Rabbi, Does It Need Special Pesach Certication?

(ד) יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ. כְּבָשָׂר בְּלָפֶת:

(ה) גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִים, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ, בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרִין. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה, וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן, בְּנוֹתֵן טַעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם:

Mishnah Chullin 7:4-5

(4) If a thigh was cooked together with the sciatic nerve and there was enough [of the nerve] as to impart a flavor [to the thigh], it is forbidden. How does one measure this? As if it were meat [cooked] with turnips.

(5) A sciatic nerve which was cooked with other [permitted] nerves: If it can still be recognized, [then all the nerves are prohibited] if [the sciatic nerve] imparts a flavor. But if it can no longer [be recognized] then they are all forbidden. And the broth [is prohibited] if it [the sciatic nerve] imparts a flavor. And so it is with a piece of nevelah, or a piece of an unclean fish that was cooked together with other pieces of flesh [or fish]: If it can still be recognized, [then all are prohibited] if it imparts a flavor. But if it can no longer [be recognized] then they are all forbidden. And the broth [is prohibited] if it [the sciatic nerve] imparts a flavor.

פסחים כ״ט ב:ו׳-ח׳

אמר רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור שלא בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר במאי עסקינן אילימא בנותן טעם שלא בזמנו שלא במינו מותר הא יהיב טעמא אלא במשהו חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור רב לטעמיה דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם

Pesachim 29b:6-8

Rav said: With regard to leavened bread that becomes mixed with permitted food, the following distinction applies. During its time of prohibition, i.e., during the seven days of Passover, leavened bread is forbidden whether it is mixed with its own type, for example, when leavened flour is mixed with matza flour or when unleavened matza is mixed with leavened matza, or it is mixed with another type of substance. Not during its time of prohibition, but rather after Passover, if it is mixed with its own type of substance, then it is prohibited. However, if it is mixed with another type of substance, then it is permitted. The Gemara asks: With what are we dealing? If you say that there is enough leavened bread such that it gives flavor to the mixture, i.e., at least one part in sixty, then if it is not during its time and mixed with another type of substance, why is it permitted? Doesn’t it give flavor to the mixture, and, as one who eats this mixture will distinguish the forbidden flavor, the entire mixture is forbidden? Rather, this case is dealing with any amount, a minimal quantity of leavened bread that has been mixed with a large quantity of matza. The halakha in this case is that leavened bread during its time of prohibition is forbidden, whether it is mixed with its own type of substance or with another type of substance. This statement of Rav conforms to his line of reasoning as follows: As it is Rav and Shmuel who both say: With regard to any foods forbidden by the Torah that become mixed with permitted foods, if the permitted food is of its own type, such that it is impossible to distinguish one from another, then even any amount of the prohibited substance renders the entire mixture prohibited. However, if the forbidden food was mixed with another type of substance, then the mixture becomes prohibited only when there is enough of the forbidden item to give flavor to the mixture.

פסחים ל׳ א:א׳

אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כרבי שמעון

Pesachim 30a:1

Rava said: The halakha is that with regard to the prohibition against eating a mixture of leavened bread during its time of prohibition, i.e., during Passover, regardless of whether it is mixed with its own type or with another type, it is forbidden, even if any amount becomes mixed in, in accordance with the opinion of Rav. Not during its time of prohibition, but rather after the conclusion of Passover, regardless of whether the leavened bread was mixed with its own type or with another type, it is permitted, even when it gives flavor to the mixture. This is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who states that leavened bread owned by a Jew during Passover is permitted after Passover.

רש"י על פסחים ל׳ א:א׳:א׳

אמר רבא הלכתא כו' - ש"מ דפסק רבא הלכתא דכל איסורין שבתורה במינן במשהו ולא שני לן בין חמץ לשאר איסורי אלא בהא מילתא דגזר שלא במינן אטו מינן שמעינן מינה חלב שנפל לקדירה אוסר במשהו וכן הלכה והא דקי"ל כל איסורין שבתורה בששים בשלא במינן הוא:

Rashi on Pesachim 30a:1:1

...

