The 3 Weeks and the 9 Days

Click here to view analysis of these sources and additional sources and features on Deracheha: womenandmitzvot.org

(ו) חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטֹמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל. בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

Five things befell our ancestors on 17 Tammuz and five on Tish’a Be-Av. On 17 Tammuz the tablets were broken, and the Tamid was ceased, and the city was breached, and Apostomos burnt the Torah and erected an idol in the Temple. On 9 Av it was decreed that our forefathers not enter the Land, and the first and second Temples were destroyed, and Beitar was besieged, and the city was plowed over. With the arrival of Av we decrease our happiness.

"כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִֹּׂיגוּהָ בֵּין הַמְצָרִים" (איכה א:ג) , בְּיוֹמִין דְּעָקָא, מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב, שֶׁבָּהֶם קֶטֶב מְרִירִי מָצוּי

“All her pursuers overtook her between the straits” (Eicha 1:3) – on days of distress, from 17 Tammuz until 9 Av, when forces of bitter destruction are prevalent.

(ו) ... מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:

(ז) שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, אָסוּר מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס...

With the arrival of Av we decrease our happiness…The week in which Tish’a Be-Av falls, it is prohibited to cut hair, and to do laundry…

דתניא מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן מלישא ומליתן מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא. שבת שחל תשעה באב בתוכה אסור לספר ולכבס.

For it was taught: From the first day of the month [of Av] until the fast, the public restricts their activities in trade, building, and planting, and refrain from betrothals and marriages. During the week in which the Ninth of Av occurs it is forbidden to cut hair, and to wash clothes.

(ב) מראש חודש עד תענית ממעטים במשא ומתן ובבנין של שמחה... ואין נושאין נשים ואין עושין סעוד' אירוסין ... הגה: ונוהגין להחמיר שאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר תשעה באב: (מנהגים):

From Rosh Chodesh [Av] until the fast [of Tish’a B’Av] we decrease business dealings and construction undertaken for reasons of joy…And we do not get married or make a celebratory meal for an engagement… Rema: And we have the custom to be stringent and not get married from 17 Tammuz onwards, until after Tish’a be-Av.

Rav Yosef B. Soloveitchik, “Avelut Yeshanah and Avelut Hadashah: Historical and Individual Mourning”

Even though the mourning of an individual constitutes a kiyyum she-ba-lev, an inner, experiential fulfillment of the obligation to mourn, it must be translated into deeds, into technical observance….The Halakhah demanded that feeling be transposed into deed…that fleeting, amorphous moods be crystallized into real tangible symbols….Avelut yeshanah [mourning a past occurrence] does not establish itself at one bang; the process is generally slow. It…not only notes and gives heed to bygone days but also reexperiences, relives, restages and redramatizes remote events which seem to have forfeited their relevance long ago. The Halakhah could not decree observance of mourning at once. The reawakening takes time; it transpires gradually. It would be absurd, therefore, to start out with the practical observance of mourning before the experience has been reproduced and relived in all its tragic, frightening magnitude. The time between the Seventeenth of Tammuz and Rosh Hodesh Av is exclusively devoted to remembrance, to meditation, to reliving and reexperiencing. Only on Rosh Hodesh Av does the avelut she-ba-lev begin to be recorded on the register of objective mourning and the first signs of observance become visible.

א"ר [=אמר רבי] זעירה נשייא דנהגן דלא למישתייה מן דאב עליל מנהג. שבו פסקה אבן שתייה

Rabbi Ze’ira said, the women who were accustomed not to weave [de-la le-mishteiya] from [the first] of Av, it is an authentic custom. For that was when the foundation stone [even shetiyya] ceased.

דגרסי[נן] בירוש[למי] בפ,רק] מקום שנהגו נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא מגו דעייל אב מנהגא ופירש רבי[נו] ניסים מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כ”ש [=כל שכן] תיקון בגדים חדשים וראוי להחמיר בזה מר”ח [=מראש חודש] דהיינו נמי בכלל מיעוט שמחה ואית נוסחות דגרסי דלא למיכל בשרא ולמשתי חמרא ומזה נהגו במקומות שלא לאכול בשר ולא לשתות יין בשבת זו ויש מוסיפין מר”ח [=מראש חודש] עד התענית.

