הדף מאת: מנחי מעגל טוב / מעגל טוב
בראשית התהוותה של המדינה היה לחג האחד במאי, חג הפועלים, משמעות רבה בתודעת בוני החברה והארץ, אך עם השנים, ולנוכח התהליכים הכלכליים והחברתיים, החיבור לערכיו של החג נעלמו. לימוד זה המחולק לשניים עוסק במשמעות החג ומברר אילו תכנים ניתן ליצוק בו כיום.
רעיון שוויון האדם נולד בתרבות העברית העתיקה והמשיך לעבור כחוט השני בחזונות הגאולה של הנביאים ובספרות חז"ל (במיוחד בענף הארצישראלי ובנרטיב של החסידות הלוחמנית, ממרד החשמונאים ועד מרד בר כוכבא). השאיפה לשחרור האדם משעבוד לאדם אחר, על ידי קביעת שעבודו לאל בלבד, בא לידי ביטוי במקורותינו גם בתחומי העבודה והקניין. האם אתוס זה אקטואלי גם בימינו?
ייתכן שלאחד במאי יכולה להיות משמעות חדשה בהפיכתו ליום של חשבון נפש חברתי המכוון לשיקום ובניית החברה הישראלית, על הבדלי הדעות והשסעים החברתיים החוצים אותה.
פרשת קדושים
(יב) וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'. (יג) לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל. לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר. (יד) לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. (טו) לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט. לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. (טז) לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ, אֲנִי ה'.
(יב) וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'. (יג) לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל. לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר. (יד) לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. (טו) לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט. לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. (טז) לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ, אֲנִי ה'.
And ye shall not swear by My name falsely, so that thou profane the name of thy God: I am the LORD. Thou shalt not oppress thy neighbour, nor rob him; the wages of a hired servant shall not abide with thee all night until the morning. Thou shalt not curse the deaf, nor put a stumbling-block before the blind, but thou shalt fear thy God: I am the LORD. Ye shall do no unrighteousness in judgment; thou shalt not respect the person of the poor, nor favour the person of the mighty; but in righteousness shalt thou judge thy neighbour. Thou shalt not go up and down as a talebearer among thy people; neither shalt thou stand idly by the blood of thy neighbour: I am the LORD.
דיון
* מה תובע המשפט המקראי מהאדם ביחס לזולתו?
* אילו קטגוריות כלולות בפסוקים אלה ומה משמעות הציווי 'לא תעמוד על דם רעך'?
* מה תובע המשפט המקראי מהאדם ביחס לזולתו?
* אילו קטגוריות כלולות בפסוקים אלה ומה משמעות הציווי 'לא תעמוד על דם רעך'?
לימוד בחברותא:
ספר מיכה
(א) וָאֹמַר שִׁמְעוּ-נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת-הַמִּשְׁפָּט. (ב) שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רעה (רָע) גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם וּשְׁאֵרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם. (ג) וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וְאֶת-עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ וּפָרְשׂוּ כַּאֲשֶׁר בַּסִּיר וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת. (ד) אָז יִזְעֲקוּ אֶל-ה' וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא כַּאֲשֶׁר הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם. (ה) כֹּה אָמַר ה' עַל-הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת-עַמִּי הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם וְקָרְאוּ שָׁלוֹם וַאֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן עַל-פִּיהֶם וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה. (ו) לָכֵן לַיְלָה לָכֶם מֵחָזוֹן וְחָשְׁכָה לָכֶם מִקְּסֹם וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל-הַנְּבִיאִים וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם. (ז) וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ הַקֹּסְמִים וְעָטוּ עַל-שָׂפָם כֻּלָּם כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים. (ח) וְאוּלָם אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת-רוּחַ ה' וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ. (ט) שִׁמְעוּ-נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל-הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. (י) בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה. (יא) רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל-ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה. (יב) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.