ריטב"א על פסחים ל׳ א:א׳

אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור. וכתב הרי"ט ז"ל דלא גרסינן במשהו כרב ופסקו ר"ת ור"ז ז"ל דרבא בששים קאמר כר' יוחנן דהכי ס"ל בשאר איסורין כר' יוחנן אבל רבי' אלפסי ז"ל וכל הגאוני' ז"ל פי' דרבא במשהו קאמר וכן הכריע הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות ה' ואעפ"י שבכל איסורין שבתורה לרבא כר' יוחנן סבירא ליה י"ל דמחמיר בחמץ משום דכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל במינו מיהא וגזר שאינו מינו אטו מינו כרב וחמץ לדין תורה וליכא לר' (נ"ל דצ"ל ואליבא דר') שמעון דבר שיש לו מתירין הוא לאחר הפסח ולא קנס ר"ש להקל עליו ושיהא בטל בנ"ט אלא להחמיר עליו ולאחר שנתערב מדרבנן יש לו מתירין כדלקמן ולפ"ז לפני זמנו דהיינו יום י"ד בכלל זמנו הוא בדין זה דהוי נמי דבר שיש לו מתירין ומיהו כי אסר חמץ במשהו היינו בשאינו ניכר ואפי' יבש ביבש או שנפל בדבר מבושל אבל נפל בדבר צלי בקליפ' סגי לי' וכדבעינן למימר קמן פ' אלו עוברין בס"ד ע"כ ולעני' איסור הנא' י"א שהוא במשהו שהרי יין נסך וכל איסורי הנאה כשיעור שאוסרין באכילה אוסרין בהנאה. וכתב הרי"ט ז"ל ומיהו כפר"ת במס' ע"ז דתנן אלו דברים אסורים ואוסרין בכל שהו אמרינן דתרתי בעי איסורי הנאה ודבר שבמנין ופרכינן וליתני חמץ בפסח ופרקי' דהא קתני לה ר' עקיבא אומר אף ככרות של ב"ה אלמא אינו אוסר תערובתו בהנאה בכל שהו אלא כשהוא דבר חשוב ודעת הרא"ה ז"ל דהיכא דאינו דבר חשוב אי אפשר לדון בו פחות מן הגדול שבנותני טעם דהיינו כלאים שהוא באחד ומאתים והרי"ט ז"ל הכריע לדעת רבי' אלפסי ז"ל שאפי' שלא בדבר חשוב אוסר תערובתו בכ"ש אפי' בהנאה כשאר איסורין שאיסור הנאה ואכילה שיעורן שוה: וחמץ שנתערב לפני זמנו דעת גדולי המפרשים שהוא בטל בס' בין בלח בין ביבש דאשכחן ביטול להיתר בהיתר ומטעם זה מתירין דבש או חלב או גבינה שנתנה לפני הפסח בכלים של חמץ ולא שמרן בגיעול הכלי כבר בטל לפני זמנו בס' וכן שמנן ודובשן של גוים מותר בשקנאו לפני הפסח אבל לא תוך הפסח דאע"ג דלא חיישינן לעבוד בידים כדאיתא במס' ע"ז על ידי שעשת משהין בו חמץ קרוב הדבר שנפל בו משהו של חמץ ומיהו לגיעול כליהם ליכא למיחש דנותן טעם לפגם אף באיסורי משהו מותר וסתם כליהם אינן בני יומן הרי"ט ז"ל ודעת הרא"ה ז"ל דדוקא שנתערב לפני זמנו בדבר שאינו מחמיץ אבל אם נפל בקמח שראוי להחמיץ אין לו ביטול שהרי ראוי הוא לגבור ולהחמיץ הכל: וכתב הרי"ט ז"ל וזו חומרא יתירא וכל המחמיר תבוא עלב"ר:

Ritva on Pesachim 30a:1

...

