אונאת דברים "צל הרים כהרים" 2020 אילון ממיה

אמ

Byאילון ממיה

צל הרים כהרים

פתיחה למורה - מבט על על היחידה "אונאת דברים" בתוך הפרק "היחס לזולת".

המשנה אינה מגדירה, אלא מנסה להסביר את המושג "אונאת דברים" באמצעות שלוש דוגמאות. האחת עוסקת בהתנהגות במסחר, והשתיים האחרות באזכור עברו של בעל התשובה או הגר. התלמוד יצעד צעדים נוספים בהמשך, ויקשר למשנה גם סוגיות העוסקות באונאה ובהלבנת פנים ביחסי איש ואשתו או בביתהמדרש. שיאה של הסוגיה בתלמוד הוא סיפור "תנורו של עכנאי".
כפי שראינו קובעת המשנה את קיומה של אונאה בדברים ("כשם ש ..."), ומדגימה מהי אונאה. התלמוד מרחיב עמדה זו בצטטו ברייתא המביאה דוגמאות נוספות. דוגמאות המשנה עסקו במסחר ובהזכרת העבר לבעל תשובה ולבן הגר. הברייתא מוסיפה לבן הגרים את הגר עצמו. היא אומרת גם שאין לנסות ולהסביר לאדם הסובל מה מקור צרותיו. היא חותמת בדוגמאות הגובלות בהתנהגות במסחר. הברייתא מסתיימת בטענה "שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו 'ויראת מאלוהיך' ". מסיום זה, ומן הדוגמאות המופיעות בברייתא, ניתן להסיק כי אונאת דברים מתייחסת לדברים המסורים ללב: דברים שאין דרך למדוד אותם או להעריכם. האדם עצמו יודע אם בתמימות שאל, או מתוך כוונת זדון. על דברים כאלה נאמר: "ויראת מאלוהיך".
ההקשר אם כן, לספור תנורו של עכנאי מהסוגיה בכללותה הוא האסור על אונאת דברים ולא דיון על ערכה של תרבות המחלוקת בלבד.

בבא מציעא נ״ח ב:ז׳-י״ב

גמרא:

תנו רבנן: "לא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה, 17) - באונאת דברים הכתוב מדבר. - אתה אומר באונאת דברים, או אינו אלא באונאת ממון?...

- כשהוא אומר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" (ויקרא כ"ה, 14) - הרי אונאת ממון אמור. הא מה אני מקיים "לא תונו איש את עמיתו" - באונאת דברים.

הא כיצד?

אם היה בעל תשובה , אל יאמר לו: "זכור מעשיך הראשונים!"

אם היה בן גרים, אל יאמר לו: "זכור מעשה אבותיך!"

אם היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו: "פה שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה?!"

אם היו יסורין באין עליו, אם היו חלאים באין עליו, או שהיה מקבר את בניו, אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב: "הלא יראתך כסלתך, תקותך ותום דרכיך, זכר נא מי הוא נקי אבד!" (איוב ד', 6).

אם היו חמרים מבקשין תבואה, ממנו לא יאמר להם: "לכו אצל פלוני, שהוא מוכר תבואה" - ויודע בו שלא מכר מעולם...!

רבי יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו "ויראת מאלהיך".

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו "ויראת מאלהיך" (ויקרא כ"ה, 17) וזה לא נאמר בו "ויראת מאלהיך",

ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו

רבי שמואל בר נחמני אמר: זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון.

תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים! אמר לו: שפיר קא אמרת, דחזינא ליה דאזיל סומקא, ואתי חוורא.

אמר ליה אביי לרב דימי: במערבא, במאי זהירי?

אמר לו: באחוורי אפי.