(א) וָאֹמַר שִׁמְעוּ-נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת-הַמִּשְׁפָּט. (ב) שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רעה (רָע) גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם וּשְׁאֵרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם. (ג) וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וְאֶת-עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ וּפָרְשׂוּ כַּאֲשֶׁר בַּסִּיר וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת. (ד) אָז יִזְעֲקוּ אֶל-ה' וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא כַּאֲשֶׁר הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם. (ה) כֹּה אָמַר ה' עַל-הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת-עַמִּי הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם וְקָרְאוּ שָׁלוֹם וַאֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן עַל-פִּיהֶם וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה. (ו) לָכֵן לַיְלָה לָכֶם מֵחָזוֹן וְחָשְׁכָה לָכֶם מִקְּסֹם וּבָאָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל-הַנְּבִיאִים וְקָדַר עֲלֵיהֶם הַיּוֹם. (ז) וּבֹשׁוּ הַחֹזִים וְחָפְרוּ הַקֹּסְמִים וְעָטוּ עַל-שָׂפָם כֻּלָּם כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים. (ח) וְאוּלָם אָנֹכִי מָלֵאתִי כֹחַ אֶת-רוּחַ ה' וּמִשְׁפָּט וּגְבוּרָה לְהַגִּיד לְיַעֲקֹב פִּשְׁעוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל חַטָּאתוֹ. (ט) שִׁמְעוּ-נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל-הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ. (י) בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה. (יא) רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל-ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא-תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה. (יב) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר.
And I said: Hear, I pray you, ye heads of Jacob, and rulers of the house of Israel: Is it not for you to know justice? Who hate the good, and love the evil; who rob their skin from off them, and their flesh from off their bones; Who also eat the flesh of my people, and flay their skin from off them, and break their bones; yea, they chop them in pieces, as that which is in the pot, and as flesh within the caldron. Then shall they cry unto the LORD, But He will not answer them; yea, He will hide His face from them at that time, According as they have wrought evil in their doings. Thus saith the LORD concerning the prophets that make my people to err; that cry: ‘Peace’, when their teeth have any thing to bite; and whoso putteth not into their mouths, they even prepare war against him: Therefore it shall be night unto you, that ye shall have no vision; and it shall be dark unto you, that ye shall not divine; and the sun shall go down upon the prophets, and the day shall be black over them. And the seers shall be put to shame, and the diviners confounded; yea, they shall all cover their upper lips; for there shall be no answer of God. But I truly am full of power by the spirit of the LORD, and of justice, and of might, to declare unto Jacob his transgression, and to Israel his sin. Hear this, I pray you, ye heads of the house of Jacob, and rulers of the house of Israel, that abhor justice, and pervert all equity; That build up Zion with blood, and Jerusalem with iniquity. The heads thereof judge for reward, and the priests thereof teach for hire, and the prophets thereof divine for money; yet will they lean upon the LORD, and say: ‘Is not the LORD in the midst of us? No evil shall come upon us’? Therefore shall Zion for your sake be plowed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the mountain of the house as the high places of a forest.
דיון
* אילו עקרונות יסוד עולים מהמקורות המקראיים שלפנינו?
* מה ניתן להבין מכך על השקפת העולם העומדת מאחורי הפסוקים?
* אילו עקרונות יסוד עולים מהמקורות המקראיים שלפנינו?
* מה ניתן להבין מכך על השקפת העולם העומדת מאחורי הפסוקים?
תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב הלכה ה, דף ח, עמודים ג-ד (מתורגם)
מלך קצייא ואלכסנדר מוקדון
פתיחה:
אלכסנדרוס מוקדון הלך אצל מלך קציא. הראה לו זהב רב כסף רב. אמר לו לא זהבך ולא כספך אני צריך. לא באתי אלא לראות מנהגיכם [=מעשיכם ומשפטיכם] איך אתם נושאים ונותנים [=דנים].