משנה תורה, הלכות חמץ ומצה א׳:ה׳

חָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדָבָר אַחֵר תּוֹךְ הַפֶּסַח בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. וְחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה אִם נִתְעָרֵב בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָכְלוֹ אַחַר הַפֶּסַח. שֶׁלֹּא קָנְסוּ וְאָסְרוּ אֶלָּא בֶּחָמֵץ עַצְמוֹ אֲבָל הַתַּעֲרֹבֶת מֻתָּר בַּאֲכִילָה לְאַחַר הַפֶּסַח:

Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 1:5

Chamets that became mixed with something else in the middle of Passover - whether with its own type [of food] or with other types - is certainly forbidden [from] a minimal amount. Even though chamets of an Israelite over which Passover transpired is forbidden to derive benefit from, if it became mixed - whether with its own type [of food] or with other types - it is surely permitted to eat it after Passover. As [the Sages] only penalized and forbade chamets itself. But a mixture is permissible to eat after Passover.

משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ט׳

חָמֵץ בְּפֶסַח אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵאִסּוּרֵי תּוֹרָה אֵינוֹ בִּכְלָלוֹת אֵלּוּ. לְפִי שֶׁאֵין הַתַּעֲרֹבֶת אֲסוּרָה לְעוֹלָם שֶׁהֲרֵי לְאַחַר הַפֶּסַח תִּהְיֶה כָּל הַתַּעֲרֹבֶת מֻתֶּרֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ:

Mishneh Torah, Forbidden Foods 15:9

Sauerteig am Pessachfeste gehört auch nicht in jene allgemeine Regel, weil eine solche Mischung mit Ungesäuertem nicht auf immer verboten, sondern nach dem Pessachfeste wieder erlaubt ist, wie wir es bereits erklärt haben; daher bewirkt Gesäuertes auf eine Mischung mit Erlaubtem, ganz gleich ob letzteres homogen oder heterogen mit ersterem ist, ein Verbot durch ein Minimum.

משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ד׳:י״ב

(יב) דָּבָר שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ חָמֵץ וְאֵינוֹ מַאֲכָל לְאָדָם כְּלָל. אוֹ שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל כָּל אָדָם כְּגוֹן הַתְּרִיאַ''ק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְקַיְּמוֹ אָסוּר לְאָכְלוֹ עַד אַחַר הַפֶּסַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִן הֶחָמֵץ אֶלָּא כָּל שֶׁהוּא הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ:

Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread 4:12

(12) [Regarding] something with which chamets is mixed and it is not a human food at all; or it is not a food for all people, such as teriak and that which is similar to it - even though it is permissible to keep it, it is forbidden to eat it until after Passover. And even though it only has a minimal amount of chamets, it is [still] surely forbidden to eat it.

ספר מצוות גדול, לאוין ע״ח:א׳

מצוות עז, עח: המניח (א) חמץ ברשותו (ב) בפסח אע"פ שלא אכל עובר בשני לאוין שנא' לא יראה לך שאור בכל גבוליך [מבואר בברייתא פ"ק ד' ה'] ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם . . .[בפ' כל שעה ד' ל'] אמר (ו) רבא הילכתא חמץ בזמנו פי' בתוך הפסח בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרב שלא בזמנו פי' לאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש ומקשה והאמר רבא דר"ש קניס בחמץ לאחר זמנו לאסרו הואיל ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא ומתרץ [שם] ה"מ בעיני' אבל ע"י תערובת לא [כל הסוגי' בתו' שם ובתו' פ' ג"ה ד' צ"ז ולקמן במצו' קל"ח] השיב רב יהודאי גאון מדאמר רבא בחמץ בפסח במשהו כרב מכאן יש לדקדק שסובר בשאר איסורין כר' יוחנן וריש לקיש דאמרי [בע"ז ד' ע"ד] כל איסורין שבתורה בששים חוץ מטבל ויין נסך ותניא כוותיהו [שם] וכן סובר רבא בפ' ג"ה [ד' צ"ז] ודווקא חמץ יש להחמיר לפי שחמור מאד שחייבין עליו כרת ועוברין עליו בבל יראה ובל ימצא ואין בני אדם רגילין להיות בדילין ממנו בשאר ימות השנה ולכך מחמיר אף בשלא במינו במשהו שלא יבא להקל במינו מה שאין כן בטבל וי"נ שהם שלא במינו בנ"ט . . .ועוד אומר ר' רבינו יעקב שכתוב בה"ג אמר רבא הילכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור ומדקדקים מדלא יהיב רבא שיעור' למילתיה ש"מ במשהו כרב א"כ דומה שלא היה כתוב בספרי' שלהם במשהו כרב ויכול להיות שרוצה רבא לומר אסור בששים ולא הוצרך לפרש לפי שכבר פסק בפ' ג"ה [ד' צ"ז ור"ת בתו' שם] כל איסורים שבתורה בששים וכן פוסק בשאלתו' דרב אחאי גאון שחמץ בפסח בששים אפס

Sefer Mitzvot Gadol, Negative Commandments 78:1

...