Our text of the Yerushalmi in the chapter “Makom She-nahagu” – women who were accustomed not to weave wool [le-mishtei amra] from the beginning of Av, it is a [valid] custom. Rabbeinu Nissim explained from the term [le-mishtei] from “either in the warp [sheti] or the weft.” Since weaving is forbidden, all the more so preparing new clothes, and it is proper to be stringent with this from Rosh Chodesh, since it is also included in decreasing joy. And there are texts that read: not to eat meat and to drink wine [le-mishtei chamra], and from this some places have the custom not to eat meat and not to drink wine during this week, and some add from Rosh Chodesh until the fast.

רב אשר מלוניל, ספר המנהגות

וראיתי נשים יקרות שנמנעות מלשתות יין ומאכל בשר מי”ז בתמוז עד י’ באב ואומרות כי כן קבלו מאמותיהם דור אחר דור. ונ”ב [=ונראה בעיני] משום הא דאמר במשנתינו בי”ז בתמוזז בטל התמיד, וכן בעונותינו בטל ניסוך היין, ויש מן האנשים נוהגים כן. ונהגו בספרד שאין אוכלים בשר מר”ח אב עד י’ באב.

Rav Asher of Lunel, Sefer Ha-minhagot

I have seen esteemed women who refrain from eating meat and drinking wine from 17 Tammuz until the tenth of Av, and they say that they received this [tradition] from their mothers, generation after generation. It seems to me because of what our mishna says, that on 17 Tammuz the Tamid ceased, and similarly, due to our sins, the wine libation ceased. And here are some men who have this custom. And in Sefarad, the custom is not to eat meat from Rosh Chodesh Av until the tenth of Av.

(ט) יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו... ויש שמוסיפין מראש חדש עד התענית ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז: הגה ומצניעים מר"ח ואילך הסכין של שחיטה שאין שוחטים כי אם לצורך מצוה כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו:

Some have the custom not to eat meat and not to drink wine during this week… and some add from Rosh Chodesh until the fast, and some add from 17 Tammuz. Rema: From Rosh Chodesh onwards, we put away the slaughtering knife, because we do not slaughter except when needed for a mitzva, as for a sick person or Shabbat or a mila or a pidyon ha-ben and so on.

רמ”א: ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותין כל השייכים לסעודה; אבל יש לצמצם לה שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט’ באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק לו מנין מצומצם, וזה אפילו בערב ת”ב [=תשעה באב] שרי (מנהגים ומהרי”ל), ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה…

Rema: And for a mitzva feast, such as a mila or a pidyon ha-ben or a siyyum masechet or an engagement feast, all those connected to the feast eat meat and drink [wine], but one should limit it and not add on. During the week in which Tish’a Be-Av falls, only a bare minyan should eat meat or drink wine, and this is permissible even on erev Tish’a Be-Av, as long as it is not the meal immediately before the fast…

דנשים השייכות לסעודת מותרים ג"כ [=גם כן] בבשר ויין ודוק[א] במקו[ם] שמזמני[ם] נשים לסעודה זו

Women connected to the feast are also permitted to partake of meat and wine, and specifically in a place where they invite women to this feast

שארית יוסף ב:ד

כאשר אשה מסיימת מסכת מר”ח [=מראש חודשר] עד ת”ב [תשעה באב] ובני ביתה או חבורה של נשים משתתפים בשמחתה לכאורה כולם רשאים לאכול בשר ולשתות יין כבשאר סעודות מצוה…

Rav Shlomo Wahrman, She'erit Yosef 2:4

When a woman completes a tractate between Rosh Chodesh and Tish’a Be-Av and the members of her household or a group of women join in her celebration, it seems that all of them are permitted to eat meat and drink wine as at other mitzva feasts…

(סא) (סא) לחולה - אפילו חולה קצת. ואף דבסימן תקנ"ד סק"ט כתב המ"א דנהגו קצת יולדות מז' באב ואילך למנוע מבשר ויין היינו שלא במקום חולי.