א. משפט מלך קצייא
עד שהוא עסוק עמו בא אדם אחד לדון [=להתדיין] עם חברו [לאחר] שקנה חורבה אחת ואשפתה ומצאו בה ערמה [=אוצר] של דינרים. זה שקנה אמר, חורבה קניתי אוצר לא קניתי [ואילו] זה שמכר אמר: חורבה וכל מה שבה מכרתי. עד שהם דנים זה עם זה אמר המלך לאחד מהם, יש לך בן זכר? אמר לו הן. אמר לו לחברו, יש לך בת נקבה? אמר לו הן. אמר להם [המלך] השיאו זה לזו והאוצר יהיה לשניהם.
ב. מעבר ממשפטו של מלך קצייא למשפטו של אלכסנדר
התחיל [אלכסנדר] צוחק. אמר לו למה אתה צוחק? לא טוב [=כראוי] דנתי? אמר לו, אילו היה משפט זה [בא] אצלכם כיצד הייתם דנים?
ג. משפט אלכסנדר מוקדון
אמר לו, [היינו] הורגין את זה וזה והאוצר עולה [=נכנס] למלכות.
ד. פליאתו של מלך קצייא מאהבת הבצע של אלכסנדר
אמר לו, כל כך אתם אוהבים זהב רב? עשה לו סעודה, הביא לפניו בשר מזהב ותרנגולים מזהב. אמר לו, [וכי] זהב אני אוכל?! אמר לו, תיפח רוחו של אותו האיש. זהב אין אתם אוכלין ולמה אתם אוהבים זהב כל כך?
ה. התרסתו של מלך קצייא
אמר לו שמש זורחת עליכם? אמר לו הן. גשם יורד עליכם? אמר לו הן. אמר לו שמא יש אצלכם בהמה דקה? אמר לו הן. [אמר לו] תיפח רוחו של אותו האיש, אין אתם חיים אלא בזכות בהמה דקה, שנאמר: 'אדם ובהמה תושיע' (תהלים לו, ז)
מושגים
מלך קצייא ואלכסנדר מוקדון
פתיחה:
אלכסנדרוס מוקדון הלך אצל מלך קציא. הראה לו זהב רב כסף רב. אמר לו לא זהבך ולא כספך אני צריך. לא באתי אלא לראות מנהגיכם [=מעשיכם ומשפטיכם] איך אתם נושאים ונותנים [=דנים].
א. משפט מלך קצייא
עד שהוא עסוק עמו בא אדם אחד לדון [=להתדיין] עם חברו [לאחר] שקנה חורבה אחת ואשפתה ומצאו בה ערמה [=אוצר] של דינרים. זה שקנה אמר, חורבה קניתי אוצר לא קניתי [ואילו] זה שמכר אמר: חורבה וכל מה שבה מכרתי. עד שהם דנים זה עם זה אמר המלך לאחד מהם, יש לך בן זכר? אמר לו הן. אמר לו לחברו, יש לך בת נקבה? אמר לו הן. אמר להם [המלך] השיאו זה לזו והאוצר יהיה לשניהם.
ב. מעבר ממשפטו של מלך קצייא למשפטו של אלכסנדר
התחיל [אלכסנדר] צוחק. אמר לו למה אתה צוחק? לא טוב [=כראוי] דנתי? אמר לו, אילו היה משפט זה [בא] אצלכם כיצד הייתם דנים?
ג. משפט אלכסנדר מוקדון
אמר לו, [היינו] הורגין את זה וזה והאוצר עולה [=נכנס] למלכות.
ד. פליאתו של מלך קצייא מאהבת הבצע של אלכסנדר
אמר לו, כל כך אתם אוהבים זהב רב? עשה לו סעודה, הביא לפניו בשר מזהב ותרנגולים מזהב. אמר לו, [וכי] זהב אני אוכל?! אמר לו, תיפח רוחו של אותו האיש. זהב אין אתם אוכלין ולמה אתם אוהבים זהב כל כך?