Bava Metzia 58b:7-12

GEMARA: The Sages taught: It is written: “And you shall not mistreat [tonu] one man his colleague; and you shall fear your God, for I am the Lord your God” (Leviticus 25:17). The tanna explains: The verse is speaking with regard to verbal mistreatment. The baraita proceeds: Do you say that it is speaking of verbal mistreatment [be’ona’at devarim], or perhaps it is speaking only with regard to monetary exploitation [be’ona’at mammon]? When it says in a previous verse: “And if you sell to your colleague an item that is sold, or acquire from your colleague’s hand, you shall not exploit [tonu] his brother” (Leviticus 25:14), monetary exploitation is explicitly stated. How then do I realize the meaning of the verse: “And you shall not mistreat one man his colleague”? It is with regard to verbal mistreatment. How so? If one is a penitent, another may not say to him: Remember your earlier deeds. If one is the child of converts, another may not say to him: Remember the deed of your ancestors. If one is a convert and he came to study Torah, one may not say to him: Does the mouth that ate unslaughtered carcasses and animals that had wounds that would have caused them to die within twelve months [tereifot], and repugnant creatures, and creeping animals, comes to study Torah that was stated from the mouth of the Almighty? If torments are afflicting a person, if illnesses are afflicting him, or if he is burying his children, one may not speak to him in the manner that the friends of Job spoke to him: “Is not your fear of God your confidence, and your hope the integrity of your ways? Remember, I beseech you, whoever perished, being innocent?” (Job 4:6–7). Certainly you sinned, as otherwise you would not have suffered misfortune. Likewise, if donkey drivers are asking to purchase grain from someone, and he has none, he may not say to them: Go to so-and-so, as he sells grain, if he knows about him that he never sold grain at all. He thereby causes the donkey drivers and the would-be seller anguish. Rabbi Yehuda says: One may not even cast his eyes on the merchandise for sale, creating the impression that he is interested, at a time when he does not have money to purchase it. Verbal mistreatment is not typically obvious, and it is difficult to ascertain the intent of the offender, as the matter is given to the heart of each individual, as only he knows what his intention was when he spoke. And with regard to any matter given to the heart, it is stated: “And you shall fear your God” (Leviticus 25:17), as God is privy to the intent of the heart. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Greater is the transgression of verbal mistreatment than the transgression of monetary exploitation, as with regard to this, verbal mistreatment, it is stated: “And you shall fear your God.” But with regard to that, monetary exploitation, it is not stated: “And you shall fear your God.” And Rabbi Elazar said this explanation: This, verbal mistreatment, affects one’s body; but that, monetary exploitation, affects one’s money. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: This, monetary exploitation, is given to restitution; but that, verbal mistreatment, is not given to restitution. The Gemara relates that the tanna who recited mishnayot and baraitot in the study hall taught a baraita before Rav Naḥman bar Yitzḥak: Anyone who humiliates another in public, it is as though he were spilling blood. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: You have spoken well, as we see that after the humiliated person blushes, the red leaves his face and pallor comes in its place, which is tantamount to spilling his blood. Abaye said to Rav Dimi: In the West, i.e., Eretz Yisrael, with regard to what mitzva are they particularly vigilant? Rav Dimi said to him: They are vigilant in refraining from humiliating others, as Rabbi Ḥanina says: Everyone descends to Gehenna except for three.

משנה בבא מציעא ד׳:י׳

(י) כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְמִקָּח וּמִמְכָּר, כָּךְ אוֹנָאָה בִדְבָרִים.

לֹא יֹאמַר לוֹ: "בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה?" - וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח.

אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ: "זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים!"

אִם הוּא בֶן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ: "זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ!", שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" (שמות כ"ב, 20).

Mishnah Bava Metzia 4:10

(10) Just as there is fraud regarding commerce, so too there is fraud regarding words. One should not say to [a merchant], "How much is this object?" if he does not want to buy. If someone was a penitent, one should not say to him, "Remember your former actions." If someone is the child of converts, one should not say to him: "Remember the deeds of your ancestors." As is written (Exodus 22:20): "You shall neither deceive a stranger, nor oppress him."

משנה תורה, הלכות מכירה י״ד:י״ג

כֵּיצַד. הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. וְאִם הָיָה בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ. הָיָה גֵּר וּבָא לִלְמֹד תּוֹרָה לֹא יֹאמַר לוֹ פֶּה שֶׁאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת יָבוֹא וְיִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִפִּי הַגְּבוּרָה. הָיוּ חֳלָאִים וְיִסּוּרִים בָּאִין עָלָיו אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּר אֶת בָּנָיו. לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב (איוב ד ו) "הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ" (איוב ד ז) "זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד":

Mishneh Torah, Sales 14:13

If, for instance, someone is a repentant sinner, one must not say to him: "Remember your former deeds." If a proselyte comes to study Torah, one must not say to him: "Shall the mouth that ate unclean and forbidden food study Torah which has been given by the Lord?" If a person has been afflicted with disease and suffering, or if he has buried his children, one must not say to him in the words used by Job's companions in addressing Job: "Let your piety reassure you… Think now, what guiltless man has ever perished?" (Job 4:6-7).

משנה תורה, הלכות מכירה י״ד:י״ד

(יד) הָיוּ חַמָּרִין מְבַקְּשִׁין תְּבוּאָה לֹא יֹאמַר לָהֶם לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא מָכַר תְּבוּאָה מֵעוֹלָם. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה עַל דְּבַר חָכְמָה לֹא יֹאמַר לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתָהּ חָכְמָה מַה תָּשִׁיב בְּדָבָר זֶה אוֹ מַה דַּעְתְּךָ בְּדָבָר זֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הַלָּלוּ:

Mishneh Torah, Sales 14:14

...

