מה מפסיק את הלימוד
הדף מאת: בארי צימרמן / עלמא
הלימוד יעסוק בבית המדרש עצמו, כלומר, יתקיים בו הרהור רפלקטיבי, אישי וקבוצתי, אודות הזיקה שבין תוכנם של הטקסטים הנלמדים למעשה האקטואלי של למידתם. הנושא הספציפי לדף זה הוא: מה מפסיק את הלימוד? מתוך הדיון על הפסקת הלימוד יתברר ערכו הקיים ועומד. הקבוצה תלמד שני סיפורים מספרות חז"ל: האחד על ר' אלעזר בן ערך וחבריו והשני על רבי יהודה הנשיא ורבי חייא הגדול.
אלעזר בן ערך בין אשתו לתלמודו
חמשה תלמידים היו לו לריב"ז. כל זמן שהיה קַיים היו יושְבין לפניו. כשנפטר הלכו ליבנה. והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס מקום מים יפים ונוֶה יפה. המתין להם שיבואו אצלו ולא באו. כיון שלא באו בִּקש לילֵך אצלם ולא הניחתוּ אשתו.
אמרה: מי צריך למי?
א"ל: הן צריכין לי.
אמרה לו: חמֶת העכברים מי דרכו לילֵך אצל מי? העכברים אצל החמת או החמת אצל העכברים?
שָׁמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו. מאחַר זמן באו אצלוֹ.
שאלו אותו: פת חטִין או פת שעורים מי טָב אוכלָה בלִפתן?
ולא ידע להשיבן.

מושגים
  • ריב"ז [רבן יוחנן בן זכאי] - המרכזי בתנאי הדור הראשון. צעיר תלמידי הלל. חי עד כעשר שנים לאחר החורבן והיה בעל השפעה מכרעת על עיצוב היהדות הבתר-מקדשית.
  • אלעזר בן ערך - דור שני לתנאים. רבו ריב"ז העריכו במיוחד בין תלמידיו החשובים: ר' אליעזר בן הורקנוס, ר' יהושע בן חנניה, ר' יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל (ראו אבות ב, יא). מעט מאד מתורתו מובא בספרות התנאית, וייתכן שזה הרקע הריאלי או האגדי לסיפורנו.
דיון
נקודות להבהרה ולמחשבה:
  • משל החמת והעכברים שבעזרתו מפתה האשה את בעלה להישאר בבית, מרמז לעובדה שהיא, הנמשלת לחמת, כבר פיתתה אותו, הנמשל לעכבר, לבוא אליה. החמת מפתה את העכברים בגרעיני חיטה או שעורה הממלאים אותה, ולא בכדי בהם מסתיים הסיפור. המשלת החכמים לעכברים יש בה משום ביזיון, גם כלפיהם וגם כלפי בעלה. "חמת" היא גם סמל תלמודי [מבזה] לאשה: "תנא: אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה" (שבת, קנ"ב, ע"א) – ממש כריצתו של ר' אלעזר בן ערך אחרי אשתו. כלפי מי מפנה המספר התלמודי את ביקורתו – כלפי התלמידים? כלפי האישה? או כלפי ר' אלעזר בן ערך?
  • המים היפים שיש באמאוס מנוגדים למשלים הרבים בהם חכמי התלמוד והמדרש ממשילים את התורה למים.
  • החכמים מעמידים את ר' אלעזר בן ערך במבחן בקיאות במשנה, ומצטטים לו הלכה העוסקת בבית נגוע [שהתגלה בקירותיו או באחד מחלקיו נגע כלשהו]: המשנה במסכת נגעים (י"ג, ט') קובעת שפרק הזמן שיכול אדם להישאר בבית הנגוע בלי להיטמא, הוא אותו פרק זמן שלוקח לאדם לאכול חצי כיכר של "פת חטין, ולא פת שעורים", בתנאי שהנכנס "מֵסֵב" [כפי שרש"י מפרש, "דרך הסבה, שהיא נאכלת מהר, שאינו פונה אנה ואנה"] "ואוכלה בלפתן" [את הלחם עם משהו נוסף, כגון ממרח או רוטב]. החכמים בודקים בשאלתם אם ר' אלעזר בן ערך עדיין זוכר את המשנה שלפיה פרק הזמן הוא על פי אכילת פת עשויה מחיטה ולא פת עשויה משעורים. הוא לא זוכר, ובכך מוכחת בורותו.
  • הבית הנגוע מסמל אולי את ביתו ה"נגוע" של ר' אלעזר, אליו מגיעים החכמים אחרי זמן רב שלא על מנת להישאר זמן רב. והחיטים והשעורים מרמזים כאמור על הפיתוי שבו לא עמד ר' אלעזר.
  • דיון
    שאלות:
  • מה מעמדה ומשמעותה של האשה בסיפור? השוו לסמלים נשיים במקרא: סיפור גן עדן; כרם נבות, ועוד.
  • איזה ערך מרכזי של בית מדרש זונח ר' אלעזר בן ערך?
  • מה מסמלת האשה בסיפור זה בימינו?
  • כי הא דיתיב רבי וקא דריש [ = כשהיה רבי יושב ודורש (מלמד)],
    והריח ריח שום, אמר: מי שאכל שום יֵצא. עמד רבי חייא ויצא.
    עמדו כולן ויצאו.
    בשחר מצאוֹ רבי שמעון ברבי לרבי חייא.
    אמר ליה [=לו]: אתה הוא שציערת לאבא?
    אמר לו: לא תהא כזאת בישראל.

