האמת - בשמים או בארץ?
הדף מאת: אבנר דינור / קולות בנגב
שיעור שלישי בסדרה העוסקת בשני מושגים טעונים: 'האמת' ו'הטוב'. במרכז שיעור זה עומדת עמדתו של הפילוסוף הצרפתי-יהודי עמנואל לוינס, הרואה את הטוב באלוהות ואת האמת והרוע בעולם. עמדה זו עומדת בניגוד לעמדה של הרמב"ם שהוצגה בשיעור השני בסדרה.
אמת מארץ תצמח
אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, [=קבוצות קבוצות] וחבורות חבורות, מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא. הדא הוא דכתיב (תהלים פה): "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו". חסד אומר: יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר: אל יברא, שכולו שקרים. צדק אומר: יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח): 'ותשלך אמת ארצה'. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים! מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה [=חותם] שלך? תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב [=לכן נכתב] (תהלים פה): אמת מארץ תצמח.
R. Simon said: When the time came for the Holy Blessed One to make the first human being, The Ministering Angels made themselves into competing counsels, with one group opposing the other. Some of them said, “Don’t create humans,” and the others said “Create them.” So it is written: (Ps. 85:11) “Kindness and Truth met against one another, Righteousness and Peace faced each other.” The angel of Kindness said, “Create them, for they will do acts of loving kindness.” Then the angel of Truth said, “Do not create them, for they will be full of lies.” The angel of Righteousness said, “Create them, for they will establish justice.” The angel of Peace said, “Do not create them, for they will be in constant strife!” What did the Holy Blessed one do, but grab up Truth and hurl it to the earth, so it is written: (Daniel 8:12) “You hurled Truth to the earth.” Whereupon the Ministering Angels said before the Holy Blessed One, “Ruler of all worlds, what have You done? Why have You so chastised the chief of your court? Let Truth arise again from the earth.” So it is written, (Ps. 85:12) “Truth springs up from the earth.” The Rabbis have said the following in the name of R. Hanina bar Adai, and R. Pinchas and R. Hilkiah in the name of R. Simon who said: “Very” [MeOD] is an anagram in reference to “Humans” [ADaM] so it is written: (Gen 1:31) “And God saw all that God had made, and found it very good.” Read it rather: “God found Humans to be good.” R. Huna of Tzipori said: While the Ministering Angels were occupying one another with litigation and debate, The Holy Blessed One created them and turned to the angels saying, “What are you arguing about? Humans have already been created.”
דיון
שאלות לדיון בחברותות:
  • מהי מסקנת המדרש?
  • האם האמת היא אלוהית או ארצית?
  • האם יש מסקנה או שהמדרש נשאר אמביוולנטי?
  • פיודור מיכאלוביץ' דוסטויבסקי, האחים קרמזוב (תרגם צבי ארד), תל אביב 1993, עמ' 564
    להיות מוסרי בלי אלוהים - דוסטוייבסקי
    ואותי מענה אלוהים. ורק זה מענה אותי. ומה יהיה אם איננו? מה היה אם הצדק עם רקיטין, שזו אידיאה מלאכותית של האנושות? ואז אם איננו, האדם הוא אדוני האדמה. היקום. נהדר! אבל כיצד יעשה את הטוב בלי אלוהים? שאלה! כל הזמן אני עסוק רק בזה. כי את מי יאהב אז האדם? למי יכיר תודה, למי ישיר המנון? רקיטין צוחק. רקיטין אומר כי אפשר לאהוב את האנושות גם בלי אלוהים. רק חלשלוש זב-חוטם יוכל לטעון כך, ואילו אני לא אוכל להבין זאת. חייו של רקיטין קלים. היום אמר לי: "אתה מוטב שתדאג להרחבת זכויות-האזרח של האנושות, או אפילו לכך, שלא יעלה מחיר הבשר, בכך תגלה אהבה לאנושות בדרך פשוטה וקרובה יותר, מאשר בפילוסופיות". על כך הטחתי בו: ואתה, אני אומר, בלי אלוהים תייקר בעצמך את הבשר, אם יזדמן לך, ותרוויח רובל מכל קופייקה. התרגז. כי מה הוא המעשה הטוב? ענה לי אתה אלכסיי. בעיני טוב מעשה זו ובעיני הסיני מעשה אחר – העניין הוא איפוא יחסי, לא כן? לא יחסי? שאלה זוממת...
    עמנואל לוינס, אלוהים והפילוסופיה, מצרפתית דניאל אפשטיין ועמית עסיס, רסלינג, תל אביב, 2004, עמ' 64.
