הדף מאת: אבנר דינור / קולות בנגב
שיעור ראשון בסדרה העוסקת בשני המושגים הטעונים 'אמת' ו'טוב'. שיעור זה מתמקד במושג 'השקר' במטרה להבין את היפוכו – 'האמת'. בין היתר עולה השאלה הידועה והחשובה – האם שקרים יכולים להיות דבר חיובי? האם יש 'שקרים לבנים'?
מה ברכה מברכין על שקרן? שהכול נהייה בדברו (פתגם אידי)
חותמו של הקדוש ברוך הוא
אמת, הלכה: אדם מישראל שנתמנה חכם או דיין על הציבור, מהו שיהא מותר לו לדון לעצמו? כך שנו רבותינו: אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד, שנאמר (איוב כג): והוא באחד ומי ישיבנו. ומהו והוא באחד? אמר ריש לקיש: שהקב"ה דן וחותם לעצמו. אמר רבי ראובן: ומהו חותמו של הקב"ה? אמת. ולמה אמת? אמת יש בו שלש אותיות: אל"ף ראשון של אותיות. מ"ם אמצעית. תי"ו סופן. לומר (ישעיה מד): אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים. רבנין אמרי: בוא וראה, בשעה שנתמנה משה על ישראל, אמר להן: איני יכול לישא את שאכם לעצמי, אלא מנו לכם דיינים שיהיו דנין אתכם, שנאמר: הבו לכם אנשים.
מתוך פלייר של חסידי ברסלב בשם "קונטרס היתקשרות לצדיק" - רבי נתן מברסלב על פי רבי נחמן.
הכל מצוי בסדר האותיות
מה ההפרש בין אמת לשקר? שק"ר האותיות קרובות בא"ב, אמת – מרחיקין מילֶי, הן רחוקות זו מזו בא"ב, היינו כי שקר בנקל מאוד מאוד להגיע לזה אם רק מסיחים דעת מהקדוש ברוך הוא, כבר נמצאים בשקר. אבל להגיע אל אמת, זה בא מאוד מאוד קשה. מתחילים מא' וצריכים לעבוד הרבה הרבה עד שמגיעים למ', וכשמגיעים למ' צריכים לעבוד הרבה הרבה עד שמגיעים לת', כי אמת אינה באה בנקל. אך לא כן השקר, האותיות קרובות זו לזו ש'ק'ר'. ולכן רואים שבני אדם מאוד נמשכים אחר השקר, כי כולנו נמצאים בשקר, כל זמן שאנחנו איננו מקושרים אל הצדיק האמת
פרשת תולדות – השקר של יצחק
(ו) וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר. (ז) וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. (ח) וַיְהִי כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. (ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת-אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם. (יא) וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת. (יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרְכֵהוּ ה'.
And Isaac dwelt in Gerar. And the men of the place asked him of his wife; and he said: ‘She is my sister’; for he feared to say: ‘My wife’; ‘lest the men of the place should kill me for Rebekah, because she is fair to look upon.’ And it came to pass, when he had been there a long time, that Abimelech king of the Philistines looked out at a window, and saw, and, behold, Isaac was sporting with Rebekah his wife. And Abimelech called Isaac, and said: ‘Behold, of a surety she is thy wife; and how saidst thou: She is my sister?’ And Isaac said unto him: ‘Because I said: Lest I die because of her.’ And Abimelech said: ‘What is this thou hast done unto us? one of the people might easily have lain with thy wife, and thou wouldest have brought guiltiness upon us.’ And Abimelech charged all the people, saying: ‘He that toucheth this man or his wife shall surely be put to death.’ And Isaac sowed in that land, and found in the same year a hundred-fold; and the LORD blessed him.
פרשת תולדות – השקר ליצחק
(טו) וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת-יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. (טז) וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו. (יז) וַתִּתֵּן אֶת-הַמַּטְעַמִּים וְאֶת-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ. (יח) וַיָּבֹא אֶל-אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי. (יט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם-נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ. (כ) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-בְּנוֹ מַה-זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי. (כא) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם-לֹא. (כב) וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.