    מושגים
    • רבי - רבי יהודה נשיא, נשיא הסנהדרין ועורך המשנה. מנהיגו הרוחני והפוליטי של היישוב היהודי בארץ-ישראל בסוף המאה השנייה ובראשית המאה השלישית לספירה. גדולתו ומעמדו משתקפים בכינויו בספרות חז"ל כ'רבי' סתם, ללא ציון שמו.
    • רבי חייא - רבי חייא רבא [=הגדול], חי בסוף המאה השנייה, שייך לדור המעבר בין תנאים לאמוראים. עלה לארץ מבבל, והיה מחשובי החכמים בדורו של רבי.
    • שמעון ברבי - ר' שמעון, בנו של רבי יהודה הנשיא


    מילים
    • בשחר - בזמן תפילת "שחרית"
    Shmuel HaKatan stood up and said: I am he who ascended without permission; and I did not ascend to participate and be one of those to intercalate the year, but rather I needed to observe in order to learn the practical halakha. Rabban Gamliel said to him: Sit, my son, sit. It would be fitting for all of the years to be intercalated by you, as you are truly worthy. But the Sages said: The year may be intercalated only by those who were invited for that purpose. The Gemara notes: And it was not actually Shmuel HaKatan who had come uninvited, but another person. And due to the embarrassment of the other, Shmuel HaKatan did this, so that no one would know who had come uninvited. The Gemara relates that the story about Shmuel HaKatan is similar to an incident that occurred when Rabbi Yehuda HaNasi was sitting and teaching, and he smelled the odor of garlic. Rabbi Yehuda HaNasi was very sensitive and could not tolerate this odor. He said: Whoever ate garlic should leave. Rabbi Ḥiyya stood up and left. Out of respect for Rabbi Ḥiyya, all of those in attendance stood up and left. The next day, in the morning, Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, found Rabbi Ḥiyya, and he said to him: Are you the one who disturbed my father by coming to the lecture with the foul smell of garlic? Rabbi Ḥiyya said to him: There should not be such behavior among the Jewish people. I would not do such a thing, but I assumed the blame and left so that the one who did so would not be embarrassed.
    דיון
    נקודות להבהרה ומחשבה:
  • המספר נוקט ניסוחים מעורפלים, שמאפשרים יצירת "נרטיבים" שונים לכל דמות: רבי יהודה הנשיא יכול לטעון שדרישתו מאוכל השום לקום ולצאת הייתה לכבוד התורה ולכבוד בית המדרש; רבי חייא יכול לטעון שקם ויצא כדי להגן על התלמיד שסרח, ובכך למנוע מרבי יהודה הנשיא את חטא הלבנת פניו; רבי שמעון יכול לטעון כלפי ר' חייא שהלבין פני אביו. וכן הלאה.
  • תשובתו של ר' חייא לר' שמעון גם היא מעורפלת: "לא תהא כזאת בישראל" – האם זו נזיפה באביו, ברבי יהודה הנשיא, או רק התכחשות להאשמה שפגע במתכוון ברבו.
  • בהמשך הסוגיה בגמרא מופיעים שני סיפורים נוספים בעלי תבנית דומה - רבן גמליאל ושמואל הקטן; ר' מאיר ותלמידיו. רצף הסיפורים יחד מעיד על כך שהנושא המרכזי של הסיפור הוא הלבנת פנים.
  • דיון
    שאלות:
  • מי אחראי להפסקת הלימוד בבית המדרש?
  • כיצד הייתם מציעים לרבי יהודה הנשיא ולרבי חייא לנהוג אחרת?
  • מה השוני בין שני הסיפורים בשאלת מה הפסיק את הלימוד? (הינתקות מן החבורה הלומדת; היאחזות בחיים נוחים; רדיפת כבוד אצל בן ערך לעומת הלבנת פנים; שמירה על כבוד הרב; וכדומה אצל רבי יהודה)
  • שאלה כללית לדיון באסיף:
    האם יש קשר בין שני הסיפורים הללו לבין חיינו ולימודנו? מה עשוי להפסיק את הלימוד שלנו היום ובכלל?
    דף מספר 2 בסדרה בית המדרש כזירת חיים, דפים נוספים בסדרה:
    1 3