A sick person – even one who is only slightly ill. And even though Magen Avraham wrote (554:9) that some post-partum women refrained from eating meat and drinking wine from the 7th of Av, this only applies when they are not ill.

שו”ת שבות יעקב א:כז

הרי דכל שבעה ימי נדתה היא בחזקת חולת קצת וכיון דעיק[ר] דין זה שלא לאכול בשר הוא רק מצד המנהג א”כ [=אם כן] במקום חולה אפי[לו] חולה קצת אין לנהוג איסור ובפרטו[ת] כל שבאה לשאול ודאי מרגיש[ה] בעצמה שאינה יכולה לסבול מאכל חלב מחמת מיחוש בגופה….והיינו דוקא לאכל בשר עוף…

Responsa Shevut Ya’akov I:27

For her entire seven days of nidda she is presumed to be slightly ill, and since the essence of this law not to eat meat is only a custom, if so, in a case of illness, even minor illness, one should not practice a prohibition. Specifically, any woman who comes to ask certainly feels in herself that she cannot tolerate dairy foods because of the sensation in her body…This is specifically to permit eating poultry…

המעביר שער בית שחי ובית הערוה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. בד”א [=במה דברים אמורים], במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו. הגה: ואפילו לכתחלה שרי

[A man] who removes hair from the armpits or pubic area, even with scissors like a razor, they would give him lashes of rebelliousness. Where does this apply? In a place where only women remove it, in order that he not groom himself in a feminine manner. But in a place where men also remove it, if he removed it, he does not receive lashes. Rema: And it is even permissible le-chat’chila (in the first place).

״וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ״ — זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אָמְרוּ שֶׁלֹּא תִּכְחוֹל וְלֹא תִּפְקוֹס וְלֹא תִּתְקַשֵּׁט בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִין, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: אִם כֵּן — אַתָּה מְגַנָּהּ עַל בַּעְלָהּ...

“The one who is unwell during her nidda” (Vayikra 15:33), the first elders said: she should not use eye makeup or blush or adorn herself with colorful clothing, until Rabbi Akiva came and taught: If so, you make her unattractive to her husband…

(יב) תספורת שבוע זה אחד ראשו ואחד כל שער שבו אסור:

Cutting hair during this week, either his head or any other hair, is prohibited.

הגה תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז:

We are accustomed to be stringent with haircuts from 17 Tammuz

(ה) אשה מותרת בנטילת שער אחר ז': הגה ויש אוסרים אף לאשה וכן עיקר:

A woman is permitted to remove hair after shiv’a. Rema: There are those who prohibit even for a woman, and this is the essential [law].

ילקוט יוסף מועדים מדיני ימי תשעה באב ז

אסור להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב….ומותר לאשה להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב.

Yalkut Yosef, Mo’adim, Mi-dinei Yemei Tish'a Be-Av 7

It is prohibited to get a haircut during the week in which Tish’a Be-Av falls…and it is permissible for a woman to get a haircut during the week in which Tish’a Be-Av falls.

שו”ת פנים מאירות ג:לז

ועוד נשאלתי אשה אם מותרת לגלח מר”ח [=מראש חודש] עד התענית ונראה לי ג”כ [=גם כן] כיון דבאבל גופא פסק הרי”ף והרמב”ם דאשה מותרת לגלח אחר ז’ נראה להקל באבילו[ת] ישינה במילי דיחיד ולסמוך במילי דרבנן על הרי”ף והרמב”ם דמותר ג”כ [=גם כן] לאשה לגלח מר”ח [=מראש חודש] עד התענית

Responsa Panim Me’irot III:37

I was further asked by a woman if it is permissible to shave [her head] from Rosh Chodesh until the fast. And it also seems to me that since with actual mourning the Rif and Rambam ruled that a woman is permitted to shave after shiv’a, it seems that one can be lenient with aveilut yeshana for a private matter, and rely in a rabbinic matter on the Rif and the Rambam that it is also permissible for a woman to shave from Rosh Chodesh until the fast

רב דוד אויערבאך, הליכות ביתה עמ’ שעא הערה ע*

שמעתי מדודי הגרש”ז שליט”א …איך שהוא אפשר ודאי להקל מר”ח [=מראש חודש] עד השבוע שחל בו ת”ב [=תשעה באב].

