reason. As he wrote (Ramban on Leviticus 1:9) in the name of others, and this is his language: Since the deeds of people are determined by thought, speech and action, God, may He be blessed, commanded that when he sins, he brings a sacrifice and place his hands upon him corresponding to the deed, and confess with his mouth corresponding to the speech, and burn the innards and the kidneys, as they are the instruments of thought and desire. And the limbs [of the sacrifice] correspond to the hands and feet of a person that does all of his work. And he sprinkles the blood on the altar corresponding to the blood of his soul, so that a person think in doing all of this that he sinned to God with his body and his soul, and it is fit for him that his blood be spilled and his body burnt; were it not for the kindness of the Creator, who took an exchange and ransom from him [in] the sacrifice - that its blood be instead of his blood and its soul be instead of his soul. And the central limbs correspond to his central limbs. And the portions with which to sustain the teachers of Torah [are so] that they will pray for him. And the daily sacrifice is because there is no saving the community from always sinning. And these words are tenable [and] grab the heart, like the words of classic homiletic teachings (Shabbat 87a). To here [are his words]. And he wrote at more length about the matter and wrote, "And in the way of truth (mysticism), the sacrifices contain a hidden secret, etc.," as he wrote in his commentary on Parshat Vaykra.
ועוד נוסיף דברים על צד הפשט, ונאמר כי מזה השרש צונו האל להקריב לעולם מהדברים שלב בני אדם חומד מהם כמו הבשר והיין והפת כדי שיתעורר הלב יותר עם העסק בהם, ולעני חיב להביא ממעט קמחו אשר עיניו ולבו עליו כל היום. ועוד יש התעוררות אחר ללב בקרבן הבהמות מצד הדמיון שגוף האדם והבהמה ידמו בכל עניניהם לא יתחלקו, רק שבזה נתן השכל ולא בזה. ובהיות גוף האדם יוצא מגדר השכל בעת החטא, יש לו לדעת שנכנס בעת ההיא בגדר הבהמות אחר שלא יחלקם רק הוא לבדו. ועל כן נצטוה לקחת גוף בשר כמוהו ולהביאו אל המקום הנבחר לעלוי השכל ולשרפו שם, ולהשכיח זכרו כליל יהיה לא יזכר ולא יפקד תחת גופו, כדי לציר בלבבו ציור חזק שכל ענינו של גוף בלי שכל אבד ובטל לגמרי, וישמח בחלקו בנפש המשכלת שחננו האל שהיא קימת לעולם, וגם לגוף השתף עמה יש קיום בתחיה בסבתה בלכתו בעצתה, כלומר שישמר מן החטא, ובקבעו בנפשו ציור זה, יזהר מן החטא הרבה. והבטיחה התורה שבמעשה הגדול הזה ובהסכמת עושהו שיתנחם על חטאו מלב ומנפש, תכפר אליו שגגתו. אבל הזדונות לא יספיק לכפרם דמיון זה, כי החוטא במזיד לא יוכח בדמיונות ודברים, כי אם שבט לגו כסילים (משלי כו ג). And we will add other things on the [level] of the simple meaning, and say that it is from this root that God commanded us to always sacrifice from things about which the heart of man covets, like meat and wine and bread, so that the heart be more aroused with this matter. And it [likewise] obligated the poor person to bring from his little [supply] of flour that his eyes and heart are upon all of the day. And there is another arousal of the heart with animal sacrifices from the angle of similarity, as human and animal bodies are similar in all of their matters - they are only differentiated that in this one, intellect was given into it, and not into that one. And when the human body goes out of the realm of the intellect at the time of the sin, he must know that he has entered the realm of animals at that time, as this is the only thing that differentiates them. And therefore he is commanded to take a body of flesh like him and to bring it to the place chosen for the raising of the intellect and to burn it there, and to forget its memory - it shall be completely [incinerated], 'it shall not be remembered and it shall not be thought of,' corresponding to his body - in order to form a strong image in his heart that any matter of a body without intellect is lost and completely null. And he should [thus] rejoice in his portion of an intelligent soul with which God has graced him, [and] which exists forever. And the body that cooperates with it will also exist in the revival [of the dead] on its account, in its following its counsel, meaning to say in its guarding itself from sin. And in his fixing this image in his soul, he will be very careful about sin. And the Torah promises that through this great act and through the obedience of its doer that he regret his sin from his heart and from his soul, [that] his accidental sin will be atoned. But this similarity will not suffice to atone for volitional sins, as one who sins volitionally will not be chastised by similarities and words, but only by "the rod for the back of fools" (Proverbs 26:3).