מדוע הרמב"ם מצא לנכון להוסיף לדוגמאות מהמשנה ומהברייתא

את הדוגמא הזו?

אולי יש בה חידוש אשר יכול ללמדנו על מהותה של "אונאת דברים".
הפניית שאלה בדבר חכמה לאדם מסוים, אין בה משום עלבון או

גרימת בושה. אדרבא, כבר שנינו ש"לא הביישן למד" (אבות

ב, ה), ולכאורה דבר חיובי ורצוי הוא לשאול שאלות

ולהוסיף דעת וחכמה. הפניית השאלה כשלעצמה, אין בה

שום דבר רע.... אלא?

סנהדרין כ״ו א:י׳

תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להן כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות

Sanhedrin 26a:10

Reish Lakish further saw a certain man pruning vines in the vineyards. He said to the other Sages: Look at this priest who is pruning vines during the Sabbatical Year. They said to him that he could say: I need the branches to make a bale [ekel ] for my olive press, i.e., a basket to hold olives for pressing. Since he is not pruning the vines for agricultural purposes but to use the branches, it is permitted for him to do so in the Sabbatical Year. Reish Lakish said to them, in a play on words: The heart knows whether he is doing so for a bale [ekel ], or whether he is saying this as deceit [la’akalkalot].

לֹא יֹאמַר לוֹ: "בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה?" - וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח.

האם אסור לקיים סקר שוק לפני קניית מוצר על מנת לברר מחיר, איכות, אחריות ופרטים נוספים?

הרב חיים דוד הלוי, "אונאת ממון ואונאת דברים",

שו"ת מים חיים, חלק ב, סימן פג

מה שנקרא "מחקר שווקים", היינו סיור במספר חנויות ובירור מחירים טיב וכדומה וכו'. ...נראה לי ברור שאין בו משום אונאת דברים, שכן כל אדם זכאי לבחור לו את הסחורה הטובה ביותר במחיר הנוח לו ביותר, ומעולם לא יוכל לעמוד על כך ללא בירור יסודי, וגם המוכר יודע זאת, ואף שהוא מצטער במקצת, כבר נתבאר לעיל שכך דרכו של מסחר. וכך שנינו (בבא מציעא נח ע"ב): "לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח". דוק היטב: "והוא אינו רוצה ליקח", כלומר ומתכוון להתל בו ולצערו, וזו אונאת דברים האסורה. אבל בירור מחירים וטיב לצורך קניה ודאי שלא נאסר, כי לא יתכן שתורה תאסור על אדם לברר לעצמו מקחו היטב.

רק כאשר אין בדעת הקונה לקנות כלל, הזהירה תורה ביותר, וכמו שאמרו בסוגיא שם: "ר' יהודה אומר: אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים, שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו: 'ויראת מאלקיך' (ויקרא כה, יז)". כלומר אין המוכר יודע האמת שבלב הקונה אם מתכוין הוא לקנות או להתל בו, אבל הקונה יודע האמת, ולכן אל תצער אותו "ויראת מאלקיך"... ברור איפוא שיש בבירור מחירים וטיב הסחורה צער טורח ולפעמים גם נזק לסוחר, ואף על פי כן הותר הדבר כשיש בדעת האדם לקנות אלא שרוצה לברר מקחו.

אדם ברוך / "סדר יום" חיי יום-יום בראי ההלכה, עמ' 46.

ומדוע אונאת דברים חמורה מאונאת ממון? כי ממון ניתן להחזיר, בקרן או בקרן וריבית. ואילו התועבה שעולל לאשתו – מי ואיך יחזיר... אוויל יחשוב שאונאת האשה, ואונאת דברים בכלל, אינה חמורה בגלל שאין מגישים עליה כתב אישום. ובגלל שהיא לכאורה רק עניין של מלים, של מחשבות. של דברים. וההלכה אומרת לאוויל: תיענש על ידי הצדק הקוסמי, האלוקי. ואונאת דברים היא דוגמא למטא-משפט ולעל-משפט של ההלכה: פעולות שאינן מבשילות לכתבי אישום, ובכל זאת הן עבירה ועבריינות מוחלטות.

צפו בסרטון הקצר לעיל היעזרו במקורות .

האם בסרטון יש בו אונאת דברים ?
האם יש הלבנת פנים?
בססו תשובתכם על המקורות. הביאו את הציטוט מן המקור המתייחס במפורש
לסיטואציות שעלו בסרטון.

כן היה אונאת דברים בסרטון

בסרטון היה הלבנת פנים וזה מופיע הקטע שהמורה אמר לתלמיד שהוא לבש חולצה של מישהו אחר ושהוא מריך יותר מחולצה כדי לגרום למורה להאמין שהוא בדרך הנכונה