Rav David Auerbach, Halichot Beitah, p. 371, note 70*

I heard from my uncle, Rav Shlomo Zalman…that one can certainly be lenient from Rosh Chodesh until the week in which Tish’a Be-Av falls

תספורת וכו’ – ואחד האיש ואחד האשה שוין לאיסור ואפשר שיש להתיר באשה [לגלח] ריבוי שער דצדעין [פמ”ג]:

Haircut etc. – Both men and women are equal in this prohibition, and it is possible that one should allow a woman [to shave] a proliferation of hair on the temples.

שו”ת אגרות משה יו”ד ב:קלז

ובדבר תספורת לאשה בימי הספירה, הנה אף שהיה מסתבר להתיר מאחר שגם באבלות אחר שבעה תוך שלשים מתירין הרבה ראשונים… ובבין המצרים כיון שהוא רק מנהג יש להקל כהמתירין, אבל מ”מ [=מכל מקום] נראה הדין שראוי להחמיר אם אינו נחוץ כל כך.

Iggerot Moshe YD II 137

Regarding a haircut for a woman in the days of the omer count, even though it is reasonable to permit it, since even in mourning after shiv’a within sheloshim many early authorities permit it…during bein hametzarim, since it is only a matter of custom, one should be lenient like those who permit it, but in any case it seems that the law is that it is proper to be stringent if it [a haircut] is not terribly necessary.

Rav Shimon D. Eider, A Summary of the Halachos of the Three Weeks, p. 4

A married woman or one of marriageable age may shave her legs even during the Nine Days (I heard this from Rav Moshe Feinstein shlit”a).

נטעי גבריאל הלכות בין המצרים יט:ו

..שער הגבות, מותר לגלחן.

Nit'ei Gavriel, Laws of Bein Ha-metzarim 19:6

… Eyebrow hair, it is permitted to shave.

רב דוד אויערבאך, הליכות ביתה עמ’ 371, הערה 70*

מטרת האיפור לשם קישוט ונוי וככה”ג [=וכל כי האי גונא] אין בזה משום תענוג ושמחה כיון שדרכה בכך כל השנה…דשאני תספורת שהוא מזמן לזמן….ודמיא לסריקת הראש דמותר אפילו בשבוע שחל בו ת”ב [=תשעה באב]…ומוכח דבאשה יש להקל טפי…אם דרכה בכך כל השנה..ולענין שימת מי-בושם על גופה או בגדיה מפני הזיעה, יש להתיר.

Rav David Auerbach, Halichot Beitah, p. 371, note 70*

The purpose of makeup is for adornment and beauty and the like, and it does not have an aspect of pleasure and joy because she does this the entire year…This is different from haircuts, which are occasional…and similar to combing hair, which is permissible even during the week in which Tish’a Be-Av falls…It is demonstrated that one should be more lenient with a woman…if she does this the entire year… and in the matter of putting perfume on her body or her clothing because of sweat, one can be lenient.

לענין נטילת צפרנים יש דעות בין האחרונים אכן לצורך טבילת מצוה בודאי שרי. וכן לכבוד שבת…

Regarding cutting nails, there are different opinions among later authorities. Therefore, when needed for the mitzva of mikveh immersion, it is certainly permitted. And similarly in honor of Shabbat…

יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו, ויש מתענים מי”ז בתמוז עד ט”ב [=ט’ באב].