ואל יקשה עליך בהנחת טעם זה איך נביא קרבן נדבה לעולם, כי טעמנו זה יסבל גם הנדבות. שאחר שאמרנו שהקרבן דמיון להשפלת הגופות ולעלוי הנפשות, אף בלא חטא ידוע ימצא בו המקריב תועלת לקחת המוסר. And let it not be difficult to you in putting down this reason, how it is that we would ever bring a voluntary offering, as our reason also [explains] voluntary offerings: Since we have said that a sacrifice is an illustration of the lowering of bodies and the elevation of soul, the sacrificer will find benefit to [learn this] lesson, even without a known sin.
ובקרבן עזאזל שנשלח חי אל מקום החרבן והכליון נאמר בפשט הענין לבל ידמה החוטא הגמור שאחר שתקבל נפשו ענש על חטאים, התשוב לעמוד במקום הטובים או תהיה לה השארות וטובה קצת ואפילו תהיה כירבעם בן נבט וחבריו, כמו שהוא רואה כל השנה כלה שיש לגוף הבהמה שהוא לדמיון גוף החוטא השארות קצת בית השם יתברך באפר שנשאר שם בעת השרפה לא יוציאוהו מן הבית עד אחר זמן הרבה. על כן בשעיר החי הנושא כל העונות יראו רמז כי החוטא שעונותיו מרבים כמו האפקורוסין ושכפרו בתורה ובתחית המתים וכל המצרים לישראל בכלל, לא יראו בטובה לעולם ותועלתם לא תמות ואשם לא תכבה, כמעשה השעיר בנשאו רבוי עונות כל ישראל ישלך לגמרי אל ארץ גזרה, לא ימצא בבית יי לא לשחיטה ולא לזריקה, זכרו יאבד מני ארץ. וזהו שאמרו זכרונם לברכה (ירושלמי יומא פ''ו ה''ג) כי בשעה שישראל מרצין, לא הגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים, להודיען דמיון החוטא הגמור כי כן יאבד מהרה ויהיה כלה כליון גמור, למען ילמדו ויקחו מוסר וייטיבו דרכיהם. וזהו הסימן הטוב להם, שאין מלמד מוסר אלא האוהב, כמו שכתוב (משלי יג כד) ואהבו שחרו מוסר. And about the sacrifice of Azazel that would be sent alive to a place of destruction and of extinction, we will say about the simple understanding of the matter [as follows]: The complete sinner should not imagine that after his soul receive the punishment for [the] sins, it will return to stand in the place of the good or [that] there will be some survival and good - even if he is like Yerovam the son of Nevat and his colleagues - just like he sees the whole entire year that the body of the animal that is an illustration for the body of the sinner has some remnants in the House of God, may He be blessed, in the ashes that stay there at the time of the burning. [As] they do not take them out from the Temple until after much time. Therefore in [this] living goat that carries all of the sins, they will see a hint that a sinner whose sins are great - like the heretics and those that deny Torah or the revival of the dead, and all of those that oppose Israel are included [as well] - will never see any good, and 'their worm will never die and their fire will never be extinguished.' [It is] like the procedure of this goat - [that] in his carrying the multitude of sins of all of Israel, is sent completely to a desolate land. He is not found in the House of God, not for slaughter and not for sprinkling - 'its memory will be lost from the earth.' And this is [the meaning of] what they, may their memory be blessed, said (Talmud Yerushalmi Yoma 6:3) that at the time that Israel was accepted, [the goat] would not reach halfway [down] the mountain before it would become [detached,] limb [from] limb - to show them the illustration of a compete sinner. As so will he be quickly destroyed, and he will be entirely, completely destroyed. [This is] in order that they would learn and [understand] the lesson and improve their ways. And this sign is good for them, as only he who loves one teaches him lessons, as it is written (Proverbs 13:24), "but he who loves him disciplines him early."
ובענין חלוק הקרבנות בשחיטתן ובמתנות הדם ובחלק הכהנים ויתר פרטיה רבים, אם נאמר לפי הפשט שהיה כן להיות מחשבת העובד מכונת אל העבודה הרבה, כי החלוקין יכריחו כיון המחשבה בדבר, לא נעלה בידינו רק דברי נערות. וכלל הדברים כי גם בפשטים לא נמצא ידינו ורגלינו בלתי סעד המקבלים, ואליהם נכרע אפים ויפתחו לנו בכל אלה העינים. And regarding the division of the sacrifices in their slaughtering and the giving of the blood and the portion of the priests and the rest of its many details, were we to say that the thought of the servant [making the sacrifice] be directed to the [parts of the] multitudinous service - as the distinctions would require the direction of thought to the matter - the only thing that would come up in our hands would be the words of youths. And the principle of the thing is that even in the simple understandings, we cannot find our hand or feet without the support of the mystics (kabbalists). And we bow our heads to them and they should open our eyes about all of this.