טור, אורח חיים תמ״ז:א׳

חמץ בפסח הסכימו רוב המפרשים שאוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו במשהו חוץ מבשאלתות שפוסק בנותן טעם ואין נוהגין כן וכתב הראב"ד דבמשהו אינו אוסר בהנאה אלא באכילה ורב אלפס כתב שאוסר אף בהנאה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ודוקא בתוך הפסח אבל מו' שעות ולמעלה עד הלילה הוי כשאר איסורין לרש"י במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם ולר"ת בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם ובפסח נמי לא אמרן דהוי במשהו אלא בשנתערב בתוך הפסח אבל אם נתערב קודם לכן ונתבטל בס' מותר ולא אמרינן דחוזר וניעור: וכן התיר רש"י בשר יבש וגבינה שנמלחו קודם הפסח דאפי' למ"ד במשהו ה"מ בעיניה אבל אם נתערב קודם לכן אינו אוסר אלא בששים וכ"כ בעל העיטור דוקא חמץ דאיתיה בעיניה אבל גיעול היוצא מדופנו של כלי לענין דבש ושמן של עכו"ם בפסח וכן מליחת בשר שנעשה לפני הפסח ולא נזהרו במליחתו בטל הוא וכמה ימים נהג בו אדונינו איסור והמחמיר תבא עליו ברכה ע"כ. והרי"ץ גיאת כתב אמרו רבוותא חלב שחלבו ישראל קודם הפסח וגבינה הניקפת קודם הפסח ושמרה מחימוץ מותרים ואם לאו אסורין וא"א הרא"ש ז"ל התיר וזה לשונו בתשובה גבינה לחה בפסח מותרת אע"פ שנעשית בכלים של כל השנה ולא נזהר בה כיון שאין משתמשין באותן כלים בכל השנה בדבר חם אינן בולעים ואפילו אם שמשו בהם בדבר חם כיון שאין עושין בהן הגבינה בחמין אינו מפליט: וכתב עוד אסור לאכול דגים מלוחין השרויין במים בפסח והיבשים במקום שנוהגין לאכול אוכלין ובמקום שנוהגים שלא לאכול אין אוכלין ע"כ וזיתים שכבשן בשאר ימות השנה ולא נזהרו בהם לדעת בעל התרומות שאוסר צנון ובצל שחתכו אותו בסכין של עכו"ם אפי' אינו בן יומו מפני שמדמה אותו לקורט של חלתית דאמרינן חורפיה מחליא ליה לשמנוניתא והוה ליה כנותן טעם לשבח הכי נמי חורפיה דזית עושה אותו כבן יומו ולא שייך ביה ביטול דבכוליה סכין משערינן וא"כ חזרו הזיתים כולם חמץ וכן יראה מתשובת א"א הרא"ש שהשיב להתיר על ששאלוהו בצל שחתכוהו בפסח בסכין שגוררין בו הבצק מהעריבה כל השנה וכתב אפילו לספר התרומות שמדמה בצל לקורט של חלתית שאני הכא כיון שידוע שאותו סכין לא שמשו בחמין לא בלע דצונן לא מבליע ולא מפליט ע"כ הרי שלא התיר אלא משום שהסכין לא היה מיוחד אלא לצונן אבל בסתם סכין לא היה מתיר ומיהו ה"ר מאיר מרוטנבורק כתב על ההוא דספר התרומה לבי נוטה להתיר ואע"פ שאני מורה כספר התרומה אין נ"ל למחות ביד הנוהגין היתר ע"כ ונ"ל דאפילו לדעת בעל התרומה אם נזהרו בהם בחתיכת הסכין אפילו לא נזהרו לכובשן בקדירה חדשה אם אינה בת יומא מותרין כיון דבשעת כבישה נותן בהן מים בטל חורפייהו ולא שייך תו למימר מחליא להו: חמץ שנתערב אחד בשנים במצה ביבש כתב רש"י שמשליך אחד והשאר מותר בהנאה וא"א הרא"ש ז"ל התיר הכל אפילו באכילה: ונותן טעם לפגם בפסח רשב"ם אוסר וכן הרב ר' אליעזר ממי"ץ והרב ר"מ מרוטנבורק כ' אני אוסר לעצמי הואיל ונפק מפומיה דרשב"ם ואני מתיר לאחרים כי ר"ת ור"י היו מורין להיתר ואעפ"כ אני רגיל לומר לשואלי פלוגתא דרבוותא הוא ורבים נמנעים מאליהן ע"כ ורש"י פסק להתיר ולזה הסכים א"א ז"ל: ולאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו בטל בששים ואפי' שהייה בעיניה ונתערב אחר הפסח בטל ומיהו דוקא כשנתערב שוגג אבל במזיד לא והר"י כתב אפילו נתערב מזיד ולא נהירא לא"א ז"ל וכתב עוד הר"י אם ביטלו בשוגג קודם הפסח אי נמי בפסח כגון שלא היה יודע שהוא חמץ מותר ואם ביטלו במזיד קודם הפסח לכאורה נראה שהוא מותר כיון שביטלו קודם איסורו אבל אם ביטלו מזיד אדעתא דלשהייה אחר הפסח אסור ושאור כיון שהוא דבר המעמיד אפי' אם ביטלו בשוגג אסור כיון דלטעמא עביד לא בטיל ע"כ ואיני מבין תוכן דבריו שאם הוא דבר שעוברין על תערובתו מאי נפקא מינה בביטולו הרי עובר עליו וראוי לקונסו ואם הוא דבר שאין עוברין עליו אפילו עירבו אדעתא דלשהייה שרי אלא כללא דמילתא כל דבר שאין עוברין על תערובתו יכול לערבו לכתחלה ולשהותו ודבר שעוברין עליו אפילו נתערב ממילא קודם הפסח צריך לבערו ואם לא ביערו אסור נתערב אחר הפסח בשוגג בטל בס' במזיד אינו בטל:

Tur, Orach Chaim 447:1

...

אורח חיים תמ״ז

(א) דיני תערובת חמץ בתוך הפסח. ובו י"ב סעיפים:
חמץ בפסח אוסר תערובתו בין במינו בין שלא במינו במשהו אפילו בהנאה: הגה וצריך לשרוף הכל ולא סגי בפדיון דמי החמץ ולמכור השאר (מרדכי פ"ק דפסחים ופסקי מהרא"י סק"ד ותשובת מהר"י ברי"ן) מיהו כלים שנתבשל בהם מותרים לאחר הפסח ואין צריכין שבירה או הגעלה: (ד"ע ותוספות פרק כל שעה) ודין תערובתו כדין שאר תערובות אלא שמה שאוסר בשאר תערובות פחות מששים אוסר בחמץ במשהו אבל אם בשאר תערובת לא היה צריך ששים אלא קליפה או נטילת מקום אף בחמץ כן שחם בחם בלא רוטב די בקליפה כשאר איסורים וכן אם נגע ככר חמץ בככר מצה ושניהם חמין ואין שם דבר המפעפען לא אסר אלא מקום מגעו בלבד לפי שאינו מבליע יותר: הגה ובדין ריחא מילתא לענין תבשיל שיש בו חמץ עם שאר תבשילין יש מקילין במקום דהיה מותר בשאר אסורים (מרדכי פרק כל שעה) ויש מחמירין דמשהו מיהא איכא (הגהות סמ"ק ותוס' דע"א) ודוקא במקום ששייך בו ריחא אלא דבשאר אסורים לאו מלתא היא כמו שיתבאר ביו"ד סי' ק"ח בסיעתא דשמיא:

(ב) חמץ שנתערב משש שעות (ולמעלה) עד הלילה אינו אוסר במשהו אלא דינו כשאר איסורין (ונותן טעם לפגם נמי שרי) (ד"ע אליבא דכ"ע):