ה. התרסתו של מלך קצייא
אמר לו שמש זורחת עליכם? אמר לו הן. גשם יורד עליכם? אמר לו הן. אמר לו שמא יש אצלכם בהמה דקה? אמר לו הן. [אמר לו] תיפח רוחו של אותו האיש, אין אתם חיים אלא בזכות בהמה דקה, שנאמר: 'אדם ובהמה תושיע' (תהלים לו, ז)
מושגים
- קצייא - קצה. בספרות ההלניסטית שימש המונח לציון אוטופיה, 'שום מקום' אידילי שלא קיים במציאות.
דיון
* מהן שתי הטענות העומדות למשפט זו מול זו?
* מהן שתי דרכי הפתרון לבעיה, המיוצגות על ידי המלך קצייא ואלכסנדר מוקדון?
* אילו נחיל על הסיפור את המשנה ממסכת אבות שלמדנו במפגש הקודם, איזו מידה מאפיינת את מלכות יוון?
* מה המסר של הסיפור? איך הוא קשור לבהמה דקה?
* מהן שתי הטענות העומדות למשפט זו מול זו?
* מהן שתי דרכי הפתרון לבעיה, המיוצגות על ידי המלך קצייא ואלכסנדר מוקדון?
* אילו נחיל על הסיפור את המשנה ממסכת אבות שלמדנו במפגש הקודם, איזו מידה מאפיינת את מלכות יוון?
* מה המסר של הסיפור? איך הוא קשור לבהמה דקה?
אריסטו, פוליטיקה, תרגם מיונית: ח"י רות, הוצאת מאגנס, ירושלים, תש"י.
פוליטיקה/ אריסטו
א 1254a: .. על הקנין מדברים כמו שמדברים גם על חלק. כי החלק אינו רק חלק של אחר אלא גם כולו של אחר, וכן גם קנין. לפיכך, האדון הריהו רק אדונו של העבד אבל אינו שלו [=של העבד] אבל העבד אינו רק עבדו של האדון אלא גם כולו שלו [כלומר, כל ישותו של העבד שייכת לאדון]. מכאן ברור מה טבעו של העבד ומה תפקידו, כי מי שאינו של עצמו על פי הטבע אלא של אחר, ובכל זאת אדם הוא, הריהו על פי הטבע עבד. אומרים על אדם שהוא של אחר כשאף על פי שהוא אדם, קנין הוא; והקנין כלי שימושי נבדל... לא קשה לשקול את הענין שיקול עיוני, וגם לתפסו מתוך העובדות. כי לא רק מן ההכרח, אלא גם מן המועיל שיהיו שולטים ונשלטים, ויש שהובחנו משעת הוולדם, אלה להיות נשלטים, אלה להיות שליטים.
א a1255: ...ולפיכך אין רוצים היונים לקרוא בשם עבדים את היונים אלא רק את הברברים. אבל כל פעם שאומרים הם זאת אינם דורשים אלא את העבד הטבעי שעליו דברנו בתחילה [=מי שהוא מצד תכונותיו עבד והוא לעולם אינו יווני לדעת אריסטו], כי מן ההכרח לומר שיש מי שהם עבדים בכל מקום ומי שאינם עבדים בשום מקום. אותו דבר בענין האצילות. כי היונים חושבים את עצמם לאצילים לא רק כשהם בארצם אלא גם בכל מקום, ואת הברברים רק בביתם.
א b1255: ... כי השלטון בבני חורין על פי הטבע הריהו מין שלטון אחד, והשלטון בעבדים מין אחר... האדון אינו נקרא כך מפאת מדע מיוחד הנמצא בו אלא מפני שהוא בעל אופי כזה, וכך גם העבד ובן החורין.
