יַלְדוּת
1א
הדף מאת: מיכל ברגמן, ליאורה אילון, / קולות בנגב
2ב
לימוד בנושא ילדים וילדוּת – כיצד הם משתקפים בעולם המבוגרים וכיצד מביטים הילדים שבגרו על ילדותם שלהם. הלימוד כולל מובאות מהתנ"ך, מהמדרשים ומספרות בת זמננו, ישראלית וכללית כאחת.
3ג
"בטרם אצרך בבטן ידעתיך"
'וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ' (בראשית, כה, כב) - בשעה שהיתה עומדת [רבקה] על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב מפרכס לצאת. כמו שנאמר: (ירמיה א) בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים, עשו רץ ומפרכס לצאת.
4ד
דיון
"בטרם אצרך בבטן ידעתיך"
  • כיצד תופס המדרש את תכונותיו של הילד/ האדם?
  • מה דעתכם על תפיסה זו?
  • על פי המדרש, מה תפקידם של ההורים והמחנכים בגידול הילד?
5ה
שמח בחור בילדותך?
שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ, וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ; וְדָע, כִּי עַל-כָּל-אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט. וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי-הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל.
Rejoice, O young man, in thy youth; And let thy heart cheer thee in the days of thy youth, And walk in the ways of thy heart, And in the sight of thine eyes; But know thou, that for all these things God will bring thee into judgment. Therefore remove vexation from thy heart, And put away evil from thy flesh; For childhood and youth are vanity.
6ו
דיון
"שמח בחור בילדותך"
  • איך תופס קהלת את ימי הילדות?
  • האם לדעתכם הוא מעודד את האדם לשמוח ולנצל את ימי הילדות והנערות, או להימנע מכך?
  • מקובל לראות בקהלת מלך זקן – האם תפיסתו זו מתאימה גם לאדם צעיר יותר?
  • האם הייתם מעודדים ילדים ונערים לשמוע בקולו של קהלת, מדוע?
7ז
דרך גידולו של תינוק:
אמר אביי: כך אמרה לי אמי: דרך גידולו של תינוק הוא:
בתחילה הוא זקוק לרחיצה במים חמים ולסיכה בשמן.
גדל מעט - דייסה של ביצה וקמח.
גדל עוד יותר: שבירת כלים.
וכך היה עושה רבה, היה קונה להם לילדיו כלים סדוקים של חרס, שישחקו בהם, וישברו אותם.
cork on Yom Kippur? Is it considered a shoe, and therefore it may not be worn on Yom Kippur, or not? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani stood on his feet to testify and said: I saw that Rabbi Yehoshua ben Levi went out on Yom Kippur in cork sandals, and I said to him: What is the law on a communal fast that is decreed in a time of drought, when shoes are similarly prohibited? Are reed sandals permitted? He said to me: It is no different, and such sandals are permitted even on a communal fast day. Rabba bar bar Ḥana said: I saw Rabbi Elazar from Nineveh go out in cork sandals on a communal fast day, and I said to him: What is the law on Yom Kippur? He said to me: It is no different, and it is permitted. The Gemara reports: Rav Yehuda went out on Yom Kippur in reed sandals. Abaye went out in sandals made of palm fiber. Rava went out in sandals braided with reeds. None of these sandals are considered to be shoes. Rabba bar Rav Huna wrapped a scarf around his feet and went out. Rami bar Ḥama raised an objection: We learned that an amputee may go out with his wooden prosthetic leg on Shabbat, since it is like a shoe; these are the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yosei prohibits it. And a baraita was taught in that regard as an addendum to that mishna: And they agree that it is prohibited to go out wearing it on Yom Kippur. As this indicates that even wooden shoes are prohibited, the materials worn by the aforementioned amora’im should also be prohibited. Abaye said: There, in the case of Yom Kippur, it is prohibited because there are rags in the prosthesis. The prohibition is not due to the shoes but due to the pleasure of the comfort, which is prohibited on Yom Kippur. Rava said to him: And if the prosthetic leg is not a garment, meaning that it is not a shoe, do the rags make it into a garment? Only shoes are forbidden, not other garments. And furthermore, any other kind of pleasure that is not the pleasure of wearing shoes, is it prohibited on Yom Kippur? Only certain afflictions are mandated on Yom Kippur; activities that are not specifically restricted by those afflictions are permitted. And Rabba bar Rav Huna would wrap a scarf on his feet and go out, demonstrating that the comfort provided by rags is permitted on Yom Kippur. Furthermore, the continuation of the baraita contradicts your explanation that the prohibition is due to the comfort provided by the rags. From the fact that it teaches in the latter clause: If the prosthetic leg has a receptacle designed for rags it is susceptible to ritual impurity like all wooden utensils which have receptacles, it may be inferred that in the first clause we are not