(ג) חטה שנמצאת בערב פסח בתרנגולת מבושלת מותר לבטלה בס' אבל אם חממו התרנגולת בפסח בעוד שהחטה בתוכה חוזרת ליתן טעם בתוכה בפסח והוי במשהו: הגה ומיהו בחימום כלי שני אין לחוש (הגהות מיימוני פ"א) ויש מחמירין בכלי שני בפסח וטוב להחמיר אם היד סולדת בו דבלאו הכי לא מקרי כלי שני:

(ד) אם נתערב החמץ קודם הפסח ונתבטל בס' אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו ויש חולקים: הגה ונוהגין כסברא הראשונה בכל תערובת שהוא לח בלח (ת"ה סימן קי"ד) ומיהו בדבר יבש שנתערב או שיש לחוש לתערובות כגון פת שנפל ליין אע"פ שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו לו פירורין ונותנין טעם בפסח: (בית יוסף בשם תשובת הרשב"א):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 447

(1) If chometz became mixed in before Pesach began, it is buttul (nullified) in 60 (i.e. less than 1.67%). It does not return and become revivified on Pesach and thereby forbidden. The Rema's gloss: our custom is like the first opinion: in all mixtures that are wet with wet. But we forbid if the thing is dry that is mixed (or there is concern that it mixed), such as bread that fell into wine even though it was taken out from the wine, it's prohibited on Pesach because of the concern that maybe crumbs remained in the wine which give taste on Pesach.

(4) If chometz became mixed in before Pesach began, it is buttul (nullified) in 60 (i.e. less than 1.67%). It does not return and become revivified on Pesach and forbidden even in a minute amount. And there are opinions that disagree with this (and hold it does become revived). Hagah: and our custom is like the first opinion regarding all mixtures that is wet within wet. But we forbid if the thing is dry that is mixed (or there is concern that it mixed) like bread that fell into wine; even though it was taken out from the wine, it's prohibited on Pesach because of the concern that maybe crumbs remained in the wine which give taste on Pesach.

אורח חיים תמ״ב:ד׳

(ד) דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל או שאינו מאכל כל אדם כגון התריא"קה וכיוצא בו אף על פי שמותר לקיימו אסור לאכלו עד אחר הפסח ואע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא ה"ז אסור לאכלו: הגה ולקמן סי' תמ"ז סעיף ד' בהגה יתבאר דיש חולקים ומתירים אם נתבטל קודם הפסח והכי קי"ל:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 442:4

...

משנה ברורה תמ״ז:ק״ב

(קב) (קב) שנתערב קודם פסח וכו' בטל בס' - פי' אם נתערב קודם פסח בששים מותר לאחר הפסח [היינו אף לדעת היש חולקים לעיל בס"ד דס"ל דבפסח אסור משום דחוזר וניעור מ"מ אם נתעכב עד לאחר הפסח מותר לכו"ע אף באכילה] ואם נתערב בפחות מששים ועבר עליו הפסח אסור וקאזיל המחבר לשיטתו שסתם לעיל בריש סימן תמ"ב דעובר על תערובות חמץ כזית בבל יראה אף שאין בו כזית בכדי אכילת פרס כל שאין בו ששים לבטלו וזהו דוקא במין בשאינו מינו אבל במין במינו דמן התורה ברובא בטל אפילו אם נתערב חד בתרי ועבר עליו הפסח מותר באכילה [מ"א] ודעת הא"ר בסוף הסי' דבאכילה אסור אבל בהנאה לכו"ע שרי. כתבו האחרונים דאסור לערב חמץ לכתחלה קודם הפסח בששים כדי לאכלו בפסח אבל מותר לערב בששים כדי לשהותו עד אחר פסח:

Mishnah Berurah 447:102

...

אורח חיים תמ״ז:י׳

(י) נותן טעם לפגם מותר גם בפסח: הגה ויש מחמירין וכן נוהגין באלו המדינות ובמקום שיש מנהג להחמיר אפי' משהו ונותן טעם לפגם אסור: (ת"ה סימן קצ"ח):

Shulchan Arukh, Orach Chayim 447:10

...