© כל הזכויות שמורות להוצאת מאגנס
פוליטיקה/ אריסטו
א 1254a: .. על הקנין מדברים כמו שמדברים גם על חלק. כי החלק אינו רק חלק של אחר אלא גם כולו של אחר, וכן גם קנין. לפיכך, האדון הריהו רק אדונו של העבד אבל אינו שלו [=של העבד] אבל העבד אינו רק עבדו של האדון אלא גם כולו שלו [כלומר, כל ישותו של העבד שייכת לאדון]. מכאן ברור מה טבעו של העבד ומה תפקידו, כי מי שאינו של עצמו על פי הטבע אלא של אחר, ובכל זאת אדם הוא, הריהו על פי הטבע עבד. אומרים על אדם שהוא של אחר כשאף על פי שהוא אדם, קנין הוא; והקנין כלי שימושי נבדל... לא קשה לשקול את הענין שיקול עיוני, וגם לתפסו מתוך העובדות. כי לא רק מן ההכרח, אלא גם מן המועיל שיהיו שולטים ונשלטים, ויש שהובחנו משעת הוולדם, אלה להיות נשלטים, אלה להיות שליטים.
א a1255: ...ולפיכך אין רוצים היונים לקרוא בשם עבדים את היונים אלא רק את הברברים. אבל כל פעם שאומרים הם זאת אינם דורשים אלא את העבד הטבעי שעליו דברנו בתחילה [=מי שהוא מצד תכונותיו עבד והוא לעולם אינו יווני לדעת אריסטו], כי מן ההכרח לומר שיש מי שהם עבדים בכל מקום ומי שאינם עבדים בשום מקום. אותו דבר בענין האצילות. כי היונים חושבים את עצמם לאצילים לא רק כשהם בארצם אלא גם בכל מקום, ואת הברברים רק בביתם.
א b1255: ... כי השלטון בבני חורין על פי הטבע הריהו מין שלטון אחד, והשלטון בעבדים מין אחר... האדון אינו נקרא כך מפאת מדע מיוחד הנמצא בו אלא מפני שהוא בעל אופי כזה, וכך גם העבד ובן החורין.
© כל הזכויות שמורות להוצאת מאגנס
דיון
* מהן הנחות היסוד "המדעיות" המונחות בתשתית דיונו של אריסטו בחברה האנושית ובזיקתה לקניינים?
* מה הן ההשלכות המעשיות בעולם הפוליטיקה (המדינה) להנחותיו של אריסטו וכיצד הן משתקפות בסיפור על המלך קצייא, בידענו שאלכסנדר מוקדון היה תלמידו ובן טיפוחיו של אריסטו?
* מהן הנחות היסוד "המדעיות" המונחות בתשתית דיונו של אריסטו בחברה האנושית ובזיקתה לקניינים?
* מה הן ההשלכות המעשיות בעולם הפוליטיקה (המדינה) להנחותיו של אריסטו וכיצד הן משתקפות בסיפור על המלך קצייא, בידענו שאלכסנדר מוקדון היה תלמידו ובן טיפוחיו של אריסטו?
ג'ון קנת-גלבריית, תרבות השאננות, עברית עמנואל לוטם, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1996, עמ' 21
הרוב השאנן
המאפיין הראשון והכללי ביותר של הרוב השאנן הוא אמונתו השלמה כי האנשים המרכיבים אותו מקבלים את המגיע להם בצדק. מה שאותם חברים שואפים להשיג, מה שנופל בחלקם, הוא פרי יכולתם האישית, תבונתם ומאמציהם. כיוון שזכו ביושר במנת חלקם הטובה, כגמול על סגולותיהם, אין שום הצדקה ראויה לשמה לכל מעשה שיפגע בה – לכל מעשה שיגרע מן הדברים שהם נהנים מהם, או שהיו עשויים ליהנות מהם. תגובתם הרגילה על מעשים כאלה היא התמרמרות או כעס, כפי שצוין, על הפגיעה בדברים שהם ראויים בעליל לקבלם.