    לא כדאי להיות טוב - לוינס
    להיות טוב זו מגרעה. בחשבון ההוויה זהו גירעון וטיפשות. להיות טוב פירושו הצטיינות, התעלות מעבר להוויה, מעל ליש. המוסר איננו רגע של ההוויה; הוא טוב מן ההוויה, אחר מההוויה, הוא עצם האפשרות של ה'מעבר'. בהיפוך המוסרי הזה, בהתייחסות זו של הרצוי אל הלא רצוי, במשימה המוזרה הזו המצווה קרבה אל הזולת, משוחרר אלוהים מהיות מושא, מן הנוכחות ומן ההוויה. הוא אינו מושא ואינו בן שיח.
    עמנואל לוינס, 'דת של מבוגרים', חירות קשה: מסות על היהדות, מצרפתית: עידו בסוק, רסלינג, תל אביב, 2007, עמ' 84
    גולגולת על המים - לוינס
    גולגולת על המים - לוינס הלל הזקן, התנא הגדול מן המאה ה-1 לפני הספירה, קרא בראותו גולגולת צפה על המים: "על דאטפת אטיפוך וסוף מטיפייך יטיפון" (אטפת=הטבָעַתָ). [=על שהטבעת (אחרים) הטביעו אותך, וסוף מטביעייך לטבוע] אם הפשעים המתחוללים במהלך ההסטוריה לא תמיד מכים את החפים מפשע, אין משמעות הדבר שהם בגדר משפטי צדק. שלא בדין אנו תופסים את שרשרת מעשי האלימות שמילאה את קורות העיתים כמשפטים שחרצה ההיסטוריה ואת ההיסטוריה עצמה – כשופט. הלל ידע שההיסטוריה אינה שופטת, ומשאין מתערבים במהלכה הגורלי, אין היא אלא מהדהדת פשע לפשע; שדבר – שום אירוע בהיסטוריה – אינו יכול לקבוע את גזר דינו של המצפון. הוא הדבר שמכוונת אליו הלשון התיאולוגית באומרה, משאמדה את כל המופלא שבחירות כזאת, שלאלוהים לבדו המשפט.
    ולטר בנימין, "תיזות על מושג ההיסטוריה, תיזה ט'", מבחר כתבים, ב (תר': דוד זינגר), תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1996, עמוד 313.
    מלאך ההיסטוריה
    יש תמונה של קליי הנקראת Angelus Novus . מתואר בה מלאך הנראה כמתרחק ממשהו שהוא נועץ בו את עיניו. עיניו קרועות לרווחה, פיו פעור וכנפיו פרושות. כך צריך להיראות מלאך ההיסטוריה. הוא מפנה את פניו אל העבר. במקום שבו מופיעה לפנינו שרשרת של אירועים, רואה הוא שואה אחת ויחידה, העורמת בלי הרף חורבות אלו על אלו ומטילה אותם לרגליו. בלי ספק היה רוצה להשתהות, לעורר את המתים ולאחות את השברים, אבל סערה הנושבת מגן-העדן נסתבכה בכנפיו והיא עזה כל-כך, שהמלאך שוב אינו יכול לסגרן. סערה זו הודפת אותו בהתמדה אל העתיד, שהוא מפנה אליו את גבו, ובאותה שעה מתגבהת ערימת ההריסות לפניו עד השמיים. מה שאנו מכנים קידמה הוא הסערה הזאת.

    © כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד
    פול קלי, מלאך חדש
    דיון
    שאלה לדיון:
    מהי העמדה המשותפת ללוינס ולבנימין? על מה הם מסכימים?
    עם של צדק, מוריץ גולדשטיין, פורסם בקובץ אודות היהדות, לייפציג 1913. בעברית פורסם בספר: חיים זליגמן ויעקב גורן (עורכים ומתרגמים), זרמים במחשבה האירופאית במאה העשרים בהשפעתם על היהדות והתנועה הציונית, יד טבנקין, תל אביב, 2007, עמ' 131
    מוריץ גולדשטיין : עם של צדק
    יותר מעמים אחרים הם [=היהודים] עם של רעיון. אצל היהודים הרעיון, גם הלא-מציאותי והרוחני, מילא תפקיד כביר ואף מסוכן. חיי היחיד, וכמוהו גם הכלל, נוהלו מכוח הרעיון בעוצמה של ממש; הלא-ריאלי היה ממשי יותר מהריאלי. היהודים הם שהמציאו את צדקת האלוהים; כן, היהודים! היוונים לא ידעו אותו. אלוהיהם היו כה בלתי-צודקים, כה תלויים – עד כמה שאפשר – בשנאה ואהבה, נדיבות ומקריות. אכן המצאה! הרי איש לא ראה זאת: הן אך רעיון הוא שלטובים טוב ולרעים רע. הניסיון המפוכח יש ויוכיח את ההפך!
    דיון
    שאלה לדיון:
    לוינס, דוסטוייבסקי, גולדשטיין, כולם קושרים בין מוסר לבין אלוהים. האם אפשר לדרוש דרישות מוסריות ללא אלוהים?
    דף מספר 3 בסדרה האמת והטוב, דפים נוספים בסדרה:
    1 2 4