dealing with a prosthetic leg that has a hollow space designed for rags. Abaye’s position is thereby rejected. Rather, Rava said: Actually, according to everyone, a prosthetic leg is considered to be a shoe, and with regard to Shabbat this is what they disagree about: One Sage, Rabbi Yosei holds that we decree a prohibition of wearing a prosthetic leg on Shabbat lest the leg slip off and one come to carry it four cubits in the public domain; and one Sage, Rabbi Meir, holds that we do not decree such a rule. § The Sages taught: Young children are permitted to perform all of the prohibited activities on Yom Kippur, except for wearing shoes. The Gemara asks: What is different about wearing shoes? It is because observers who see a child wearing shoes will say that adults did this for him, i.e., put them on for him, since he cannot do it for himself. But if that is the reason, with regard to those other prohibitions also, like bathing and smearing oil, they will say that adults did this for him, and children should be prohibited from those activities as well. The Gemara explains: With regard to bathing and smearing oil, they could say that they did this for him yesterday, since one cannot be certain when the child was bathed. The Gemara asks: If so, we could say this with regard to shoes as well. They could say that they did this for him yesterday. The Gemara answers: In the case of shoes, it is impossible to say an adult did it for him yesterday, since the child would not have worn shoes at night. As Shmuel said: He who desires a taste of death should put on shoes and go to sleep. The Gemara asks: But the mishna is teaching that they are permitted to wear shoes ab initio. If so, it is permitted for an adult to perform these acts for a child even on the day of Yom Kippur, and the observer will not think that the adult has done anything wrong. Rather, we must explain the mishna as follows: The Sages decreed against performing those actions that are not necessary for the child’s growth, but the Sages did not decree against performing those actions that are necessary for the child’s growth. As Abaye said: My mother told me: A child’s growth requires hot water and oil for smearing. When he grows a little, he must eat egg with kutaḥa, a pickled dip made with milk. When he grows a little more, he must have vessels to break, since he will enjoy breaking them. This is like Rabba who bought cracked ceramic vessels for his children, and they broke them for their enjoyment. § We learned in the mishna that according to Rabbi Eliezer, the king and the bride may wash their faces on Yom Kippur. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna? The Gemara answers: It is the opinion of Rabbi Ḥananya ben Teradyon, as it was taught in a baraita: The king and the bride may not wash their faces on Yom Kippur. Rabbi Ḥananya ben Teradyon says in the name of Rabbi Eliezer: A king and a bride may wash their faces. The Rabbis said: A new mother may not wear shoes on Yom Kippur. Rabbi Ḥananya ben Teradyon says in the name of Rabbi Eliezer: A new mother may wear shoes. The Gemara asks: According to Rabbi Eliezer’s opinion, what is the reason that the king may wear shoes? Because it is written: “Your eyes shall see the king in his beauty” (Isaiah 33:17). A king should always look regal before his nation. What is the reason that a bride may wash her face? So that she should not appear repulsive to her husband. Since it is only the beginning of their marriage, her husband may be disgusted at seeing her otherwise. Rav said to Rabbi Ḥiyya: For how long after her wedding is a woman considered a bride? He said to him: As it was taught in a baraita: If she becomes a mourner, we do not prevent the bride from wearing perfumes during the entire first thirty days of her marriage. This shows that for the first thirty days, her appearance is most critical. A new mother may wear shoes. What is the reason for this? Due to the cold there is concern that she will become ill, as she is weak from the birth. Shmuel said: If a man is worried about walking barefoot on Yom Kippur due to the danger of scorpions, he is permitted to wear shoes, since one need not put himself in danger. § We learned in the mishna: On Yom Kippur, one who eats food the volume of a large date is liable. Rav Pappa asked:
8ח
דיון
דרך גידולו של תינוק:
  • מהם שלבּי הילדות שמתאר אביי?
  • כיצד הם מאופיינים?
  • מה מסמלים הפרטים הפיזיים והחפצים המופיעים בתיאור?
  • מדוע זקוק הילד לשבור את הכלים?
  • איזו תפיסה חינוכית מגולמת כאן?
  • האם גם בילדותכם או אצל ילדיכם היה שלב שמקביל לשבירת הכלים? מהו?