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד
הרוב השאנן
המאפיין הראשון והכללי ביותר של הרוב השאנן הוא אמונתו השלמה כי האנשים המרכיבים אותו מקבלים את המגיע להם בצדק. מה שאותם חברים שואפים להשיג, מה שנופל בחלקם, הוא פרי יכולתם האישית, תבונתם ומאמציהם. כיוון שזכו ביושר במנת חלקם הטובה, כגמול על סגולותיהם, אין שום הצדקה ראויה לשמה לכל מעשה שיפגע בה – לכל מעשה שיגרע מן הדברים שהם נהנים מהם, או שהיו עשויים ליהנות מהם. תגובתם הרגילה על מעשים כאלה היא התמרמרות או כעס, כפי שצוין, על הפגיעה בדברים שהם ראויים בעליל לקבלם.
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד
דיון
* האם רכושם של העשירים איננו שלהם על פי דין?
* איזה צידוק יכול להיות למבנה חברתי אחר, הסותר את הצידוק של 'הרוב השאנן'?
* האם רכושם של העשירים איננו שלהם על פי דין?
* איזה צידוק יכול להיות למבנה חברתי אחר, הסותר את הצידוק של 'הרוב השאנן'?
אסיף:
כתבי ברל כצנלסון, א, הוצאת מפלגת פועלי ארץ-ישראל: תל אביב [ללא ציון שנה], עמ' 271–272
ברל כצנלסון לאחד במאי (1921)
בעצם חבלי המהפכה האנושית הגדולה, בעצם ההיאבקות לחיים ולמות של עולם הולך ועולם בא, בעצם המצוקות והעינויים, הירידות והעליות, הנצחונות והכשלונות, חוֹגג האדם העוֹבד את חגו, החג הצעיר במוֹעדי האדם. טרם הגיעה שעתו של העובד לחוג את חג עבָרו, חג הנצחון והגאולה. ויום זה, הצופה פני העתיד, המקוּדש מראשית בואו בהוֹד-גבורה, תום אמונה ובזוהר של מסירות-נפש, יום זה האחד והמיוחד לכל עמי העולם, יותר מאשר הוא חג הנהו יום בְּשׂוֹרָה וקריאה, יום מִפְקד הכּוֹחוֹת, יום הדין וחשבון הנפש.
לא קל הוא חשבון-הנפש של תנועת הפועלים בשנים אלה, שנות החורבן האנושי הגדול. החוֹזים הגדולים אשר קמו לתנועת הפועלים צפו מראש את ההרס והאבדון אשר שלטון הבצע והניצוּל נושא בקִרבּוֹ לכל האדם. אולם כל תאורי הדמיון והמדע הרבולוציוני [=המהפכני] חוורו לעומת המציאות של המלחמה העולמית [=מלחמת העולם הראשונה] אשר החברה הבנויה על שלטון מעמדות, ניצול לאומים וקיפוח חיי אדם הֵמיטה על העולם. ותנועת הפועלים, אשר לא קמה בה הרוח להיות נאמנה עם עצמה, לְהָפֵר ביד אמיצה את מזימת התופת של זְדוֹן-עריצים, המכינים מַטבּח לעולם, נושאת את ענשה עד היום וְהִנָהּ מתבוססת בְּדמיה, בְמַכאוביה, בסנורים, בהתפוררות, בּמַשׂטמַת-אחים. בעצם המלחמה בעד העולם החדש, בעד חברה אַל-מעמדית, בעד גאולת האדם מעוֹל הבּצע והעושק, בעד גאולת העמים משעבודם, אורב לפועל רעלו של העולם הישן, שעבודו, רקבונו, עריצותו ונכליו. ומלחמה כבדה לפועל בעצמו, בעולם הישן אשר הוא נושא בקרבו.
אל תִּרפֶּינה הידים.
והפועל העברי שבארץ, אשר מצא בקרבו את האומץ, את כליון הנפש ואת הרצון להיות את אשר הוא, אשר קם ועלה מתוך החורבן, מתוך מעמקי שממת-העם, מתוך הכליה, ההרס וההשמד, לפלס דרך חיים לאחיו, הפועל העברי המרגיש את עצמו אחד העובדים והלוחמים בעד עולם אנושי חדש, בעד תרבות-אנשים חדשה, בעד יחסים אחרים בין אדם לאדם ובין עם לעם, בעד חיים חדשים של האדם בעבודה – חוגג אף הוא היום את חג העובדים בעולם.