הגה: ולצורך מצוה שרי; ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי”ל); ואפי[לו] אם טובלת ליל י’ באב, מותר לה לרחוץ בערב ט”ב [=ט’ באב] אם א”א [=אי אפשר] לה לרחוץ ליל י’ (אגודה). ונראה דה”ה [=דהוא הדין] אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה. ונוהגין שלא לרחוץ, אפילו בצונן, מראש חודש ואילך. (ת”ה סי’ ק”ו /ק”נ/) ואפי[לו] בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כ”א [=כי אם] ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי”ל ותשובת מהרי”ל סי’ ט”ו וב”י); ויש מקילים בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת.

There are those who are accustomed not to bathe from Rosh Chodesh, and there are those who refrain only during this week, and there are those who fast from 17 Tammuz until Tish’a Be-av.

Rema: It is permissible [to bathe] when necessary for a mitzva; therefore, a nidda bathes and immerses, and even if she immerses on the night of 10 Av, she is permitted to bathe on the eve of Tish’a Be-Av if it is not possible for her to bathe on the night of the 10th. It seems that this also applies to a woman who wears white [to begin counting her clean days], she may wash a bit as she normally does during the rest of the year, since she does not do it for pleasure, only for a mitzva. The custom is not to bathe even in cold water from Rosh Chodesh on. Even on the eve of Shabbat Chazon it is prohibited to bathe, except for his head, face, hands, and feet in cold water, and there are those who are lenient to wash the hair in warm water for those who normally do that every Shabbat.

שו”ת אגרות משה אה”ע ד:פד:ד

ולגבי שאלת בני הישיבה אם ביום חום מותר לרחוץ אחר ר”ח [=ראש חודש] אב עד עת”ב [=ערב תשעה באב] מאחר שמכונים להסיר הזיעה, ולא מחמת תענוג, באמת יש להקל.

Responsa Iggerot Moshe EH IV:84:4

Regarding the question of the yeshiva students, whether on a hot day it is permissible to bathe after Rosh Chodesh Av until Tish’a Be-Av, since they intend to remove sweat, and not for pleasure, one can really be lenient.

שבוע שחל בו תשעה באב, אסורים לספר ולכבס, אפילו אינו רוצה ללובשו עתה, אלא להניחו לאחר ט’ באב. ואפילו אין לו אלא חלוק אחד, אסור. וכן המכובסים מקודם, בין ללבוש, בין להציע בהם המיטה. ואפילו מטפחות הידיים והשולחן אסור.הגה: ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחלת ר”ח [=ראש חודש] עד אחר התענית, אם לא לצורך מצוה, כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא”ז), וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות.

The week of Tish’a Be-Av it is prohibited to get a haircut or do laundry, even if he does not want to wear it now but rather put it aside until after the 9th of Av. And even if he only has one robe, it is prohibited. And [it is also prohibited to use clean] items that were laundered earlier – whether it’s clothing, sheets, hand or table towels. Rema: And we are stringent with all this from Rosh Chodesh until after the fast, but not in the case of a mitzva, such as a woman who is wearing white is permitted to launder and wear white and make the bed with white sheets…and similarly in honor of Shabbat we wear linen garments and use white sheets as on other Shabbatot.

…. ואפילו בגדי שאר קטנים נוהגים להקל

Rema: … Even with other children’s clothes the practice is to be lenient.

Dr. Erica Brown, 'Introduction,' In the Narrow Places

Even when we recognize the cognitive importance of recalling the past, we are not always capable of rising to the emotional challenge of reliving it. Instead, we often find ourselves immersed in the particularities of Jewish law, reviewing the minutiae of observance, not always as a preparation for this period but often as a distraction. If we lose ourselves in the questions of whether or not to listen to music on a radio, buy particular objects of clothing if they are discounted, or engage in instructional swimming, we may avoid the more essential task of the season: creating genuine sorrow over the incalculable loss of our Jewish spiritual center….The halakhic restrictions of the period help us structure our worlds to minimize joy but they cannot force sadness; they can only minimize the conditions for happiness…. During the Three Weeks and Tish’a B’Av, we do not only bemoan a recurring past. We also stand in a spiritually secure place, in the presence of community, and ask ourselves the existential questions that every individual and community must ask.

© DERACHEHA: WOMEN AND MITZVOT 2020