ואולם אין לקרותנו מכת הכסילים בהוציאנו כל רוחנו בדברים, כי בפסלת רב מעט אכל נמצא לעתים. גם כי ראינו לרבותינו זכרונם לברכה כיוצא בדברינו אומרים שאמרו בקרבן סוטה (סוטה יד א) היא עשתה מעשה בהמה לפיכך תקריב שעורים. ובקרבן מצרע (ויקרא רבה פט''ז), הוא עשה מעשה פטיט יקריב צפרים (ערכין טז, ב). ובדומה לזה אמרו זכרונם לברכה בענין הנדה (נדה לא א), מפני מה אמרה תורה לישב שבעה נקיים? שתהא חביבה עליו ביותר. ובאמת שאין כל זה לדעתם תכלית הכונה בדברים רק להודיע כי ענין המצוה יסבל הרבה רמזים מלבד עקרים גדולים וחזקים. However we should not be called from the group of fools, in our spending all of our breath on [empty] words; as in much waste, a little food can sometimes be found. Also because we have seen our Rabbis, may their memory be blessed, saying [words] similar to our words: As they said about the sacrifice of a sotah (a suspect of adultery) (Sotah 14a), "She did an animal act, therefore she should bring barley (animal food)"; and with the sacrifice of a metsora (Vayikra Rabbah 16, Arakhin 16b), "He did an act of chatter, he should bring birds." And similar to this, they, may their memory be blessed, said regarding the matter of a menstruant woman, "Why did the Torah say that she sit seven clean days? That she be most dear to him." And in truth, none of all this is in their opinion the ultimate intent of the things. Rather, it is to inform that the matter of the commandment includes many hints, besides the great and strong fundamentals.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (זבחים קיב ב) שקדם שנבנה הבית בירושלים היו מקריבין קרבנות בשאר מקומות, אבל משנבנה הבית נאסרו כל המקומות לבנות בם בית לשם ולהקריב שם, שנאמר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד. ואלו הם הדברים שהם עקר בבנין הבית עושין בו קדש וקדש קדשים, ויהיה לפני הקדש מקום אחר והוא הנקרא אולם, ושלשתן נקראין היכל (מדות פ''ד מ''ו) ועושין מחיצה אחת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר, וכל המקף במחיצה זו שהיא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה, והכל נקרא מקדש. ועושין במקדש הכלים הכתובים בתורה שצריכים שם. ומה שאמרו (זבחים פח א) שכל כלי הקדש שנקבו או נסדקו שמיד מתיכין אותן ועושין אותן חדשים, וסכין שנשמט מקתו או נפגם אין מתקנין אותו אלא גונזין אותו מיד, שאין עניות במקום עשירות. ועושין בתוך העזרה גבולין עד כאן לישראל, עד כאן לכהנים, ובונין סמוך לה בתים להשתמש בהם כל צרכי המקדש, וכל אחת נקראת לשכה. ויתר פרטיה, כגון בנין הבית כיצד? ותבניתו וכל מדותיו, ובנין המזבח ומשפטיו, מבארים במסכת מדות. וכן תבנית המנורה והשלחן ומזבח הזהב ומקומם בהיכל, בגמרא מנחות (כח א צז א) ויומא (לג ב). From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Zevachim 112b) that before the Temple was built in Jerusalem, they would sacrifice in other places; but from when the Temple was built, all of the places were forbidden to build a house for the sake of God and to sacrifice there - as it is stated (Psalms 132:14), "This is the place of My resting forever and ever. And these are the things that are the main part of the building of the Temple: We make a Holy and a Holy of Holies there; and in front of the Holy is another place and it is called the chamber, and the three of them are called the sanctuary (Mishnah Middot 4:6); and we make a partition around the sanctuary distant from it, like the curtains of the courtyard that were in the wilderness; and everything that is encircled by this partition, which is like the courtyard of the tent of meeting is called the yard - and the whole thing is called the Temple (mikdash) - and we make the vessels in the Temple that are written in the Torah that we need there. And that which they said (Zevachim 88a) that we immediately melt down all holy vessels that become pierced or cracked and make new ones; and [that] we do not fix a knife, the blade of which is detached or dented, but rather bury it immediately, as there is no poverty in a place of wealth. And [that] we make boundaries in the yard - up until here for Israel, up until here for the priests. And [that] close to it, we build enclosures to use for all the needs of the Temple, and each one is called a compartment. And the rest of its details, such as how was the building of the Temple, its form, all of its measurements, the building of the altar and its ordinances – are [all] elucidated in Tractate Middot. And so [too,] the form of the menorah, the table, and the golden altar and their place in the chamber are in the Gemara, [in] Meanchot and Yoma.
ונוהגת מצוה זו בזמן שרב ישראל על אדמתן. וזו מן המצות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כלן, כשיבנה הבית במהרה בימינו יתקים מצות עשה. And this commandment is practiced at the time that most of Israel is upon their land. And this is from the commandments that are not impingent upon the individual, but rather upon all of the community. When the Temple is built, speedily in our days, a positive commandment will be fulfilled.