אף פניו מועדים אל העתיד. הוא חי את שבר-עמו, את כְּלימת-שעבודו, את כאב-עלבונו ויודע הוא את הבדידות הגדולה והקשה, את בדידותו בתוך עמו, את בדידותו בין אחיו העובדים בעמו, אשר לא יבינו לרוחו, לא יִטוּ שכם לפועלו, הוא הרבולוציונר [=המהפכן], המעפיל, דוחק הקץ, אשר בּחלה נפשו בחיי הקלון, יודע את אשר העמיס עליו, יודע כמה מעטים כוחותיו לעומת התפקיד אשר קיבל עליו, יודע הוא את מַדְוֵי עמו, את קלונו ורפיונו, יודע הוא את מַדְוָיו הוא עצמו – וידיו לא תרפינה. הוא רואה מאחוריו את מחנות העולים, המעפילים, דוחקי הקץ כמוהו, חברים אמיצים לחיים וליצירה, למלחמה, לרצון אנושי רבולוציוני, לחלומות ולעינויים, הנוהרים דרך כל מדורי הגיהינום ופורצים גדרים ושערים נעולים – ויודע הוא כי אם רבה הדרך וכבדה המלחמה ועצומים החללים, לא יסוג אחור.
ניסן תרפ"א
ברל כצנלסון לאחד במאי (1921)
בעצם חבלי המהפכה האנושית הגדולה, בעצם ההיאבקות לחיים ולמות של עולם הולך ועולם בא, בעצם המצוקות והעינויים, הירידות והעליות, הנצחונות והכשלונות, חוֹגג האדם העוֹבד את חגו, החג הצעיר במוֹעדי האדם. טרם הגיעה שעתו של העובד לחוג את חג עבָרו, חג הנצחון והגאולה. ויום זה, הצופה פני העתיד, המקוּדש מראשית בואו בהוֹד-גבורה, תום אמונה ובזוהר של מסירות-נפש, יום זה האחד והמיוחד לכל עמי העולם, יותר מאשר הוא חג הנהו יום בְּשׂוֹרָה וקריאה, יום מִפְקד הכּוֹחוֹת, יום הדין וחשבון הנפש.
לא קל הוא חשבון-הנפש של תנועת הפועלים בשנים אלה, שנות החורבן האנושי הגדול. החוֹזים הגדולים אשר קמו לתנועת הפועלים צפו מראש את ההרס והאבדון אשר שלטון הבצע והניצוּל נושא בקִרבּוֹ לכל האדם. אולם כל תאורי הדמיון והמדע הרבולוציוני [=המהפכני] חוורו לעומת המציאות של המלחמה העולמית [=מלחמת העולם הראשונה] אשר החברה הבנויה על שלטון מעמדות, ניצול לאומים וקיפוח חיי אדם הֵמיטה על העולם. ותנועת הפועלים, אשר לא קמה בה הרוח להיות נאמנה עם עצמה, לְהָפֵר ביד אמיצה את מזימת התופת של זְדוֹן-עריצים, המכינים מַטבּח לעולם, נושאת את ענשה עד היום וְהִנָהּ מתבוססת בְּדמיה, בְמַכאוביה, בסנורים, בהתפוררות, בּמַשׂטמַת-אחים. בעצם המלחמה בעד העולם החדש, בעד חברה אַל-מעמדית, בעד גאולת האדם מעוֹל הבּצע והעושק, בעד גאולת העמים משעבודם, אורב לפועל רעלו של העולם הישן, שעבודו, רקבונו, עריצותו ונכליו. ומלחמה כבדה לפועל בעצמו, בעולם הישן אשר הוא נושא בקרבו.
אל תִּרפֶּינה הידים.
