במנין שנים עשר מטות | צפנת פענח פרשת קרח

שיעור מאת הרב יהושע העכט שליט"א, כ"ט סיון תש"פ. מלבורן, אוסטרליה

'פרשה זו יפה נדרשת' והלצת הפמ"ג

פריחת מטה אהרן

שיטה א': שנים עשר מטות, ולא שלשה עשר

שיטה ב': שלשה עשר מטות, ומטה אהרן אינו נמנה

זבד טוב, פרשת קרח
ואת שם אהרן. עיין באוה״ח שכתב למה לא הזכיר מקודם ליקח את מטה לוי מזה מוכח שלוי נכלל בין י״ב מטות ואי משום דקדוק זה אין ראי׳ גדולה כ״כ כי לפע״ד בפירוש הפשוט של הפסוקים נראה שהיו י״ג מטות: ומה שהזכיר מטה לוי ביחוד יונח מאוד. מטה לבית אב מאת כל נשיאיהם שנים עשר מטות מורה בעליל שלא הי׳ נשיא אחד שלא נתן מטה וא״כ הי׳ י״ב בלא שבט לוי. ויוקשה למה י״ב הלא שבט לוי הי׳ בו שלשה נשיאים לשלשת בתי אבות כלשון הקרא בפ׳ במדבר ונשיא בית אב לגרשני. ונשיא ב״א למשפחות הקהתי. ונשיא ב״א למשפחות מררי. וצ״ל ט״ו מטות ואלעזר הי׳ נשיא על הנשיאים כמ״ש ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וכו׳ א״כ צ״ל ט״ז מטות. ע״ז השיב הקרא שמשום זה חושב רק י״ב שאותן י״ב יכתוב כל נשיא את שמו. ונשיאי הלוי לא יתנו רק מטה אחד אף שהם ד׳. ולא יכתבו את שמם רק שם אהרן. ומדוע רק אחד כי מטה אחד לראש בית אבותם. שאף שלענין המשא בשעת מסעות נחלקו לג׳ בתי אבות וד׳ נשיאים כדי להכיר ביניהם חלוקת עבודתם אבל באמת למנין השבטים הם אחד ואהרן הוא ראש גם לאלעזר וכן נראה לפי לשון רש״י על פ׳ ומטה אהרן בתוך מטותם שפירש הניחו באמצע נ״ל שכוונתו לאפוקי שלא יפרש לשון בתוך שנכלל בתוך חשבון מטותם ע״כ פירש שבתוך הוא לשון אמצע. ולעולם שהיו י״ג, אך מה אעשה שהא״ע והרמב״ן כולם כתבו שהיו רק י״ב ואולי משום שכן הוא לשון המדרש שחתך לי״ב חתיכות. אבל לפי הבנת פירוש הקרא נראה שהי׳ י״ב חוץ שבט לוי. וכמו בקרבנות הנשיאים וכן בשליחות המרגלים ועוד דהי מנייהו מפקת. ובפרט שעיקר לקיחת המטות הוא להשקיט המחלוקת א״כ אותו נשיא יהי׳ לו עדיין פתחון פה לומר אם הי׳ מטה שלי שם הי׳ פורח וכעין דאיתא במדרש גבי פתקין של הזקנים בפ׳ בהעלותך עיי״ש וצע״ג מאין הוציאו שלא הי׳ רק י״ב נגד המשך הפסוק ולשון כל נשיאיהם ועיין ברא״ם פ׳ מטות שלא נחלקו רק לענין נחלה וכ״ה בהוריות דף ו׳. אבל זה אינו מספיק רק שם אבל לפי דבריהם שם דמש״ה הי׳ בקרבנות הנשיאים שנים מיוסף כדי לחלוק כבוד לנשיאים קשה הלא גם הכא שייך כבוד לנשיאים כמו בקרבנות ועוד דצריך איזו מיעוט לאפוקי מלשון כל נשיאיהם ולהודיע הי מינייהו מפקת ולזה י״ל דאם נדחה אחד ממילא ידעינן שיש משפט הקדימה לאפרים כמ״ש וישם את אפרים לפני מנשה אבל ק׳ הראשונה קשה מנ״ל למעט מלשון כל נשיאיהם וצ״ע:

לקוטי שיחות חלק כ"ג, עמ' 131, הערה 69:
69) ואף שלעיל גבי פרח מטה אהרן, לקחו שנים עשר מטות (יז, יז), וברמב״ן שם (וכ״ה בראב״ע שם, כ) שמטה לוי בכלל הי״ב מטות, כי לקחו רק מטה אחד לשבט יוסף —
הרי מדשתיק רש״י עדכ״ז, אע״פ שזהו חידוש גדול מובן דלא ס״ל כן, כ״א היו אפרים ומנשה כ״א בפ״ע ובמילא היו י״ג מטות כפשטות הכתובים.
והרי לא מצינו בפשש״מ ששבט לוי ימנה בכלל הי״ב שבטים, ובפרט לאחרי המנין דר״פ במדבר. ובפ׳ מטות (לא, ד) הרי צ״ל ע״ז ריבוי מיוחד ״כל״.
​​​​​​​וגם: א״כ הו״ל לרש״י לפרש איזה נשיא נתן מטהו לשבט יוסף, אם נשיא אפרים (כבר״פ במדבר: לבני יוסף לאפרים) או נשיא מנשה (כבר״פ שלח: למטה יוסף למטה מנשה).