הסברים
  • רש"י: "אנכי עשו בכורך", אנכי הוא המביא לך, ועשו הוא בכורך.
And Rebekah took the choicest garments of Esau her elder son, which were with her in the house, and put them upon Jacob her younger son. And she put the skins of the kids of the goats upon his hands, and upon the smooth of his neck. And she gave the savoury food and the bread, which she had prepared, into the hand of her son Jacob. And he came unto his father, and said: ‘My father’; and he said: ‘Here am I; who art thou, my son?’ And Jacob said unto his father: ‘I am Esau thy first-born; I have done according as thou badest me. Arise, I pray thee, sit and eat of my venison, that thy soul may bless me.’ And Isaac said unto his son: ‘How is it that thou hast found it so quickly, my son?’ And he said: ‘Because the LORD thy God sent me good speed.’ And Isaac said unto Jacob: ‘Come near, I pray thee, that I may feel thee, my son, whether thou be my very son Esau or not.’ And Jacob went near unto Isaac his father; and he felt him, and said: ‘The voice is the voice of Jacob, but the hands are the hands of Esau.’
דיון
השקרים בפרשת תולדות - שאלות לדיון בחברותא
  • מהו ההבדל בין שני השקרים של פרשת תולדות?
  • האין פרשנותו של רש"י אפולוגטית? מדוע חשוב לרש"י "לנקות" את יעקב מאשמת השקר?
  • מהו שקר לבן והאם בכלל יכול להיות שקר שאינו שלילי?
  • האם אין סכנה בחינוך שבו מופיע רעיון כמו שקר לבן?
  • האם לא מוטב היה לחנך על ידי אמירה – "שקר הוא שקר והוא תמיד רע"?
ליאור טל, פרשת שבוע חברתית, באתר: NRG, פרשת תולדות תש"ע
שקרים בפרשת תולדות
בטבורה של פרשת תולדות, פרשת בר המצווה שלי, מצויה תרבות השקר. בתחילת הפרשה נאלץ יצחק לנדוד לארץ זרה מפני הרעב, וכמו אביו לפניו הוא משקר לאבימלך וטוען שרבקה היא אחותו ולא אשתו [...] בהמשך הפרשה מגיע דור שלישי של שקרים. יעקב מחליט, ביוזמתה ובעידודה של אימו, לגנוב רמייה את הברכה של אחיו. [...] חרדה מפני הלא נודע ורגשות עוצמתיים כמו קנאה ותאוות בצע ושלטון עומדים פעמים רבות בבסיס ההכרעה לשקר. החרדה מפני המציאות הקשה והכואבת גורמת לנו ליצור מציאות אלטרנטיבית, מפונטזת, שמשככת את האפשרות של עתיד רע. המציאות השקרית עשויה להיות במקרים אלו גם אנוכית מאוד ובלתי מתחשבת בסובבים אותנו, ואזי השקר הוא רק צעד ראשון בפגיעה בזולת. אצל אברהם ויצחק זה הוביל להפקרת נשותיהם, אצל יעקב זה הוביל לפגיעה עמוקה באחיו ואביו ולפיצול המשפחה. תארו לעצמכם – לשקר לאבי החולה והעיוור. החרדה, המביאה אותנו לתגובה מיידית של הגנה עצמית, עומדת ביסודן של התנהגויות מנוולות רבות. אין כאן כוונה להרע לזולת אך דווקא ההגנה העצמית מתוך קהות חושים לגורל הזולת עומדת ביסודם של פשעים רבים. כאשר בין אדם לרעהו עומדת חומה המסתירה את האדם כפי שהוא, קשה ליצור יחסי רעות וסולידריות. בשקר ובהסתרה אנו משמרים את הזרות.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולnrg מעריב .
www.nrg.co.il
עוד מחשבה לסיום
תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה.

אמרו להן ב"ש לב"ה, הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי' לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה (שמות כג) 'מדבר שקר תרחק'!

אמרו להם ב"ה לב"ש, לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים, לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
§ The Sages taught: How does one dance before the bride, i.e., what does one recite while dancing at her wedding? Beit Shammai say: One recites praise of the bride as she is, emphasizing her good qualities. And Beit Hillel say: One recites: A fair and attractive bride. Beit Shammai said to Beit Hillel: In a case where the bride was lame or blind, does one say with regard to her: A fair and attractive bride? But the Torah states: “Keep you from a false matter” (Exodus 23:7). Beit Hillel said to Beit Shammai: According to your statement, with regard to one who acquired an inferior acquisition from the market, should another praise it and enhance its value in his eyes or condemn it and diminish its value in his eyes? You must say that he should praise it and enhance its value in his eyes and refrain from causing him anguish. From here the Sages said: A person’s disposition should always be empathetic with mankind, and treat everyone courteously. In this case too, once the groom has married his bride, one praises her as being fair and attractive.
דף מספר 1 בסדרה האמת והטוב, דפים נוספים בסדרה:
2 3 4