והפועל העברי שבארץ, אשר מצא בקרבו את האומץ, את כליון הנפש ואת הרצון להיות את אשר הוא, אשר קם ועלה מתוך החורבן, מתוך מעמקי שממת-העם, מתוך הכליה, ההרס וההשמד, לפלס דרך חיים לאחיו, הפועל העברי המרגיש את עצמו אחד העובדים והלוחמים בעד עולם אנושי חדש, בעד תרבות-אנשים חדשה, בעד יחסים אחרים בין אדם לאדם ובין עם לעם, בעד חיים חדשים של האדם בעבודה – חוגג אף הוא היום את חג העובדים בעולם.
אף פניו מועדים אל העתיד. הוא חי את שבר-עמו, את כְּלימת-שעבודו, את כאב-עלבונו ויודע הוא את הבדידות הגדולה והקשה, את בדידותו בתוך עמו, את בדידותו בין אחיו העובדים בעמו, אשר לא יבינו לרוחו, לא יִטוּ שכם לפועלו, הוא הרבולוציונר [=המהפכן], המעפיל, דוחק הקץ, אשר בּחלה נפשו בחיי הקלון, יודע את אשר העמיס עליו, יודע כמה מעטים כוחותיו לעומת התפקיד אשר קיבל עליו, יודע הוא את מַדְוֵי עמו, את קלונו ורפיונו, יודע הוא את מַדְוָיו הוא עצמו – וידיו לא תרפינה. הוא רואה מאחוריו את מחנות העולים, המעפילים, דוחקי הקץ כמוהו, חברים אמיצים לחיים וליצירה, למלחמה, לרצון אנושי רבולוציוני, לחלומות ולעינויים, הנוהרים דרך כל מדורי הגיהינום ופורצים גדרים ושערים נעולים – ויודע הוא כי אם רבה הדרך וכבדה המלחמה ועצומים החללים, לא יסוג אחור.
ניסן תרפ"א
דיון
* מהי התרשמותכם מדבריו של ברל כצנלסון?
* האם אתם מזדהים עם הפאתוס בדבריו? האם הדברים מתאימים לדעתכם גם לזמננו?
* מהו מקומו הייחודי של הפועל היהודי בחשבון הנפש של תנועת הפועלים האוניברסלית?
* האם יש ייחודיות להשקפת עולם חברתית לאומית כמו זו שמציג ברל כצנלסון?
* מהי התרשמותכם מדבריו של ברל כצנלסון?
* האם אתם מזדהים עם הפאתוס בדבריו? האם הדברים מתאימים לדעתכם גם לזמננו?
* מהו מקומו הייחודי של הפועל היהודי בחשבון הנפש של תנועת הפועלים האוניברסלית?
* האם יש ייחודיות להשקפת עולם חברתית לאומית כמו זו שמציג ברל כצנלסון?
- פועל החל משנת 1995 מירושלים.
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.
טלפון: 02-6789946
במרכז הלימוד - היכרות, העמקה ושיח עם הכתובים, בבדיקת המשמעויות והכוונות העומדות מאחורי מערכות ערכים וסמלים. מתוך הלימוד, נוצר שיח רב דורי המרחיב ומזמין בחירת דרך, בהתקשרות לתרבות.
אנו רואים את שאלת הלימוד והבירור המשוחח, כשאלה קיומית לעתידה של חברה ישראלית שורשית ומוסרית.
דרך הלימוד הבית מדרשי, בקבוצות דיון קטנות, בשיח עם הכתובים ועם חברים, היא הדרך המשמעותית, המבטיחה את הלימוד האקטיבי, ומביאה כל לומד לחשוב, להביע את דעתו, להקשיב ולהגדיר לעצמו את תפיסת עולמו.
טלפון: 02-6789946
דף הנחיות למנחה:
מאי אחד במאי חלק א.rtf
מאי אחד במאי חלק א.rtf
דף מספר 2 בסדרה מאי אחד במאי, דפים נוספים בסדרה:
1
1