שיטת הצפנת פענח: משה רבינו נסתפק אם להחשיב את מנשה ואפרים כשבט אחד או כשני שבטים

צפנת פענח, קרח

יז. וקח מאתם מטה מטה לבית אב וגו'. מה כפל הלשון, צ״ל דהנה מבואר בהוריות דף ו׳ דהיכא דאנו חושבים שבט לוי לשבט אז מנשה ואפרים הם שבט אחד, וא״כ נ״מ אם כאן הוה י״ג שבטים א״כ הוה י״ג מטות [ועיין ב״ב דף קכ״ה דלע״ל יהיה שבט [א׳], וכ״כ בזה לעיל פ' במדבר דלכך גבי דגלים כתיב ועליו מטה מנשה לומר דאף דהם ב׳ זה רק כשהם ביחד אבל נפרדים לא הוה כל אחד שבט פרטי, וכמו הך דמנחות דף י״ד ע״ב גבי שה״ל, ועיין דף צ״ו גבי בזיכי לבונה בלה״פ דמייתי מזה, וכן גבי [חד״ת?] בסוכה דף נ״ה ע״ב וכ״מ בזה, וכן נ״מ אם יש לאו בהסבת נחלה, וכן בעיר הנדחת מאותו השבט], אך כיון דהעמידן לפני ארון נשאר לעולם דאל״כ הוה גדר חולין בעזרה כיון דבאמת לא הוה נשיא גמור, ועמ״ש בזה בהך מחלוקת דסוטה דף ל״ו אם על החושן הוה כתיב יהוסף או לא והרמב״ם פסק כר״י ע״ש, וב״ק דף י״ז, עכ״פ זה קמ״ל קרא, ועיין בירושלמי סוטה פ״ז גבי הך דשלח איש איש למטה, [דלשונות קודמים מכן?] גבי פ׳ מטות אלף אלף למטה ע״ש, וה״נ כן, [וזה הוה מסופק למשה רבנו].

יח. ברש״י כי מטה אחד וכו'. עיין חולין דף קל״א אם שבט לוי נקרא עם, ועיין פסחים דף ק״ה, ושבועות דף י״ד ע״א ע״ש בתוס׳.

כ. והיה האיש אשר אבחר בו וגו'. ר״ל שיהיה לנשיא על שבט לוי, ועיין בהוריות דף ו׳ אם נקרא קהל, וביומא דף נ׳ ע״ש ברש״י ות״י, ועיין בירושלמי שקלים גבי אין מושחין מלכים כהנים, ועיין סנהדרין דף ט״ז דנשיא ג״כ דינו בע״א, וא״כ למה לו [לבאר להם?] בכה״ג טעם אחר, וע״כ דרק אהרן הוה נשיא שבט ג״כ.

כא. וידבר וגו' ויתנו אליו כל נשיאיהם וגו'. [לכך כאן כתיב הפסק מחמת דאז נסתפק גבי אפרים ומנשה] דכיון דכאן לא הוה צריך רק מטה אחד משל יוסף כיון שיש שבט לוי וא״כ של מי יקח, זה הוה ספק, וגדר הך דמנחות דף מ״ז ע״ב גבי ד׳ חלות על ב׳ כבשים ע״ש גבי תנופה, ועיין בחולין דף כ״ד ע״ב, וגדר קמי שמיא גליא דפסחים דף פ״ח ע״ב ע״ש בתוס׳, וביבמות דף צ״ט ע״ב וכ״מ בזה, ועיין בירושלמי פ״ב דקדושין המזבח בירר לו היפה, ע״ש בזה, וה״נ בפסוק כ״א ״אליו״ בהפסק כל נשיאיהם ר״ל ב׳ הנשיאים של מנשה ואפרים, והוה ב׳ קבלות זה קיבל בבת אחת והני קיבל בזה אחר זה, ועיין ביומא דף ס״ד וזבחים דף ע״ד ודף ע״ז, דוקא שניים להניח לפני ה׳ לברר הספק, ולא כתיב כל המטות ואח״כ כתיב כל.

היכא דאנו חושבים שבט לוי לשבט אז מנשה ואפרים הם שבט אחד

לעתיד לבא יהיו שבט אחד

שיטת רשב"ם ב'שער לוי אחד' והקושיות עליו