9ט
אנטואן דה סנט אכזופרי, הנסיך הקטן, פרק 4
מבוגרים מול ילדים – הנסיך הקטן
מבוגרים אוהבים סְפרות. כאשר אתה מספר להם שיש לך חבר חדש, לעולם לא ישאלו אותך אודות דברים שבמהוּת. הם לא ישאלו: "מה צליל קולו? איזה משחקים אהובים עליו ביותר? האם הוא אוסף פרפרים?" תחת זאת, ישאלו: "בן כמה הוא? כמה אחים לו? מה משקלו? כמה כסף משׂתכר אביו?" רק כך הם חשים שהם מכירים אותו.אם תאמרו למבוגרים: "ראיתי בית יפה בנוי מלבנים חכליליות, ולו פרחי גרניום בחלונות, ויונים על הגג", לא יוכלו לשָווֹת בעיניהם את הבית כלל. יש לומר להם: "ראיתי בית שמחירו מאה מיליון פרנק", ואז יתפעלו: "או, איזה יופי!" כך, אם תאמרו להם: "ההוכחה שהנסיך הקטן היה היא, שהוא היה שובה־ לב, שצחק, ושרצה כּבשָׂה. אם מישהו רוצה כבשה, זו הוכחה לכך שהוא קיים", הם ימשכו בכתפיהם, וינהגו בכם כבילדים קטנים. אבל אם תאמרו: "הפלנטה אשר ממנה בא היא אסטרואיד B-612", אזי ישתכנעו, ויניחו לכם משאלותיהם. כאלה הם. זו אינה אשמתם, ועל הילדים לנהוג בהם באורך רוח.
10י
דיון
מבוגרים מול ילדים – הנסיך הקטן
  • איזו תכונה / התנהגות מרכזית מבדילה בין הילד לבין המבוגר?
  • האם גם אתם חשתם כך בילדותכם?
  • האם לדעתכם הבדל זה קיים גם היום?
  • נסו להשוות בין תפיסת הילדות של מדרש בראשית רבה, לבין תפיסת המספר כאן. עם מי אתם מזדהים?
  • האם הילדות היא תקופה שמחה, לדעת אכזופרי? ומה דעתכם?
11יא
חיים סבתו,"אני הייתי קאובוי", בואי הרוח, ספרי עליית הגג, הוצאת ידיעות אחרונות 2007, עמ' 11-14
מבוגרים וילדים – בואי הרוח
ירדתי בתחנה שבהר הרצל. גשם זלעפות ירד ורוח סערה נשבה. ביד אחת אחזתי את שקית הבד עם המחברות וביד השנייה הידקתי בכל הכוח את הכובע שלא יעוף. ואותו יום כאילו כל הרוחות יצאו להילחם בי, הקאובוי. אבל אני תופס את הכובע בכל כוחי. הצלחתי, הוא לא עף. פעם אחת עף לי ורצתי אחריו ותפסתי אותו. לא הרגשתי שהגשם ממסמס את כובע הנייר עד שכאשר הגעתי למפעל השיש לא החזקתי אלא עיסה של נייר. אבל אני לא הבחנתי בכלל. הלכתי ושרתי לי שירי פורים. מלא שמחה. ידעתי, אני קאובוי... המנהל, הרב לויכטר, צלצל בפעמון המתכת שלו. נכנסנו כולנו לכיתה. הרב לויכטר ביקש שילד-ילד לפי התור ייצא וייכנס ואנו ננחש מי הוא... וכך יצא ילד ילד ונכנס חגיגית, והרב לויכטר שואל בכל פעם בהפתעה: מי הוא זה ואי זה הוא? פונה לתלמידי הכיתה, והכל מנסים לנחש. אני יושב במקומי משתתף בחגיגה. תורי מתקרב. אני מתמלא מתח והתרגשות, מתרומם על בהונות רגלי וכוסס את ציפורני ידי. תורי הגיע. אני יוצא ונכנס ועל ראשי כדור הנייר הרטוב. הרב לויכטר מתבונן בי, וחוזר ומתבונן, מתאמץ מאוד לזהות, ואז הוא אומר: מי זה? אינני מצליח לזהות בשום אופן! מי אתה? הוא פונה אלי במהרה בלי לשאול את הילדים. נמלאתי גאווה ושמחה. אני חיים, השבתי, אבל היום אני קאובוי. הו, אמר הרב לויכטר בהתפעלות: קאובוי. איזו יופי של תחפושת, אי אפשר היה לזהות אותך. הלכתי למקומי וישבתי שמח.
ואז מקצה הכיתה התרומם הילד שהתחפש לשופט ומחה בקול: מי לא ידע מי זה. אין לו בכלל תחפושת.
12יב
דיון
מבוגרים וילדים – בואי הרוח
  • נסו להגדיר את תיאור הילדות של סבתו – האם זה תיאור סמלי, כוללני, פרטי, ריאליסטי , פנטסטי?
  • האם התיאור משקף את עולמם של ילדים, לדעתכם?
  • האם התיאור משקף זמן ומקום מוגדרים, או שיש בו ממד כללי של הילדות?
  • מיהו גיבור הסיפור? האם ישנו רק גיבור אחד?
  • מה היה אומר קהלת על תיאור הילדות הזה?
  • מה היה אומר הטייס-המספר ב"נסיך הקטן" על תיאור הילדות הזה?
14 יד